דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (יג): נאום-תשובה לפרופ’ חובב טלפז, מעריץ עיוור

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/32711

שמחה ניר, עוד

*** תגובה למאמר ילדותי וקשקשני של פרופסור לחקלאות המגדיר את עצמו כבקיא ביחסי ארהב וישראל“, אבל לא מבין דבר בכל הנוגע לדונאלד טראמפ *** איך הצליח המיליארדר הנוכל מניויורק לטמטם את כל מדינת ישראל

אורד ווינגייט של המאה ה-21?

נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka

בן 78 שנים אנוכי היום (15.6.2017), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עוד רבה המלחמה!

יש גונגל טוטאלי בבתי המשפט. תעשו הכול כדי לא להגיע אליהם

זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

לייקלדף הפייסבוק עוד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת שק בתחת“?

בגץ 8743/14, שמחה ניר, עוד, נהוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

הערות אקדמה

זהו הפרק השלושהעשר בסדרה דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב, המוקדשת לבני עמי, בני ארצי, לציבור הישראלי שרובו (עדיין) מוכן לנשק את מדרך כף רגלו של הנוכל המושחת הזה, ואינם מסוגלים להבין שעם אנשים כאלה לא מסתובבים שלובייד ברחוב הראשי, ואם כבר מוכרחים לקבל ממנו מתנות – צריך לעשות זאת בסמטה חשוכה, באין רואה.

כיוון שהמאמר נשוא נאוםתשובה זה דן במהלךירושלים של דונאלד טראמפ (הכרה בירושלים כבירת ישראל, והעברת השגרירות האמריקאית אליה – להלן יכונו גם מהלך ירושלים“), וכל מי שלא מתמוגג מהמהלך הזה נחשב סמולני“, אתחיל ממה שהבהרתי כבר מזמן: אני לא חלק מהמחלוקת הפוליטית שמפלגת היום את הציבור בישראל בין הימין לשמאל, ומי שרוצה לנהל חשבונות עם השמאל הישראלי – שלא יעשה זאת על גבי הכחוש.

ראו את האוריינטציה הפוליטית של עוד שמחה ניר, מאמר בו הבהרתי עד כמה, ומדוע, אני מתנזר ממזוהות פוליטית, וגם הבהרתי מהי עמדתי לגבי כל הסדר מדיני אפשרי בשטח שממערב לירדן.

ראו גם את המאמר הזה: חיות טרף (א): אסתר חיות מקשקשת על זכויות האדם“, ומשקרת במצח נחושה, ללא בושה

ואת המחזה הזה: בנימין (ביבי) נתניהו ואסתר חיות מדברים דמוקרטיה

אשר שניהם מתייחסים למתיחות בין המערכת הפוליטית, אשר כיום נוטה בבירור ימינה, לבין הממסד המשפטי, אשר עדיין נוטה שמאלה.

שרת המשפטים, איילת שקד, חותרת בגלוי להימיןאת מערכת המשפט, ותארו לעצמכם מצב בו היא השלימה את מפעל חייהזה, ואילו המטוטלת הפוליטית תנוע שמאלה

מה יקרה אז? לא קשה לנחש: השמאל, שהיום מגן על מערכת המשפט, והימין, שתוקף אותה, יחליפו צדדים, ואילו אני לא אצטרך להחליף אפילו חצי פסיק. ראו:

הבגץ דורך להם על היבלות הפוליטיות – רק אז הם מתבכייניםזה על הימין;

הבגץ דורך להם על היבלות הפוליטיות – רק אז הם מתבכיינים (ב): הפעם זה בשמאל.

ואם זה עדיין לא מספיק לכם, קחו, למשל, את שלושת המאמרים שלי על כביש 443 והבגץ:

כביש 443: שאלה לתוקפי פסד הבגץ;

כביש 443: שאלה (מס‘ 2) לתוקפי פסד הבגץ: האם קראתם את פסקהדין?

כביש 443: על בטחון ועל יושר אינטלקטואלי,

וכן את המאמר שלי על דוח ועדת אדמונד לוי: אם לא הירדנים, מי היה הריבון עד 1967?

וגם: תגובה להרצאתו של עוד אביעד ויסולי על חוקיות השימוש בצהל למטרות שאינן הגנה על המדינה.

ותבינו עד כמה אני אוניברסלי“.

ואבהיר: אני לא רואה שום בושה – לא בימניות“, ולא בשמאלנות“, ואני מכבד את כולם, אבל אני לא חלק מהמחלוקת הפוליטית שמפלגת היום את הציבור בישראל (כמה מפתיע: איש אצלנו לא מדבר על סלעהמחלוקת הקלאסי בין הימין לשמאל: על הקפיטליזםסוציאליזם), ומי שרוצה לנהל חשבונות עם השמאל הישראלי – שלא יעשה זאת על גבי הכחוש.

