דברי שופטי בית המשפט העליון במהלך הדיון בחוק הנבצרות, לפיהם חוקי יסוד כפופים לביקורת שיפוטית על בסיס הסמכה של בית המשפט העליון את עצמו, הביאו אותי למסקנה שהדמוקרטיה הישראלית מתה, תהא אשר תהא תוצאת הדיון. אז המאמר הזה פונה אליכם – אחיי – התומכים בעליונות בית המשפט מעל שלטון העם.

אתם, אחיי היקרים, לא באמת תומכים בדמוקרטיה. לאורך הדרך, שכחתם מהו משטר דמוקרטי, ובמסגרת שלהוב היצרים שנובע כולו משנאת האחר – החרדי, הדתי, הימני, “הביביסטי” – נכנעתם לשטיפת המוח הבלתי נפסקת שמעבירים את כולנו המערכת המשפטית, חסידיה בתקשורת, ומנהיגי המחאה נגד הרפורמה המשפטית. בדמוקרטיה ייצוגית העם הריבון בוחר את נבחריו – זהו שלטון העם. המיעוט הפוליטי שהפסיד בבחירות, לא זכאי לבצע מהפכה דה–פקטו כשתוצאות הבחירות ומהלכי הממשלה אינם נראים לו. בדמוקרטיה ליברלית כל הרשויות כפופות לשלטון החוק – גם בית המשפט העליון. הכנסת מחוקקת, הממשלה מבצעת ובית המשפט בוחן את פעולתם בהתאם לחוק ולא מעל החוק – ובטח שלא מעל חוק יסוד. אתם, ובעיקר המשפטנים שביניכם, איבדתם כל יושרה מקצועית בכך שהחלתם לתת יד להיבריס המטורף של בית המשפט העליון שהשליט עצמו מעל העם הריבון ושמרשה לעצמו לפעול ללא כל מקור סמכות, מעבר להסמכה הנפוליאונית שלו את עצמו.

לא בדמוקרטיה אתם מאמינים. אם הייתם דמוקרטים אמיתיים לא הייתם מבצעים טיהור בולשביקי של מרחב הבעת הדעות הציבוריות. לא הייתם תומכים בסילוק כותבים שמחזיקים בדעה “לא נכונה” ביחס לרפורמה, מעיתן הארץ. לא הייתם שמחים מפיצוץ כנסים באקדמיה בהשתתפות אנשי ימין. לא הייתם עוברים בשתיקה על הניסיונות השונים לחסל את ערוץ 14 ולסתום למי שלא מסכים עמכם את הפה.

לא בדמוקרטיה אתם חפצים. אם הייתם רוצים לשמור על הדמוקרטיה, לא הייתם תומכים במחאה החורגת הרחק מעבר לגבולות החוק. לא הייתם תומכים באלימות כלפי שוטרים. לא הייתם תומכים בהמרדה.

ובעיקר – לא על דמוקרטיה אתם נאבקים. במסגרת המלחמה שלכם נגד הרפורמה – ולמעשה נגד כל מי שמעז להחזיק בדעה שונה מכם – אתם מוכנים לשרוף את כל האסמים. אתם מעודדים את כל מי שמאיים לפגוע בכלכלה הישראלית כדי להשיג את רצונו הפוליטי ומייחלים להורדת דירוג האשראי של המדינה שלכם (שלכם!). אתם תומכים באלו הקוראים בריש גלי להפר את חוקי המדינה. אתם מוחאים כפיים למי שקורא לרשויות הביטחון לבצע הפיכה בישראל. ובעיקר, אתם מוכנים לפגוע בחברים שלכם, במשפחה שלכם, בכם עצמכם, אם לא נציית לתביעות הפוליטיות שלכם. הרי גם כשאנחנו לא מסכימים בינינו לבין עצמנו, צה“ל הוא הכרחי לקיומנו. אבל במסגרת המאבק הפוליטי נגדנו, נתתם יד לריסוק תפיסת צבא העם ולפגיעה בערך החשוב של שירות המילואים – והכל באצטלה של הגנה על הדמוקרטיה (כאילו שלאויבנו אכפת אם עילת הסבירות חלה על הממשלה או לא). אולם הלהטוטים המילוליים של “הפסקת התנדבות“, כמסווה “לגיטימי” לפגיעה בחוסן הצבא, לא יועילו לאף אחד מאיתנו בזמן פקודה.

אז לכאורה ניצחתם. בית המשפט העליון ששם עצמו מעל שלטון העם, מעל הפרדת הרשויות ומעל שלטון החוק כנראה יצליח – על כנפי תמיכתכם ומאבקכם – להחליף את הדמוקרטיה הישראלית בשלטון משפטנים. אבל אתם, אל תספרו לעצמכם, ובטח לא לנו, שאתם נאבקים למען הדמוקרטיה. נצחונכם הוא אובדן הדמוקרטיה.

הדברים מופצים ומשותפים בהעתק–הדבק בעשרות, אם לא מאות, פעמים ברחבי המרשתת, ובכל מקום בו אני נתקל בדבר הזה אני אומר תביאו את הכותב הנה, כדי שיגן על עצמו, עונים לי תגיב לגופו של עניין, אם יש לך מה לומר.

כיוון שאני לא יכול לענות על אותם הדברים לכל מי שעושה העתק–הדבק, אענה על הדברים כאן, וכל החפץ ייתי וייטול.

מבוא

אומר מראש: הגם שהכותב הוא עורך–דין (לפי מה שפורסם, ואני מניח כי כך הוא), אין בדבריו אלה ולו גם שמץ–של–שמץ–של–שמץ של משפטנות, ואת כל מה שיש בו כבר שמענו/קראנו אין ספור פעמים, דבר המעורר חשד שהם הועתקו מדפי מסרים כלשהם.

החשד הזה מתחזק באשר במקום אחר הוא מגדיר את עצמו כ“ביביסט מצוי“.

אעבור על הדברים, קטע–קטע (ההדגשות במקור).

הפתיח

פותח הכותב ואומר:

“דברי שופטי בית המשפט העליון במהלך הדיון בחוק הנבצרות, לפיהם חוקי יסוד כפופים לביקורת שיפוטית על בסיס הסמכה של בית המשפט העליון את עצמו, הביאו אותי למסקנה שהדמוקרטיה הישראלית מתה, תהא אשר תהא תוצאת הדיון. אז המאמר הזה פונה אליכם – אחיי – התומכים בעליונות בית המשפט מעל שלטון העם”.

השאלה הראשונה המתעוררת כאן היא מהו “חוק יסוד“: על כך אין לכותב כל תשובה, ואם הוא היה לומד את כל “דברי שופטי בית המשפט העליון במהלך הדיון בחוק הנבצרות”, הוא היה מוצא רמז לכך בשאלה השופט יצחק עמית: האם “חוק יסוד” הקובע היטל ניקוז הוא אכן חוק יסוד?

יצויין כי בשום מקום בחקיקה לא הוסדר מעמדם של חוקי היסוד – לא באופן חקיקתם, לא באופן שינויים ולא בשום אופן אחר, ובהעדר הגדרה אחרת, אציג את מה שנראה לי, בלי לשלול אפשרויות אחרות להגדרת.

לשיטתי, “חוק יסוד” הוא חוק הקובע ערכים היורדים לשורש המשטר, ולענייננו – לשורש המשטר הדמוקרטי שלנו – בין אם המילה “יסוד” מופיעה בשמו, בין אם לאו.

כך, למשל, חוק בעניין חופש הביטוי, אם היה כזה, יכול להיחשב כחוק יסוד, ואילו חוק הקובע את מהירות הנסיעה לא ייחשב ככזה.

רצוי, כמובן, שיהיה בכל חוק יסוד הוראה בדבר “יציבות החוק“, כל שהוא לא יהיה ניתן לשינוי כל בוקר, לפי הצרכים המתחלפים של הרוב הקואליציוני המתחלף.

כיוון שעדיין אין הגדרה חוקית, לא מן הנמנע שחלקים מסויימים בחוק פלוני ייחשבו כבעלי מעמד “יסודי“, ואילו חלקים אחרים באותו החוק לא ייחשבו כך.

ובינתיים, עם כל הכבוד והצער, הוספת המילה “יסוד” בשם החוק אינה הופכת אותו למשהו “יסודי” יותר משהוא היה בלעדיה.

על סמכותו החוקית של הבג“ץ כמבוגר האחראי

והלאה:

“(דברי שופטי בית המשפט העליון במהלך הדיון בחוק הנבצרות) לפיהם חוקי יסוד כפופים לביקורת שיפוטית על בסיס הסמכה של בית המשפט העליון את עצמו …”,

כיוון שיש הבדל בין פלוני “אמר ש…” לבין פלוני “אמר: ‘…’”, שהראשון הוא פרשנות והשני הוא ציטוט, כך גם האמירה “דברי שופטי בית המשפט לפיהם …” אינה ציטוט, אלא הבעת–דיעה על הדברים, וקשה לי להניח שהשופטים אמרו “אנחנו הסמכנו את עצמנו“.

יחד עם זאת, מן הראוי להעמיד את הדברים על מכונם ועל דיוקם: סע’ 15(ג) לחוק יסוד: השפיטה, אשר זה לשונו:

(ג) בית המשפט העליון ישב גם כבית משפט גבוה לצדק; בשבתו כאמור ידון בענינים אשר הוא רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק ואשר אינם בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר.

וזה אומר שהמחוקק, בחוק יסוד (!), נתן לבג“ץ מעמד של המבוגר האחראי, הקובע בעצמו את גבולי סמכותו–הוא, בעניינים בהם “הוא רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק ואשר אינם בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר“.

הדמוקרטיה הישראלית עדיין לא מתה

והלאה:

“(דברי שופטי בית המשפט העליון במהלך הדיון בחוק הנבצרות לפיהם חוקי יסוד כפופים לביקורת שיפוטית על בסיס הסמכה של בית המשפט העליון את עצמו) הביאו אותי למסקנה שהדמוקרטיה הישראלית מתה, תהא אשר תהא תוצאת הדיון. אז המאמר הזה פונה אליכם – אחיי – התומכים בעליונות בית המשפט מעל שלטון העם”.

אז לא, ממש לא: האמירה “תומכים בעליונות בית המשפט מעל שלטון העם” היא הנחה אקסיומטית פשטנית, אשר מתעלמת מכך שלכל רשות יש המקום שלה, כולן שוות ואין האחת באה במקום חברתה, במיוחד כאשר “שלטון העם” עצמו העניק, באמצעות סע’ 15(ג) הנ“ל, העניק לבית המשפט “עליונות” מסויימת.

בהמשך נראה שדווקא רפורמת לוין–רוטמן היא שזוממת להרוג את הדמוקרטיה הישראלית.

מי “לא באמת תומכים בדמוקרטיה”?

והלאה:

“אתם, אחיי היקרים, לא באמת תומכים בדמוקרטיה”.

הנה, אנחנו מתחילים ב“תפסו את הגנב“, ואחרי שנדבר על הדמוקרטיה, נגיע גם לנקודה הזאת.

וממשיך באותו הרוח:

“לאורך הדרך, שכחתם מהו משטר דמוקרטי, ובמסגרת שלהוב היצרים שנובע כולו משנאת האחר – החרדי, הדתי, הימני, “הביביסטי” – נכנעתם לשטיפת המוח הבלתי נפסקת שמעבירים את כולנו המערכת המשפטית, חסידיה בתקשורת, ומנהיגי המחאה נגד הרפורמה המשפטית…”

אולי, אדון עורך–דין, אולי תסביר לנו מאיכן לקחת את אותם “שלהוב היצרים“, “שנאת האחר“, “שטיפת המוח הבלתי נפסקת“, שגם הם הנחות אקסיומטיות, מבחינתך?

אז ככה:

לגבי “שנאת האחר“, קרא את אלה:

ראו מי שמדברים על שנאה!

קווים לדמותה של השנאה, מבית–היוצר של בנימין ביבי נתניהו

על ה”שנאה” לנתניהו – נאום–תשובה לאראל סג”ל

לבייס של בנימין נתניהו יש רק שני דברים לומר להגנתו מפני הביקורת: חיסונים–חיסונים–חיסונים, ו“שנאה”-“שנאה”-“שנאה”. כמה עלובים!

“רק לא ביבי” זה לא “אג’נדה” ולא “שנאה”, זה רק בקו”ם

הביביסטים מלינים על כך שלכל האחרים יש רק דבר אחד משותף: “רק לא ביבי” *** שיסתכלו על החטוטרת שעל גבם, וימציאו שיטת מיון מקצועית יותר משיטת המכרזים התפורים

לגבי “שטיפת המוח” קרא את זה:

שטיפת מוח ושמה “הנדסת התודעה”

נאום תשובה לכל המקשקשים כשאין להם משהו חכם יותר לומר.

ולגבי “שלהוב היצרים” – לצערי אין לי מאמר על זה, ולא נראה לי שיש לכך כל משמעות, זולת שלהוב היצרים שאתה לוקה בו ומנסה לשווק אותו לכל העולם.

על זכותו הדמוקרטית של המיעוט שהפסיד

והלאה:

“בדמוקרטיה ייצוגית העם הריבון בוחר את נבחריו – זהו שלטון העם. המיעוט הפוליטי שהפסיד בבחירות, לא זכאי לבצע מהפכה דה–פקטו כשתוצאות הבחירות ומהלכי הממשלה אינם נראים לו“.

אז ככה: בדמוקרטיה אמיתית מותר למיעוט שהפסיד למחות נגד מה שהרוב מעולל, במיוחד כאשר הרוב זומם לחולל מהפכה משטרית אשר לא עמדה לדיון במערכת הבחירות, וכל מטרתה היא להנציח את שלטונו, ולמנוע מהמיעוט כל אפשרות להיות לרוב בעתיד.

ואם לא ברור לך, בדמוקרטיה אמיתית מותר למפסיד לפתוח בקמפיין הבחירות הבאות מיד עם סגירת הקלפיות והתבהרות התוצאות.

מה זה “בהתאם לחוק ולא מעל החוק“?

והלאה:

“בדמוקרטיה ליברלית כל הרשויות כפופות לשלטון החוק – גם בית המשפט העליון. הכנסת מחוקקת, הממשלה מבצעת ובית המשפט בוחן את פעולתם בהתאם לחוק ולא מעל החוק – ובטח שלא מעל חוק יסוד”.

אוקיי, פרט לעניין השאלה מהו “חוק יסוד“, אותה העליתי בפתח הדברים, ובכפוף לדוקטרינת “הבלמים והאיזונים“, אני חותם בשתי ידיים על ההנחה הזאת, אבל, במטותא ממך, אולי תביא לנו דוגמה אחת למקרה בו בית המשפט בחן את פעולתם (של הכנסת והממשלה) שלא בהתאם לחוק, אלא מעל לחוק?

מי באמת איבד כל יושרה מקצועית?

והלאה:

“אתם, ובעיקר המשפטנים שביניכם, איבדתם כל יושרה מקצועית בכך שהחלתם לתת יד להיבריס המטורף של בית המשפט העליון שהשליט עצמו מעל העם הריבון ושמרשה לעצמו לפעול ללא כל מקור סמכות, מעבר להסמכה הנפוליאונית שלו את עצמו”.

סלח לי מאוד, אבל מי שאיבד כל יושרה מקצועית (אם הייתה לו) הוא דווקא אתה, שמסרב להכיר בכך שישנן גם גישות מקצועיות שונות משלך.

ובאשר ל“היבריס המטורף“, “השליט עצמו מעל העם הריבון” ו“מקור סמכות” או “ההסמכה הנפוליאונית שלו את עצמו” – גם כאן אני מזמין אותך לתת לנו פסק–דין אחד, לפחות, כאסמכתא לאקסיומות האלה שלך.

ואתה יודע מה, וון בירן? אם אתה מוצא פסק–דין אחד בו ביהמ“ש העליון חרג מסמכותו, מדוע אתה לא קורא להתעלם ממנו ו/או להפר אותו – דבר שיש לו הכשר בפיסקה שלו עצמו?

אז תרשום לפניך: אם אתה מוצא פסק–דין כזה, וקורא להפר אותו – אני אתך לאורך כל הדרך!

ואם לא אכפת לך, קח קצת אסמכתאות לדרך:

בבג“ץ 691/81, דוד נ‘ שב“ס, פ“ד לו(3), 246, ושם, בעמ’ 248 – ו – ז, נאמר:

“כבר נפסק פעמים רבות, שכאשר חרג בית המשפט מסמכותו, אמנם פתוחה הדרך לביטול פסק הדין על–ידי הגשת ערעור, אך גם אם לא הוגש ערעור, או אם הוגש ערעור והוא נדחה, פסק–דין, שניתן מתוך חריגה מסמכות, הוא בטל, וניתן לתקוף את חוקיותו גם שלא בדרך של ערעור …”.

באותו מקרה אסר ביהמ“ש העליון על השב“ס לבצע פסק–דין של ביהמ“ש העליון עצמו!

זהו הדין, וזאת היא ההלכה, גם במדינות הים:

“If an act is void, it is in law a nullity. not only bad, but incurably bad. … And every proceeding which is founded on it is also bad and incurably bad. You cannot put something on nothing and expect it to stay there. It will collapse. So will this judgment collapse if the statement of claim was a nullity” (MacFoy v. United Africa Co. Ltd. [1962] A.C., 152, at p. 160).

אז למה אתה מחכה, עו”ד ון בירן?!

מי באמת הבולשביק

ושוב, “תפסו את הגנב“:

“לא בדמוקרטיה אתם מאמינים. אם הייתם דמוקרטים אמיתיים לא הייתם מבצעים טיהור בולשביקי של מרחב הבעת הדעות הציבוריות. לא הייתם תומכים בסילוק כותבים שמחזיקים בדעה “לא נכונה” ביחס לרפורמה, מעיתן הארץ. לא הייתם שמחים מפיצוץ כנסים באקדמיה בהשתתפות אנשי ימין. לא הייתם עוברים בשתיקה על הניסיונות השונים לחסל את ערוץ 14 ולסתום למי שלא מסכים עמכם את הפה”.

אז ככה: כיוון שאתה זורק לחלל דברים בעלמא, אני אתייחס לשתי נקודות שאני מבין שאתה מתייחס אליהן – “סילוק כותבים … מעיתון הארץ“, ו”הניסיונות … לחסל את ערוץ 14”.

באשר לעיתון הארץ – זהו מיזם פרטי, אשר, בתור שכזה, יש לו מטרה כפולה: להכניס כסף למשקיעים בו, ולקדם את האג’נדה הפוליטית שלו, ובמסגרת הזאת מותר לו לפרסם, או שלא לפרסם, כל מה שמקדם, או לא מקדם את מטרותיו, וזו עזות–מצח מצדך לדבר על “דמוקרטיה” כאשר אתה מבקש לשלול מבעלי מיזמים פרטיים את הזכות לפעול על פי האינטרסים שלהם.

ועוד לייחס להם – דווקא להם! – את הבולשביזם שדווקא אתה לוקה בו!

ובאשר לערוץ 14: הייתה תלונה (של יאיר לפיד, אם זכרוני אינו מטעני) לוועדת הבחירות על חריגה מן המותר בדרכי התעמולה – תלונה מצוייה אשר רבות כמותה מוגשות לוועדה, חלקן מתקבלות וחלקן נדחות – אבל השופרות שלכם הציגו את זה כ“ניסיון לחסל את ערוץ 14”, ואתה, שמדבר על “יושרה מקצועית“, מצטרף למפיצים את השקר הזה.

על “דיעות שונות” ועל ניסיון כוחני וגס

ועוד “תפסו את הגנב“:

“לא בדמוקרטיה אתם חפצים. אם הייתם רוצים לשמור על הדמוקרטיה, לא הייתם תומכים במחאה החורגת הרחק מעבר לגבולות החוק. לא הייתם תומכים באלימות כלפי שוטרים. לא הייתם תומכים בהמרדה”.

לכך אתייחס בהמשך.

והלאה:

“ובעיקר – לא על דמוקרטיה אתם נאבקים. במסגרת המלחמה שלכם נגד הרפורמה – ולמעשה נגד כל מי שמעז להחזיק בדעה שונה מכם – אתם מוכנים לשרוף את כל האסמים”.

אז ככה: הרפורמה אינה “דיעה שונה“, אלא ניסיון כוחני וגס לנצל רוב מקרי ודחוק כדי לדכא את המיעוט ולמנוע ממנו את הסיכוי להיות לרוב בעתיד.

ראה את המחקר ההשוואתי שעשיתי בשבילך: הוא כתב את ה“מיין קאמפף” שלו לפני כעשרים שנה, היום הוא מגשים אותו, ואל תענה לי בקלישאה השחוקה “איך בכלל אפשר להשוות“, כי אני אוכל חצי תריסר קשקשנים כמוך, עוד לפני ארוחת הבוקר.

וראו גם: 247 מנדטים לא טועים!

אנחנו לוחמי חרות, אנחנו

והלאה:

“אתם מעודדים את כל מי שמאיים לפגוע בכלכלה הישראלית כדי להשיג את רצונו הפוליטי ומייחלים להורדת דירוג האשראי של המדינה שלכם (שלכם!)”.

תן קישור או אסמכתא, בבקשה.

והלאה, בהמשך ל“שריפת האסמים” שלך:

“אתם תומכים באלו הקוראים בריש גלי להפר את חוקי המדינה. אתם מוחאים כפיים למי שקורא לרשויות הביטחון לבצע הפיכה בישראל. ובעיקר, אתם מוכנים לפגוע בחברים שלכם, במשפחה שלכם, בכם עצמכם, אם לא נציית לתביעות הפוליטיות שלכם“.

אז לא: אנחנו לוחמי–חירות, ואנחנו עושים, ונעשה, את כל מה שעושים לוחמי חירות כאשר זוממים לשלול מהם את חירותם – הכל בעוצמה המתחייבת מהנסיבות. ראה: ראה: על המותר והאסור במשטר דמוקרטי מול דיקטטורה שבאופק.

שימוש מניפולטיבי בעובדות–אמת

והלאה:

“הרי גם כשאנחנו לא מסכימים בינינו לבין עצמנו, צה“ל הוא הכרחי לקיומנו. אבל במסגרת המאבק הפוליטי נגדנו, נתתם יד לריסוק תפיסת צבא העם ולפגיעה בערך החשוב של שירות המילואים …”.

אין מחלוקת על כך שצה“ל הוא הכרחי לקיומנו, וזהו סניף הדמגוגיה שאני קורא לו שימוש מניפולטיבי בעובדות–אמת, כי בפועל מי שפגע בצה“ל הוא מי שהצית את הפתיל, ולא חומר הנפץ שבקצהו השני, ומי שעשו זאת הם בנימין נתניהו, האחראי העליון, אשר, כדי להבטיח את שרידותו הפוליטית ולהציל את עצמו מאימת המאסר, שם עצמו כאסקופה הנרמסת לרגליהם של שותפיו במפלגתו ומחוצה לה, אשר יכולים להפיל אותו בכל רגע: יריב לוין, שמחה רוטמן, איתמר בן–גביר, בצלאל סמוטריץ’ והמפלגות החרדיות.

נתניהו הוא האחראי העליון לכך, והוא יכול בכל רגע לעצור את הפגיעה בצה“ל – אילו העמיד את אינטרס המדינה מעל לאינטרס האישי שלו, אבל הוא לא עושה זאת, ואתה עוד מתגאה בתואר “ביביסט מצוי“!

ובאשר ל“פגיעה בערך החשוב של שירות המילואים“: יש במדינת ישראל חוק לפיו מותר לקרוא לשירות המילואים למשך כך–וכך ימים בשנה, ובמקרי חירום גם להוציא צווי 8 לפרקי זמן נוספים, ומי שמתנדב לתרום למדינה יותר, אינו כבול לעולם ועד להתנדבותו זו, והפסקת ההתנדבות אינה “להטוט מילולי“, אלא, כפשוטה: הפסקת ההתנדבות.

ואגב, תא“ל (מיל) וון בירן: כמה ימי מילואים אתה מנדב בשנה מעבר למה שאתה מחוייב על פי החוק? האם אתה מתייצב ביחידתך פעם בשבוע?!

עוד דמגוגיה

והלאה, משפט רב–מפרקי בשירות הדמגוגיה:

“– והכל באצטלה של הגנה על הדמוקרטיה (כאילו שלאויבנו אכפת אם עילת הסבירות חלה על הממשלה או לא). אולם הלהטוטים המילוליים של ‘הפסקת התנדבות’, כמסווה ‘לגיטימי’ לפגיעה בחוסן הצבא, לא יועילו לאף אחד מאיתנו בזמן פקודה”.

מה זה “באיצטלה“, אם לא סתם קשקוש?

מה העניין אם “לאויבנו אכפת אם עילת הסבירות חלה על הממשלה או לא“, כאשר לא זו השאלה?

באשר ל“הלהטוטים המילוליים” – כבר עמדתי על כך, למעלה מכאן.

ובאשר ל“מסווה” – ה“מסווה” הוא רק בדמיונך הפורה, משום שהפסקת ההתנדבות אינה נעשית כ“מסווה” לשום דבר, ואינה מתיימרת להועיל “לאף אחד מאיתנו ביום פקודה“.

אתה גם מתבכיין

וזו הפינאלה המתבכיינת שלך:

“אז לכאורה ניצחתם. בית המשפט העליון ששם עצמו מעל שלטון העם, מעל הפרדת הרשויות ומעל שלטון החוק כנראה יצליח – על כנפי תמיכתכם ומאבקכם – להחליף את הדמוקרטיה הישראלית בשלטון משפטנים. אבל אתם, אל תספרו לעצמכם, ובטח לא לנו, שאתם נאבקים למען הדמוקרטיה. נצחונכם הוא אובדן הדמוקרטיה”.

אז ככה: מדינת ישראל מעולם לא הייתה בצמרת המדינות הדמוקרטיות שבעולם.

אתחיל בשאלה איך רואים אותנו בעולם, ואחר כך אוסיף מילה צנועה משלי.

ראה, למשל, את מדד הדמוקרטיה של האקונומיסט:

המדד הזה מחלק את המשטרים לארבע קבוצות, שהעליונה בהן היא דמוקרטיה מלאה, והשנייה היא דמוקרטיה “פגומה”, כאשר לכל אחת יש תחום ציונים, עם חלוקה פנימית.

והנה “דגימה” של כמה מדינות, כאשר בראש מובילות נורבגיה וניו זילנד (ציונים 9.81 ו-9.61 בהתאמה, לשנת 2022), בתחתית קוריאה הצפונית, מיאנמר ואפגניסטן (1.08, 0.74 ו-0.32, בהתאמה).

ובתווך, במקומות ה-29 ו-30 – אוי לאותה בושה: מדינת ישראל וארצות הברית, בקבוצת הדמוקרטיות ה“דפוקות” – 7.93 ו-7.85, בהתאמה.

עד כאן איכן מדינת ישראל ה“דמוקרטית” – לא ממש “אור לגויים” – יושבת בין אומות העולם, ומכאן, כמובטח, אוסיף את מילתי הצנועה, ואסתפק בבג“ץ המשוקץ, אשר נמצא במרכז לוח המטרה שלכם:

מאז פרוץ המדינה הבג“ץ הוא המוסד הפרו–שלטוני המובהק ביותר שאני מכיר.

הוא מתיימר להיות “מגינו ומושיעו של האזרח הקטן בריבו עם השלטון החזק והדורסני“, אבל בפועל הוא נותן רק צו מוחלט אחד על כל מאה עתירות.

האם הרפורמה של לוין–רוטמן מציעה מזור לתלאובותיו של האזרח הקטן?

לא, היא אפילו לא מתיימרת לעשות כן. היא מבקשת לגזול מהאזרח גם את המעט שעדיין יש לו.

אתם מציעים לנו “איזון בין הרשויות“?! אתם מרמים, אתם משקרים!

ראה: אידיוטים, על איזה “איזון” אתם מדברים, ועל איזו “פשרה”?!, מאמר בו אני מראה כי הבג“ץ בישראל הוא מוסד פרו–ממשלתי, אשר במקום לשמור על זכויות האזרח מול השלטון, הוא מוציא צו מוחלט רק בעתירה אחת מתוך מאה, וכעת, בשם ה“איזון“, מחוללי הרפורמה רוצים לקחת מהאזרח גם את המעט שיש לו!

ולא רק על “איזונים ובלמים“אתם מדברים בחוסר הבושה שלכם, אלא גם על “הפרדת רשויות”. ראה: על רפורמת יריב לוין: הפרדת רשויות, שיעור למתחילים, שם אנחנו רואים כיצד הרפורמה הזאת לא רק רומסת את עקרון הבלמים והאיזונים, אלא שגם מעקרון הפרדת הרשויות עצמו היא לא משאירה אפילו אדמה חרוכה, וכיצד מעולם לא הינדסו מעטים כל כך את תודעתם של רבים כל כך להאמין בשטות מופרכת כל כך.

ואם לא די בכך, בערוץ 14 יריב לוין עצמו הודה כי ההצעה שלו לא הייתה עוברת בשום מדינה דמוקרטית!

לאן אתם חותרים?

והלאה:

האם הרפורמה של לוין–רוטמן מציעה טיפול התרבות השפיטה הקלוקלת של שופטינו? לא, היא אפילו לא מתיימרת לעשות כן.

ואתם, ברוב חוצפתכם, עוד מדברים על “דמוקרטיה“!

ולאן אתם חותרים:

אתם חותרים לחסינות–בג“ץ של חוקי היסוד, דבר שמכשיר את הרקע להקמת מחנות ריכוז, עם משרפות מעלות עשן. ראה חוק יסוד: מחנות ריכוז, התשפ”ג-2023.

ואתם חותרים לשריין את חוקי הזוועה שלכם כך שגם בעתיד הכנסת לא תוכל לבטל אותם: בקואליציה מתכוונים לקדם חקיקה שתמנע מהכנסת לבטל בעתיד את ההפיכה.

עכשיו, נניח שאתם לא באמת מתכוונים להקים כאן מחנות ריכוז – ובעניין הזה נטל ההוכחה והשכנוע הוא עליכם – מי לידינו יתקע שבעתיד כלשהו לא יקום לנו איזה היטלר 2.0, שיקבל מן המוכן את התשתית לחוק בלתי–הפיך כזה?

וכפי שכבר הבאתי לעיל, אתה, וון בירן, ללא בושה, מעליל עלינו:

וכמובא לעיל, גם את זה אתה אומר:

“אם הייתם רוצים לשמור על הדמוקרטיה, לא הייתם תומכים במחאה החורגת הרחק מעבר לגבולות החוק. לא הייתם תומכים באלימות כלפי שוטרים. לא הייתם תומכים בהמרדה”.

אז ככה:

“דיעה שונה” זה אם להעלות את המהירות המותרת בדרכים, להוריד אותה, או, אולי, להשאירה כמו שהיא;

“דיעה שונה” זה אם ללמד בבתי הספר את עגנון או את שיר השירים, או, אולי, את אנטון צ’כוב;

“דיעה שונה” זה אם למגן את כל הכיתות בבתיה“ס בעוטף עזה, או להסתפק בשיטת המרחבים המוגנים.

וכן הלאה, וכן הלאה.

אבל להוריד גרזן על הדמוקרטיה זה לא “דיעה שונה” – זה איום קיומי על מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ובמאבק הזה אנחנו נשרוף את כל האסמים, אם יהיה צורך – ובתקווה שלא יהיה צורך.

ראה שוב: על המותר והאסור במשטר דמוקרטי מול דיקטטורה שבאופק.

ולסיכום: אנחנו נאבקים למען מעט הדמוקרטיה שעדיין יש לנו, ואותה אתם מבקשים להשמיד.

על הרפורמה

הרפורמה של לוין–רוטמן לא באה להגן על הדמוקרטיה במדינת ישראל.

אם היא הייתה כל כך טובה לדמוקרטיה, מציעיה היו עושים זאת גם כשהם היו באופוזיציה, כאשר היו מובטחים לה כל אצבעותיה של הקואליציה.

אבל לא! הם לא היו עושים זאת, כי בכך הם היו מנציחים את עצמם באופוזיציה, ונותנים לקואליציה, שהם לא חולק ממנה, את חיי הנצח.

אם, כאשר הם היו באופוזיציה, הממשלה/הקואליציה הייתה מנסה להעביר את הרפורמה הזאת – הם היו אומרים עליה בדיוק את מה שאנחנו אומרים על הרפורמה שלהם, אבל ההיפך: שאותה הרפורמה ממש באה להנציח את שלטונו של הסמול.

ועל כך אני אומר תמיד:

מדוע הרפורמה הזאת טובה לשלטון – לכל שלטון?

- משום שהיא מכפיפה את הרשות השופטת לרשות המבצעת, אשר שולטת גם ברשות המחוקקת – אחלה “הפרדת הרשויות“;

- משום שהיא פוטרת את השלטון מהחובה לפעול בסבירות;

- משום שהיא מחזירה את זכויות האזרח עשרות שנים לאחור;

- משום שהיא מאפשרת למנות את עזמי בשארה, למשל, כשר הביטחון;

- משום שהיא מאפשרת לפטר את היועץ המשפטי למשלה, אם הוא מביע את דעתו המקצועית;

- משום שהיא מאפשרת לשנות את חוקי הבחירות כך שהמיעוט לעולם לא יוכל להיות לרוב;

- משום שהיא מאפשרת למנות שופטים שיתמכו בכל תעלול המאפשר לממשלה להנציח את שלטונה;

- משום שהיא מאפשרת לחוקק חוקי-”יסוד” חסיני–בג“ץ המאפשרים הקמת מחנות–ריכוז נגד מתנגדי המשטר, כגון חוק יסוד: מחנות ריכוז, התשפ”ג-2023.

מדוע היא רעה למדינה, בנוסף לכל האמור לעיל?

משום שיש לה השלכות איומות על כל מישורי חיינו – החל ממוכנות הצבא למלחמה, המשך בכלכלה וכלה ביחסינו עם ארה“ב ושאר ידידותינו בעולם המערבי, ובכלל.

ואני עדיין לא מדבר על רפורמות אנטי–דמוקרטיות אחרת, כגון רפורמת התקשורת של שלמה קרעי.

נניח שהמזימה הייתה מצליחה

נניח שהמחאה לא הייתה באה לעולם, והאופוזיציה, על 56 אצבעותיה, הייתה מסתפקת בפעילות פרלמנטרית. מה היה קורה אז?

זה מה שהיה קורה: תוך שבוע ימים, בהליך מזורז, הכנסת הייתה מקבלת חקיקה אשר:

א. מקנה לממשלה רוב בוולב“ש (הוועדה לבחירת שופטים);

ב. קובעת שכל חוק אשר בכותרתו נאמר “חוק יסוד” הוא חוק יסוד, והוא חסין מביקורת שיפוטית;

ג. מבטלת את חובת הסבירות בכל פעולה שלטונית.

ובנוסף לכך הכנסת הייתה מקבלת החלטה לפיה בביהמ“ש העליון יכהנו 31 שופטים.

הצעד הבא: כינוס מידי של הוולב“ש, בחירה של 16 שופטים נאמנים לממשלה, ובחודש אוקטובר, עם פרישתה של הנשיאה אסתר חיות, ייבחר לביהמ“ש העליון נשיא נאמן לממשלה, שידאג תמיד להרכבים הנוחים לממשלה.

במקביל לכך, לוין, רוטמן, בן גביר וסמוטריץ’ (להלן: הקוורטט) דורשים לחוקק את חוק יסוד: מחנות ריכוז, התשפ”ג-2023 וחוקים דומים לזה, כולם חסיני–בג”ץ, ומבהירים לנתניהו כי אם הוא לא יעביר אותם, הם מפרקים לו את הממשלה, שמים קץ לקריירה הפוליטית שלו, ועוזבים אותו לנפשו במשפט המתנהל נגדו על שוחד, מרמה והפרת אמונים.

ואם אתם שואלים מדוע לא לפטר את היוהמ“שית מיד עם ביטול חובת הסבירות בכל פעולה שלטונית, ומינוי יועמ“ש שיסגור מידית את תיקי נתניהו – זה בדיוק העניין: אמצעי–לחץ על נתניהו להסכים לכל חקיקה שהקוורטט ידרוש.

האם נתניהו היה עומד בלחץ? לא נתניהו של היום, ששרידותו האישית והפוליטית קודמת אצלו על טובת המדינה ובטחונה, ומרווח האפשרויות הנתונות בידיו ירד לאפס, אם לא למטה מכך.

וכדי למנוע את התרחיש הזה הקמנו את המחאה, הצלחנו לעצור אותו ע“י ההפגנות, ואם יהיה צורך גם נחצה את כל הקווים האדומים, ונעשה לממשלת הזדון והחרפה הזאת את מה שעשינו למנדט הבריטי במאבקנו לחירות.

הרפורמות שאני מציע

יש לי לא מעט רפורמות שכבר הצעתי, ובהזדמנות זו אני מציג חלק מהן, ולא רק ברמה העקרונית, אלא גם בפרטי–הפרטים.

המכנה המשותף לכולן הוא שהן “אוניברסליות“, דהיינו הן טובות גם למי שנמצא בשלטון, ובאותן המידה גם למי שבאופוזיציה.

מכנה משותף להן הוא גם בכך שאני לא יודע אם הן תפעלנה לטובתי או לרעתי – וזה גם לא מעניין אותי!!!

הנה הן:

רפורמת שמחה ניר במערכת המשפט;

רפורמת שמחה ניר בבחירת שופטים;

כיצד אחזיר את אמון הציבור בבג“ץ;

בחירת נשיא ביהמ”ש העליון – הצעה גאונית בפשטותה!

ונראה אותך מוצא ברפורמות האלה שמץ–של–שמץ–של–שמץ של מוטות פוליטית.

דוגמת איפכא מסתברא

נניח שכנסת סמולנית מחוקק את חוק מדינת פלסטין, אשר במסגרתו תועבר העיר העתיקה בירושלים, כולל הר הבית והכותל המערבי, לשליטת פלסטין, וכן יפונו כל שטחי יש“ע, פרט לתושבים אשר יבחרו להישאר בבתיהם תחת השלטון הפלסטיני.

נניח שבעתירה לבג“ץ כנגד החוק נאמר כי הוא נוגד את זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, וכי הנורמות המתחייבות מזהות זו, הם על–חוקתיים גם כאשר המקור הפורמלי לקביעת הנורמות האלו הם מוסדות נמוכים יותר בהיררכיה הנורמטיבית“.

ונניח שהבג“ץ מקבל את העתירה, ופוסל את החוק: האם הוא גילה אקטיביזם? האם הוא חרג מסמכותו?!

אם דבר כזה היה קורה, אתה וחבריך הייתם אלה שהיו רצים לבג“ץ, ואם הבג“ץ היה פוסק כך, הייתם מגינים עליו כמי שפעל בסמכותו, ונתן פסק דין נכון וצודק!

לא כבוד גדול להיות “ביביסט מצוי“!

דני וון בירן, תחת הכותרת תשובת “ביביסט מצוי” למכתבי “מפסיקי ההתנדבות” לשירות מילואים אתה פותח ומציג את עצמך (ההדגשה לא במקור):

“’ביביסט מצוי’, זה השם שנתתם למיליונים החושבים אחרת מכם. ובכן, מחבר מאמר זה, ביביסט מצוי בעצמו, התגייס לצה“ל בשנת 1984. הוא צורף לחיל השריון שם עבר מסלול ארוך ומתיש יחד עם חבריו, ביביסטים מצויים ושמאלנים כאחד”.