ביבי הבוגד בארצו ובידידיו, ומלחמתו בגרעין האיראני
קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/57499
בנימין נתניהו – בגד לא רק בידידיו, אלא גם בארצו: “שתישרף המדינה” (כמו שאמרה רעייתו שרהל’ה כאשר הוא הפסיד במערכה הראשונה על כהונתו השנייה) – ובלבד שהוא יפיק מהנושא הון פוליטי אישי
שמחה ניר, עו“ד
בן 81 שנים אנוכי היום (15.6.2020), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!
כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים
לחג החירות, פסח התשע”ט: עוז לתמורה – בטרם פורענות!
עו”ד שמחה ניר, שר המשפטים וזכויות האזרח – זה המצע
נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka
זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!
הצטרפו לקבוצת הפייסבוק
“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”
“לייק” לדף הפייסבוק עו“ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא
המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים
ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים
מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת“?
בג“ץ 8743/14, שמחה ניר, עו“ד, נ‘ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן
למה מדינות מפתחות/רוכשות נשק גרעיני?
אתנחתא קלה: על סיסמאות–הרחוב של הפוליטיקאים המצויים
הפעילות בישראל בנושא הגרעין האיראני
האם ביבי אמר את האמת, או שיקר?
דונאלד טראמפ וסיסמאות–הרחוב שלו
בנימין נתניהו – בוגד לא רק בידידיו, אלא גם בארצו
אני לא יפה נפש, אני לא מזלזל בסכנה לישראל מהתגרענותה של איראן, אני לא נגד חיסול אוייבים, ואני גם לא אומר מה צריך לעשות או לא לעשות בעניין הגרעין האיראני.
יחד עם זאת אני נגד ניצול לא אחראי של נושא כלשהו למטרות פוליטיות–אישיות, בידיעה שיש בכך כדי לסכן את ביטחון המדינה.
למה מדינות מפתחות/רוכשות נשק גרעיני?
ברחבי העולם מסתובבות/נחות כ-20,000 (עשרים אלף) פצצות אטום. חלק מהן, ככל הנראה, נמצאות בידי גורמים לא ידועים.
לומר שברחבי העולם ישנם 20,000 בני אדם (אחד על כל פצצה) שאינם ישנים בלילות מפחד ומחושש פן תיפול פצצה כזאת על ביתם או ארצם – נראה לי שזו הגזמה פראית.
ככל הנראה, דווקא הימצאותה של פצצת–אטום–בכל–בית היא זו אשר יוצרת את “מאזן האימה” המונע מדינות מלהשתמש בנשק הגרעיני גם בסכסוכים החמושים הקשים ביותר, מחשש “המכה השנייה“, השלישית וכו’, וכנראה הזיכרונות משתי מלחמות העולם אינם מרנינים בלבבות העמים.
זה לא אומר שמאזן האימה הוא תעודת ביטוח נגד הפצצה גרעינית, ולכן בהחלט צריך להיות מוכנים לה, וזה כולל גם הכנת נשק גרעיני לצורך המכה השנייה, כדי שמי שמתכוון להשתמש באופציה הגרעינית יידע שצפוייה לו מכה נגדית כואבת.
בינתיים הפעם היחידה שנעשה בנשק גרעיני שימוש מלחמתי הייתה הפצצת הירושימה ונגסקי ע“י ארצות הברית. מפעם לפעם מועלית סברה שבהפצצת הכור הגרעיני הסורי ע“י חיל האוויר הישראלי נעשה שימוש בנשק גרעיני, אבל כנראה שאין לה ידיים ורגליים.
לפי מקורות זרים (ופליטות–פלוטוניום של מקורות מקומיים) בכור הגרעיני בדימונה, הקרוי בפי העם קמ“ג – קריה למחקר גרעיני) מייצרים פצצות אטום, והשמועה הלא–מאומתת דיברה פעם על 200 פצצות כאלה הנמצאות בסטוק (היום זה לבטח הרבה יותר – תלוי בשמועות…).
לדעתי הסיבה העיקרית לפיתוח והצטיידות של נשק גרעיני על ידי מדינות היא האגו של מנהיגיהן, ביצור כוחם השלטוני, והיוקרה של חברות במועדון האטום הבין–לאומי. זה טוב במיוחד בתור נרות חנוכה שעליהם, כידוע, נאמר שאין לנו להשתמש בהם, אלא לראותם בלבד.
כך, למשל, צפון קוריאה, רוסיה, סין, צרפת, בריטניה, ארה“ב, הודו להשם כי טוב, פקיסטן, בלגיה, טורקיה, ואחרות.
בעשור הקודם הצטרפה למירוץ הזה גם איראן, מתנשמת ומתנשפת: גם אנחנו רוצים פנקס חבר במועדון הזה!
סביר להניח שמדינת ישראל לא ממש רוותה נחת מהרעיון שלאירן – לא ממש ידידה מובהקת של מדינת ישראל ושל הרעיון הציוני בכללותו – תהיינה כמה פצצות אטומיות בסטוק, והשאלה הייתה מה עושים כנגד זה.
אפשרות אחת – לשלוח את חיל האוויר להפציץ את כל המתקנים הגרעיניים הפזורים ברחבי איראן, כי האיראנים למדו מהניסיון המר של העיראקים והסורים, שלא לנהל את הגרעינים שלהן במקום אחד.
שטחה של איראן הוא לפחות פי 55 יותר משטחה של מדינת ישראל, וממילא אין לה שום בעייה לפזר את הגרעינים שלה כך שכל ניסיון להפציץ את כולם יחד הוא בעייתי למדי, וניסיון להשמיד אותם כל אחד בתורו מאבד את גורם ההפתעה, ומכניס את מדינת ישראל למלחמה ממושכת עם איראן – מלחמה בנשק קונבנציונלי שמטרתה למנוע פיתוח נשק גרעיני.
כל מי שחי בישראל בעשור הקודם זוכר את מחלוקת שהייתה בין מחייבי התקיפה על איראן לבין שולליה, שתמכו בהסדר דיפלומטי כלשהו, על בסיס ההנחה שעדיף הסכם גרוע על פני מלחמה טובה.
אפשר, כמובן, לחסל מדען גרעין ראשי איראני מפעם לפעם, אבל מקורות מהימנים גורסים שבתי הקברות באיראן מלאים מדעני גרעין ראשיים שלא היה להם תחליף.
אתנחתא קלה: על סיסמאות–הרחוב של הפוליטיקאים המצויים
כדי להצליח בפוליטיקה צריך להגיע אל ההמונים, וכדי להגיע אל ההמונים צריך לפתח סיסמאות קצרות וקליטות, במקום הרצאות מפורטות ומעמיקות.
קחו, לדוגמה את החומה שדונאלד טראמפ רצה לבנות בגבול ארה“ב–מקסיקו: כאשר מחליטים על דבר כזה צריך לתת את הדעת על כמה דברים:
ראשית – על היעילות במונחים של כמה יעלה להקים את החומה ולתחזק אותה, הכל במונחים של דולר לכל מסתנן ומבריח שהחומה תמנע אותם בכל פרק זמן נתון, תוך הבאה בחשבון שרוב ההברחות וניסיונות ההברחה מתבצעים במעברי–הכניסה החוקיים, ושגם מבקשי–המקלט באים אל מעברי הכניסה האלה, ומבקשים להיאסר, כחלק מתקוותם לממש את האפשרות לקבל מקלט מדיני.
שנית – יש לתת את הדעת על החלופות האחרות למניעת ההסתננות וההברחות, ולבחון את העלות–התועלת שלהם, יחסית לחומה המוצעת.
שלישית – יש לבדוק גם אמצעים אחרים להבטחת ביטחון המדינה, שאינם נוגעים למניעת הסתננות והברחה. למשל: להשקיע את המיליארדים הרבים בהעצמתו של חיל האוויר.
רביעית – ישנם גם ערכים לאומיים אחרים הזקוקים להשקעה: חינוך, בריאות וכו’.
חמישית – מאיכן יילקח המימון? האם לקצץ בתחומים אחרים, להעלות מסים, או להגדיל את החוב הלאומי?
וכן הלאה, וכן הלאה, אבל את זה אי אפשר לפתח בעצרות–ההמונים, וגם לא בטוויטר.
את מה עושים?
ראשית – מוצאים נושא “סקסי“, כמו החומה בה אנחנו מדברים;
שנית – מוצאים הסבר התחלתי: החומה דרושה כבדי למנוע הסתננות והברחות: הם מביאים סמים ופשיעה, הם אונסים את בנותינו, וכו’, ומתחילים לטפטף אותו להמונים שוב ושוב עד שזה נקלט (משנתו של יוזף גבלס).
שלישית – מטפטפים להמונים ש“מקסיקו תממן את החומה“.
ובסוף כבר לא צריך שום דבר חוץ מלנצח על המקהלה המדקלמת The WALL!, The WALL! The WALL! The WALL! The WALL! The WALL! The WALL! The WALL! The WALL! The WALL! The WALL! עם אלף שלטים שאינם אומרים אלא The WALL! The WALL! The WALL! The WALL!!!
וזה מחזיר אותנו אל בנימין נתניהו ואל הגרעין האיראני.
להגיד שהגרעין האיראני לא מדאיג אותי – לא הייתי אומר, כי בכל זאת זה נשק שבידי מדינת–אוייב, ולא ממש נעים לחטוף אותו, אפילו שזה ב“סבירות נמוכה” (ע“ע מלחמת יום כיפור).
אבל אותי מדאיג יותר מטח של 500 פצצות איראניות קונבנציונליות מדוייקות, הנוחתות על תל אביב ובנותיה, ואם הגזמתי במספר – גם עשר כאלה די בהן כדי להדאיג אותי, במיוחד כאשר יש לי אחות הגרה בתל–אביב.
אלא מאי: פצצות קונבנציונליות אינן נושא “סקסי” עבור הפוליטיקאי המצוי.
מה אפשר לומר בנושא הזה, ולהעלות עליו גירה, שוב ושוב, עד לבחירות? לא – אי אפשר לומר הרבה, כי אין החולק על כך שכל מדינה שבעולם רשאית לפתח נשק קונבנציונלי להגנתה, ומה יציע ביבי כנגד הנשק הקונבנציונלי האיראני, המפוזר במאות אתרים ברחבי איראן, ששטחה, כאמור, הוא לפחות פי 55 יותר משטחה של מדינת ישראל? לשתוק? לפתוח במלחמה שעלולה להסלים לכדי מלחמת עולם?!
לא, זה לא נושא מספיק סקסי גם עבור נתניהו, ואליו נושא הגרעין האיראני הוא סקסי–למהדרין.
הפעילות בישראל בנושא הגרעין האיראני
כפי שכבר ציינתי לעיל, כל מי שחי בישראל בעשור הקודם זוכר את המחלוקת שהייתה בין מחייבי התקיפה על איראן לבין שולליה, שתמכו בהסדר דיפלומטי כלשהו, על בסיס ההנחה שעדיף הסכם גרוע על פני מלחמה טובה.
בסוף גברה ידם של שוללי הפעילות הצבאית, וככל שידיעתי והבנתי מגיעות, הגנרלים הישראליים העדיפו דווקא את הטיפול בנושא במישור הדיפלומטי.
בכל השנים מאז התחילה איראן עם הפיתוח הגרעיני נעשו בעולם נסיונות להגיע איתם להסכם שיעצור את התגרענותה בלי צורך בשפיכות דמים, ובשנת 2015 התנהל במלוא הקיטור מו“ם בנושא הזה בין איראן לבין חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון של האו“ם – ארצות הברית, רוסיה, סין, צרפת והממלכה המאוחדת – ואיתן גם גרמניה והאיחוד האירופי.
ממשלת ישראל, עם בנימין נתניהו בראשה, הייתה שותפה סמוייה למו“ם הזה, האמריקאים עדכנו אותנו והתייעצו איתנו, וביבי מעולם לא אמר להם תפסיקו עם המו“ם הטיפשי הזה, איראן יודעת רק שפה אחת: שפת הכוח הצבאי.
ביבי לא אמר זאת, כי הוא הבין שאין תחליף להסכם זולת המלחמה, ומלחמה זה דבר מסוכן, עם פצועים והרוגים, ועם תהלוכות–נצחון עם חלקי מטוסים ישראליים וטייסים ישראליים מובלים בכלובים ברחובות הערים ברחבי איראן.
שותף–סוד למו“ם מדבר עם מי ששיתף אותו – ומחוץ להידברות הזאת הוא שותק.
תארו לעצמכם שאחד משותפי–הסוד למו“ם היה בא לנאום במאג’לס האיראני, וקורא שם להקשחת עמדתה של איראן במו“ם הזה, וגם נותן לאיראנים להבין כי הנושאים–ונותנים איתם מגלים סימני–חולשה – מה זה, אם לא בגידה?
בנימין נתניהו עשה דבר דומה – בכיוון ההפוך.
ביום 3.3.2015, שבועיים בדיוק לפני הבחירות בישראל, בא בנימין נתניהו לנאום בפני ישיבה משותפת של שני בתי הקונגרס האמריקאי. הוא לא בא לדבר על 500 פצצות איראניות שעלולות לנחות בלב תל–אביב, כי זה לא “סקסי”. הוא בא לדבר כנגד ההסכם המתגבש עם איראן, במטרה לעצור את התגרענותה בלי מהלכים צבאיים שעלולים לעלות ביוקר, עם סיכוי נמוך להצלחה ממשית..
הוא גם לא בא להשיא עצות לארה“ב ולשאר הנושאים–ונותנים עם איראן – כי את זה הוא עשה מאחורי הקלעים.
הוא בה לקיים, על במת הקונגרס, אסיפת–בחירות לעצמו, ערב הבחירות, ולרפובליקאים – לקראת מערכת הבחירות שלהם, בשנה הבאה.
ומה אמר ביבי לאמריקאים, ולעולם כולו?
“[F]or over a year, we’ve been told that no deal is better than a bad deal. Well, this is a bad deal. It’s a very bad deal. We’re better off without it.
“Now we’re being told that the only alternative to this bad deal is war. That’s just not true.
“The alternative to this bad deal is a much better deal”.
אני לא יודע מי אמר שעדיף בלי הסכם מאשר עם הסכם גרוע – לדעתי אף גורם רציני, מדיני או בטחוני, לא אמר את זה, בין השאר משום שאי אפשר לקבוע קריטריונים שיגדירו מה זה “הסכם גרוע“, לפני שרואים את המוצר המוגמר ואפשר להחליט אם מקבלים אותו, אם לאו.
נניח שאנחנו מגדירים הסכם “גרוע” ככזה שלא מאפשר לאיראנים להעשיר אורניום בכמות של יותר מ-300 ק“ג לרמה של יותר מ-3.67%, במשך יותר מ-10 שנים, והם מתעקשים על 301 ק“ג עד לרמה של 3.68%, במשך 10 שנים ויום … אז מה – נפוצץ את המו”ם?
אז ביבי כבר לא אמר שעדיף בלי הסכם על הסכם גרוע, אבל הוא אמר על ההסכם המתגבש שהאלטרנטיבה לו אינה מלחמה, אלא הסכם “טוב בהרבה“, אבל גם הוא לא הציע קריטריונים להגדרת “הסכם טוב בהרבה“.
יש סיפור ידוע ממלחמת העולם השנייה, על התכנסות אומות העולם כדי לטקס עצה מה לעשות כנגד המפלצת הנאצית: האמריקאים אמרו אנחנו נתרום את הכסף (אז עוד היה להם קצת), הרוסים אמרו אנחנו ניתן את כוח–האדם, האנגלים אמרו אנחנו נספק את המכונות, והיהודים אמרו אנחנו ניתן “עייצעס” (עצות, למי שחלש ביידיש).
אז ביבי בא לתת עייצעס.
מה ציפה ביבי שהמעצמות המתמקחות עם איראן תעשינה כאשר הוא נותן את ה“עייצעס” שלו קבל כל העולם?
אני – בחוסר–האחריות הידוע שלי – הייתי אומר: ביבי, מהיום והלאה אתה שותף גלוי למו“מ הזה – אתה תשב בכל הדיונים, תיתן את העייצעס שלך כמה שאתה רוצה, ונראה מה ייצא מזה, אבל תזכור דבר אחד: אם אתה מפוצץ את המו“ם בהנחה שאנחנו נשלח חיילים וטייסים להילחם ולמות על אדמת איראן בגלל הגחמות שלך – שכח מזה!
בתרחיש הזה יכול להיות שני תרחישי–משנה:
האחד – האיראנים היו אומרים אנחנו לא מנהלים מו“ם עם ישראל, וקמים משולחן המו“ם.
והשני מתפצל בעצמו לשלושה תת–תרחישי–משנה:
האחד – שביבי, מוכר הרהיטים בעברו, היה מבין שיש גבול למתיחת–החבל, והיה מוכן להתפשר על הסכם שאולי אינו מושא תאוותו, אבל שהוא יכול לחיות איתו.
השני – שביבי היה הולך עד הסוף, עד שהמו“ם יתפוצץ, וכל השותפים היו מקבלים את עמדתו.
והשלישי – שביבי היה עוזב את שולחן המו“ם, וזה היה ממשיך בלעדיו, ומגיע בסוף לאותה הנקודה שהגיע אליה ממילא.
כמובא לעיל, נתניהו אמר בקונגרס שאם אי אפשר להגיע להסכם “טוב בהרבה“, אז עדיף בלעדיו, אבל, כדי לשווק את הרהיט שלו, הוא אמר והתריע: ההתגרענות של האיראנים היא “עניין של שבועות” (“Weeks Away”).
כאשר הסכנה הקרובה רובצת לפתחנו, האין זה מסוכן למתוח את החבל, ולהסתכן בכך שהוא ייקרע?
בניגוד לחוסר–האחריות שאני הייתי מגלה – ברק אובמה דווקא גילה אחריות (וגם כבוד עצמי, ובצדק), ולמשמע הנאום הוא רתח וזעם, והחליט להדיר את נתניהו מהמו“ם – לא להתייעץ איתו, ואפילו לא לעדכן אותו.
הוא לא סמך עוד על ביבי, שהאינטרסים הפוליטיים שלו גברו על הצורך לנהל מו“ם אחראי ויעיל, כי הוא לא רצה להשאיר את איראן חופשיה להמשיך ולפתח את הארסנל הגרעיני שלה.
התוצאה היתה שבסופו של דבר ההסכם עם האיראנים נחתם: “זה הסכם רע [אבל בלי התערבותו של נתניהו] הוא יכול היה להיות פחות רע“.
על אף תחזיתו של נתניהו, לפיה התגרענותה של איראן היא “עניין של שבועות“, ההסכם הגרוע הזה (אשר, כאמור, היה יכול להיות פחות גרוע אלמלא נתניהו חיבל בו) הבטיח עצירת התגרענותה של איראן לעשר שנים – עם אופציה להארכה לחמש שנים נוספות.
והאיראנים עמדו בו, לדעת הסבא“א ולדעת כל גורמי המודיעין האמריקאים.
האם ביבי אמר את האמת, או שיקר?
כאשר נתניהו, בנאומו על במת הקונגרס, אמר והתריע שההתגרענות של האיראנים היא “עניין של שבועות” (“Weeks Away”) – האם הוא אמר את האמת, או שיקר?
אם הוא אמר את האמת – ההסכם עם איראן אכן הוכיח את עצמו לעילא–ולעילא, בכך שהפך “עניין של שבועות” לעשר שנים, עם אופציה להארכה בחמש שנים נוספות.
ואם הוא שיקר – הוא בכוונה התכוון ליצור פאניקה והפחדה – כי זה מה שהוא יודע לעשות, וזה מה שהוא עושה כדי לשווק את עצמו (ע“ע “הערבים נוהרים“), וזה מתיישב על החבלה הגלוייה שלו במו“ם של המעצמות עם האיראנים: ביבי בלי האיום האיראני והאיום הפלשתינאי הוא שמשון ללא מחלפותיו.
דונאלד טראמפ וסיסמאות–הרחוב שלו
מה עושה שלטון חדש עם מה שהוא מוצא לפניו?
הוא משפר את מה שהוא יכול לשפר, הוא מחליף את מה שלא מתאים לו במשהו אחר, ובינתיים הוא משאיר את הקיים, במקום למחוק אותו ולהשאיר במקומו חלל ריק.
טלו, למשל, את חילופי השלטון בארץ ישראל: כאשר השלטון בארץ עבר מידי השלטונות העותומניים לידי המנדט הבריטי, הבריטים מצאו מערכת חוקים מסודרת – לא מלאה, לא כלילת השלמות, אבל שאפשר לחיות איתה עד שהיא תתוקן, במקום לבטל אותה, ולהשאיר במקומה חור שחור.
כאשר מדינת ישראל קמה, היא נהגה עם הדין הקיים באותו האופן: אימצנו את הדין הקיים (ש“יעמוד בתוקפו“), כולל מה שהדין הקיים ירש מהדין העותומני ולא בוטל על ידו, ובהדרגה המשכנו לפתח את המשפט הישראלי עד שחוקקנו את חוק יסודות המשפט, תש“ם-1980, אשר ביטל את ההפנייה המנדטורית אל הדין העותומאני, אבל קבע כי אין בכך “כדי לפגוע במשפט שנקלט בארץ לפני תחילת חוק זה“.
בדומה לכך גם לגבי הדין הקיים ב“שטחים” בהם “נטלנו אחיזה” בעקבות מלחמת ששת הימים.
ועל כך אמרינן: אין שופכין מים מלוכלכים לפני שיש מים נקיים.
דונאלד טראמפ, הנשיא היוצא של ארה“ב, הפגין גישה אחרת: הוא ביטל את ההסכם עם האיראנים, בלי ליצור משהו אחר, טוב יותר.
מדוע הוא עשה זאת?
משום שזה קל לשיווק תחת סיסמת–הרחוב ההסכם עם האיראנים הוא אסון (ואף אחד לא שואל מה אמור לבוא במקומו, ומה ההשלכות של הביטול).
משום שהוא שונא את קודמו, ברק אובמה, השחור והחביב.
ומשום שלהבדיל מבתולה, טראמפ נשאר טראמפ.
כך היה גם, למשל, עם האובמהקייר (חוק ביטוח הבריאות, הדומה לחוק אצלנו, בכך שכל אדם חייב לרכוש אותו).
אז במערכת הבחירות הקודמת הוא אמר גם על החוק הזה שהוא “אסון“, והבטיח לבטל אותו ולהחליפו ב“ביטוח בריאות נהדר, תמורת שבריר זעיר מהמחיר” – סיסמת–רחוב נהדרת, כאשר בפועל הוא התכוון לבטל את האובמהקייר בלי לחוקק משהו אחר תחתיו, ולזרוק עוד עשרות מיליוני אמריקאים את מחוץ למעגל המבוטחים.
אז הוא ביטל חד–צדדית את ההסכם עם האיראנים, שחרר אותם מהמחוייבות – בה הם, כאמור, עמדו – והם אכן התחילו להעשיר אורניום כפי יכולתם, במקום המינון המוגבל שההסכם נתן להם, שהספיק לצרכים מדעיים, אבל לא הספיק לפיתוח נשק גרעיני.
והכל בתיזמור עם ראש ממשלת ישראל, בנימין ביבי נתניהו.
בנימין נתניהו – בוגד לא רק בידידיו, אלא גם בארצו
לא פעם אני מתלבט בשאלה על טראמפ ונתניהו – מי מהדורת–כיס של מי, משום שיש להם כל כך הרבה מן המשותף (וזה גם מה שמסביר את האהבה ההדדית ביניהם), וככל הנוגע לענייננו היום – האינטרס הפוליטי האישי שלהם מאפיל על חובתו של כל אחד מהם לארצו, שבחרה בו לעמוד בראשה.
על טראמפ כתבתי הרבה (ראו, למשל, דונאלד טראמפ למתקדמים (א): הכישלונר מאבד שליטה, והקישורים שם), ואחרים כתבו הרבה יותר, וגם על ביבי נאמר הרבה (את תרומתי הצנועה תראו בקישורים, למטה מכאן).
במקרה הזה אני מתייחס רק לעניין הסכם הגרעין עם האיראנים: בלהיטותו להפיק הון פוליטי מהנושא הזה, הוא בגד גם בידידיו האמריקאים אשר שיתפו אותו במו“ם עם האיראנים, וגם בביטחונה של מדינת ישראל, שלא היה לו אכפת שהאיראנים יגבירו את העשרת האורניום – העיקר שתהיה לו סחורה פוליטית קלה–לשיווק.
דונאלד טראמפ, יור בסט פרנד, הבטיח לדיקטטור הצפון–קוריאני, קים ג’ונג און, מלחמת עולם שלישית (“fire and fury like the world has never seen”), ובסוף שם עצמו כאסקופה הנרמסת לרגליו של אותו “Little Rocket Man”, אשר המשיך בפיתוח הארסנל הגרעיני שלו – לרבות פצצות מימן.
