השופט אדמונד לוי לא מתבייש, מתלונן גם בלשכת עורכי-הדין

השופט אדמונד לוי לא מתבייש, מתלונן גם בלשכת עורכי-הדין

קימקא
שמחה ניר, עו”ד 02.01.2008 23:32
מצא את ההבדלים

מצא את ההבדלים


לפני קרוב לחודשיים פרסמנו כאן את דבר תלונתו של אדמונד לוי למשטרת ישראל, אבל, מסתבר, הוא לא הסתפק בכך, והניח את מרכולתו גם לרגליו של ראש לשכת עורכי-הדין, כדי שהוא, ראש הלשכה – שאין לו בחוק מעמד של “קובל” – ישמש “מתמחה” שלו, ישכב עבורו על הגדר, ויחסוך לו, לשופט, את ההתבזות.



שמחה ניר, עו”ד

משעול גיל 1-ג’, כפר סבא 44281

טל’  09-7424838, נייד 050-7520000

פקס 09-7424873

 

כפר סבא, 2.1.2008

לכבוד

מר אפרים נוה, עו”ד

יו”ר ועדת האתיקה

ועד מחוז תל-אביב והמרכז

לשכת עורכי הדין

תל-אביב

 

נכבדי,

הנדון: מכתבך ת/397/2007 מיום 25.11.2007 – תגובה לא-סטאטוטורית

 

עם כל הכבוד, איני שייך למחוזכם, וכל האמור להלן הוא רק במישור העקרוני בלבד, ומשום כבודך.

אפי, אתה נבחרת לוועד המחוזי תחת ה”טיקט” של “הצלת המקצוע”, וגם את תפקידך כיו”ר ועדת האתיקה קיבלת עקב הסכם-בחירות בין סיעתך, “הרשימה להצלת המקצוע”, לבין סיעתו של ראש הלשכה – וזה מחייב, כל עוד “הצלת המקצוע” אינה סיסמה צינית, ריקה מתוכן מלכתחילה.

“הצלת המקצוע” פירושה, בראש ובראשונה, הגנה על חופש העיסוק של עורכי-הדין, גם כשהם אומרים דברים מקוממים ומרגיזים על שופטי בית המשפט העליון, ותוקפים בחריפות את היושר, היושר האינטלקטואלי ומוסר-העבודה שלהם;

“הצלת המקצוע” פירושה גם הגנה על חופש הביטוי של עורכי-הדין, ועל מעמדם כחלוצים-לפני-המחנה בכל הנוגע לביקורת על רשויות המדינה – כולל הרשות השופטת;

ו”הצלת המקצוע” פירושה לאיין והעביר מן העולם את טומאת אילן בומבך וקלגסיו – רטרואקטיבית “עד דור עשירי, עד עולם”, במקום למנף אותה.

ראה  מה אומר ראש הלשכה הקודם, שלמה כהן, על חבר-הקלגסים הזה:

“עוד כשכיהן (בומבך – ש’ נ’) כיו“ר ועדת האתיקה במחוז, ובמיוחד בשנים האחרונות כשהוא יו”ר ועד המחוז, מערך האתיקה במחוז איננו מתפקד כיאות. מערך האתיקה במחוזו נוצל לצורך סגירת חשבונות אישיים, תוך מעורבות של בעלי עניין בפעילות ועדת האתיקה” (ההדגשה – במקור).

ואם עדיין לא ברור לך מהי “טומאת אילן בומבך וקלגסיו”, ואיך אפשר “לאיין” אותה – הזמן אותי לשיחה בארבע עיניים, ואסביר לך.

וכעת לתלונתו של מר אדמונד לוי, אבל, כאמור, רק במישור העקרוני.

ראשית – קרא את מכתבי אל ראש אגף החקירות והמודיעין של המשטרה, ניצב יוחנן דנינו, המצורף ומדבר בעד עצמו;

שנית – אם מר לוי רואה עצמו מבין בענייני אתיקה של עורכי-דין עד כדי כך שהוא מרשה לעצמו לכתוב פסקי דין בנושא הזה (שהוא “מומחה למשפט פלילי” אנחנו כבר יודעים) – שייתכבד ויפרט – נקודתית! – מה “לא אתי” הוא מוצא במסמך נשוא תלונתו, ולא יניח לפתחה של הלשכה נון-תלונה המשאירה ללשכה לעשות עבורו את העבודה. לשכת עורכי-הדין אינה ה”מתמחה”שלו, וכשם שהיא לא תקבל מבוזגלו נון-תלונה כזאת – כך אל לה לקבלה משועי-ארץ.

ושלישית – מר לוי לא פנה אל “קובל” כמשמעותו בחוק הלשכה (ראש הלשכה, כידוע, אינו בגדר “קובל”), ולא פנה בתלונה מסודרת, מפורטת ומנומקת, כי זה, ככל נראה, למטה מכבודו לפנות אל קובל, בתלונה מסודרת, כאמור, ולהסתכן בכך שתלונתו תידחה על-הסף “מחוסר עילה”, בדיוק כשם שהוא-עצמו דוחה עתירות לבג”ץ. במקום זאת הוא פנה  אל מר יורי גיא-רון, הנון-קובל הזה, כדי שזה האחרון ישכב למענו על הגדר, יוציא עבורו את הערמונים מהאש ויסתכן בהתבזות שמר לוי רצה לחסוך מעצמו.

כן, זה לגיטימי מצידו של מר לוי לרתום – או לנסות לרתום – אחרים לעניינו, כולל את ראש הלשכה, וזה לגיטימי מצידו של ראש הלשכה – בין אקס-אופיציו, בין באופן אישי – לאמץ את משאלות-לבבו של מר לוי, ולהתנדב ליטול על עצמו את הסיכון האמור, אבל מכאן מתבקש שהוא, ראש הלשכה, יגדיר את עצמו כמתלונן, ינסח את תלונתו בצורה מסודרת, מפורטת ומנומקת, ולא יגלגל נון-תלונה אל אחד הקובלים, כדי שזה יאמץ את הנון-תלונה ויגלגל אותה כנון-תלונה אל הלא-נילון, כדי שזה ינסח תלונה נגד עצמו, גם ישיב לכל סעיף וסעיף שבה, ובכך ייתן למבקשי-נפשו רעיונות נגד עצמו.

עם כל הכבוד, כך לא עובדים!

והרשה לי, אם עוד לא הובנתי כהלכה, להוסיף על דרך של איפכא מסתברא:

נניח שנון-תלונה כאמור מוגשת ע”י מישהו אחר (נניח פקיד משרד הרישוי בזרנוגה גימ”ל), ולא ע”י ראש הלשכה;

ונניח שכל ארבעת הקובלים לפי חוק הלשכה דוחים את הנון-תלונה הזאת “מחוסר עילה, אף לכאורה”;

ונניח שמגיש הנון-תלונה עותר לבג”ץ נגד כל הקובלים. הוא, כמובן, לא מבקש מהבג”ץ להחליף את שיקול-דעתם של הקובלים בשיקול-דעתו הוא, וטענתו היחידה היא “טעות-שבדין”, דהיינו שהתלונה אכן מגלה “עילה לכאורה”, ולכן יש להחזיר את תלונתו אל הקובלים, על מנת שאלה יפעילו את שיקול-דעתם על בסיס ההנחה המשפטית לפיה הנון-תלונה הזאת אכן מגלה עילה.

ונניח שהעתירה הזאת מגיעה אל שולחנו של כב’ השופט אדמונד לוי… כמו שאנחנו מכירים אותו, אפשר להניח בוודאות כמעט-מוחלטת כי העתירה הזאת עצמה תידחה על ידו “מחוסר עילה”, אפילו בלי להזמין את העותר לטיעון בע”פ (עפ”י הסייג לתק’ 5 לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק תשמ”ד-1984), דבר האומר כי צדקו הקובלים בקבעם שהנון-תלונה אכן אינה מגלה עילה.

והשאלה היא מדוע לא להתייחס לתלונתו של מר לוי כנגד בוזגלו אחרת מכפי שהיה הוא-עצמו מתייחס אל נון-תלונתו של בוזגלו, לו הייתה זו מגיעה אליו – כשופט.

ובשורה התחתונה: מה שאתם אמורים לעשות – אם כבוד המקצוע אכן יקר לכם, הוא להחזיר לראש הלשכה את מכתבו של מר לוי, ולבדוק איך אפשר לאיין ולהעביר מן העולם את העוול אשר קודמיך – אילן בומבך וקלגסיו – עוללו לי, במקום למנף אותו.

ואם תשאל איך אפשר “לאיין” דברים אשר כבר נעשו – ואגב, חלק מהטומאה הזאת עדיין “בצנרת” – בשיחה בארבע עיניים אסביר לך גם את זה, ואם אשכנע אותך בכך – אגיש זאת גם אופן רשמי.

 

בכבוד רב,

 

 

 

שמחה ניר, עו”ד

 

מצורף: מכתבי אל ניצב יוחנן דנינו, ראש אגף החקירות והמודיעין

_______________

המלצת היום (לא הייתה חלק מהמכתב):

יום כיפור, התשס”ו: השופט אדמונד לוי, חובש כיפה, לא מתנצל, לא מצטדק, לא מתגונן, לא יהודי!

יום כיפור התשס”ח: אדמונד לוי עדיין לא מכה על-חטא. האם יכה השנה?

עזות-המצח של השופט אדמונד לוי

אדמונד לוי – “מומחה למשפט פלילי”?

השופט אדמונד לוי כבר לא מפתיע

אדמונד לוי, אליקים רובינשטיין: האם אתם יודעים מה זה “בוטה”? מתי יהיה סוף לקשקשנות?!

 

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר