על כיבוד הסכמים ועל פשיטת-הרגל של שלטון נתניהו ושל מדינת ישראל כולה
קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/59956
על כיבוד הסכמים ועל פשיטת–הרגל של שלטון נתניהו ושל מדינת ישראל כולה
קווים לדמותו של האדם השפל ביותר בהיסטוריה של העם היהודי *** מה הייתי אני עושה לשחרור החטופים *** מדוע נתניהו צריך להתאבד *** מדוע הצטרפתי, מאוחר מדי, לטעמי, למחנה שונאי נתניהו?
בן 84 אנוכי היום (15.6.2023), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!
כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים
לחג החירות, פסח התשע”ט: עוז לתמורה – בטרם פורענות!
נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka
הצטרפו לקבוצת הפייסבוק
“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”
מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת“?
בג“ץ 8743/14, שמחה ניר, עו“ד, נ‘ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן
הקדמה: נתניהו, הסתכל לתינוק הזה בעיניים!
ההשלכות על הפרת החוזה בעוטף עזה
נתניהו, אתה רצית את המלחמה הזאת!
זו לא הייתה הפעם הראשונה שלך, “מר ביטחון”!
רפיח: אתה מכניס את עצמך (ואותנו!) לצרה גדולה!
מה צריך לקרות כדי שתגיד טעיתי?
“הביאו לי גופה בשק, כאילו אני קוברת חתול“
נתניהו, אתה צריך למות, לך תתאבד!
כן, הצטרפתי היום למחנה השונאים את בנימין נתניהו
***
Long Black Veil
Lyrics: Marijohn Wilkin
Music: Danny Dill
Ten years ago on a cold dark night
Someone was killed ‘neath the town hall light
The people who saw they all agreed
The slayer who ran looked a lot like me.
The Judge said, “Son, what is your alibi?
If you were somewhere else, then you won’t have to die”.
I spoke not a word, though it meant my life
For I’d been in the arms of my best friend’s wife.
She walks these hills in a long black veil
Visits my grave when the night winds wail.
Nobody knows, nobody sees
Nobody knows but me.
The scaffold is high, eternity near
She stands in the crowd, she sheds not a tear.
But some times at night when the cold winds moan
In a long black veil, she cries o’er my bones.
She walks these hills in a long black veil
Visits my grave when the night winds wail
Nobody knows, nobody sees
Nobody knows but me.
***
הקדמה: נתניהו, הסתכל לתינוק הזה בעיניים!
התינוק הזה, כפיר ביבס ז“ל, נחטף ע“י החמאס ביום 7.10.2023, והוא בן שמונה וחצי חודשים בלבד.
על מה שקרה באותו יום מר ונמהר, ועל חלקך באחריות ובאשמה לכך, כבר דובר רבות, ועוד ידובר רבות (גם כאן, להלן, תחת ראש הפרק על פשיטת הרגל של השלטון), אבל כפיר ז“ל יצא ממנו חי, והוא מת בשבי החמאס, כאשר יכולת להציל אותו – ולא רק אותו, אלא גם את אחיו, אריאל בן ה-4, את אימו, שירי, את אביו, ירדן, ואת כל החטופים האחרים, חיים או מתים – כמאתיים וחמישים במספר, אם לא יותר.
הנה האם ושני ילדיה, כפי שצולמו ע“י החמאס ביום הטבח:
והנה האב, בשבי החמאס, 29.11.2023:
שני הוריה של שירי, יוסי ומרגיט סילברמן, שגרו גם הם בניר עוז, נרצחו במתקפה על הקיבוץ.
שירי, אריאל וכפיר, ככל הנראה מתים, גורלו של ירדן לא ידוע.
בנימין נתניהו, יכולת לשחרר אותם.
יכולת – ולא רצית.
ולא רצית, משום שהעבירו אותך על דעתך תאוות הנקמה, הרצון להגן על גאוותך הפצועה ועל האגו החבול שלך, והצורך להיות וולודימיר זלנסקי 2.0, דבר אשר יביא לך תוספת מנדטים בסקרים, ויאפשר לך לפזר את הכנסת במועד הנוח לך, ולהגיע לכנסת הבאה עם קואליציה מחוזקת, כושלת ומושחתת, תחת זו הרופפת, כושלת ומושחתת, שיש לך היום.
בטרם נמשיך, אציג לך שאלה: נניח שיכולת היום להחזיר אותנו במכונת הזמן אל הימים שלפני ה-7.10.2023, להחזיר לחיים את כל המתים, ולצאת למיטוט החמאס לפני שהוא משכים להרגנו – האם היית עושה זאת?
וכמשפטן, אתן לך רמז: מתוך ההנחה (המפוקפקת) שאין לך שיקולי אגו ונקמה, ורק שיקולי ההגנה על בטחון המדינה והיושבים בה לנגד עיניך, כל מה שמותר לנו היום, היה מותר לנו גם לפני כן, כי מה שהחמאס רצה לעשות לנו היה ידוע כל השנים, ואתה עצמך התרעת על כך שוב ושוב.
נחזור אל השאלה הזאת לקראת הסוף.
כעת הסתכל אל התינוק הזה, אל התינוק המת, ישר בעיניים:
הוא לא ירפה ממך, אני לא אתן לו.
ישנו כלל בחיים: הסכמים יש לכבד.
אתה לא יכול לומר “לא כדאי לי לקיים את חובותי על פי ההסכם, ועל כן אני מתנער ממנו“.
אתה גם לא יכול לומר “לא צפיתי שכך יתפתחו העניינים“, כי זו הבעייה שלך, ולפני שעשית את ההסכם היית צריך לחשוב על הכל.
מי ששורה עליו רוח השירה יאמר “חוזים” במקום “הסכמים“, שזה אותו הדבר בדיוק, וכך אנהג גם אנוכי.
כמו בין כל מדינה לאזרחיה ותושביה, גם בין מדינת ישראל לאזרחיה ותושביה יש חוזה המחייב כל מדינה להגן על היושבים בתחומה.
ביום 7.10.2023 כשלה מדינת ישראל במילוי מחוייבויותיה על פי החוזה הזה.
מה עושים כאשר צד לחוזה לא מקיים את חובותיו על פיו?
כופין אותו לקיימן, ואם הפרת החוזה גרמה נזק לצד המקיים, כופין אותו להשיב המצב לקדמותו.
ואם השבת המצב לקדמותו אינה אפשרית, כופין עליו לעשות את כל הניתן כדי לתקן את הנזקים, ורק בסוף מדברים על פיצוי (לרוב כספי) שיבוא במקום הנזק הבלתי–הפיך.
ואם גם זה לא עוזר, ולחייב אין מספיק נכסים שאפשר לממשם, פותחים נגדו (ביזמת נושיו, או ביזמתו הוא) בהליכי פשיטת–רגל: ממנים לו כונס נכסים והוא משתדל למצוא קונים לנכסיו, ואם הנכס המכונס הוא עסק כושל, הכונס ישתדל לנהלו, לשקמו ולמכרו כעסק חי, כדי שהנושים יוכלו לקבל כמה שיותר.
לרוב הליכי פשיטת הרגל לעולם יספיקו כדי לכסות את החוב, אבל בכל מקרה זה better than nothing.
לפני שנמשיך, הסתכל אליו בעיניים, הסתכל אליו שוב, בנימין נתניהו:
הסתכל אליו היטב, דמו על ידיך!
ההשלכות על הפרת החוזה בעוטף עזה
התקפת החמאס על יישובי עוטף עזה עלתה לנו בקרוב ל-1500 הרוגים, כ-250 חטופים (אשר כיום אנחנו יודעים בוודאות כי 31 מהם כבר אינם בין החיים, ויש מידע נוסף, לא מאומת על כ-20 מתים נוספים), וכן גם נזקים חומריים וכלכליים, שהעיסוק בהם מקומו בדיון אחר.
להחזיר את המתים לחיים – הסבירות לכך היא נמוכה יחסית, ואילו את החטופים ניתן להחזיר – הכל שאלה של מחיר: יש לנו אסירי חמאס, יש לנו שטחים בשפע, מחוץ לגבולי הקו הירוק וגם בתוכם, יש לנו גם המפתח למדינה פלשתינאית, ואנחנו יכולים להטיל על אזרחי ישראל “מסי פדיון חטופים“, וחזקה היא על הג’ניוס היהודי שביצירתיותו יוכל להמציא לנו רעיונות נוספים לתמורה עבור החטופים.
זאת היא גישת ה“בכל מחיר“.
אלא מאי?
המתנגדים לגישה הזאת אומרים שפדיון שבויים “בכל מחיר” יתמרץ את אוייבינו לחטוף עוד ועוד ישראלים, חיילים ואזרחים, ויצא שכרנו בהפסדנו.
עוד טוענים הם כי שחרור אלפי אסירים בטחוניים זה “סוף המדינה“.
ובמלים אחרות: זה “לא כדאי” לנו לקיים את החוזה, אבל על כך עמדתי כבר במבוא, למעלה מכאן: שיקולי כדאיות אינם עילה להתנערות ממחוייבות חוזית.
המתנגדים לגישה הזאת מוסיפים ואומרים כי פדיון שבויים “בכל מחיר” יהווה “פרס לחמאס על התקפתו הרצחנית“.
אבל, מה לעשות, נוהג הוא בעולם כי מי שמנצח בתחרות, מקבל פרס.
הנוהג הזה, אם לא אכפת לכם, מקובל גם עלינו, ואת “אחיזתנו” בשטחים שנפלו לידינו במלחמת ששת הימים, ב-1967 (הגדה המערבית, רצועת עזה, רמת הגולן וחצי האי סיני), לא קנינו בזכות הבטחת “אלוקית” כלשהי, אלא כ“פרס” על ניצחוננו בתחרות ההיא.
לפני שנמשיך, הסתכל אליו בעיניים, הסתכל אליו שוב, בנימין נתניהו:
הסתכל אליו היטב, דמו על ידיך!
לפדיון החייל גלעד שליט, אחרי חמש שנות שביו, שחררנו 1027 אסירים, כחציים עם הרבה דם על ידיהם, אם זכרוני המתבלה אינו מטעה אותי. 1/1027 מהאסירים האלה שמם היה יחיא סינואר, למי שזה חשב לו.
מתנגדי ה“בכל מחיר” טוענים ש“עיסקת שליט” נתנה לשונאינו תמריץ לחטוף כמה שיותר מאנשינו, אבל לי יש לקח אחר מאותה הפרשה.
למי שלא זוכר: יכולנו לפדות את גלעד תמורת כמה עשרות נשים וקטינים שנשפטו לתקופות מאסר קצרות וכבר עמדו לפני סיום מאסרם, אבל אנחנו אמרנו שאנחנו “לא מנהלים מו“ם עם טרוריסטים” – והשאר היסטוריה.
אני הייתי מציע דבר אחר, ברוח מה שכבר הצעתי לפני כ-16 שנים: בתום היום בו התרחשה התקפת החמאס, הייתי מציע להנהגתו 30 אסירים תמורת כל חטוף חי, ו–10 אסירים תמורת כל גופה – בתנאי שהם עונים בחיוב תוך 24 שעות, ועל כל יום של שיהוי מוריד את ה“מינון” ב–3 אסירים על כל חטוף חי, ובאסיר אחד על כל גופה, כך שאחרי 10 ימים הם לא מקבלים דבר, ומחכים להתקפה צה“לית שתעלה להם ביוקר (והיא כלולה בהצעה עצמה).
בשביל החמאס זה היה הישג אדיר, ובשבילנו זה היה חוסך את כל הארונות שספרנו מאז “הכניסה הקרקעית“: עם עלייתן של השורות האלה לאוויר מניין הארונות שספרנו מתחילת ה”תמרון” הקרקעי שלנו ברצועת עזה הוא 233, ומניין הארונות הכללי מתחילת המלחמה הוא 570, ודובר צה”ל מעדכן אותנו באופן שוטף, ואת כל מה שאנחנו עוד עתידים לספור, בנוסף לכל הנזקים האחרים, ישירים ועקיפים, חומריים ולא חומריים, שהמלחמה כבר עלתה לנו, ואת כל מה שהיא עוד עתידה לעלות לנו.
וגם עונש, שהרווחנו אותו ביושר.
ומה בדבר “מיטוט שלטון החמאס“? את הקלף הזה הייתי מחזיק סמוך לחזה, במקום לתת להם רעיונות לדרישות–לוואי.
לפני שנמשיך, הסתכל אליו בעיניים, הסתכל אליו שוב, בנימין נתניהו:
הסתכל אליו היטב, דמו על ידיך!
במענה לדרישה לשחרר את החטופים “בכל מחיר” מקשה הפרופ’ אריה אלדד, לפנים ח“כ, ובעברו הרחוק יותר קצין רפואה ראשי של צה“ל: נניח שהחמאס דורש פצצות וטילים – גם את זה ניתן לו?
אני לא הייתי מהסס אפילו לרגע: אם המדינה לא רוצה לקיים את החוזה בינה לבין הציבור, בין משום שזה “לא כדאי” לה, או מכל סיבה אחרת – שרק תגיד, ונראה כיצד העולם יגיב על אמינותה של מדינת ישראל, שמקיימת הסכמים רק כאשר כדאי לה, ואם היא דווקא רוצה, אבל לא יכולה לקיים את מחוייבויותיה – שתכריז על פשיטת–רגל.
יש המקריבים את חייהם, ולא ימעלו באמון, אפילו בלי שום חוזה, לא בכתב, לא בעל–פה, ולא ב“הבנות” או “בקריצה“:
The Judge said, “Son, what is your alibi?
If you were somewhere else, then you won’t have to die”.
I spoke not a word, though it meant my life
For I’d been in the arms of my best friend’s wife.
לפני שנמשיך, הסתכל אליו בעיניים, הסתכל אליו שוב, בנימין נתניהו:
הסתכל אליו היטב, דמו על ידיך!
יכולתי להשאיר את הנושא הזה בגדר המטאפורה, ולהשאיר אותו ליד הדמיון של הקורא, אבל, בבחינת פטור בלא–כלום אח אפשר, אזכיר כאן רעיון ישן שלי, שבזמנו היה לי רק שעשוע אינטלקטואלי, אבל מי יודע, אולי הכאוס שאנחנו מבוססים בו מצדיק אפילו את הרעיון המשוגע הזה.
הרעיון הוא: מכירת המדינה.
ואם הרעיון הזה נראה בעיניכם משוגע מדי (גם בעיני, פרנקלי ספיקינג), אפשר להתפשר על פשיטת הרגל של השלטון.
אבל לפני שנמשיך, בנימין נתניהו, הסתכל אל התינוק הזה בעיניים, הסתכל אליו שוב ושוב:
הסתכל אליו היטב, דמו על ידיך!
כשלון קטסטרופלי של שלטון, משול לכישלון עסקי, במגזר העסקי.
אם המנהל של העסק היא גם הבעלים שלו, העסק פושט את הרגל, כפי שראינו למעלה מכאן.
אם המנהל אינו הבעלים של העסק, הבעלים משליך אותו מבעד לחלון, ולא יועילו לו כל ההבטחות לתקן את מה שהקדיח, ולהעמיד את העסק מחדש על רגליו.
כאשר רשות מקומית כושלת בניהול העיר או היישוב, שר הפנים ממנה לה ועדה קרואה.
ממשלה כושלת לא ניתן להחליף בוועדה קרואה – אין חיה כזאת!
אומרים כי “ממשלה מחליפים רק בקלפי“, אבל מה לעשות כאשר למחרת הבחירות הממשלה פושטת את הרגל, או מתגלה שהממשלה רימתה את הבוחרים במצח נחושה, והיא עכשיו פועלת בניגוד קוטבי למה שהבטיחה?
ומהו הדין אם כשלים שהיו לפני הבחירות מתגלים רק למחרת הבחירות?
האם אפשר לתת לממשלה להרוס את המדינה במשך ארבע השנים עד לבחירות הבאות, כאשר את מי שימותו באותן ארבע השנים לא ניתן יהיה להחזיר לחיים?
ממשלת גולדה–דיין, זאת שהייתה אחראית לכשל יום הכיפורים, התשל“ד, זכתה למנדט מחודש פחות משלושה חודשים מתחילתה של אותה המלחמה, כאשר הצבא עדיין פעל מכוח צווי 8, אם כי במספר מנדטים פחות מזה שהיה לה בבחירות שקדמו לה.
סמוך לאחר הקמתה של ממשלת גולדה–דיין המחודשת פרסמה ועדת אגרנט את הדוח החלקי הראשון שלה, הרוחות ברחוב סערו, והממשלה התפטרה.
איש לא אמר אז כי “ממשלה מחליפים רק בקלפי“. היום זה הפזמון הביביסטי העיקרי.
היום בנימין נתניהו לא יפרוש מרצונו, בלי לחץ מאסיבי מהרחוב.
הוא לא יפרוש, כי אצלו כל העולם אחראי וכל העולם אשם – חוץ ממנו.
הוא לא יפרוש, כי זה לא רק סוף שלטונו–הוא אלא גם סוף שלטון הימין במתכונת שהוא יצר – שלטון הביביזם.
הוא לא יפרוש, כי זה גם סוף מנהיגותו במפלגתו שלו – עליה הוא השתלט, ועיצב אותה לפי מידתו.
הוא לא יפרוש, כי יותר קל לנאשם בפלילים לנהל את הגנתו כראש ממשלה מכהן, מאשר כראש ממשלה לשעבר.
והוא לא יפרוש מרצונו, כי בכך יהיה הכרזה מצידו על פשיטת–הרגל הפוליטית שלו ושל משטרו.
ולפני שנמשיך, הסתכל אליו בעיניים, הסתכל אליו שוב, בנימין נתניהו:
הסתכל אליו היטב, דמו על ידיך!
כאמור במבוא, למעלה מכאן, נתניהו מונע לא רק ע“י הצורך ב“מיטוט שלטון החמאס” (את זה הוא יכול היה להשיג גם בלי המלחמה הזאת – ראו , להלן, תחת ראש הפרק נתניהו, מדוע לא השכמת להרגם?!), אלא גם משום שתאוות הנקמה, הרצון להגן על גאוותו הפצועה ועל האגו החבול שלו, וגם ע“י הצורך להיות וולודימיר זלנסקי 2.0, דבר אשר יביא לו תוספת מנדטים בסקרים, ויאפשר לו לפזר את הכנסת במועד הנוח לו, ולהגיע לכנסת הבאה עם קואליציה מחוזקת, כושלת ומושחתת, תחת זו הרופפת, כושלת ומושחתת, שיש לו היום.
כדי להשיג את מטרתו זו הוא צריך למשוך את המלחמה כמה שיותר – אולי הוא ישיג אותה, ואולי לא, אבל עם קיצורי–דרך הוא לעולם לא ישיג אותה.
ומה עם החטופים?
על זה יש לנתניהו ושות’ תשובה מוחצת: “רק לחץ צבאי יביא לשחרור החטופים”!
כאשר תשובה כזאת תואמת את האינטרסים של בעליה, אשר גם ידוע שהוא “שקרן בן שקרן“, אנחנו צריכים להיזהר מאוד.
טוב, שמחה, עכשיו תשאלו, מה אני מציע.
אז תודה ששאלתם, אפילו שלא שאלתם.
ראשית דבר, בתור הדרג המדיני הייתי מבקש מהדרגים המקצועיים העומדים לרשותי הערכות מקסימום–מינימום של הסיכונים והסיכויים הכרוכים בכל אלטרנטיבה.
הערכת–המקסימום בעניין דנן היא המקסימום שניתן להשיג, במינימום המחיר (בעיקר בספירת ארונות), ואילו הערכת–המינימום היא התוצאה הגרועה ביותר (במספר החטופים שישוחררו, מול המחיר הגבוה ביותר).
כיוון שאני לא מצפה מבנימין נתניהו להזמין הערכה מקצועית שעשוייה להיות מנוגדת לאינטרסים שלו, אני אנסה להעריך בעצמי, למרות שאין לי הכלים המקצועיים לכך (אבל שאלתם, ולא יהא זה יפה מצידי להשיב פניכם ריקם (ואל תשאלוני מה זה להשיב פניכם ריקם, כי אני לא יודע).
הערכת–המקסימום שלי היא שתוך דקה מהגעתנו בשערי רפיח, ואפילו בלי ירייה אחת, אנחנו מקבלים את כל החטופים, חיים ומתים, יחד עם מסדר כניעה של כל אנשי החמאס שעדיין בחיים, ובראשם יחיא סינואר, איסמעיל הנייה ומוחמד דף, כשלגופם רק תחתוניהם בלבד, וידיהם מורמות אל על (ואז אסור לנו להורגם).
הערכת המינימום שלי: אנחנו מבוססים בבוץ העזתי עד הבחירות הבאות, סופרים עוד 200, 300 או 500 ארונות, וכל יום שחולף מתים חטופים נוספים. אחד התרחישים במסגרת הזאת הוא שכוחותינו סוגרים על סינואר, עם כל החטופים בהם הוא מקיף את עצמו כל הזמן, וכאשר כבר אין לו מה להפסיד, הוא מפוצץ את עצמו יחד עם אחרוני החטופים שעדיין היו בין החיים – ובנימין נתניהו מכנס במגרשי התערוכה כנס ניצחון: מוטטנו את שלטון החמאס! יחיא סינואר מת!!!
ומה עם החטופים?
נתניהו: לא אמרו לי שזה מסכן את חיי החטופים!
הסבירות לתרחיש המקסימום: אפס.
הסבירות לתרחיש האימים – גבוהה מאוד.
עכשיו, מר נתניהו, כנס את הדרגים המקצועיים שלך, ודרוש מהם הערכה טובה יותר מזו של שמחה ניר. הערכה שתיתן לך תמונה, אמינה ומלאה, על המחיר שבהמשך המלחמה, ועל הסיכוי לממש את מטרתה, את “הניצחון המוחלט“, שהוא, בעיניך, “מיטוט שלטון החמאס“.
אבל לא, ממש לא: אתה לא תזמין חוות דעת מקצועית, נייטראלית מבחינה פוליטית, שעשוייה להרוס לך את התיזה!
ולפני שנמשיך, הסתכל אליו בעיניים, הסתכל אליו שוב, בנימין נתניהו:
הסתכל אליו היטב, דמו על ידיך!
זה הפזמון התורן של נתניהו: אסור להפסיק את המלחמה, כי אם נעשה כן – הפסדנו את המלחמה.
זה מה שמעניין אותו: תמונת הניצחון, פיזור הכנסת במועד הנוח לו, וחזרה לכנסת הבאה עם קואליציה מחוזקת, תחת זו השבירה שיש לו כיום.
מה זה “ניצחון מוחלט“, לשיטתו? זה “מיטוט שלטון החמאס“.
וזה אומר שמיטוט שלטון החמאס זה ניצחון מוחלט, גם בלי החזרת החטופים, ואילו החזרת החטופים בלי מיטוט החמאס – זה הפסד במלחמה.
נאום בעל האגו, הנאחז בשלטון בכל ציפורניו.
מבחינתי, רק דבר אחד יכול להיחשב כניצחון מוחלט: חזרה במכונת הזמן לתקופה שלפני ה-7.10.2023, והחזרת המצב לקדמותו – כולל החזרה לחיים של כל המתים, ואם זה כולל גם את החזרתם לחיים של כל “מחוסלי” החמאס – לט איט בי, בתקווה שהפעם נשכיל לקיים את מצוות “הקם להורגך, השכם להרגו“.
אלא מאי?
הסבירות להחזיר לחיים את המתים היא נמוכה יחסית, נמוכה עד אפסית, והסבירות למוטט את שלטון החמאס אינה גבוהה ממנה בהרבה, וזה אומר שניצחון מוחלט לא יהיה לנו הפעם – לא לשיטתו של בנימין נתניהו, וגם לא לשיטתו של עבדכם הנאמן.
ומה עושים כאשר אין סיכוי לניצחון מוחלט?
עושים בקרת–נזקים, ומשתדלים לצאת בצורה הפחות גרועה שאפשר: מבחינתי זה החזרתם של כמה שיותר חטופים, ומבחינתו של נתניהו זה “ניצחון בנקודות“, כלשונו של רמטכ“ל לבנון השנייה, דן (“מכה קלה בכנף, כמה שניות, וזה עובר“) חלוץ.
מה יכול להיות “ניצחון בנקודות“, לשיטתו של נתניהו? 30,000 אנשי חמאס “מחוסלים” (רצוי שאחד מהם יענה לשם יחיא סינואר), לעומת 300 ארונות משלנו (“חיסלנו להם פי 100 ממספר הנופלים משלנו!”).
אותי זה לא ינחם, את כפיר ביבס המת – בוודאי שלא.
נתניהו בנימין, הסתכל לו בעיניים, הסתכל אליו היטב: דמו על ידיך!
נתניהו, אתה ידעת כל השנים מי זה החמאס, ומה הוא הוא חותר לעשות לנו.
ידעת את זה היטב הרבה לפני ה-7.10.2023, שעה 0400, השעה שבה, לפי הנטען, הגיעה לדרגים הצבאיים “ידיעת הזהב” על התקפת החמאס העתידה להתרחש שעתיים וחצי לאחר מכן, בשעה 0630.
נו, ואם היו אומרים לך באותה השעה: האם בשעתיים וחצי שהיו עומדות לרשותך היית מספיק להחזיר לקטארים את הכסף שאפשרת להעביר מהם לידי החמאס, לפרק את המנהרות, להחזיר את חומרי הבנייה, מייד אין איזריאל, שסיפקת להם, ולהחזיר למעבה האדמה את מיליוני המטרים המעוקבים של עפר שהוצא ממנה?
אתה טוען ש“לא אמרו לך“, אבל הדפוס הזה שלך כבר מוכר לנו משנים, לפחות מעדותך בפני ועדת החקירה לאסון מירון. גם שם טענת ש“לא אמרו לך“, ולכן לא ידעת.
אתה לא יודע את מה שאתה לא רוצה לדעת, ואתה לא רוצה לדעת, כדי שתוכל לכלכל את האחריות ממך והלאה!
אבל, כאמור, אתה ידעת כל השנים מי זה החמאס, ומה הוא הוא חותר לעשות לנו, גם בלי שיגידו לך, כי זו הייתה משנתך–שלך!
והשאלה היא מדוע בנית והעצמת את החמאס, מדוע לא אישרת להרוג את יחיא סינואר למרות שהיו שש הזדמנויות–פז לחסל אותו, ומדוע לא קיימת את מצוות הקם להרגך, השכם להרגו?
לפני שנמשיך, הסתכל אליו בעיניים, הסתכל אליו שוב, בנימין נתניהו:
הסתכל אליו היטב, דמו על ידיך!
נתניהו, אתה רצית את המלחמה הזאת!
התשובה לשאלה מדוע לא השכמת להרוג את הקם להורגך, כאשר ידעת שהוא קם להרגך היא ברורה כשמש: אתה רצית את המלחמה הזאת, ורצית אותה כי היית זקוק לה.
לא קשה לחזו את התרחיש שאתה ציפית לו: החמאס תוקף רק קיבוץ אחד או שניים, הורג 10, 20 או 30 מיושביו, חוטף 2, 3 או 5 בני ערובה, אתה פותח בעוד “סבב” של מבצע, מנחית על החמאס מכה אנושה, מפזר את הכנסת, וחוזר לכנסת הבאה כזלנסקי 2.0, עם קואליציה מחוזקת תחת זו הרופפת והמושחתת שיש לך כיום – ומחדש את ההפיכה המשטרית שנעצרה לך בדרך – הכל כפי שכבר ציינתי לעיל.
אלא מאי? זה פשוט התפלק לך, כי סמכת יותר מדי על חברך הטוב, יחיא סינואר, שבתמורה לכך שאתה לא מחסל אותו הוא לא יחרוג מה“מידתיות“.
אז לא, הוא לא שיחק לידיים שלך, ואתה הסתבכת קשות.
לפני שנמשיך, הסתכל אליו בעיניים, הסתכל אליו שוב, בנימין נתניהו:
הסתכל אליו היטב, דמו על ידיך!
זו לא הייתה הפעם הראשונה שלך, “מר ביטחון”!
זו לא הייתה לך הפעם הראשונה בה אתה, “מר ביטחון“, הקרבת את ביטחון המדינה על מזבח האינטרסים שלך, האישיים והפוליטיים.
כך היה גם בעניין פרוייקט הגרעין האיראני, אשר רק בזכותך הוא כיום על סף הפצצה הגרעינית, אם עוד לא עבר את הסף, ולמרות זאת הצלחת ליצור לעצמך תדמית של “לוחם ללא חת” בפרוייקט הזה, כי זאת השיטה שלך: להרוס כל חלקה טובה, להפחיד את ההמונים, ולהופיע כמושיע.
ראו: נתניהו והגרעין האיראני – לא רק בוגד בארצו ובידידיו, גם שקרן, וגם חושב אותנו למטומטמים.
בעניין הפרוייקט האיראני זה הצליח לך, בעניין החמאס – כשלת נחרצות.
ואתה עדיין לא מסיק את המסקנות.
ולפני שנמשיך, הסתכל אליו בעיניים, הסתכל אליו שוב, בנימין נתניהו:
הסתכל אליו היטב, דמו על ידיך!
איך הסברת להמונים את תמיכתך בחמאס?
אמרת וחזרת, מאות ואלפי פעמים על מי שלא רוצה מדינה פלשתינאית חייב לחזק את החמאס, ואתך במקהלה זימר גם הסנשו–פנשו שלך, בצלאל (“נתניהו שקרן בן שקרן“) סמוטריץ’, שאמר כי החמאס הוא “נכס” לישראל.
זו טיבה של שטיפת–המוח, של הנדסת–התודעה, מבית מדרשו של יוזף גבלס: לחזור על השקר שוב ושוב, עד שהוא נקלט כאמת הצרופה.
ראו: יוזף גבלס חי בישראל!
כאשר מדברים על פתרון הקונפליקט הישראלי–פלשתינאי, לא מספיק לפמפם את המנטרה “מדינה פלשתינאית מסוכנת לישראל“, ואין מנוס מלהציג את השאלה מהם הסיכונים הכרוכים בכל הסדר אפשרי.
למעלה מכאן הזמנתי אותך לכנס את הדרגים המקצועיים שלך, ולדרוש מהם הערכה מקצועית תיתן לך תמונה, אמינה ומלאה, על המחיר הכרוך בהמשך המלחמה, ועל הסיכוי לממש את מטרתה, את “הניצחון המוחלט“, שהוא, בעיניך, “מיטוט שלטון החמאס“, וגם אמרתי: אבל לא, ממש לא: אתה לא תזמין חווד דעת מקצועית, נייטראלית מבחינה פוליטית, שעשוייה להרוס לך את התיזה!
והוא הדין גם בשאלה הסיכונים הכרוכים בכל הסדר אפשרי של הקונפליקט הישראלי–פלשתינאי: גם כאן אתה לא תזמין חווד דעת מקצועית, נייטראלית מבחינה פוליטית, שעשוייה להרוס לך את התיזה!
ולא זו בלבד, אלא שאתה, במוצהר, חוסם כל דיון אפשרי בסוגייה הזאת, ומטאטא אותה אל מתחת לשטיח, ואת התוצאה המרה, הקשה והכואבת, ראינו ביום 7.10.2023, ואנחנו עדיין משלמים יום יום את המחיר, ונמשיך לשלמו עד שתתפקח, או עד שדורשי טובתה של ישראל (האמיתיים, להבדיל ממך) יעצרו אותך, על סף התהום.
אבל אתה עדיין ממשיך לפמפם את המנטרה האנטי–פלשתינאית, במקום לעשות את חשבון–הנפש.
ואת חשבון הארונות.
לפני שנמשיך, הסתכל אליו בעיניים, הסתכל אליו שוב, בנימין נתניהו:
הסתכל אליו היטב, דמו על ידיך!
בהקדמה למאמר הזה הצגתי לך, נתניהו, את השאלה:
נניח שיכולת היום להחזיר אותנו במכונת הזמן אל הימים שלפני ה-7.10.2023, להחזיר לחיים את כל המתים, ולצאת למיטוט החמאס לפני שהוא משכים להרגנו – האם היית עושה זאת?
אני מניח שהיית מתחמק מתשובה, בנימוק שהיא “היפותטית“, אבל מי שמבקש את אמון הציבור, ורוצה לשלוט בו, אמור להיות מסוגל להשיב גם על שאלות היפותטיות.
לי, למשל, אין אמביציה להיות ראש ממשלה (במיוחד אחריך, כשעלי מוטל לשקם את כל מה שהרסת), אבל אין לי שום קושי לענות אפילו שאלות שהן שכבות של היפותיזה–על–היפותיזה–על–היפותיזה.
קחו, למשל, שאלה כזאת:
נניח, שמחה, שאתה איילת הכושלת (איילת שקד בשביל מנועי החיפוש);
נניח עוד שאנחנו היום בראשית כהונתו של טראמפ בבית הלבן, לפני מהלך–ירושלים שלו;
ונניח הוא מציע לך, כעת כבר איילת, את ההכרה בירושלים כבירת ישראל, תמורת לילה איתו, במיטתו – האם היית מסכימה?
תשאלו אותי ככל שתרצו – תקבלו תשובה כנה, לא מתחמקת, אפילו שהשאלה היא שכבות של היפותיזה–על–היפותיזה–על–היפותיזה.
וכעת לשאלה שלנו:
נניח שיכולת היום, בנימין נתניהו, להחזיר אותנו במכונת הזמן אל הימים שלפני ה-7.10.2023, להחזיר לחיים את כל המתים, ולצאת למיטוט החמאס לפני שהוא משכים להרגנו – האם היית עושה זאת?
לשאלה ההיפותטית הזאת ישנן רק שתי תשובות אפשריות, ושתיהן רעות לו.
תשובה חיובית משמעה שהוא כשל בראיית הנולד;
תשובה שלילית משמעה היא שגם אם היה רואה את הנולד, הוא היה נוהג באותה הדרך: מחכה להתקפת החמאס, בידיעה על הקורבנות שהיא הייתה עתידה להביא עלינו.
לפני שנמשיך, הסתכל אליו בעיניים, הסתכל אליו שוב, בנימין נתניהו:
הסתכל אליו היטב, דמו על ידיך!
רפיח: אתה מכניס את עצמך (ואותנו!) לצרה גדולה!
אתה כבר מתכנן לעשות ברפיח את מה שעשית בכל רצועת עזה.
אני לא רוצה להרחיב בנושא, כי זה לא בתחום שלי, וכי הכל בעניין הזה כבר נאמר.
אני רק מריח צרה גדולה.
ותזכור שגם אני אמרתי לך את זה.
לפני שנמשיך, הסתכל אליו בעיניים, הסתכל אליו שוב, בנימין נתניהו:
הסתכל אליו היטב, דמו על ידיך!
מה צריך לקרות כדי שתגיד טעיתי?
אתה נחוש בדעתך להמשיך במלחמה עד לניצחון המוחלט, כהגדרתך.
קיימים, כמובן, כמה תרחישים מכאן ואילך:
כישלון מוחלט: שלטון החמאס לא ממוטט, אנחנו סופרים עוד ועוד ארונות, אף חטוף לא נשאר בחיים, ואנחנו מנהלים מו“ם מביש ומשפיל על החזרתן לישראל של 134 גופות.
כישלון חלקי: שלטון החמאס לא ממוטט, אנחנו סופרים עוד ועוד ארונות, חלק מהחטופים נשאר בחיים, ואנחנו מנהלים מו“ם מביש ומשפיל על החזרתם לישראל של החטופים החיים, והחטופים המתים.
הצלחה חלקית: אנחנו סופרים עוד ועוד ארונות ושלטון החמאס אכן מתמוטט, אבל אף חטוף לא נשאר בחיים.
וכמובן שיש גם תרחישי–ביניים, כאלה ואחרים, אשר לכל אחד מהם יש “תג מחיר” משלו.
והשאלה היא מה צריך לקרות, וכמה ארונות אנחנו צריכים לספור, כדי שתגיד טעיתי, כשלתי, פשטתי רגל.
לפני שנמשיך, הסתכל אליו בעיניים, הסתכל אליו שוב, בנימין נתניהו:
הסתכל אליו היטב, דמו על ידיך!
הקשיב למה שאתה, כיו“ר האופוזיציה, אמרת על ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, על “ראייה אסטרטגית מדינית ביטחונית”, על אחריות הדרג המדיני העליון, ועל גלגול האחריות על אחרים, ועל חובתו של ראש הממשלה שכשל ללכת הבייתה.
ועל הציניות שאתה מייחס למי שטוענים שמי שכשל הוא שיתקן (“זה כמו לתת לקברניט של הטיטאניק עוד אנייה“).
הקשב לדבריך כאן, החל מהדקה 39:30:
גברתי היושבת ראש, חברי הבית.
מלחמת לבנון השנייה, הייתה כישלון, והאחריות העליונה על הכישלון היא של ראש הממשלה, אהוד אולמרט.
כדברי ועדת וינוגרד, האחריות הכוללת, אני מצטט, לניהול המלחמה, על הדרג המדיני, בראשו, ראש הממשלה, היתה האחריות לכישלון מונחת לפתחם של חברי הדרג המדיני וצמרת הדרג הצבאי. ועוד קובעת הוועדה, כי הטלנו אחריות אישית על שלושת הקברניטים.
האחראים לכישלון, איפוא, לפי הוועדה, הם ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ“ל.
אם יש משמעות למושג, אחריות, ראש הממשלה חייב גם הוא ללכת.
אם אין משמעות למושג אחריות, יש להחזיר לאלתר את דן חלוץ ואמיר פרץ לתפקידיהם.
בסרבו לפנות את מקומו, ראש הממשלה בורח מאחריות. רבותי, לא יעזרו כל התירוצים או היתפסות לחלק קטן מהדוח, תוך התנתקות מהקביעות הנוקבות, על כישלון הדרג המדיני, בניהול המלחמה כולה וגם לא יועיל הניסיון שחזינו עכשיו, לגלגל את האחריות לעם, לאופוזיציה ועלי אישית. כן, ראש הממשלה, כולנו תמכנו ביעדי הממשלה וגם היום לא חזרנו בנו. אנחנו נהגנו בממלכתיות מופתית, אנחנו לא זקוקים להטפות בעניין הזה, אבל לא תמכנו בניהול הכושל של המלחמה.
ראש הממשלה, לא אנחנו ניהלנו את המלחמה, אתה ניהלת אותה.
לא אנחנו ניהלנו את החטיבות, את האוגדות, את הסיוע האווירי, את גיוס המילואים, את אי גיוס המילואים, אתה היית זה שהיית צריך לבדוק את מוכנות הצבא, את הפעלת הצבא, את הגנת העורף.
ודבר זה, היינו בטוחים, חברי ואני, שעשית.
ידידי חברי הכנסת, אני השתתפתי בהרבה פעולות צבאיות, עם כמה אנשים כאן הלכתי שכם בשכם בלילות חשוכים, מעבר לקווי האוייב, וגם פיקדתי על כמה מבצעים ונטלתי חלק בכמה וכמה קרבות.
אני חייב להגיד לכם שגלגול כזה של אחריות מצד המפקד, עוד לא ראיתי מימי. אנחנו נוהגים לומר, שהכישלון הוא יתום – לא אצלך מר אולמרט, אצלך לכשלון יש הרבה אבות, הרבה הרבה אבות, חוץ מאב אחד, כולם אשמים, חוץ מאהוד אולמרט. אתה מדבר על אחריות, אבל אחריות זה לא לדבר על אחריות, אחריות זה לשאת באחריות ולהיות מוכן לשלם את המחיר, על דרך ואמונה, וגם על כישלונות, אבל אתה אינך מגלה אחריות, כי אתה אינך מוכן לשלם שום מחיר. להיפך, אתה קובל על כך שמישהו אפילו מעלה על דעתו שאתה צריך לשלם מחיר כלשהו. במקום זה אתה נושא נאום של עורך דין, אבל לצערי לא של מנהיג.
ידידיי, כשהכישלון במלחמה הוא כל כך רחב, כל כך יסודי, כשהמחיר כל כך יקר כשחלקים שלמים של הארץ נתונים יום יום במשך שבועות באש טילים, הצעד ההכרחי המתבקש הוא החלפתו של ראש הממשלה שכשל.
מר אולמרט ואנשיו אומרים לנו בציניות, מי שכשל הוא זה שיתקן. אסור להחליף את הקברניט. זה בערך כמו להגיד, אחרי אסון הטיטניק שאם הקברניט היה שורד צריך היה לתת לו עוד אניה. אבל יש משמעות עמוקה יותר, הרבה יותר עמוקה, לכישלון מאשר גורלו של הקברניט, גורלו של ראש הממשלה.
חיי אומה אינם מסלול הישרדות אישי, של ראש ממשלה. חיי האומה שלנו הם מסעו המֹופלא והמיוסר של העם היהודי, במשך אלפי שנים. עברנו, ואנו עדיין עוברים, באוקיינוס הזמן הסוער שגליו מאיימים לעתים להטביע את ספינת עמנו, ועדיין לא הגענו לחוף מבטחים.
מאבקים ואתגרים רבים עוד נכונו לנו.
על הסיפון מתחלפים הקבריניטים שאוחזים בהגה, אבל מטרתם תמיד חייבת להיות אחת, לא השרדותם האישית, אלא הבטחת קיומו, בטחונו, ושיגשוגו של עם ישראל.
רבותי, מהו הדבר החשוב ביותר שראש ממשלה בישראל נדרש נדרש לו?
על כך השיבה ועדת וינוגרד, בבהירות ובחדות ראויה. היא אמרה: אמות המידה העיקריות מבחינת פועלם של נבחרי ציבור הם שיקול דעת, אחריות, מנהיגות, ראייה אסטרטגית וכשירות במובן הרחב. סוף ציטוט.
אכן, מנהיגי העם חייבים להיות בעלי חזון המבוסס על ראייה נכונה של המציאות. עליהם להיות בעלי תבונה מדינית, עליהם לזהות ולהדוף בזמן את הסכנות הנשקפות לעמנו, ועליהם גם לממש את ההזדמנויות הנפתחות לפניו. זו הייתה התרומה הכבירה של הרצל ונורדאו, זבוטינסקי ובן גוריון, זו היתה גם תרומתם של ראשי ממשלה בישראל שקראו נכון את המפה במדיניות, בביטחון, בכלכלה. הם שמרו על בטחון המדינה, עשו שלום עם מצרים וירדן, חצו את גלי העלייה, זיהו ונערכו להדוף את סכנת הטרור האיסלאמי, והתאימו את כלכלת ישראל לעולם המחר.
כל פעולה כזאת דרשה שיקול דעת בזמן אמת, וראייה שצופה פני עתיד, כלומר מחשבה אסטרטגית, יכולת לראות את מפת המציאות ולהתאים לה מענה.
רבותי, אלה בדיוק היכולות שוועדת וינוגרד קבעה שאינן קיימות אצל ההנהגה הנוכחית, לא לפני המלחמה, לא בזמן המלחמה ולא בסופה. כדברי הוועדה, ומבקש שתקשיבו לציטוט הזה:
“לא מצאנו ראייה אסטרטגית מדינית ביטחונית, שהיתה אמורה להוות תשתית וקוו מנחה להחלטות“. סוף ציטוט.
ראש הממשלה, אחרי שקוראים את הדברים החמורים האלה של הוועדה שאתה מינית, נשאלת קודם כל רק שאלה: מה עשית שם, מה עשית שם.
לא קבעת אסורטגיה, לא התווית מדיניות, לא נתת קוו מנחה, אז מה עשית שם? בצה“ל קוראים לזה, לדשדש במקום שם במקום, ללכת במעגלים, בשפת הלוחמים, להתברבר בשטח.
והיום כבר ברור: איך הייתה יכולה להיות הכרעה, אם אתה, שאחראי על המערכה, כלל לא ידעת מה אתה עושה.
זה מה שדוח וינוגרד אומר.
אין פלא, שהוועדה הגדירה את מלחמת לבנון השניה כהחמצה גדולה וחמורה. כך היא הגדירה את זה: החמצה גדולה וחמורה.
וזו לא היתה ההחמצה היחידה של האנשים שמובילים היום את המדינה. הנסיגה החפוזה מלבנון, החמצה. הנסיגה החד צדדית בדרום, החמצה. התמוטטות ציר פילדלפי, החמצה.
ההחמצות האלה יצרו עד עכשיו שני בסיסי טרור איסלמי, בצפון הארץ ובדרומה, התחמשות מוגברת של החיזבאללה, רבותי חברי הכנסת, כולל מצבורי נשק הרבה הרבה יותר קטלניים, ועכשיו גם זרימה אדירה של נשק לידי החמאס וזרימת מחבלים עוד בתנועה סיבובית, מעזה דרך סיני לתוך ישראל.
כמה עוד החמצות עם ישראל יצטרך לסבול מהממשלה הזאת.
אבל זה מה שקורה שלראש ממשלה אין שיקול דעת ואין לו ראייה אסטרטגית, שהכל רדוד, חסר עומק ותועלתני. ומשתנה חדשות לבקרים לפי הצרכים הפוליטיים.
אני רוצה לתת לכם דוגמה.
פשוט לא יאומן, שבועיים בתוך מלחמת לבנון השנייה, פורסים בעיתון הארץ, ואני מקריא: אהוד אולמרט אמר אתמול שתוצאות המלחמה בצפון יאפשרו לו לקדם את תכנית ההתכנסות בגדה“. שבועיים בתוך המלחמה.
כמובן בינתיים לאור התוצאות ההרסניות של שתי הנסיגות החד צדדיות שכבר בוצעו, ולאור ההתנגדות הציבורית הגורפת לנסיגה חד צדדית שלישית, ראש הממשלה נטש את התוכנית הזאת והוא החליף אותה בתוכנית אחרת, לא פחות הזוייה, לא פחות מסוכנת. הוא יעשה הסכם שלום מדומה עם פרטנר שאין בכוחו לקיים את ההסכם, והוא יקרא לזה שלום.
הרי הרשות הפלסטינית, לא רק שאינה מסוגלת להילחם בחמאס, ואפילו אינה מסוגלת לטפל באנשי הביטחון שלה, באנשי הפת“ח שרצחו ישראלים לאור יום, רק לפני מספר שבועות.
איזה תוקף יש להסכם עם גורם שאינו מוכן אפילו לומר את המילים “מדינה יהודית“, ואינו מוכן לנקוף אצבע נגד הטרור.
אנחנו רבותי, רוצים שלום, אנחנו רוצים, אבל רוצים, שלום אמיתי ולא שלום מדומה.
כל ההתמקדות בשלום המדומה הזה בחודשים האחרונים, נועדה לשרת שתי מטרות וזו האמת הפשוטה.
אחת, להשאיר בתפקידו ראש ממשלה שכשל;
ושתיים, להצדיק את הפרת ההתחייבות של אהוד ברק. אהוד ברק התחייב ואמר כמה פעמים שלפני שיפורסם הדוח הסודי של ועדת וינוגרד, הוא יפעל להחליף את ראש הממשלה, או שהוא יקבע תאריך לבחירות מוקדמות. כך הוא אמר.
אז הוא אמר.
בעשרים ושלושה בספטמבר אהוד ברק אמר, אני עומד במילתי, כך הוא אמר, אז הוא אמר. מילה זו מילה,הוא אמר, אז הוא אמר… ואני שואל, מר אולמרט ומר ברק, איזה הסבר אתם נותנים, איזה הסבר אתם מציעים לציבור, שאתם נצמדים למשרדים שלכם. טובת המדינה לנגד עיניכם, אתם אומרים שבעצם אתם מתכוונים, לטובתכם אתם.
יציבות שלטונית, אתם אומרים, שבעצם את מתכוונים ליציבות שלטונכם. שמירה על הביטחון אתם אומרים, שבעצם אתם מתכוונים לשמירה על כסאותיכם, ובכלל, באיזו יציבות וב…
חברי הכנסת, ממשלה שעוסקת יומם ולילה בהישרדות, תמשיך להיטלטל בהרפתקנות מדינית והרפתקנות צבאית ושני הצדדים הללו מסוכנים באותה המידה למדינת ישראל.
האמת היא פשוטה….(צעקות…)
הגורם המרכזי שמאיים היום על שלומנו, משגר כלפינו טרור ומונע שלום עם שכנינו, הוא האיסלאם הקיצוני, אנחנו צריכים להרחיק אותו ולא לקרבו, להחלישו ולא לחזקו.
בצד הסרת האיום האיראני עלינו למנוע הקמת בסיסי טרור איראנים נוספים סביבנו, כדוגמת חמאסטן ומעוז החיזבאללה בצפון. אבל המדיניות של קברניטי הממשלה, שכבר הביאה עלינו את שני הבסיסים הללו ותוקעים לנו בסיס איראני שלישי והפעם בלב הארץ ובליבה של ירושלים.
יש עובדה אחת פשוטה, צה“ל יוצא, החמאס נכנס.
עכשיו, לממשלה קשה מאד לקבל את הכלל הפשוט הזה כי היא מתעלמת ממנו פעם אחר פעם, היא מוציאה את צה“ל ונסוגה ואחר כך היא מחפשת פתרונות לטילים ולמפגעים שמשוגרים אלינו מבסיסי הטרור, שהיא עצמה עזרה להקים. זו האמת הפשוטה, אבל יש אמת, עוד יותר פשוטה וחדה וכואבת והיא נחשפה במלחמת יום הכ… לבנון השנייה וזה מה שהוועדה קבעה.
ישראל לא תוכל לשרוד באיזור זה ולא תוכל להתקיים בו בשלום וברגיעה, בלי שבה ובסביבתה יאמינו שיש בישראל מנהיגות מדינית וצבאית שתרתיע את אלה משכניה שירצו לפגוע בה.
לראשונה במלחמות ישראל, מלחמה שישראל הייתה מעורבת בה הסתיימה בלי ישראל ניצחה בה בבירור.
קשה להגזים בהשלכות מרחיקות הלכת, שתוצאה זו בעינינו, כמו גם בעיני אויבינו, ואכן, סוף ציטוט. ואכן בעיני אויבינו הלקח הוא פשוט. מלחמה עבורם איננה יותר אופציה מפחידה, ואת זה רבותי, אנחנו חייבים לשנות. אפשר לצעוק, אפשר לקטר, זאת המציאות שאנחנו חיים בה.
מדינת ישראל איננה יכולה להרשות לעצמה להמשיך עם מנהיגות כושלת וחסרת אחריות כזו, מנהיגות רשלנית שאפשרה לא רק את מה שקרה בלבנון, שמאפשרת חודשים ושנים של ירי טילים על יישובינו, אזרחינו וילדינו.
אזרחים רבים מכל חלקי הארץ מבקשים מנהיגות אחרת, מבקשים מנהיגות ערכית. אזרחים רבים מבקשים מנהיגות שתאמר לעם את האמת, שתציב בפניו יעדים ריאלים שתקיים את הבטחותיה, שתוביל בבטחה.
מנהיגות שאינה משנה את דרכה על פי צורכי ההישרדות שלה.
שאיפה זו מאחדת היום אנשים רבים בעלי דעות שונות מימין ומשמאל, כולל כמה חברי כנסת אמיצים בתוך הבית הזה הם כבר מאסו בתרגילים ובתכסיסים, בעולם שבו הפוליטיקה היא חזות הכל, כי על השיח הציבורי בישראל השתלטה לאחרונה תרבות של רמייה שאסור לנו לקבלה. שקר הוא אמת, רע הוא טוב, כישלון הוא הצלחה. איפה הערכים, איפה ההגיון, איפה האידיאות, איפה האידיאלים, איפה הדברים האלה שהנחו אותנו כל השנים.
יכולנו לא להסכים עליהם, אבל דיברנו בשם דברים אמיתיים וערכים. זו המנהיגות שנציג בפני ילדינו? זו הדוגמה, הציניות הזאת, חוסר האחריות, המניפולטיביות הזאת, ה…(רעש וצעקות…)
ידידי חברי הכנסת, אמר דוד בן גוריון, תדע כל אם עברייה שמסרה את גורל בניה בידי המפקדים הראויים … ראוי להקשיב לדברים החשובים האלה, תדע כל אם עברייה שמסרה את גורל בניה ומפקדיה בידי הנהגה הראוייה לכ.
צדקה ועדת וינוגרד שהיא אמרה שהדרך להחלפת מנהיגות כושלת במנהיגות ראויה, עוברת בסופו של דבר דרך הציבור, דרך הקלפי, דרך העם.
רוב העם, רוב רובו של העם, מסכים עם הקביעה המרכזית של ועדת וינוגרד: אהוד אולמרט נושא באחריות העליונה לכישלון, ועל כן אהוד אולמרט חייב ללכת.
אדוני ראש הממשלה, לא תוכל לאורך זמן לחמוק ממשפט הציבור, הבחירות יגיעו ושם פגוש כולנו את רצון העם, והעם הזה שהוא חפץ חיים יחליף את הכישלון בהצלחה ואת הציניות בציונות. בעזרת השם נאחד את הכוחות העצומים של כולנו, נהדוף את הסכנות ונממש את ההזדמנויות הגדולות, שהעתיד טומן בחובו לעמנו.
החלף “אולמרט” ב“נתניהו“, וראה את עצמך.
ולפני שנמשיך, הסתכל אליו בעיניים, הסתכל אליו שוב, בנימין נתניהו:
הסתכל אליו היטב, דמו על ידיך!
“הביאו לי גופה בשק, כאילו אני קוברת חתול“
בנימין נתניהו, את זה אמרה הדר גולן, אימו של אריאל ביטון שנרצח במסיבת הנובה, בדיון בוועדת הכנסת לביטחון לאומי.
בנימין נתניהו, אתה, כדרכך בגודש, תגיד ש“לא אמרו לך“, ואם לא אמרו לך על הסיכונים בהר מירון, ועל התקפת החמאס העומדת להתרחש בעוד שעתיים וחצי, מדוע שיגידו לך דבר על הטיפול בגופות של בני אדם?
בנימין נתניהו, לא אומרים לך את מה שאתה לא רוצה לדעת, ואתה לא רוצה לדעת שום דבר, כדי שתוכל לגלגל את האחריות לפתחם של אחרים.
בנימין נתניהו, לא אומרים לך דברים “קטנים” כאלה, אבל גם לא צריך, כי זו “רוח המפקד” שלך.
בנימין נתניהו, בשום מדינה, תרבותית או לא תרבותית, לא נעשים דברים כאלה – רק במדינת נתניהו!
בנימין נתניהו, כשאני קברתי גור חתולים, עדיין חסר שם וחסר זהות, עטפתי אותו בחיתול חדש, בשביל כבוד המת: לא הודעתי למשפחתו ולקרוביו, לא הזמנתי את כלי התקשורת, ולא פרסמתי את זה בסרטון יוטיוב בכיכובי – הכל רק ביני לבינו.
בנימין נתניהו, אצלך אין שום כבוד, לא לחיים ולא למתים – רק לעצמך.
בנימין נתניהו, אפילו על דבר כזה בלבד הייתי מעיף אותך לכל רוח – לא רק משום שמי שאין לו כבוד לחיים ולמתים לא ראוי לשום תפקיד ציבורי, שלא לדבר על ראשות ממשלה, אלא משום שחוק הכלים השלובים פועל גם על ראשי ממשלה.
בנימין נתניהו, לא בכדי אמר עליך נחמיה שטרסלר כי אתה “האיש השפל ביותר בהיסטוריה של העם היהודי“.
לפני שנמשיך, הסתכל אליו בעיניים, הסתכל אליו שוב, בנימין נתניהו:
הסתכל אליו היטב, דמו על ידיך!
נתניהו, אתה צריך למות, לך תתאבד!
בנימין נתניהו, אל תבין אותי לא נכונה: אני נגד עונש מוות, אני גם נגד רצח פוליטי, שלרוב הוא מטופש עד כדי כך שהוא משיג את ההיפך ממה שהוא היה אמור להשיג.
בכ-16 שנות שלטונך אתה הבאת את המדינה למצב בו אי אפשר אתך, ואי אפשר בלעדיך, כמו וולדימיר פוטין ברוסיה, וכמו חברך דונאלד (“FUCK BIBI”) טראמפ במפלגה הרפובליקנית.
התינוק הזה, דמו על ידיך. הסתכל עליו, הסתכל לו בעיניים:
הסתכל עליו, הסתכל לו בעיניים, ואל תבקש ממנו סליחה: הוא לא יסלח לך גם אם היה רוצה, כי הוא מת!
אל תבקש סליחה מאף אחד, כי לא תהייה לך סליחה ומחילה, לא מהמתים, וגם לא מהחיים.
לא תהייה לך סליחה, וגם לא מחילה, כי אתה, בכוונת–מכוון הבאת עלינו את האסון הזה.
אתה דנת את עצמך לירידה מבמת ההיסטוריה מוכה וחבול, חבול ומושפל, ואתה עדיין לא מבין את זה, ולא מכיר בכך.
בנימין נתניהו, הכשל הגדול ביותר שלך היה בכך שלא הקשבת לאדם חכם, המקורב אליך מכל, אפילו מרעייתי שלך ומבניו שלך – בנימין נתניהו שמו בישראל.
לא הקשבת לו כשהוא אמר לך שלראש ממשלה די בשתי קדנציות, ומה שהוא לא הספיק באלה הוא כבר לא יספיק.
לא הקשבת לו, כי בלהיטותך להיאחז ברסן השלטון “איבדת את זה“.
איבדת את זה עד כדי כך שבמקום לשרת את המדינה הקדשת את כל משאביך לטיפוח תדמיתך – וזה מה שהביא אותך אל ספסל הנאשמים בבית המשפט המחוזי בירושלים, כנאשם בעבירות שוחד, מירמה והפרת אמונים.
בנימין נתניהו, אם נשארה לך עדיין טיפה של כבוד עצמי – לך תתאבד.
לך תתאבד, כי זה יציב אותך על במת ההיסטוריה כמי שבחייו לא הכיר באחריותו לשום כשל ושום מחדל שהיו באחריותו, אבל במותו היכה על חטא, וכדאמרינן במקום בו בעלי תשובה עומדים, גם צדיקים גמורים לא יעמודו.
לך תתאבד, וכמוצר–לוואי תחסוך מעצמך את הפחד מפני ישיבה בכלא עד יומך האחרון.
לך תתאבד, אתה האיש השפל ביותר בהיסטוריה של העם היהודי.
לפני שנמשיך, הסתכל אליו בעיניים, הסתכל אליו שוב, בנימין נתניהו:
הסתכל אליו היטב, דמו על ידיך!
כן, הצטרפתי היום למחנה השונאים את בנימין נתניהו
למחנה הביביסטים יש תשובה לכל המבקרים אותו: אתם שונאים את ביבי!
לכל אלה עניתי בחמישה מאמרים (לפחות).
במאמר ראו מי שמדברים על שנאה! הבאתי קווים לדמותה של השנאה, מבית–היוצר של בנימין ביבי נתניהו.
והמאמרים האלה, כותרותיהם מדברות בעד עצמם:
על ה”שנאה” לנתניהו – נאום–תשובה לאראל סג”ל;
“רק לא ביבי” זה לא “אג’נדה” ולא “שנאה”, זה רק בקו”ם;
על ההתפלגות הגאוסיאנית – נאום–תשובה לחיים ניצני, ביביסט מצוי, שמדבר על “שנאה” ועל “אנטישמיות”;
מותר לשנוא בני–פלוגתה פוליטיים, אבל זה לא רלוואנטי.
ואם לא די לך בכך, הכל זוכרין את מה שאמר מקורבך נתן אשל: “השנאה היא מה שמאחד את המחנה שלנו“.
ולכל המגיבים לפוסטים שלי ואומרים לי שאני “שונא” את נתניהו, אני עונה: אני לא שונא אותו, אני רק מתעב אותו, וגם מסביר: אני לא שונא אותו, כי באופן אישי הוא לא עשה לי שום דבר רע, ואני מתעב אותו, על מה שהוא עשה ועושה, וגם על היהירות והשחצנות שלו.
אבל היום נשברתי: איך אפשר שלא לשנוא את מי שדמם של תינוקות על ידיו, וזה לא מפריע לו להמשיך במעלליו!
אז זהו נתניהו, הסתכל אליו בעיניים, הסתכל שוב ושוב אל התינוק שדמו על ידיך:
ותבין מדוע הרווחת ביושר את השנאה שיותר ויותר ישראלים רוחשים אליך.
***
____________
המלצות היום:
משפט נתניהו: ביביסטים, אני יודע מה תגידו עם סיום המשפט!
על ההתפלגות הגאוסיאנית – נאום–תשובה לחיים ניצני, ביביסט מצוי, שמדבר על “שנאה” ועל “אנטישמיות”
משפט נתניהו: תזכרו שאמרתי לכם – אילן ישועה אינו העד המרכזי!
משפט נתניהו: על חקירתו הנגדית של אילן ישועה – הצעת–ייעול לפרקליטות
האם התיק נגד הרמטכ”ל “מתפורר וקורס”?
ואף על פי כן – נתניהו לקח שוחד!
בנימין נתניהו, אולי תפסיק לזיין לנו את השכל?!
מה עניין חזקת החפות לביבי נתניהו? – נאום–תשובה לקשקשנים אשר מדברים “משפטית” בלי לפתוח את ספר החוקים
נאום–תשובה לד”ר ישראל בר–ניר: על מה בדיוק עומד ראש הממשלה לדין
משפט נתניהו (ב), שלב ההקראה: על צביעותם של השופטים
משפט נתניהו (א), שלב ההקראה: מעולם לא עשו מעטים כל כך שגיאות רבות כל כך, בפרק זמן קצר כל כך
בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (א): חוששני שאין לו הגנה
בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (ב): מתי כתב אישום “מגלה עבירה”, ומה זה “לכאורה”
בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (ג): האם המציאו לביבי עבירה חדשה?
בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (ד): שאלה מקדימה לעניין תפירת התיקים
בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (ה): האם כתב האישום מכיל ראיות שמקומן לא בו
בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (ו): תפירת תיקים? אולי; אכיפה סלקטיבית? אולי; אבל מה עניין ה”שמאל” לכאן, כאשר את הפרקליטות הזאת ביבי עצמו מינה וטיפח?
בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (ז): הבלדה על של“ג העדים
בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (ח): מה עושה סניגורו של ביבי ברשימת העדים?
בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (ט): תרגיל של איפכא מסתברא
בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (י): על החסינות: איך ביבי ירה לעצמו ברגל
בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (יא): האם יכול ביבי לגרור את בקשת החסינות עד לכנסת הבאה?
בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (יב): נאום תשובה ליצחק זמיר: אתה הוא הציבור!
בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (יג): יאללה, הולכים לבג“ץ!
בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (יד): בעקבות הדיון בבג“ץ
בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (טו): תומכי ביבי, יש לי בשבילכם סוכריה ענקית!
בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (טז): ביבי משקר ומטעה
מאמרים נוספים בנושא:
שימוע פומבי לראש הממשלה, כן או לא?
על “שוחד בדמות כתבה בעיתון”: נאום–תשובה לאהוד פרלסמן
עוד על “טובות–הנאה” בעבירות השוחד
עוד על עבירות השוחד: האם נחוצה תמורה?
על ההלכה הפסוקה של ביהמ”ש העליון כחלק ממשפט המדינה
עֵ֭ת לַעֲשׂ֣וֹת לַיהֹוָ֑ה הֵ֝פֵ֗רוּ תּוֹרָתֶֽךָ׃ קואליצית ניר 2.0 – עכשיו!
ביבי נתניהו לא מכין שיעורי–בית
ביבי נתניהו, כפפה לרגליך: לך לבג”ץ, טען תפירה!
על סמכותו של הבג“ץ לפזר את הכנסת
איך יכולים שופטי ישראל לאותת לביבי ואוהדיו שהם לא בכיס הקטן שלו?
על פסק הדין בעתירות נגד מינויו של נתניהו כראש הממשלה ונגד ההסכם הקואליציוני
על הדיון בעתירות נגד מינויו של נתניהו כראש הממשלה ונגד ההסכם הקואליציוני – לקחי היום הראשון
על משפטו הפלילי של בנימין נתניהו – נאום–תשובה ושאלות לתומכי–ביבי
בג”ץ ביבי – מבחנו הקשה ביותר של בית המשפט העליון, מאז פרוץ המדינה
ממשלת שני הבנימינים, הטרגדיה השקספירית בשער
_____________
_____________________
Donald J. Netanyahu and Benjamin Trump
###
למכירה באמזון ובחנויות הספרים המובחרות
______________________
_____________
למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!
נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)
אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע“*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו“ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא
דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס
שרוט