אחרי שהוא, טראמפ, יצא, חד–צדדית, מההסכם עם האיראנים, הוא הטיל עליהם סנקציות (לא ידוע לי במה זה התבטא), דרש מהם לחזור לשולחן הדיונים “בלי תנאים מוקדמים“, והזהיר אותם שהם “משחקים באש” – אבל האיראנים לא נבהלו, עשו לו נא–באוזן והתחילו, כאמור, להעשיר אורניום בקצב גובר והולך.
טראמפ הוכיח את עצמו, שוב ושוב, כנמר–של–ניר, כי גם לאיראנים יש אגו – לא פחות משלו – והם מוכנים לרעוב ללחם, אבל לפתוח במלחמה נגד איראן – החברים שלו בפוקס ניוז לא היו נותנים לו.
כעת דונאלד טראמפ יוצא מהזירה מבוייש ובזנב–בין–הרגליים, והממשל הנכנס – ממשלו של מי שכונה על ידו “ג’ו הישנוני” (“Sleepy Joe”) – כבר הבהיר שיש בדעתו לחתור להסכם חדש עם האיראנים, כי כל חלופה אחרת תהיה גרועה יותר, והחלופה האולטימטיבית – לשלוח את חיילי ארה“ב וטייסיה להילחם ולמות על אדמת איראן למען האגו של ביבי – בכלל לא באה בחשבון.
ולא כל שכן היא לא באה בחשבון כמתנת–בחירות לבנימין נתניהו, ארבע פעמים בשנתיים, שכפי שזה היה רגיל בארבע השנים האחרונות.
ביבי לא ממש אידיוט, והוא מבין שאין שום חלופה להסכם חדש עם האיראנים, הוא גם יודע שהרוסים לא יעמדו מנגד (פוטין: “פעולה צבאית אמריקנית נגד איראן תביא קטסטרופה על המזה“ת“, “איראן היא בת ברית של רוסיה“, וכו’, אבל הוא מוכרח להפגין שרירים, ולהתנגד לחידוש המגעים עם איראן להסכם חדש – זה הולך מצויין בשוק סיסמאות–הרחוב הפוליטיות, שם איש לא שואל שאלות קשות (למשל: מה תעשה אם הממשל ינהל מו“ם עם האיראנים ולא ישתף אותך – האם תבוא שוב לקונגרס (אם יתנו לך), כדי להטיף נגד הסכם שאתה לא יודע עליו שום דבר? למשל: האם ההתנגדות שלך למו“ם ארה“ב–איראן מושתתת על כך שארה”ב תשלח את צבאה ואת חיל האוויר שלה להילחם ולמות על מזבח הקפריזות שלך? למשל: האם תנתק את היחסים הדיפלומטיים עם ארה“ב?!).
ואני מוסיף ושואל את ביבי: אם ביידן שואל אותך מה אתה מעדיף – הסכם אמריקאי–איראני כלשהו, או להגן על ישראל מפני הגרעין האיראני – בלי לסמוך על פעולה צבאית אמריקאית?
יש לי הערכה משלי: בנימין נתניהו מבין שהוא לא יוכל לעצור את המו“ם האמריקאי–איראני, והוא גם לא רוצה בכך, כי הוא מבין שזה עדיף מלא–כלום, אבל הוא ימצה את כל האפשרויות הפוליטיות מעצם התנגדותו למו“ם הזה: אני אעמד בפרץ, אני אתנגד לכל מו“ם עם האיראנים, אני אגן על ביטחונה של מדינת ישראל, אני, ואני, ואני!…
וכאשר ההסכם הזה יושלם, הוא יגיד עשיתי ככל יכולתי כדי למנוע אותו!
_________
לקריאה נוספת בנושא הזה:
דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (יט): על טראמפ והגרעין האיראני: תחזית מינימום–מקסימום
דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (יט)(2): על טראמפ והגרעין האיראני: הערת–הבהרה
דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (יט)(3): על טראמפ והגרעין האיראני: אמרתי לכם, ואתם צחקתם עלי – עכשיו זה מפי הגבורה!
___________
פרשת בנימין נתניהו: על התנערותו של הבג“ץ מתפקידו וסמכותו
ביבי, למען אמון הציבור – צא לחופשת קורונה
על טראמפ ועל נתניהו: מה צריך ראש מדינה לעשות, כדי שתומכיו יעיפו אותו, למרות כל נקודות–הזכות שלו – אם כאלה קיימות?
על הקורונה ועל הסגרים, על הדרג הפוליטי ועל הדרגים המקצועיים, ועל שיקולים זרים ופסולים
בנימין נתניהו מה יקרה אם חזונך האולטימטיבי אכן יתגשם?
ההסכם עם איחוד האמירויות – עדיף מלא–כלום, אבל …
על כיבוד הסכמים פוליטיים, ועל העילות וההצדקה להפרתם
ההסכם עם איחוד האמירויות – אובמה היה נותן הרבה יותר, 11 שנים קודם
בנימין נתניהו עושה שימוש מניפולטיבי בעובדות–אמת
ואף על פי כן – נתניהו לקח שוחד!
בנימין נתניהו, אולי תפסיק לזיין לנו את השכל?!
מה עניין חזקת החפות לביבי נתניהו? – נאום–תשובה לקשקשנים אשר מדברים “משפטית” בלי לפתוח את ספר החוקים
נאום–תשובה לד”ר ישראל בר–ניר: על מה בדיוק עומד ראש הממשלה לדין
משפט נתניהו (ב), שלב ההקראה: על צביעותם של השופטים
משפט נתניהו (א), שלב ההקראה: מעולם לא עשו מעטים כל כך שגיאות רבות כל כך, בפרק זמן קצר כל כך
בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (א): חוששני שאין לו הגנה
בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (ב): מתי כתב אישום “מגלה עבירה”, ומה זה “לכאורה”
בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (ג): האם המציאו לביבי עבירה חדשה?
בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (ד): שאלה מקדימה לעניין תפירת התיקים
בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (ה): האם כתב האישום מכיל ראיות שמקומן לא בו
בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (ו): תפירת תיקים? אולי; אכיפה סלקטיבית? אולי; אבל מה עניין ה”שמאל” לכאן, כאשר את הפרקליטות הזאת ביבי עצמו מינה וטיפח?
בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (ז): הבלדה על של“ג העדים
בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (ח): מה עושה סניגורו של ביבי ברשימת העדים?
בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (ט): תרגיל של איפכא מסתברא
בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (י): על החסינות: איך ביבי ירה לעצמו ברגל
בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (יא): האם יכול ביבי לגרור את בקשת החסינות עד לכנסת הבאה?
בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (יב): נאום תשובה ליצחק זמיר: אתה הוא הציבור!
בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (יג): יאללה, הולכים לבג“ץ!
בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (יד): בעקבות הדיון בבג“ץ
בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (טו): תומכי ביבי, יש לי בשבילכם סוכריה ענקית!
בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (טז): ביבי משקר ומטעה
מאמרים נוספים בנושא:
שימוע פומבי לראש הממשלה, כן או לא?
על “שוחד בדמות כתבה בעיתון”: נאום–תשובה לאהוד פרלסמן
עוד על “טובות–הנאה” בעבירות השוחד
עוד על עבירות השוחד: האם נחוצה תמורה?
על ההלכה הפסוקה של ביהמ”ש העליון כחלק ממשפט המדינה
עֵ֭ת לַעֲשׂ֣וֹת לַיהֹוָ֑ה הֵ֝פֵ֗רוּ תּוֹרָתֶֽךָ׃ קואליצית ניר 2.0 – עכשיו!
ביבי נתניהו לא מכין שיעורי–בית
ביבי נתניהו, כפפה לרגליך: לך לבג”ץ, טען תפירה!
על סמכותו של הבג“ץ לפזר את הכנסת
איך יכולים שופטי ישראל לאותת לביבי ואוהדיו שהם לא בכיס הקטן שלו?
על פסק הדין בעתירות נגד מינויו של נתניהו כראש הממשלה ונגד ההסכם הקואליציוני
על הדיון בעתירות נגד מינויו של נתניהו כראש הממשלה ונגד ההסכם הקואליציוני – לקחי היום הראשון
על משפטו הפלילי של בנימין נתניהו – נאום–תשובה ושאלות לתומכי–ביבי
בג”ץ ביבי – מבחנו הקשה ביותר של בית המשפט העליון, מאז פרוץ המדינה
ממשלת שני הבנימינים, הטרגדיה השקספירית בשער
_____________
למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!
נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)
אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע“*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו“ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא