שערוריית הפרוטוקולים של שופטי ציון (2)

לכמעט שלושה וחצי חודשים – כולל תלונה לנציבת תלונות הציבור על שופטים במהלכם – נזקקה השופטת איילה פרוקצ’יה כדי לתת החלטה עילגת ולא-רלוואנטית, בבקשה אשר אומרת: או שתתנו לנו פרוטוקול, או שתחזירו ת’כסף!!!

לשם מה צריכה השופטת לתת לי הרצאה-לילדים-מפגרים על ה”מפורסמות”, ולהציג אותי כאידיוט אשר לא מכיר את הפסיקה, כאשר אני עצמי אומר בבקשתי כי “לפי הפסיקה של בית משפט נכבד זה, ההקלדה האמורה אינה ‘פרוטוקול’ רשמי, והפסיקה הזאת מקובלת גם על הח”מ”, ובהמשך טוען כי “אין בדין כל פטור לבית משפט כלשהו מלנהל פרוטוקול”, ומוסיף כי “אם ישנה פסיקה כזאת – היא טעונה רוויזיה, לאור פסיקותיו של בית משפט נכבד זה על חשיבותו של הפרוטוקול”, ומוסיף גם כי “עניין הפרוטוקולים מוסדר גם סטאטוטורית: בתקנות האגרות נקבעה, בצד האגרה על ההליך עצמו, גם אגרה על הפרוטוקול”.

האם זקוק בית המשפט העליון לוועדות-על-גבי-ועדות כדי לנהל פרוטוקולים? האם עד-כדי-כך חסר-אונים הוא, המסכן?!

ומה בדבר הדרישה החלופית – להחזיר את הכסף?!

בקשה נוספת בעניין פרוטוקול הדיון, גם כן מדברת בעד עצמה:

 

(על”ע 4743/02

על”ע 10484/02+10737/02

על”ע 9684/93+9728/03

על”ע 2025/04+738/04)

 

בבית המשפט העליון בירושלים

המערער: שמחה ניר, עו”ד, משעול גיל 1-ג’, כפר סבא, 44281 טל’ 050-7520000

 

 נ           ג           ד

 

המשיב: הועד המחוזי, לשכת עורכי הדין, ת”א

 

בקשה (מס’ 1) בעקבות ההחלטה מיום 24.5.06 – בעניין פרוטוקול הדיון

1.               מי שאינו מקבל מהזולת אמירות סתמיות על “תקלות טכניות” או “תקלות משרדיות”, יתכבד נא – בבקשו את סליחת הזולת – ויפרט את מהות התקלה אשר בעטייה נאלץ המבקש להמתין כמעט שלושה וחצי חודשים מאז הגשת הבקשה, וכמעט חודשיים מאז הגשת התלונה לנתל”ש.

שבעתיים אמורים הדברים כאשר, אחרי המתנה כה ארוכה, במקום החלטה בשתי החלופות שנתבקשו לעניין הפרוטוקול מקבל המבקש הרצאה על המפורסמות.

כבודכם רשאי לקבל את הבקשה, או לדחותה, אבל לא “להחליף” את הבקשה, ולדחות את הבקשה ה”מחליפה”.

פרטים והבהרות – בהמשך.

2.               המבקש מודה מקרב ליבו לכבוד האב”ד על הרצאת הדברים המאלפת על ה”מפורסמות”, דא עקא שמבקשתו של המבקש עולה כי הוא מודע גם מודע לכל המפורסמות האלה, ומבקש לשנותן.

אבל ישנה מפורסמה אחרת, לעניין זה, אשר לא פורטה בהרצאת כב’ האב”ד: אחרי שנים רבות בהן בית המשפט העליון נמנע מניהול פרוטוקולים באו רמזים מכיוון הכנסת על הצורך בחקיקה אשר תכפה על ביהמ”ש העליון ניהול פרוטוקולים, ככל בימ”ש או כל גוף מסודר אחר, וכדי לרצות את המחוקקים הושבו באולמות ביהמ”ש העליון קלדניות-קרטון למען תטופפנה באצבעותיהן על המקלדות, ותנפקנה פלטים הנושאים לשווא את שם הפרוטוקול.

3.               המבקש, בידעו כי הפלטים האמורים אינם פרוטוקולים, לא ביקש “תיקון פרוטוקול”, אלא “להשלים את המסמך הנזכר בסע’ 1 (קרי: אותה הקלדה עילגת אשר נושאת את הכותרת “פרוטוקול”) ולהפכו לפרוטוקול רשמי של הדיון”.

4.               “להפכו לפרוטוקול רשמי של הדיון” – ליצור משהו חדש, פרוטוקול רשמי, על שלד הפרוטוקול-שאינו-פרוטוקול אשר בתיק.

5.               הניסיון לגלגל את עניין הפרוטוקולים אל פתחם של “הגורמים העוסקים …” וכו’ – יפה היה לו שלא נעשה משנעשה, שהרי אין שום תירוץ ושום כוח שבעולם אשר יכולים למנוע מבית המשפט העליון לנהל פרוטוקולים – אשר על חשיבותם אצל אחרים הוא מכריז שוב-ושוב – במיוחד כאשר את האגרה הייעודית הוא ממילא גובה, ואת הקלדניות הוא ממילא שוכר.

הניסיון לגלגל את עניין הפרוטוקולים אל פתחם של “הגורמים העוסקים …” וכו’, על מנת שהם “יקימו ועדה”, הוועדה תשב חודשים על המדוכה, אחר-כך יקימו “ועדה ליישום ההמלצות” של הוועדה הקודמות, וזו תגיש את המלצותיה-היא אל אותם ה”גורמים”, כאשר מערכת המשפט עצמה טוענת בפני כל הגופים האלה כי “כפייה על מערכת המשפט לנהל פרוטוקולים יש בה משום פגיעה בוטה בעצמאותם של השופטים” (כך!!!).

בסוף הדרך יבואו אותם ה”גורמים” ויגידו רגע-רגע, עם כל הכבוד לוועדות, המלצותיהן – כשמן – המלצות בלבד הן, והאחריות היא שלנו, לכן אנחנו חייבים עכשיו להתייעץ במסגרת המשרד.

ואז מקימים במשרד המשפטים ועדה בראשות הגב’ לבנת משיח, ואחרי שנה או שנתיים הכל נשכח …

וכאשר מישהו מתעורר, חוזר הניגון מהתחלה: הקימונו ועדה!!!

וכמו שאמר המשורר יהודה עמיחי ז”ל: וחוזר חלילה, ושוב בלי הרף.

עובדה היא שאחרי 58 שנות קיומו של בית המשפט העליון, עדיין הוא, ככל הנוגע לניהול הפרוטוקולים, בבחינת נאה דורש, אבל לא נאה מקיים.

על התנהלותו של בית המשפט העליון בעניין הפרוטוקולים יאים הדברים שנאמרו (מפי כב’ השופטים זוסמן, ויתקון, קיסטר) בפיסקה השמינית לפסה”ד ע”פ 284/74, שותפות אחים אריאל ו-3 אח’ נ’ מדינת ישראל, פ”ד כט(1), 390 ,עמ’ 392-393, על המצב  הנוהג במחלקה הטכנית של עיריית רחובות, ויאה שבעתיים הביטוי בן שתי המלים על “מה שהוברר לנו …”, וגו’ (שם, בהמשך) – ביטוי אשר אומץ  כב’ השופט לנדוי ב-ד”נ 12/81, ש’ שפירא ושות’ ו-3 אח’ נ’ מדינת ישראל, פ”ד לו(3), 645, ובו השתמש גם כב’ השופט חשין (האב) בסעיף 10 לפסק דינו ב-ע”פ 208/53, דוד גנור נ’ היועץ המשפטי לממשלת ישראל, פ”ד ח(1), 833.

ולכך ישנה בעברית מילה אחת קצרה: די!!!

6.               כפי שהראה המבקש בבקשתו בעניין הפרוטוקול, קיימת לו הזכות לקבל פרוטוקול רשמי, וממילא מוטלת על כב’ ביהמ”ש החובה לעשות כן, אבל לית מאן דפליג כי אפילו אם הוא אינו חייב לעשות כן, עדיין יש לו הסמכות והיכולת לנהל פרוטוקולים – גם במצב המשפטי הקיים.

את הסמכות הזאת ביקש הח”מ להפעיל, ועדיין הוא עומד על כך.

7.               כב’ האב”ד קובעת כי “לאור זאת (שהפרוטוקול אינו מהווה רישום רשמי – ש’ נ’) אין גם מקום וצורך בתיקונו”…

אבל, כאמור, הח”מ לא ביקש לתקן מסמך לא רשמי, אלא את השימוש בו כחומר-גלם התחלתי כדי ליצור פרוטוקול!!!

נשאלת גם השאלה מקום וצורך למי? האם כב’ ביהמ”ש יקבע מהם צרכיו של הח”מ? מי הסמיכו לכך?!

8.               ואם, למרות כל הדברים האלה, אין בכוונתה של כב’ האב”ד להיעתר לבקשה לייצר פרוטוקול בתיק הזה, עדיין עומדת בעינה הבקשה החלופית, אשר בסעיף 6: להורות על החזרתה למערער של אגרת הפרוטוקול, כיוון שהשירות בגינו שילם את האגרה לא סופק לו.

האם גם לשם כך צריך להקים ועדות-על-גבי-ועדות?!

האם הוראה כמבוקש היא ללא סמכות? void?

 

 

שמחה ניר, עו”ד

      המערער

לבקשה המקורית: שערוריית הפרוטוקולים של שופטי ציון