על זיכויו של שי דרומי: רגע של שפיות

על זיכויו של שי דרומי: רגע של שפיות

אביתר בן-צדף
18.07.2009 00:36
גם לי אין חווה

גם לי אין חווה


החוואי שי דרומי זוכה מחמת הספק על-ידי בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע * אין עוד מקום לשמחה, כיוון שבית-המשפט העליון עלול להפוך את פסק הדין – ברוחו של אהרן ברק * סיפורו של החוואי דרומי ושל מלחמתו בגנבים הנו תעודת עניות למדינה, שפשטה מזמן את הרגל * הפריצות הן חזית נוספת של הטרור הערבי נגד הקיום היהודי בארץ-ישראל * בטקסס נקבע התקדים, שאומץ לחוקי ארצות-הברית ב”חוק הפשע”: מי שהורשעו שלוש פעמים במעשה פשע, דינם מאסר עולם *



כבר הרבה שנים אין לי הרבה ציפיות ממערכת המשפט הישראלית. לדעתי (עוד הרבה לפני שאהרן ברק יצא מהארון, וחשף את עצמו), משלימה מערכת המשפט שלנו את מחדלי מערכת אכיפת החוק; ושתיהן משליטות אנארכיה במדינה. לכן, מפתיע אותי שיעור האמינות, שעדיין מייחס הציבור לבית-המשפט.

 

אודה על האמת, הופתעתי מכך, שהחוואי שי דרומי זוכה מחמת הספק על-ידי בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע. אך עוד אין מקום לשמחה, כיוון שבית-המשפט העליון עלול להפוך את פסק הדין – ברוחו של אהרן ברק, שרואה בהזיותיו יהודים, הרוצים לזרוק את הערבים לים.

 

אחרי שקשר את ידי מערכת הביטחון בלחימה בטרור (ואסור לשכוח, שהתפספס לו, והספיק לאשר, אמנם בהגבלות, את המשך חיסול ראשי המחבלים), הוציא ברק מתחת ידו מערכת של פסקי-דין, שהתנקשו ביהדותה של המדינה ובעשייתה הציונית. שיאם, כמובן, בהכשרת הפוגרום ביהודי גוש קטיף, אך לפניהם יש פסק-דין קאעדן ועוד אבני-דרך, שדגל שחור-משחור מתנופף מעליהן.

 

ברק השאיר את שיבוטיו בבית-המשפט העליון, ואלה ימשיכו את דרכו – ככל שיוכלו. לכן, יש לשמור היטב על שי דרומי לבל יעזו להתאנות לו …

 

לאהרן ברק אין חווה, ואינו חקלאי. לכן, כאבם של החקלאים, שרכושם ויבוליהם נחמסים, אינו מגיע לסף רגישותו הגבוהה לסבלם של הערבים בלבד. גם לי אין חווה, אך מטבע קורותיי אני קרוב לחקלאים, ורואה את מאבקם לקיום מול ממשלות גרועות, מול משרד חקלאות, שאינו תומך, וכנגד כל הסיכויים. ישבתי פעם עם חברים אצל בעל חווה בנגב, שסיפר על מאבקו בכל ועל תבוסותיו בקרב מול גנבי הרכוש ומול גנבי היבולים. סיפורו – גם אם רק חלקו אמת (ואיני מפקפק באמינותו) – הנו תעודת עניות למדינה, שפשטה מזמן את הרגל.

 

מי שנהג בכבישים שמדרום לאשקלון יודע, שחלים שם חוקים אחרים לחלוטין, והמשטרה גם אינה רמז לבדיחה. לכן, נוצרו בדרום דרכים שונות ומשונות להגן על הרכוש ועל היבול, ולהחזיר את הנגזל. ומה שאיתרע למטוסו הפרטי של פיני בדש, ראש מועצת עומר, מלמד היטב על האווירה באזור.

 

דרומה לצומת שוקת נגמרת מדינת ישראל, ואין שום רמז לריבונותה. ויש אומרים, שזה קורה ממש בתוך באר-שבע.

 

לכן, פסק-דין דרומי – גם אם זיכויו מאולץ – חשוב. פסק-הדין יפתח פרק חדש וחשוב, ולא רק בנגב הפרוע, אלא בתולדות הציונות.

 

פרשת דרומי הניבה את חוק דרומי

 

למי שהיו רגע מחוץ לטווח החדשות, הנה תקציר מסיפורו של שי דרומי: לפני כשנתיים, לאחר סדרת פריצות לחוותו, פרצו חאלד אלאטרש ואיוב אלהוואשלה לחוותו של דרומי. השניים הניחו בשר מורעל לפני כלבי השמירה של דרומי, ונכנסו לחצר לאחר ששברו את המנעולים במקום. דרומי, ששמע רחשים בחצר, ירה לעברם, הרג את אלאטרש ופצע את אלהוואשלה.

בתחילה הגישה הפרקליטות נגד דרומי כתב אישום על רצח, ודרשה לעוצרו עד לתום ההליכים. כיוון שהפרשה עוררה סערה ציבורית והתפתח דיון נרחב על זכותו של אדם לירות על הפורצים לביתו, הומר סעיף האישום להריגה.

 

בינתיים אישרה הכנסת את “חוק דרומי”, המעניק פטור מאחריות פלילית למי שפעל נגד פורץ, שחדר לביתו, לעסקו, או למשקו. החוק מרחיב את תנאי ההגנה העצמית, הקיימים בחוק, במקרים של פריצות וכניסות לבתי מגורים, למשק חקלאי ולבתי עסק.

 

“חוק דרומי” עומד כעת למבחן נוסף לאחר ששוהה בלתי-חוקי  נורה למוות במהלך פריצה לבית במושב בן-שמן ליד לוד באוקטובר 2008. שני פורצים נוספים הצליחו להימלט.

 

מעניינת מאוד התגובה האוטומטית של הח”כים הערביים, שיצאו מיד להגן על הפורצים הערביים באשר הם. בכך הוכיחו את מה שטוענים לא-מעטים: הפריצות הן חזית נוספת של הטרור הערבי נגד הקיום היהודי בארץ-ישראל.

 

בטקסס יורים במסיגי גבול

 

כיוון שיש לי איזה-שהוא ניסיון טקסני, אני מתגעגע לחוק הטקסני, המתיר לאדם לירות במסיגי גבולו. לכאורה, זה יוצר אווירה של אין-דין, אך בפועל נותר מצב הפוך: אי-פגיעה בפורצים ובמסיגי הגבול יוצרת אנארכיה. ובטקסס הסגת גבול – כמו גניבת רכב, סוסים, בקר וצאן – הנה פשע חמור ביותר. כלומר, בית-המשפט של טקסס אינו מתחשב יתר על המידה באגדות, בסיפורים ובשירים, שמחברים פרקליטים בפרצי יצירה, ושולח את מסיגי הגבול, שנותרו בחיים, לאפסון ארוך-טווח במתקני הכליאה, הנודעים לשמצה של מדינת טקסס.

 

ודרך אגב, בטקסס נקבע התקדים, שאומץ לחוקי ארצות-הברית ב”חוק הפשע”: מי שהורשעו שלוש פעמים במעשה פשע, דינם מאסר עולם.

 
_______________

עוד על פרשת שי דרומי: הברית המוזרה בין אביתר בן-צדף לבין חברי הכנסת הערביים



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר