ב”ה

ניתלו על המנוף עד צאת נשמתם

מובן מאליו שביבי מברך בורג ממלכתי קטן, שזכה לתהילה על לא-תרומיות בכפו!

ביבי מברך את אהרון קרוב במזל טוב לרגל הולדת בתו. חג שמח. ראו את שרשור התגובות לידיעה (ערוץ 7) – אהרון קרוב חובק בת. כל העדר מברך, כל העדר יוצא ממש מגדרו, אחד אף מגדיל לעשות – היא הילדה של כולנו –  רגע, כבש גולש, מה עם שאר ילדי ישראל, אלה שאבא שלהם איננו, ועל כן ראויים יותר להיות הילדים של כולנו? הנתת את דעתך לכל יתומי המדינה שהשמאל בנה? היתומים שמדינת “השלום” הזו תלתה את אבותיהם על מנופי-ההתנתקות והם לא שבו הביתה? ואצלינו בסאטירה, מראים עיראקים או פרסים תלויים על מנוף… ממש לא מצחיק. זה כמו אותם שני מנקי ארובות המתפקעים מצחוק, האחד למראה שחור-פני-רעהו, וכל אחד מהם חושב שלו זה לא קרה…

הידיעה על הולדת הבת, הידיעה על ברכת ביבי למוליד, מהוות התעללות בכל האמהות הצעירות שבעליהן, ילדים בעצמם, לא זכו לחבק את בניהם ובנותיהם שנולדו באלמנוּת אמם. כמו, בתו של עמשא משולמי, הי”ד מן “המדינה”, שלא זכתה לחיבוק אב ואביה לא ידע חיבוק צאצא מהו, טרם יצא לקרב המיותר, שממנו לא חזר.

מובן מאליו שביבי מברך בורג ממלכתי קטן, שזכה לתהילה על לא-תרומיות בכפו!

רק שטיפת מח שטנית יכולה היתה להריץ לפארסה מספר שתים בלבנון בני התנחלויות, כאלה שכבר גורשו ואחרים שהמלחמה הזו היתה אמורה להיות המנוף לגירושם מבתיהם, כפי שהכריז, בצורה המפורשת ביותר, ראש ממשלה אחר, פושע מלחמה ופושע נגד העם היהודי, הוא ואשתו… 

כנ”ל, רק שטיפת המח השטנית הזו יכולה היתה להריץ את ילדי ישראל, השפויים בכל מובן אחר, להוציא מחלת ה”ממלכתיות”, למערכה נוספת במשחק הפינג-פונג הקטלני עם מרצחי עזה.

ורק רוע שאין דומה לו בעולם, הרוע המאפיין את המדינה שהשמאל בנה, יכל לעולל כזאת לעם שרידי חרב ומשרפות. מדינה החיה על מלחמות, שבהן וביניהן כלה והולך העם. מדינה שילדיה מוסרים נפשם בהגנה עליה, והיא שבה ומפקירה את העם לידי מרצחים, ואז שולחת שוב אל החזית ילדים, שיפלו באותם מקומות בהם נפלו אבותיהם, דודיהם ואחיהם.

עם למוד מלחמות אנו. לא בגלל רצונו של הקב”ה, המאותת לנו שוב ושוב, בנצחונות שהוא מנחיל לנו, להשמיד את האויב. המלחמות הן אינטרס של מדינת הרשע והפשע, הדמים והזדון, “ישראל”. במה היו מתעסקים כל חידלי האישים, העומדים בראש המדינה המתועבת הזו, מאז היווסדה, אילולא היינו כל העת “מדינה במצור”? מה יש לאפסים האלה לתרום לעם ישראל? לא כלום. אלה עסוקים כל העת בנסיעות לחו”ל, להתחכך בנאציזם הבינלאומי ולהגיש לו דורונות על מגש הדם של עם ישראל.

איך היו זוכים לתשומת לב מצד כל אומות העולם – יורקים עלי, סימן שאני קיים. איך היה זוכה מנוול כמו שמעון פרס בכל פרסיו? ואיך היו זוכים בהם טינופות, אשר בשם “אנשי רוח” יתחזו, אילולא כל הפרוטוקולים-של-זקני-ציון שהם מפרסמים בלא הפוגה?

גם עמשא משולמי וגם אהרון קרוב קרבנות שנפלו בשבי מחנכיהם, מוריהם ורבניהם, פושעים נגד העם היהודי באיצטלת ה”ממלכתיות”. אולי היו הילדים תמימים והאמינו באמת, שהם עושים את המעשה הנכון, אבל, אז, איפה היתה הראיה הנכוחה שלהם? האם היו עיוורים עד כדי כך? אולי הם נחשבים גבורים בעיני רבים אחרים, אך הם, בסך הכל, היו קרבנות של לחץ חברתי/”ממלכתי”. הם פשעו נגד נשותיהן הטריות. הם פשעו, כפי שפשע גם יהודה גרינפלד. במה חטאו הנשים והתינוקות, שכך עשו להם? איך זה שהעדיפו את השבי בידי השקר על שבי אהבתם ואחריותם למשפחותיהם?

והם ידעו שהכל שקר! לא ייתכן שלא ידעו. הרי ראו במו עיניהם. כפי שאנו רואים כבר למעלה מששים שנה; על ארצנו נשתלטה מדינה מטורפת בשנאת ישראל. והמדינה הזו לא היתה מצליחה לשלוט שלטון ללא מצרים בעם היהודי, אילולא כל משפחות ה”ממלכתיות”, שכל סטירות הלחי, כל התליות וכל הרוק אין ביכלתם לשבור את עקשנותן המקאברית – למות למען המדינה, שהשמאל בנה להיות מקל בגלגל שיבת-ציון, מכשול לגאולת ישראל ולגאולת העולם.

אין בי טיפת אהדה לאהרון קרוב, על אשתו יש לי רק רחמים, ואת אביו אני מאשימה בשואה המתחוללת על ראשנו. מדינת הדמים והזדון הזו סומכת עליו ועל חבריו בביצוע פשעיה נגד העם היהודי. אלה יעמדו לה תמיד כחומה “ממלכתית” בצורה.

לבן הזה ניתנו חייו במתנה, בתפילות כלל ישראל. ולאן היתה יציאתו הראשונה מבית החולים? למסדר צל”שים, כשהוא מצדיע בחרדת קודש למי ששלחו אותו למות. המדינה לקחה המדינה נתנה…. אצל האנשים האלה המדינה מעל לכל, בדיוק כמו בגרמניה! במקום לבעוט ברוצחיו, הוא מצדיע להם.

כך הצדיעו ההולכים למות בזירה לקיסרים שקבעו בבוהן ידם – חיים או מוות.

וכמו שהוא נשלח וכהמשך לאותו מבצע סרק בעזה, כך נשלחו ילדינו האומללים ליפול על כידוני המשט הג’יהאדונאצי. וכמובן, יהיו עוד כאלה, ו”ישראל” תהיה אשמה, עד נשימת אפנו האחרונה. וזה, בדיוק, מה ש”ישראל” אוהבת. כי כשהעולם כולו נגדנו, כל האידיוטים בעם מתאחדים מאחורי המדינה שהשמאל בנה, וברק וביבי יכולים להמשיך במורשת הרוצח בן-גוריון.