חובב טלפזבעל המאמר בו אדון בפרק זה (להלן גם המאמר“) – מציג את עצמו כפרופסור, צוות מכון וולקני והפקולטה לחקלאות בעבר. בעלים ומנכל חברת לידם – מערכות תוכנה, חברה העוסקת במערכות אופטימיזציה ממוחשבות ללוויינים וכן בתחומי בקרת חממות. בקיא ביחסי ארהב וישראל” (ההדגשה – שלי), ואני, כמובן, קטונתי מהתמודד עם זולתי על מערכות תוכנה ובקרת חממות, ועם מי שמציג את עצמו כבקיאבתחום מסויים, בלי לציין מהי רמת בקיאותו באותו התחום.

אני גם לא אציג את עצמי כבקיא ביחסי ארהב וישראל“, אבל דברים שרואים מכאן (ארהב, בה אני נמצא כעת) לא רואים בישראל – ובהמשך תבינו, בין השאר, כי לא צריך להיות בקיא ביחסי ארהב וישראל כדי להבין מי זה דונאלד טראמפ.

בנוסף להתמודדות שלי עם המאמר עצמו, אני מבקש להראות בנאוםתשובה זה, כמוצר לוואי“, כי כאשר אנחנו פולטים שטויות בלי לחשוב מעבר לקצה החוטם, אנחנו חייבים להביא בחשבון את האיפכאמסתברא היהודי, אשר יכול להשתמש כנגדנו בשטויות שאנחנו פולטים.

כדי להראות עד כמה פשטני מאמרו של טלפז התכוונתי מלכתחילה למלא את תפקיד פרקליטו של השטן“, דהיינו להגן – לצורך הצגת הדברים בלבד – על זכותם וצדקתם של הפלשתינאים בעניין זה או אחר, אבל משסיימתי את הכתיבה התברר לי כי השגתי את מטרתי בלי כל צורך להגן על זכותם זו (שאני אפילו לא נוקט עמדה לגביה).

הערות מבוא

כדי להסיר ספק – אני מבהיר כבר עכשיו כי אין לי שום התנגדות להכרה בירושלים כבירת ישראל, בין עי ארהב, בין עי כל שאר מדינות העולם (אפילו איראן וצפון קוריאה, אם מישהו רואה בכך כבוד רב), ולהעברתן לירושלים של כל השגרירויות (כולל האמריקנית) – בתנאי שזה יהיה בחינם. מי שרוצה להציע לי את זה במחיר גבוה מאפס – שיגיש לי הצעה מסודרת, יסמן X במקום המיועד לחתימה, ואני אשקול ברוח אוהדת כל הצעה.

חוץ מזה – אני ממליץ לכל הקורא לגבש לעצמו עמדה בשאלה מה גובר על מה – מיתוס לאומי או כיבוש בכוח.

ועוד המלצה: לקרוא את המאמר למתמוגגי דונאלד טראמפ: זכרו את אופורית ששת הימים!לפני שאתם ממשיכים הלאה.

ועכשיו למאמר עצמו.

כך נוצר מיתוס לאומי

פותח טלפז (ההדגשה הכפולה – במקור):

כאלף שנים עברו מאז הליכתושל אברם (לימים אברהם) “מארצו וממולדתולפני כ-4000 שנה עד שדוד המלך הפנים שאין לדחות עוד הקמתה וביצורה של בירה לעם היהודי היושב בציון הלא היא ירושלים.

הנה זה מתחיל: אברהם אבינו נולד באור כשדים (דרום תורכיה של היום), ומשפחתו יצאה לנדודיה, במטרה להגיע לארץ כנען, אבל היא לא הגיעה לשם, והשתקעה בחרן (גם כן דרום תורכיה של היום) – תופעת הנדודים במטרה לשפר את איכות החיים לא הומצאה עי הישראלים בקליפורניה.

בשלב מסויים החליט אברהם (אז עדיין אברם) להמשיך לבדו לנדוד דרומה – אולי כדי למצוא בסיס כלכלי טוב יותר, או, אפילו אקלים נוח יותר (היום יהודי העולם נוהרים לפלורידה שטופתהשמש, אבל אז עדיין לא היו יהודים בעולם, וגם פלורידה לא הייתה מה שהיא היום).

כותבי ההיסטוריה של עם ישראל גורסים כי נגלה לו האלוהים, לאברם, וציווה עליו לעשות כן, אבל אין שום הוכחה מדעית לקיומו של האלוהים (שאלו את מהנדסת המחשבים איילת שקד, שאלו אפילו את הפרופטלפז עצמו).

כותבי ההיסטוריה של עמים אחרים, דתות אחרות, גם הם גורסים התגלות אלוהיתזה או אחרת, והעדר ההוכחה המדעית לקיום אותו אלוהיםמשותף לכל הדתות.

מה זה נגלה לו האלוהים“?

