מאסר מיידי – צימאון לדם: גם בעניין חנן גולדבלט, וגם בכלל
מאסר מיידי – צימאון לדם: גם בעניין חנן גולדבלט, וגם בכלל
|
מדוע סירבו השופטים אברהם טל, רות לב-הר שרון ויהודית אמסטרדם, לעכב את ביצוע המאסר שגזרו על חנן גולדבלט?
השחקן חנן גולדבלט הורשע במספר עבירות מין, כולל אונס, ונידון לשבע שנות מאסר.
איני מכיר את הפרשה, ולכן לא אוכל להביע את דעתי על פסק-הדין.
השופטים סרבו לדחות את ריצוי המאסר, והוא הובל מאולם המשפט היישר לחדר המעצר שבבניין בית המשפט, בדרך לכלא.
עונש מאסר הוא בלתי-הפיך, וכאשר הנאשם מבקש לעכב את ביצועו כדי לערער, הדבר הכי מתבקש הוא להיענות לו.
השיקולים נגד עיכוב הביצוע הם, בעיקרם, החשש שהנאשם ימשיך לבצע עבירות נוספות, או שיימלט לבלי-שוב.
כנגד החשש שיימלט קיים מוסד השחרור בערבות.
באשר לאפשרות שהנאשם ימשיך במעלליו, צריך לשקול כל מקרה לגופו.
כך, למשל, אדם אשר הורשע בפעם החמישית במעשים מגונים בילדות ברחוב – החשש שהוא ימשיך במעשים האלה הוא ממשי.
אבל, מאידך, מנהל כספים במפעל אשר הורשע במעילה, החשש שהוא ימשיך למעול אינו קיים, כי איש לא יעסיק אותו באותו התפקיד.
חנן גולדבלט לא הורשע באונס של ילדות ברחוב, אלא של תלמידותיו, או של נשים שהיו תלויות בו בקשרי-עבודה, אבל הפרק הזה בחייו נגמר, ואפשר לומר בוודאות שהוא יתרחק כמו מאש מכל הזדמנות שאולי תיקרה בדרכו, ושאף אחת שתיקרה בדרכו, או שתימצא בסביבתו, לא תעשה לו עיניים, מחשש שמא הוא יפרש זאת שלא כראוי.
הוא הואשם ב”ניצול מעמדו” מול המתלוננות, אבל מעמדו כבר אבד לו, אולי לעולם, וממילא כבר אין לו היכולת לנצל את מה שאין לו.
מהי, איפוא, הסיבה לסירוב לעכב את ביצוע המאסר?
התירוץ שנתנו השופטים אברהם טל, רות לב-הר שרון ויהודית אמסטרדם, היה ש”סיכויי הערעור נמוכים”, אבל כל שופט חושב שסיכויי הערעור על פסקי-הדין שלו הם נמוכים, כך שזה נימוק-בדים.
נשארה, איפוא, סיבה אחת נגד עיכוב-הביצוע של המאסר: רשעות-לשמה, צימאון לדם, לא פחות.
________________
המלצת היום: אדמונד לוי, צנזור התחושות, אידיוט בלתי נלאה
2 תגובות על “מאסר מיידי – צימאון לדם: גם בעניין חנן גולדבלט, וגם בכלל”
שמחה,
אני לא מסכים איתך.
יש קריטריונים הגיוניים שקבע ביהמ״ש העליון (תקופת המאסר שהוטלה וסיכויי הערעור) שלפיהם צריכה הערכאה הראשונה להחליט אם לעכב ביצוע או לא.
אני מסכים איתך שזה בעייתי מאוד, שאותה ערכאה שהכריעה את הדין תחליט בנוגע לסיכויי הערעור.
יכול מאוד להיות שזה בכלל לא צריך להיות קריטריון.
מצד שני, אורך תקופת המאסר הוא רלבנטי, לדעתי.
לו הייתה נגזרת על אדם נטול עבר פלילי תקופת מאסר בת 20 שנה, היינו מדברים, ללא ספק, על חשש מהתחמקות מריצוי העונש. גם בנוגע ל-7 שנות מאסר קיים, לדעתי, חשש דומה. הרף שנקבע ע״י ביהמ״ש העליון הוא 3-4 שנים, כמדומני, רף שנראה לי סביר.
גם רף שמונע ריצוי פרק תקולת מאסר ממושכת בטרם יידון הערעור וגם רף מאסר שימנע, בסיכויים גבוהים, בריחה לחו״ל לצורך התחמקות מריצוי המאסר.
תודה גיל,
כשמסכימים אתי יותר מדי, אני בודק את עצמי, איכן טעיתי, איכה כשלתי ברך.
אני לא מכיר את הפסיקה שאתה מדבר עליה, אני גם לא יודע אם היא ניתנה לפני פסה”ד בו מדובר (2008), ואני מניח שהיא משאירה מירווח נאה למדי ל”מבלי לקבוע מסמרות, הכל תלוי בנסיבות העניין”.
מכל מקום – אם הפסיקה של ביהמ”ש העליון אינה מתיישבת עם מה שכתבתי, מבחינתי כל מה שהנחתי כאן חל גם עליה.
ושוב תודה על הערותיך.