פרשת אלרון-נוה: היה או לא היה שוחד? – נאום תשובה לעיתונאית נעמי לויצקי

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/54987

מי המשחד, מי המשוחד?

מה תעשה כאשר מתווכח איתך, בעניינים שבתחום מקצועך, אדם שאינו בעל מקצוע בתחום הזה?

שמחה ניר, עוד

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

איילת שקד – איילת הכושלת – רק לא במשרד המשפטים!

נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka

בן 79 שנים אנוכי היום (15.6.2018), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!

יש גונגל טוטאלי בבתי המשפט. תעשו הכול כדי לא להגיע אליהם

זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

לייקלדף הפייסבוק עוד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת שק בתחת“?

בגץ 8743/14, שמחה ניר, עוד, נהוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

המשל: משרד הרישוי זרנוגה גימל

בעיירה זרנוגה גימל מתמנה מנהל משרד הרישוי בהחלטת פהאחד של יור ועד בוחני הנהיגה ויור ועד מורי הנהיגה – זה הנוהג, עליו אין עוררין.

בוחן הנהיגה ראובן כונה בפי כל ההיטלרשל מורי הנהיגה ותלמידיהם, משום שאצלו היו נכשלים 95% אחוזים מהנבחנים, בעוד שאצל בוחנים אחרים היו עוברים בין שליש למחצית הנבחנים.

סמוך לפרישתו של המנהל המכהן אירעו שני דברים:

האחד – הבוחן ראובן הציג את מועמדותו לכהונת המנהל הבא של משרד הרישוי;

והשני – מורה הנהיגה שמעון נבחר כיור ועד מורי הנהיגה. זכייתו בתפקיד באה, בין השאר, בזכותו תלונותיו הרבות כנגד הבוחן ראובן, על הכשלונות הרבים שהוא מנחיל לתלמידיהם של כל מורי הנהיגה.

והנה זה פלא: מהיום בו נבחר שמעון כיור ועד מורי הנהיגה, 95% מתלמידיו עברו את הטסטאצל הבוחן ראובן, בעוד שתלמידיהם של מורים אחרים המשיכו להיכשל אצלו בשיעורים הקיימים, וכך הווה גם לגבי תלמידיו של שמעון שנבחנו אצל בוחנים אחרים.

והנה זה עוד פלא: המורה שמעון חדל מתלונותיו הרבות כנגד ראובן, ואף הודיע להנהלת משרד התחבורה שהוא חוזר בו מתלונותיו אלה, ובהגיע היום תמך ראובן במינויו של שמעון כמנהל משרד הרישוי המקומי בזרנוגה גימל.

מיד עם בחירתו של ראובן כמנהל משרד הרישוי נפתחה חקירה על עסקת שוחד בין השניים. שניהם שמרו על זכות השתיקה, הועמדו לדין, וגם במשפטם הפלילי הם שתקו.

כל העובדות דלעיל לא היו שנויות במחלוקת, והשאלה הייתה אם הם אכן עברו את העבירה המיוחסת להם.

התביעה טענה כי סמיכות המועדים ואופי השינוי הסלקטיבי בשיעורי ההצלחה של תלמידיו של שמעון אינם משאירים מקום לספיקות על תחולתו של הכלל היילכו שניים יחדיו, בלתי אם נועדו“.

ההגנה ציטטה את משה דיין, שאמר כי רק חומרים לא משנים את דעתם“, וכיוון שמדובר במשפט פלילי, בו יש להוכיח למעלה מכל ספק סביר את כל יסודות האשמה, יש להוכיח גם את הקשר בין הנתינהשל השוחד לבין קבלתו“, כמתחייב מהמלים בעדועל מנתאשר בסע’ 293 לחוק העונשין.

האם היה או לא היה – שוחד?

סע’ 293 לחוק העונשין, תשלז-1977, זה לשונו:

דרכי שוחד

293. אין נפקא מינה בשוחד –

(1) אם היה כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת;

(2) אם היה בעד עשיה או בעד חדילה, השהיה, החשה, האטה, העדפה או הפליה לרעה;

(3) אם היה בעד פעולה מסויימת או כדי להטות למשוא פנים בדרך כלל;

(4) אם היה בעד פעולה של הלוקח עצמו או בעד השפעתו על פעולת אדם אחר;

(5) אם ניתן מידי הנותן או באמצעות אדם אחר; אם ניתן לידי הלוקח או לידי אדם אחר בשביל הלוקח; אם לכתחילה או בדיעבד; ואם הנהנה מן השוחד היה הלוקח או אדם אחר;

(6) אם תפקידו של הלוקח היה של שררה או של שירות; אם היה קבוע או זמני ואם כללי או לענין מסויים; אם מילויו היה בשכר או בלי שכר, אם בהתנדבות או תוך קיום חובה;

(7) אם נלקח על מנת לסטות מן השורה במילוי תפקידו או בעד פעולה שעובד הציבור היה חייב לעשותה על פי תפקידו.

כדי לקבוע אם היה שוחד, יש לפרק את המקרה לגורמיו:

ראשית – מתוך הנחה שהייתה כאן הסכמה בין המקבל לנותן על המחירועל התמורה – האם היה כאן שוחד”, כמשמעותו בסעיף הזה.

ושנית – מתוך הנחה שאכן היה שוחד – האם הנסיבות מהוות הוכחה להסכמה כאמור.

ובכן, מתוך הנחה שהייתה הידברות בין ראובן לשמעון, אין ספק שמדובר בשוחד: ראובן יעביר את רוב תלמידיו של שמעון, ובתמורה שמעון יבטל את תלונותיו הרבות נגד ראובן, ויתמוך במינויו כמנהל משרד הרישוי המקומי.

ובאשר לשאלת ההוכחה: גם בדמיון הכי פרוע לא תיתכן, סטטיסטית, כל מקריות בכך שכל תלמידי של שמעון אשר נבחנו עי ראובן גילו פתאום יכולת נהיגה לעילא ולעילא, ואילו שיעורי ההצלחה של תלמידיו שנבחנו עיי בוחנים אחרים, וכן של כלל הנבחנים אצל כלל הבוחנים כלל לא השתנו.

יכולה, אולי, להתעורר השאלה מי משניהם הציעאת עיסקת השוחד, ומי קיבלאותה, אבל לא ניתפס לקטנות.

הקנוניה בין יוסף אלרון ואפרים נוה – שוחד או לא?

ומכאן לתלונתי אל היוהמש לממשלה, אביחי מנדלבליט, ופרקליט המדינה, שי ניצן, על הקנוניה בין השופט יוסף אלרון, וראש לשכת עורכי הדין, אפריםאפי נוה, אותה הבאתי תחת הכותרת השופט יוסף אלרון וראש לשכת עורכי הדין, אפרים נוה – מושחתים, מקומם בכלא!

העובדות הן כדלקמן:

  1. אלרון, עד לאחרונה שופט ביהמש המחוזי בחיפה, הוא יור ועדת בחינות ההתמחות של לשכת עורכי הדין, החל ממועד נובמבר 2014.

  2. עד שאלרון נעשה יור ועדת הבחינות, ממוצע העוברים בכל בחינה היה למעלה מ-70%, ובשתי הבחינות הראשונות שהוא ניהל התוצאות היו באותה הסביבה.

  3. יתירה מזאת: בבחינה השנייה שבניהולו (מאי 2015) אחוז העוברים היה הגבוה בכל חמש השנים אשר קדמו לכך (75.4).

  4. בין הבחינה הזאת לבין הבחינה הבאה (סוף אוקטובר 2015) נבחר ונכנס אפרים נוה לתפקידו כראש לשכת עורכי הדין. הוא הצליח להיבחר, בין השאר, משום שהוא העמיד במרכז תעמולת הבחירות שלו את המאבק בהצפת המקצוע“.

  5. והנה, מיד באותה הבחינה שיעור העוברים את הבחינה ירד באופן פתאומי מ-75.4% ל-47%, ובהמשך ירד גם ל-30% (!).

  6. וההמשך ידוע: הלשכה קידשה מלחמת חורמה כדי לקדם את אלרון לביהמש העליון, כשהיא מאיימת שאם הוא לא ייבחר לעליון – אף שופט לא ייבחר לעליון (היו אז 4 כסאות לבחירה, ואלרון לא נחשב למועמד בעל סיכויים טובים, במיוחד משום שכל שלושת שופטי ביהמש העליון החברים בוועדה לבחירת שופטים התנגדו לכך – הנימוק: “הוא לא קורץ מהחומר המתאים” – ובהיסטוריה של הוועדה הזאת מעולם לא נבחר שופט בניגוד לעמדתם של השופטים החברים בה).

  7. ואכן, הלשכה הצליחה במאבקה, והיום אלרון הוא שופט ביהמש העליון.

מה זה, אם לא שוחד – אלרון יחסום את הצפת המקצוע“, ובתמורה הוא יקודם לביהמש העליון?

מה אומרת העיתונאית נעמי לויצקי?

כאשר פרצה הפרשה הנוכחית, אבל עדיין חסתה בצל צו איסור פרסום, הבאתי את הניחוש שלי, תחת הכותרת מהי הפרשה העלומה (בינתיים) המסעירה את מערכת המשפט? – זה הניחוש שלי, והניחוש שלי היה זה: השופט יוסף אלרון וראש לשכת עורכי הדין, אפרים נוה – מושחתים, מקומם בכלא!

כאשר התחילו להתפרסם פרטים על הפרשה, שיתפה יונה ספיר, חברת פייסבוק שלי, את מאמרהניחוש שלי, והוסיפה הערה משלה: זה לא מהיום.

על כך מגיבה העיתונאית נעמי לויצקי, מחברת הספרים העליונים וכבודו, ואומרת:

יונה המקור שהבאת כאן, איך להגיד בעדינות, כעיתונאית לא הייתי לוקחת ממנו אינפורמציה

ואני נכנס לדיון כדי להגן על עצמי, ועל התיזה שלי:

נעמי לויצקי, אני הבעלהמחבר של המאמר הזה, וכל האינפומציה לקוחה מפרסומים רשמיים של הלשכה.

אם יש לך מחלוקת עובדתית – הוציאי ההשגות ונדען.

אם יש לך מחלוקת על המסקנות המשפטיות שלי אנחנו מדינה חופשית, ובימת האתר של קימקא עומדת לרשותך.

רק לידיעתך, שני האדונים האלה לא תבעו אותי לא על לשון הרע, ולא בכלל.

יוסף אלרון לא תבע אותי גם על זה:

 

עונה לויצקי:

שמחה אתה הרי יודע שאני לא מתומכיו של אלרון וגם את העובדה שהוא זה שחיבר את הבחינות המאוד קשות והחיבור עם נווה אני חשפתי במהדורה המורחבת של העליונים אבל פלילי??

ואני מקשה:

נעמי, לפני שאנחנו מתווכחים אם זה פלילי או לא, האם את משפטנית?

ומקבל את התשובה:

זו הרי שאלה שאתה יודע את התשובה עליה היטב אז אם אתה רוצה להיות ציני, סבבה.

לא אני לא משפטנית אבל אני עוסקת בנושא הזה כל כל לעומק וכל כך הרבה זמן שיש לי כבר קצת הבנה וחוש בעניין

אני:

אני לא ציני, ואני מספיק אחראי שלא לפרסם דברים שאני לא מאמין בהם, גם כמשפטן.

רוצה להתווכח יש לך מקלדת, לי יש אתר.

העבודה העיתונאית שלך רצינית ומכובדת, ולא הייתי מציע לך לקלקל לעצמך עי ויכוח עם אחרים בתחומם המקצועי.

באיחור, בעת כתיבתן של השורות האלה, תפסתי שההערה זו הרי שאלה שאתה יודע את התשובה עליה היטב אז אם אתה רוצה להיות ציני, סבבהלא מתייחסת לאבל פלילי??”, אלא דווקא לשאלתי אם היא משפטנית, אבל ישנם עיתונאים לא מעטים שהם גם משפטנים, אבל הם אינם מתהדרים בכך, ולכן, מחמת הזהירות, רציתי לוודא אם היא משפטנית, אם לאו.

אז גם מהבחינה הזאת, נעמי, אני לא ציני (מבחינות אחרות אני דווקא מאוד ציני – ראי את הערות הפתיחה למאמר רפורמת שמחה ניר בבחירת שופטים ).

כיוון שלויצקי לא גילתה התלהבות כלשהי לפתח את התיזה שלה בדבר איהפליליות של הקשר, וכיוון שאני לא אוהב להשאיר קצוות פתוחים, מצאתי לנכון להקדיש לה את נאוםהתשובה הזה.

באמרה שמחה אתה הרי יודע שאני לא מתומכיו של אלרון וגם את העובדה שהוא זה שחיבר את הבחינות המאוד קשות והחיבור עם נווה אני חשפתי“, אני מניח כי לויצקי לא חולקת עלי שאלרון ונוה אכן היו מתוזמרים בנושא, ולכן מלאכתי קלה, ואני לא צריך לגייס לעזרתי את היילכו שניים יחדיו, בלתי אם נועדו“, ונשארה רק השאלה אם התיזמור הזה הוא אכן פלילי, וביתר דיוק: שוחד.

וזה מחזיר אותי אל משל משרד הרישוי בזרנוגה גימל.

מה ההבדל בין שני המקרים? לא, אין הבדל: בשניהם בעלי הכוח השלטוני פוגעים בטוהר הבחינותכדי לקבל טובות הנאה בכסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת“.

ולא אוסיף, ומי שרוצה לחלוק עלי – מוזמן.

הערה לעניין הוויכוח עם בעלי מקצוע

מי שאינו גינקולוג לא יתווכח עם גינקולוג על עניינים שבמקצועו.

בדומה לכך אף אחד לא יתווכח עם מהנדס אווירונאוטיקה, עם טייס, עם כלכלן או עם חשמלאי בניין על עניינים שבמקצועם – אלא אם הוא עצמו בקי באותם התחומים, ברמה של בעל מקצוע.

שונה הדבר כאשר בעל המקצוע הוא פסיכולוג, מורה נהיגה או עורךדין – כל אחד מרשה לעצמו להתווכח איתם, משהו מעין לא צריך להיות פסיכולוג/מורה נהיגה/עורך דין, כדי לדעת ש

כבעל מקצוע בשני שליש מהתחומים האלה אני חוזר ומעיר על כך שוב ושוב, אבל לרוב זה לא עוזר.

נעמי לויצקי, זה בשבילך, וכפי שאמרתי לך – העבודה העיתונאית שלך רצינית ומכובדת, ולא הייתי מציע לך לקלקל לעצמך עי ויכוח עם אחרים בתחומם המקצועי.

_______________

ראו עוד:

האם זרנוגה גימ”ל היא עיירה מושחתת?

נאום תשובה לאמנון ז’קונט – האם כל ישראל זרנוגה גימ”ל? האם בישראל הכל מושחת?

_____________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו מבחן בוזגלו אמרו מבחן אלישבע*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עוד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר