על טראמפ ועל נתניהו: מה צריך ראש מדינה לעשות, כדי שתומכיו יעיפו אותו, למרות כל נקודות-הזכות שלו – אם כאלה קיימות?

מאת Simha Admin | 13/09/2020 |

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/57392

דונאלד טראמפ העדיף את האינטרס הפוליטי שלו, רימה את עמו במצח נחושה, הביא (עד כה) למותם המיותר של כ-150,000 נפש (כ-4,000 בישראל, לפי האוכלוסיה) *** האם גם נתניהו, חברו הטוב, מסוגל לכך, ועד אנה הביביסטים שלו יילכו איתו?

שמחה ניר, עו“ד

בן 81 שנים אנוכי היום (15.6.2020), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!

כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים

לחג החירות, פסח התשע”ט: עוז לתמורה – בטרם פורענות!

עו”ד שמחה ניר, שר המשפטים וזכויות האזרח – זה המצע

נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka

זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

“לייק” לדף הפייסבוק עו“ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת“?

בג“ץ 8743/14, שמחה ניר, עו“ד, נ‘ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

ה קד מה: על השאלות ההיפותטיות שהביביסטים מתחמקים מהן

דונאלד טראמפ ידע את האמת על הקורונה, ורימה את הציבור האמריקאי

ומה עם ביבי?

ומכאן לשאלות ההיפותטיות

והמסקנה העגומה

אני רק שאלה

הקדמה: על השאלות ההיפותטיות שהביביסטים מתחמקים מהן

שאלות היפותטיות יש להן מטרה ברורה: לקבוע נורמות בנפרד מ“רעשים” חיצוניים העשויים להטות את הדיון, לדחוק את בין שיחך לפינה, או לבחון את היושר האינטלקטואלי שלו.

קחו, לדוגמה, שאלה היפותטית כזאת: נניח שאסתר חיות–טרף, נשיאת ביהמ“ש העליון, מציעה לעיתונאי טובות–הנאה שיפוטיות, תמורת סיקור אוהד. האם זה שוחד?

לשאלה הזאת יש רק שתי תשובות אפשריות – כן או לא – אבל כאשר מציגים אותה לביביסט המצוי, הוא מבין לאן אתה חותר: להפרכת טענותיהם של נתניהו ותומכיו לפיהן “סיקור אוהד אינו שוחד“, כאשר לא מאשימים אותו בסיקור אוהד, אלא במתן טובות הנאה שלטוניות תמורת הסיקור האוהד.

הביביסט המצוי לא יענה על השאלה הזאת בחיוב, כי מכאן ועד להפלת התיזה של ביבי הדרך קצרה מאוד.

אבל הוא גם לא יענה עליה בשלילה, כי אז הוא יעשה מעצמו אידיוט.

אז הוא יתחמק:

“זה לא יכול לקרות, אסתר חיות לעולם לא תציע דבר כזה“;

“אני לא עונה על שאלות היפותטיות“;

“השאלה לא רלוואנטית“;

“השאלה מפגרת“, וכו’ וכו’.

דוגמה נוספת, שכיחה יותר:

טענה: מדינה פלשתינאית מסכנת את בטחונה של מדינת ישראל.

שאלה היפותטית: ואם יציעו לך ערובות לבטחונה של המדינה, להנחת דעתך?

תשובה: שום ערובה לא תניח את דעתי.

על שאלה כזאת אפשר לענות: גם אם יציעו את כל הביטחונות שבעולם – לא אסכים, כי הארץ אינה שלנו, אלא פיקדון בידינו מעם השם, אבל אז נשאלת השאלה מדוע לא אמרת זאת מלכתחילה.

אפשר לענות: לא יודע, צריך לחשוב, שאלה קשה – זה בסדר, כי ישנן בחיים שאלות קשות, הנכונות לחשוב במקום לתת תשובה מידית גם היא בסדר, אבל התחמקות מתשובה מראה עם מי יש לך עסק.

ודוגמה נוספת, לביביסט המצוי:

נניח שהשלום יפרוץ היום, יתברר שאפשר לחיות בשלום ובביטחון לא רק עם האמירים במזחו של חצי האי ערב, אלא גם עם הפלשתינאים, והסחורה הפוליטית של נתניהו (שנאת הערבים והפחד מהם) כבר לא יהיה לה “שווי שוק” – האם תמשיך להצביע עבור הקפיטליזם החזירי האשכנזי של ביבי?

לא תקבל תשובה, כי אף ביביסט לא יודה שהוא מוכן לסבול רעב למען שנאת הערבים.

לפני שנגיע לשאלות ההיפותטיות ששאלתי, אגע במציאות הקונקרטית, ואתחיל דווקא מהכיוון ההפוך.

דונאלד טראמפ ידע את האמת על הקורונה, ורימה את הציבור האמריקאי

כבר בחודש נובמבר 2019 היו התרעות של גורמי המודיעין האמריקאים על המגפה הממשמשת ובאה, ולכל המאוחר בראשית חודש פברואר 2020 טראמפ כבר ידע שהקורונה היא קטלנית פי חמש מהשפעת המצוייה, וכי היא מידבקת “דרך האוויר“, גם בלי מגע פיזי בין מדביק לנדבק.

בסוף אותו פברואר, כאשר בכל ארה“ב היו רק כ-15 מקרים (הידבקויות, לא מתים, ו-15, לא 15,000), טראמפ אמר שתוך ימים הכל יירד “לכמעט אפס, כמו נס“, וגם טפח לעצמו על השכם: We have done an incredible job.

עוד אמר אז טראמפ שהדמוקרטים עושים מזה “פוליטיזציה“, ושזו “המתיחה החדשה שלהם“.

לקראת סוף מאי 2020 ה“מתיחה החדשה של הדמוקרטים” הזאת, הירידה ל“כמעט אפס“, גבתה את חייהם של מעל 100,000 אמריקאים, כאשר מספר הנדבקים הכללי הגיע לכ-1,700,000 מקרים.

היום, 12.9.2020, מספר המתים עבר את ה-193,000, מספר הנדבקים הכללי הגיע לכ-6,500,000 מקרים, והמחקרים מראים שאם טראמפ היה מתעורר שבועיים קודם, למעלה מ-80% מהמתים – כ-150,000 – לא היו מתים.

מדוע זה קרה?

משום שטראמפ לא רצה “לעורר פאניקה“, ולכן הוא הרגיע את הציבור כולו: לא צריך בדיקות, לא צריך ריחוק חברתי, לא צריך מסכות, לא צריך להימנע מאירועים המוניים, ולא צריך לעשות כלום – זה יחלוף “באורח פלא“.

אבל זה לא חלף, וזו שיטת ה“סמוך“, הגירסה האמריקאית.

אתמול, יום השנה ה-19, להתקפת ה-11 בספטמבר, טראמפ נשא נאום “מנהיגות“, והשווה את עצמו – לא פחות! – לווינסטון צ’רצ’יל …

איפה טראמפ ואיפה צ’רצ’יל, המנהיג שהבטיח לעמו “דם, יזע ודמעות“:

“I have nothing to offer but blood, toil, tears and sweat”.

צ’רצ’יל, המנהיג שהכין את עמו לגרוע מכל:

We shall go on to the end, we shall fight in France, we shall fight on the seas and oceans, we shall fight with growing confidence and growing strength in the air, we shall defend our Island, whatever the cost may be, we shall fight on the beaches, we shall fight on the landing grounds, we shall fight in the fields and in the streets, we shall fight in the hills; we shall never surrender, and even if, which I do not for a moment believe, this Island or a large part of it were subjugated and starving, then our Empire beyond the seas, armed and guarded by the British Fleet, would carry on the struggle, until, in God’s good time, the New World, with all its power and might, steps forth to the rescue and the liberation of the old.

זהו צ’רצ’יל, המנהיג אשר לאחר ההפצצה על לונדון עלה על הגג להשקיף על העיר, בניגוד לדונאלד טראמפ, אשר ברח למקלט, כאשר מישהו ירה קפצון מחוץ למתחם הבית הלבן (מזכיר משהו?).

צ’רצ’יל אמר לעמו את האמת הקשה, טראמפ מרמה את עמו, מבטיח לו את מנעמי החיים, כאשר מלאך המוות נוקש על כל דלת.

כך הגיבה אמריקאית בשם Kristin Urquiza, על ה“דאגה” של טראמפ לחסוך את הפאניקה מנשמותיהם הרכות של אזרחיו:

“Sure, my dad did not panic, but instead he died”.

מעניין שלמען בחירתו מחדש לא מפריע לו לטראמפ לזרוע פחד ופאניקה על מה שיקרה אם ג’ו ביידן ידיח אותו וייבחר לנשיאות.

והשאלה – לגמרי לא היפותטית – אותה הייתי מפנה לאוהדי ביבי–טראמפ בישראל: האם, לאור הדברים האלה, האם אתם עדיין תומכים בטראמפ?

ומה עם ביבי?

לא פעם הגדרתי את בנימין נתניהו כ“דונאלד טראמפ, מהדורת כיס“, ואיש כבר לא מתפלא מה קושר את שניהם בעבותות חזקות כל כך.

אפשר לפתח את הנושא הזה כמה שרוצים, אבל הפעם זה עניין צדדי, ולצורך העניין היום הייתי מציע נקודת–דמיון אחת בלבד: שניהם לא יירתעו משום תרגיל מלוכלך כדי להבטיח את בחירתם מחדש. לעניין טראמפ זה נושא לדיון אחר, ולגבי נתניהו הייתי מזכיר את כל מערכות הבחירות מערכות הבחירות היקרות ומיותרות אליהן הוא גרר את המדינה – וריחה של מערכת הבחירות הבאת, תוך חודשים ספורים, כבר מסריח את האוויר והאווירה.

בעניין הזה הייתי שואל את הביביסטים שתי שאלות: האחת קונקרטית, והשנייה היפותטית:

קונקרטית – האם אצל ביבי דבר כזה יכול לקרות?

והיפותטית – אם זה היה קורה, האם הייתם ממשיכים לתמוך בו?

עכשיו תשאלו אותי את אותן השאלות. אוקיי, שאלתם, ואען:

לגבי ההיתכנות – לומר שבטוח שזה יכול לקרות – לא הייתי אומר, אבל לומר בוודאות שזה לא יכול לקרות – גם זה לא, ולכן ההערכה שלי היא שהסבירות היא בין 1% ל-99%, והכל תלוי בלחץ של נתניהו ללכת לבחירות, להקים גוש של 61 ח”כים לפחות, כך שהוא יוכל להעביר חוקים המעניקים לו חסינות, ובכך להימלט מאימת הדין.

כעת, אם דוחקים אותי אל הקיר כדי לקבל הערכה מדוייקת יותר, ככל יכולתי, על הסבירות שגם ביבי ינהג כך, אני מעריך אותה ב-51% לפחות, אולי יותר.

עד כאן המציאות: נשיא אמריקאי שכדי לשפר את תדמיתו הפוליטית הביא למותם של כה רבים מאזרחיו, שעל בריאותם וחייהם הוא ממונה, וראש ממשלה ישראלי שבמבחן המסויים הזה הוא לא נדרש לעמוד – למזלנו הרב.

ומכאן לשאלות ההיפותטיות

בסוף ההקדמה, לעיל, הבטחתי להגיע לשאלות ההיפותטיות שהעליתי, וכעת אני מקיים את הבטחתי זו.

מחשש שחלק מהחברים בקבוצת מועצת העם כבר הספיקו להכיר את הסיפור על טראמפ והקורונה, ואז השאלה כבר לא היפותטית, עשיתי היפותזה על ההיפותזה, והתחלתי עם בנימין נתניהו:

שאלה לתומכי ביבי, ורק להם, ואם אפשר להסתפק בכן–לא – הרי זה משובח.

נניח שמתברר לכם שביבי ידע מוקדם מאוד על הקורונה, עוד לפני שהיא הגיעה לישראל, וכאשר הגיעו המקרים הראשונים ובציבור התחילו לדבר על זה, בכל הנאומים שלו הוא אמר שזו “מתיחה סמולנית“, ובמטרה למנוע פגיעה בתדמיתו הפוליטית לקראת הבחירות, הוא הורה לצמצם את הבדיקות, כדי ליצור רושם שהקורונה היא פייק ניוז … והיום הגענו לאלפי מקרים חדשים ביום –

האם למרות כל אלה הייתם ממשיכים לתמוך בו?

וכדי שלא יתנפלו עלי וגידו שאני “רומז“, ושזה בכלל “הזוי“, כתירוץ להתחמק מהשאלה, הוספתי הערה:

כדי להסיר ספקות – אני לא מייחס לביבי דברים כאלה, ואני בטוח שלעולם הוא לא היה נוהג כך, אבל באמצעות השאלה ההיפותטית הזאת אני מאתגר אתכם, תומכי ביבי, ולא אותו.

מסתבר שאף מגיב לא תפס לאן אני חותר, תוכלו לקרוא את התגובות, שם, ואני אביא רק שתי תגובות:

Ofer Cohen: כן. רק ביבי. הלאה… שאלה מפגרת הבאה…

יאיר גולדברגר: אם אתה לא מייחס לביבי דברים כאלה, אז למה אתה שואל את השאלה הדבילית הזאת?

מעניין שרק ביביסט אחד ענה “כן“, בלי התחכמות: Yaron Avisar.

אני מקווה שעם קריאת המאמר הזה הם יבינו שהשאלה היא יותר חכמה מהם, ושהיא מאוד עניינית כאשר אנחנו דנים בהתאמתו של מנהיג לאומי לתפקידו.

כאשר באתי על סיפוקי מהשאלה הבאה, עשיתי את הצעד הנוסף בתכנית שלי:

שאלה היפותטית לתומכי טראמפ שבינינו, ורק להם, ואם אפשר להסתפק בכן–לא – הרי זה משובח.

נניח שמתברר לכם שטראמפ ידע מוקדם מאוד על הקורונה, עוד לפני שהיא הגיעה לארה“ב, וכאשר הגיעו המקרים הראשונים ובציבור האמריקאי התחילו לדבר על זה, בכל הנאומים שלו הוא אמר שזו “מתיחה דמוקרטית“, ובמטרה למנוע פגיעה בתדמיתו הפוליטית לקראת הבחירות, הוא הורה לצמצם את הבדיקות, כדי ליצור רושם שהקורונה היא פייק ניוז … והיום מתי הקורונה בארה“ב הם יותר מ-190,000, ומס‘ הנדבקים הוא מעל 6 מיליון –

האם למרות כל אלה הייתם ממשיכים לתמוך בו?

וכמה מפתיע – עדיין אף אחד לא תפס את ה-catch, וגם כאן אתם יכולים להגיע אל התגובות ולשפוט בעצמכם.

המעניין בכל התגובות הוא בכך שגם כאן רוב המגיבים ניסו להתחכם עם השאלה, במקום לענות עליה, אבל היו כמה שענו עליה בחיוב, לאמור גם אם הדבר נכון, אנחנו נמשיך לתמוך בו, ומכך יש להסיק כי גם אם בנימין נתניהו היה נוהג כמו בדוגמה המיוחסת לטראמפ, אנחנו היינו ממשיכים ותומכים בו.

ואסיים בתגובתו של יוסף פרינטה כהן:

התאוריה של כותב הפוסט מענינת. אפשר לדעת מאין הגיעה ומה הסימוכין לכך ? תודה

ועל כך עניתי לו:

עקוב אחרי הפוסטים שלי, תקבל תשובה.

עכשיו, יוסף, אני מקווה שקיבלת את התשובה.

והמסקנה העגומה

המסקנה העגומה היא שתומכי נתניהו–טראמפ הם חסרי–ערכים עד כדי כך שגם אם שני אלה ירמו יחד אם כל המערכת הכלכלית של העולם, ויגרפו לכיסיהם מיליארדי–מיליארדים – הבבונים האלה ימשיכו לתמוך בהם.

כך נולדות דיקטטורות בעולם.

אני רק שאלה

איזה אסון יקרה למדינת ישראל אם ביבי יפרוש מראשות הממשלה ויתרום מניסיונו המדיני (לו טוענים אוהדיו) בתור יו“ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת?

האם נתניהו כראש הממשלה, והנזל וגרטל כיו“ר הוועדה הזאת עדיפים, למשל, על הבא–בתור במפלגת הליכוד כראש הממשלה, ובנימין נתניהו כיו“ר וועדת החוץ והביטחון?