העיקרון המנחה אותי אינו לשכנע את קוראי להצביע כמוני, אלא לתת להם כלים לממש את רצונם–הם, אבל הפעם אתן המלצה ברורה – לא בעד מי להצביע, אלא בעד מי לא להצביע.

הפעם היחידה שהזמנתי את הקוראים להצביע למפלגה מסויימת הייתה בבחירות לכנסת ה-18 (2009) כאשר אני עצמי הייתי מועמד לכנסת: שמחה ניר, מס’ 2 ברשימת לוחמי חברה מאוחדים (לח”ם).

והפעם היחידה בה אמרתי במפורש בעד מי אצביע, הייתה בשנת 2001, בבחירות המיוחדות לראשות הממשלה בהן התמודדו אהוד ברק, ראש הממשלה המכהן, ואריאל שרון – ראש הממשלה שיכהן.

ואגב, למי שעדיין חושד בי במוטות פוליטית, מומלץ לקרוא את על האוריינטציה הפוליטית של עו”ד שמחה ניר.

ועכשיו, אחרי ריצת–ההמראה הקצרה הזאת, ישר ל“גויעל נפש“:

המשימה החשובה ביותר בבחירות האלה הן להעיף את איילת הכושלת, מס’ 2 ברשימת הימין החדש. איילת שקד, שרת המשפטים, אשר נפלה על הראש, והיא מתהדרת בפאשיזם, אשר, לדבריה, “מריח דמוקרטיה”.

לא מפתיע למי שכבר הכיר אותה לפני כן: איילת שקד: בניטו מוסוליני, מהדורת–כיס.

ואם לא די בכך, גם ראש המפלגה שלה, שר החינוך דהיום נפתלי בנט, גם הוא פירסם בדף הפייסבוק את שיר ההערצה לפשיזם, המריח דמוקרטיה.

המסקנה הראשונה המתבקשת היא – איך לא – היא שלא להצביע לימין החדש – אבל זה לא מספיק.

זה לא מספיק, משום שהישיבה בבית מהטעם ש“אין למי להצביע” לא טובה הפעם.

אכן, בבחירות הקודמות אני עצמי קראתי לשבת בבית ולא להצביע, וגם אמרתי זאת לנשיא המדינה ראובן ריבלין, אשר הזמין לסדרת–חינוך אזרחים שהצהירו כי לא יצביעו: לנשיא המדינה, ראובן רובי ריבלין: מדוע אני לא מצביע.

אלא מאי? מה שהיה טוב אז – לא טוב היום, כי היום יש לנו מצב חירום, סכנה לדמוקרטיה מפי הפשיסטים–במוצהר, ויש להתאים את העקרונות למה שדורית ביניש קוראת “המציאות המשתנה“.

הימנעות מהצבעה מעלה את כוחה היחסי של מפלגת הימין החדש, מפלגתה של איילת הכושלת, וכדי להחליש אותה יש להצביע לכל מפלגה אחרת – החל בימין הקיצוני, וכלה בשמאל הקיצוני – כל אחד יצביע לפי טעמו.

לכך יש להוסיף נקודה אחת: אל תצביע למפלגה שלא בטוח אם היא תעבור את אחוז החסימה, משום שגם במקרה כזה הקול שלך הולך לאיבוד, ובעקיפין מחזק את איילת הכושלת.