לי, למשל, נגלה אלוהי טוהר המשפט“, ואמר לי שאני אהיה שר המשפטים של מדינת ישראל, אבל כדי לחסוך ממני 27 שנות ישיבה בכלא (עע נלסון מנדלה, למשל), הוא ציווה עלי לצאת את הארץ באופן זמני, ולנטות את אהלי במקום בו אוכל להמשיך את מפעלחיי: מאבק למען חברה ישראלית צודקת יותר, מערכת משפט נקייה משחיתות והסתאבות, וכו‘.

הסיכוי שחלומי יתגשם הוא קלוש עד אפסי, אבל אם אגיע/לא אגיע למחוז חפצי – האם יש בכך הוכחה שאלוהי טוהר המשפטאכן קיים/לא קיים?

אם לא אגיע – יגידו עליו שאני הוזה“, אבל אם אגיע – אולי מישהו יגיד כי אכן יש אלוהים בשמים“, ויראה בסיפור הזה משום הוכחה מדעיתלקיומו של אלוהי טוהר המשפט“.

אז כל זה לא ממש נראה לי.

סביר מאוד שבהליכתו לארץ כנען היה לו לאברם מספיק זמן להעלות במוחו הקודח כל מיני סיפורים, אותם פיתח וסיפר לילדיו בשעת השינה.

אבי זל גם כן סיפר לי בילדותי כל מיני סיפורים, כמו, למשל, שבצעירותו הוא הרכיב 20 איש על אופניו. יכול להיות שהוא היה סופרמן (כנראה שלא) אבל, כמה נורא, כמה עצוב, אין אופנים המסוגלים לשאת משקל של 20 בני אדם (אפילו ילדים) בלי לקרוס תחתיהם.

יש לזכור כי כאשר אלוהים נגלה לו, אברם עדיין לא היה יהודי, וגם בהמשך, בארץ כנען, הוא היה עובדאלילים ומקריב קורבנותאדם, אשר, על פי מצוות האל (אותו האל!), היה מוכן להקריב את בנו, את יחידו אשר אהב, את יצחק, אבל כנראה שהוא התפכח ברגע האחרון, כאשר הוא ראה איל נתפס בקרניו בסבך העצים, וזה נתן לו רעיון

עכשיו רק תשאלו איך היה מתפתח המיתוס הלאומי אלמלא האיל אשר נתפס בקרניו בסבך העצים.

אני עצמי לא יודע, אבל ההערכה שלי, המבוססת על כך שהטבע אינו סובל וואקום, היא שכל ציבור אתני נוטה לפתח לעצמו מיתוס לאומי, ואלמלא האיל הנל סביר מאוד להניח שהיה קם לנו אבי האומהבדמותו של אדם אחר.

כדאי לזכור שגם לסיפור יעקב והמלאכים, העולים בסולם ויורדים בו, אין לנו שום ביסוס זולת סיפורו האישי (אם היה כזה, ולא הומצא עי כותבי התנך), ואפילו כיום, אחרי קרוב ל-4000 שנה, עדיין המדע לא הצליח ליצור אפשרות להקליט חלומות.

סיפור הנדודים לא תם

אברם (עכשיו כבר אברהם) אכן השתקע בארץ כנען, אבל תוך שנייםשלושה דורות ירדה רמת החיים, היה רעב בארץ, וניניו של אברהם ירדו מצריימה. הם ירדו כמהגרי עבודה“, אבל השלטון עשה אותם עבדים, עד אשר הגיע החוליגן הידוע, אשר גילה מנהיגות והצליח לתמרן את פרעה לשלוח את עמו מעליו: משה רבנו.

אז בני ישראל הבינו שמצרים כבר אינה גליק גדול, והם קיבלו עליהם את מנהיגותו של משה (עם התקוממויות ספורדיות, פה ושם).

גם בדרך חזרה לארץ כנען משה לא היה הכי ממושמע, וכאשר, למשל, האל ציווהו לדבר אל הסלע למען ייצאו ממנו מים, משה האימפולסיבי וחסרהסבלנות הכה בסלע במטהו (בשביל הקטליזציה, איך לא) ועל כך הוא נענש (מנגד תראה את הארץ, וגו‘), אבל אלוהי ישראל העניש בכך גם את עמוהוא, שהקפריזה האלוהית הותירה אותו ללא מנהיג.

הרשו לי לקפוץ לרגע – רק לרגע – למעלה מ-3,000 שנה קדימה, ולשאול: איפה לכל הרוחות היה אלוהי ישראל כאשר עמו היה על סף הכחדה? האם ייתכן שהוא בילה בנעימים במיטתה של גברת חיפאית כלשהי?!

ושוב: אני לא שולל מיתוסים לאומיים, אבל שום מיתוס לאומי אינו נקודה ארכימדית לעצמו.

ושוב אל המשפט הפותח

כפי שראינו לעיל, המאמר פותח כך:

כאלף שנים עברו מאז הליכתושל אברם (לימים אברהם) “מארצו וממולדתולפני כ-4000 שנה עד שדוד המלך הפנים שאין לדחות עוד הקמתה וביצורה של בירה לעם היהודי היושב בציון הלא היא ירושלים.

שימו לב שהכותב שם במרכאות את ארצו ומולדתושל אברהם, כדי להכניס לנו לראש כי ארצו ומולדתו האמיתית הייתה ארץ כנען, אבל, מה לעשות, ארץ מולדתו הייתה דרום תורכיה, ולא כנען.

שימו לב להדגשה הכפולה (במקור) של המילה בירה” (מילה המופיעה במאמר עוד פעמיים), על מנת להסבירלנו שאין מדינה ללא בירה (כאילו שאנחנו לא יודעים), ובהמשך נראה כיצד הכותב מנסה לחזור לתתההכרה שלנו: אין מדינה ללא בירה – אין מדינת ישראל ללא ירושלים בירתה – אין בירת ישראל ללא דונאלד טראמפ – אין מדינת ישראל ללא דונאלד טראמפ מה שהיה להוכיח.

על קונצים כאלה זרקו אותי מהבצפר העממי, ועד היום הם לא נותנים לי לחזור.

להחדרת מסקנות לתתהתודעה של הקורא, או השומע, קוראים דמגוגיה, ובמקרים רבים, כמו כאן, זה נעשה עי שימוש מניפולטיבי בעובדות אמת ובעקרונות נכונים.

מה אנחנו למדים מהמשפט הפותח הזה?

אנחנו למדים שמאז גבולות ההבטחה עברו על העם הנייד שלנו כאלף שנים עד שהוא הפניםשהוא רוצה להתמקם בארץ כנען, ולבנות בה את מדינתו ובירתו.

כך ויקיפדיה:

על פי המסופר במקרא הייתה ירושלים עיר יבוסית, עד שדוד המלך כבש והפך אותה לבירת ממלכתו.[12]

הנה כי כן, בניגוד לרושם שסיום המשפט הפותח של המאמר (“הלא היא ירושלים“) מנסה לטעת בנו – ירושלים מעולם לא הייתה בירת ההבטחה האלוקית“, אלא תשתית אורבנית קיימת, שנבנתה עי אחרים ונכבשה על ידינו בפעולה צבאית.

ונמשיך:

החרה החזיק אחריו המלך שלמה שבנה בה את בית המקדש. אין מולדת בלי בירה המהווה מרכז השילטון, לרוחו של העם, לסמליו ומורשתו. פשוט זה לא היה. כמו שאברהם גילה לדאבונו את וְהַכְּנַעֲנִי, אָז בָּאָרֶץכך הבין וביצר דוד את בירת העם בחומה אדירה שלא יכלו לה רבים וגדולים משוחרי רעתה. אבל גם אלה הצליחו פעמיים להגלותנו.

הנה כי כן, דור לדור יביע אומר, דוד כבש, שלמה ביסס את מרכז השלטון והפולחן, אבל בא כובש אחר, ואמר לנו קישטה“, כמו שהילדים אומרים.

והלאה:

אחד מפלאי העולם היא התופעה שלאורך אלפיים שנות גלות קראו היהודים לפחות פעמיים ביום בשנה הבאה בירושלים הבנוייהכשהם פונים מזרחה.

הגם שזה בספק, אני מוכן להניח כי לאורך אלפיים שנות גלות קראו היהודים לפחות פעמיים ביום בשנה הבאה בירושלים הבנוייהכשהם פונים מזרחה, וכי זה אכן אחד מפלאי העולם“, אבל נשאלת השאלה איזו זכות נקנית, או משוריינת“, בדרך הזאת.

בשנה הבאה” – זה מחרמחרבלשוננו היום, לציון דברים שנדחים שובושוב, בלי כל כוונה רצינית לעשותם איפעם.

כאשר מדברים על אלפיים שנות גלות, ועל הפנייה מזרחה“, לא מדברים על הגלויות הקצרות באלף שלפני הספירה (שהצריכו פנייה מערבה), אלא על מה שקרוי גלות רומי, שהתחילה עם חורבן הבית השני (70 למניינם) והסתיימה לכל המוקדם עם העלייה הראשונה (1881 – 1904 למניינם), ונשאלת השאלה מה מנע מיהודי הגולה לחזור למולדתם כל אותן השנים.

התשובה הבלתינמנעת היא שהם הרגישו מצויין בגולה הזאת, ניהלו עסקים, טיפסו במעלה הפוליטיקה והגיעו גם לעמדות מיניסטריאליות, ואולי אפילו למעמד של משנהלמלך – כולל במשטרים ערביםמוסלמיים.

האם היהודים שגלו/הוגלו מהארץ אשר על הגדה המזרחית של הים התיכון ראו בגולה משהו זמני, מעין קליפורניהשל רק שנהשנתיים, לעשות קצת כסף, ולחזור“?

אכן, ישראלים רבים בארהב יצאו באמונה שלמה שזה רק לשנהשנתייםאבל התרגלו למצבם, השתקעו, קיבלו אזרחות אמריקנית, הקימו משפחות ועסקים, אבל כאשר הגיע המשבר הכלכלי של נשיא ארהב גורגW בוש (2001 – 2009) רבים מהם פתאום נזכרובארץ אבותיהם – וכך גם היהודים בגלות רומי“, הם נזכרובארץ אבותיהם כאשר ענני האנטישמיות החלו להעיב על שמי אירופה.

על זיקתם של יהודי הגולה לירושלים

האם היה ברור ליהודי הגולה שהמקום היחיד אליו יישאו פניהם הוא ארץ ציון, ירושלים“? ממש לא.

אומר טלפז:

בקונגרס הציוני הראשון בבאזל היה ויכוח גדול היכן להקים מדינה וברוב גדול הוחלט על ירושלים היא ציון. שום דבר לא היה פשוט למימוש ההחלטה. העולם התרגל ליהודי הגולה, הנודד, חסר מולדת שלא לדבר על מדינתו שניגזלה.

הוא, כמובן, שם את הדגש על ברוב גדול“, ולא על ויכוח גדול היכן להקים מדינה“, והשאלה המתבקשת היא מה הוא היה אומר, בשנת 2018, אם הקונגרס הציוני הראשון (באזל, 1897) היה מחליט – בין ברוב גדול, בין ברוב דחוק – להקים את מדינת היהודים במקום אחר על הגלובוס, ואותה המדינה הייתה פורחת ומשגשגת?

האם הוא היה מגנה את העם היהודי על כך שהוא העדיף את סירהבשר, הבצלים והשומים“, על פני שיבה למולדתו ההיסטורית, לארץ המובטחת, ולו גם במחיר של לנצח תאכל חרב“?

ייתכן שאני, לו הייתי נדרש להביע עמדה בשנת 1897, הייתי מעדיף את ציון במשפט תיפדה“, על אף המחיר, אבל אם הייתי מתעורר, אחרי 100 שנים, ורואה את השחיתות וההסתאבות במערכת המשפט – הייתי מקלל את יומי על הבחירה האומללה הזאת, שעלתה לעם היהודי באלפי חיי אדם, ולא הביאה לו את הבמשפט תיפדה“.

ומה אתה אומר, פרופחובב טלפז?

דוד בן גוריון לא התכוון לומר את מה שאתה רואה כמחלוקת בינך לבינו

וממשיך טלפז:

אלה משלנו הטוענים כיום, לא להאמין, שמספיק שאנחנו מכירים ביהדותנו או בבירתנו היא ירושלים זה 3000 שנה טומנים לא רק את ראשם בחול, אלא את כל גופם עמוק מאד באדמת בזלת חונקת. אפילו בןגוריון טעה במחצית המשפט הראשון באומרו: “לא חשוב מה אומרים הגויים, חשוב מה עושים היהודים“.

אודה כי בהתחלה התקשיתי להבין את הפיסקה הזאת, שהרי גם הוא מתבסס על המיתוס הלאומי שלנו, אבל בסוף הבנתי: אמנם ירושלים היא בירתנו גם בלי הכרת הגויים, אבל הכרה כזאת בהחלט לא תזיק.

אלא מאי? אם בן גוריון, לשיטתו של טלפז, טעה בלא חשוב מה אומרים הגויים“, וצריך היה, אם הבנתי אותו נכונה, לומר חשוב מה עושים הגויים” (ופעולות כמו הכרה בירושלים כבירת ישראל, והעברת השגרירות אליה, הן בהחלט מה עושים הגויים“), הרי שהדוגמאות שהוא מביא להמחשה אינן קשורות לאמירתו המפורסמת של בן גוריון.

הנה כמה דוגמאות על קצה המזלגשהכותב מביא לנו:

  • הספרדים גירשו יהודים מספרד בשל יהדותנו אלא אם ימירו דתם.

  • הנאצים הדביקו ליהודים טלאי צהוב נטלו מהם את שמם וצרבו בידם מספר, זמן קצר לפני השמדתם ההמונית במחנות (אגב את רעיון הטלאי הצהוב הם קיבלו ממוחמד). כל זאת במסגרת תהליך השואה“.

  • אפילו בנות הברית סרבו במשך כשנתיים להפציץ את מחנות ההשמדה המרכזיים בזמן מלחמת העולם השנייה. בפשטות – לא ספרו את היהודים.

  • ספרות שיטנה תהומית פותחה נגד היהודים. ששיאה נמצא בזקני ציוןושאריות משמעותיות נלמדות בבתי הספר הפלסטינאים בימנו אלה.

הן לא קשורות לבן גוריון, משום שהוא לא אמר לא חשוב מה יעשו הגויים“, וממילא הוא לא כרך פעולות חיוביות (כמו הכרה בירושלים) יחד עם פעולות שליליות (כמו השמדת היהודים), אבל מה לא יעשה הדמגוג המצוי כדי לטמטם אותנו.

וישנו משהו מטעה עוד יותר בהבלעה של הסירוב להפציץ את אושוויץ לתוך שאר הדוגמאות, שהרי שאר הדוגמאות מדברות על רדיפה אקטיבית של היהודים, ואילו ההימנעות מהפצצת אושוויץ הייתה לכל היותר מחדל, אבל לא פעולה אנטישמית.

וחוץ מזה, ההימנעות מלהפציץ את אושוויץ הינה עניין מורכב אשר, ככל הנראה, עדיין נלמד עי ההיסטוריונים, ובוודאי שאין לסכמו בחמש מלים (“בפשטות – לא ספרו את היהודים“) הנשלפות מהשרוול אגב דיון במהלך ירושלים של דונאלד גיי טראמפ.

רוצה לדון בסוגיה הזאת – גם אותי היא מעניינת כבר שנים רבות, אז כתוב מאמר, שלח לי אותו (וברשותך גם אפרסמו) – ונדבר.

ועכשיו לנושא עצמו

כעת, אחרי שהוא טימטם אותנו סחורסחור, עובר טלפז לגופו של עניין: הכרה בירושלים כבירת ישראל.

פותח המחבר במשפט רבמפרקי על נשיא ארהב הארי טרומן:

אפילו הנשיא טרומן – לו אנו חייבים את הכרת האום בישראל כמדינה – לא מנע את החלטת אותו האום על בינאום ירושלים ביודעו הייטב את משמעות הדבר. קשה להמעיט במשמעות ההחלטה הזו. מדינה ללא בירה נחשבת לפג שנגזר עליו לשהות בפגייה עד שיוחלט עתידו בידי גורמים חיצוניים. אבריו החיוניים יימצאו על שולחן דיוני הרופאים המנתחים לקראת ניתוחי תיקון מומים.

ראשית – מה פירוש לא מנע“? האם מובן מאליו שהוא חייב היה למנוע“? גם מדינות אחרות לא מנעואת הדבר, ואני, אולי בבורותי, עדיין לא שמעתי תלונה כזאת.

שנית – מה פירוש ביודעו היטב את משמעות הדבר“? בוודאי שהוא ידע, אבל הוא לא היה נשיא מדינת ישראל, אלא נשיא ארהב, ובתור שכזה עליו לחשוב גם על האינטרסים של ארצו, וגם על מעמדה בקרב אומות העולם.

חוץ מזה, מה רציתם שהאום יעשה כאשר הוא מטפל בסכסוך בין לאומי שעדיין לא תם, ואשר במרכזו עיר הקדושה לכל הדתות?

כן, כן אתם תגידו נשק הנפט“, “הכל אינטרסים“, וכו‘, אבל האם בפוליטיקה הישראלית עצמה האינטרסים והכוח לא משחקים? איפה אתם חיים?!

שלישת – מה פשר קשה להמעיט במשמעות ההחלטה הזו“? האם מישהו טען כי קללהמעיט במשמעותה?!

ורביעית: אני מוכן להסכים כי מדינה ללא בירה נחשבת לפג שנגזר עליו לשהות בפגייה עד שיוחלט עתידו בידי גורמים חיצוניים. אבריו החיוניים יימצאו על שולחן דיוני הרופאים המנתחים לקראת ניתוחי תיקון מומים“, אבל המחלוקת אינה על כך, אלא על דברים אחרים, ובינתיים יש למדינת ישראל בירה (ירושלים) גם בלי הכרה, ויש לה מוסדות בירושלים, ונשיא המדינה מאמין שגרירים זרים ומארח נשיאים וראשי מדינות – הכל במשכנו הרשמי (בירושלים, כמובן).

אכן, בהחלט רצוי יותר, רצוי מאוד, שכל מדינות העולם תכרנה בירושלים כבירת ישראל, ושכל השגרירויות תהיינה בירושלים (וכן רצוי הדבר גם לגבי כמה משרדים ממשלתיים שלנו, כגון משרד הביטחון, המטה הכללי של צהל, בית הדין הצבאי לערעורים, המרכז למיפוי ישראל, השירות המטאורולוגי ועוד), אבל לומר כי בלי האטריבוטיםהאלה מדינת ישראל נחשבת לפג שנגזר עליו לשהות בפגייה עד שיוחלט עתידו בידי גורמים חיצוניים“, וכי אבריה החיוניים יימצאו על שולחן דיוני הרופאים המנתחים לקראת ניתוחי תיקון מומים“?

נו, באמת פרופטלפז, עם יד על הלב: האם באמת עלובה עד כדי כך נראית לך מדינת ישראל של לפני מהלךירושלים של טראמפ?

ואיך אפשר בלי אובמה

ומהארי טרומן – בדילוג קליל על פני עשרה נשיאים אמריקניים היישר לברק אובמה, כאילו נושא ירושלים היה בהתקדמות מתמדת, כל נשיא אמריקני קידם אותו במשהו, עד אשר –

כל התהליכים המדיניים לאורך 70 שנותינו נעצרו בחריקת בלמים צורמת ונפיצה כאשר עלה נושא ירושלים לשולחן הדיונים, כולל 50 השנים מאז שיחרורה בדמי בנינו היקרים. הכרזתנו מעל כל במה שהיא היא בירתנו הנצחית התמוגגה כלא היתה.

אז לא, ממש לא. המימשל האמריקני הבין שהנושא הזה הוא בעייתי מבחינת ארהב, וגם בכירי מימשלו של טראמפ התנגדו למהלך הזה (ובוודאי לתיתו למדינת ישראל ללא תמורה פוליטית מצדה), ואפילו טראמפ עצמו, כאשר הגיע הזמן להחליט בפעם הראשונה (לפי החוק הנשיא היה רשאי לדחות את המהלך הזה, כל פעם לחצי שנה), הוא הסביר לראש ממשלתנו, בנימין נתניהו, שזה לא כל כך פשוט” (ודחה את המהלך).

ויש לי, בהקשר הזה ממש, כמה שאלות אל הכותב המלומד:

האחת –      מאימתי הכרזתנו” (או הכרזה כלשהי) היא נקודה ארכימדיתלעצמה ולמכריז אותה?

השנייה –     האם משהו התמוגג” (התכוונת, מן הסתם, להתפוגג“, וכך אני מניח) אצלנו, כתוצאה מההחלטה מס‘ 2334 שאתה מתכוון אליה, ומדבר עליה מיד, בהמשך?

והשלישית – מדוע לספסר בדמי בנינו היקריםכאשר הדבר לא מוסיף שום חיזוק לעמדת ישראל בוויכוח עצמו?

והלאה:

כדוגמה מנקרת עיניים, “הפליאלעשות אובמה, נשיאה של ידידתנו האמיתית היחידה, כאשר תיזמן באמנות את החלטת מועהב 2334 לזמן הפציעותשל כהונתו – 23 דצמבר 2016 – כאשר הוא יודע להפליא שהנשיא שנבחר זה כחודש וחצי וממתין עוד כחודש לכניסתו לתפקיד, מתנגד לה נמרצות בכל נימי נפשו.

פרופסור נכבד, פרק הזמן שבין הבחירות לבין כינונו של ממשל חדש אינו זמן פציעות“, והנשיא הוא הנשיא החוקי עד לרגע השבעתו של הנשיא הבא (20 בינואר שלאחר הבחירות, שעה 1200). כך ויקיפדיה:

זמן פציעות או תוספת זמן הוא פרק זמן שבסמכותו של שופט כדורגל (או שופט במשחק ספורטיבי אחר) להוסיף בסיומה של כל מחצית במשחק.

הוספת זמן פציעות ואורכו תלויים בשיקול דעתו של השופט: מטרת ההוספה היא לדאוג שהמשחק ייארך תשעים דקות נטו (כל מחצית 45 דקות), ולכן כאשר המשחק לא התעכב כלל במהלך המחצית, לא יתווסף זמן בסופה. אם היו כדורים חופשיים רבים, הוצאות חוץ, עיכובים בשל פציעה, חילופים וכדומה, מאריך השופט את המשחק על פי שיקול דעתו. זמן פציעות ממוצע אורך 2-4 דקות, אך במקרים חריגים (כגון הפסקת המשחק לזמן ארוך בעקבות השלכת נפץ) הוא יכול אף להיארך יותר מ-10 הדקות.

את מספר הדקות שקבע השופט מסמן השופט הרביעי.

זמן הפציעותהפוליטי היחיד הזכור לי היה בישראל, כאשר, בעקבות מלחמת יום הכיפורים, הכנסת השביעית האריכה את כהונתה ודחתה את הבחירות עד ל-31.12.1973.

אבל הרשה לי, פרופסור נכבד, להציע לך הסבר אחר למה שאובמה הפליא לעשות“, בתקווה לקבל את תגובתך:

ראשית –     אובמה לא יזם את ההחלטה, וממילא גם לא תיזמןאותה, לא באמנותולא בכלל.

שנית –        אובמה הטיל וטו על הצעות אנטיישראליות לאורך כל שמונה שנות כהונתו (ואת זה אתה לא זוקף לזכותו – כפויטובה שכמוך!).

שלישית –    אובמה, ככל נשיא אמריקני אחר, היה מאושר לראות את השלום באזורנו רשום על שמו (מדוע לא)?

רביעית –     אובמה בדק את סקרי דעתהקהל ברחוב הישראלי וברחוב הפלשתינאי, והגיע למסקנה כי פתרון שתי המדינות לשני העמים הוא הכי קרוב לידי מימוש – או, אם תרצה, כל שאר הפתרונות רחוקים עוד יותר. לא זו בלבד, אלא שמסקנתו זו התחזקה בעקבות נאום בראילן, אותו נשא נתניהו כחמישה חודשים לאחר כניסתו של אובמה לבית הלבן, ובו תמך בפתרון שתי המדינות.

חמישית –    מדינת ישראל הפנתה לאובמה כתף קרה בכל הנוגע למאמצי השלום שלו (וברור מדוע: הסכמתו של ביבי לפתרון שתי המדינות הייתה מחזקת גם את השמאל וגם את הימין, ובכך היה מגיע הקץ על מלכות בנימין הראשון). אובמה גם גילה שבנימין נתניהו הוא שקרן – דבר שכל ישראלי יודע.

וששית –      כיוון שמדינת ישראל הפנתה לאובמה כתף קרה, וכיוון שביבי ניסה לסובב אותו על אצבעו הקטנה, הוא אמר להם (אולי במפורש, ואולי רק במשתמע): עד עכשיו תמכתי בכם לאורך כל הדרך, הטלתי וטו על כל הצעה אנטיישראלית, ואתם הפניתם אלי כתף קרה – עכשיו הניחו לי לנפשי, תסתדרו בלעדי.

ולמי שלא ברור לו: אובמה לא הצביע בעד ההחלטה, הוא רק נמנע מלהצביע נגדה.

פרופסור נכבד, מה היית עושה אתה, בתור נשיא אמריקני שרוצה לרשום על שמו את השלום, בנסיבות האלה?

אובמה לא היה אנטישמי, גם לא אנטיישראלי

אובמה תמך בישראל לאורך כל שנות כהונתו, הם בסיוע חומרי, הן בהצבעות באום.

אם יותר לי להשתמש בלשונו של מחבר המאמר: בחודש ספטמבר 2016 – עוד לפני זמן הפציעותשל כהונתו – העניק אובמה לישראל סיוע בטחוני בסך 38 מיליארד דולר לעשר שנים קדימה – דבר ששום נשיא אמריקני לא העניק לשום מדינה אחרת. את מטוסי הF-35 שזורמים אלינו עכשיו קיבלנו מאובמה – לא מטראמפ.

כאשר אובמה העניק לנו את הסיוע הזה הוא עדיין לא ידע להפליאשדונאלד טראמפ ייחליף אותו תוך חודשים ספורים – אותו טראמפ אשר, במערכת הבחירות, כבר הבטיח לבנות מחדשאת צבא ארהב המדולדל (depleted) על חשבון הסיוע לצבאות זרים (סיוע שהוא, טראמפ, “מתנגד לו נמרצות בכל נימי נפשו“).

ומה נתן לנו דונאלד טראמפ, כסיוע בטחוני? 75 מיליון דולר עלובים, בקושי חצי מטוס קרב משומש, בלי אחריות היצרן, בלי חלפים, בלי היוזרמניואל ובלי הקופימייקר אינקלודד.

יש לציין, בהקשר הזה, כמה דברים:

האחד – ביבי רצה לוותר על הסיוע מאובמה, בתקווה לקבל יותר מהנשיא הבא, אבל יועציו כפו עליו קודם לקבל, ורק אחר כך להגיד רגערגע (ובצדק, מסתבר בדיעבד).

השני – בתיתו לנו את המענק (38 מיליארד דולר, לעשר שנים) אובמה הבליג על החשבונות האישים שלו עם ביבי נתניהו, אשר רימה אותו כשם שהוא מרמה אותנו, הישראלים.

השלישי – בתיתו לנו את המענק אובמה סינדל את שני הנשיאים הבאים אחריו (חוץ מדונאלד טראמפ, אשר מפר את התחייבויות ארצו – ומדינת ישראל מוחאת לו כפיים).

והרביעי – בקונגרס האמריקאי מדברים על חוק שימנע מטראמפ לצמצם את הסיוע לישראל – עד כדי כך האמריקאים עצמם לא מאמינים לו.

אילו אני ביבי

אילו אני ביבי נתניהו, הייתי, למחרת נאום בראילן, מקיים משאלעם על פתרון שתי המדינות.

אם לא היה משיג 51%, הייתי מקיים משאל נוסף, על פתרון אחר, וכן הלאה.

אפשר, אם רוצים, לקיים משאל דושלבי: קודם על כל הפתרונות האפשריים, ובסיבוב השני – על השניים שזכו ביותר קולות מהאחרים.

אם פתרון כלשהו היה מקבל רוב של 51%, או יותר – הייתי הולך עם זה אל אובמה, ואומר לו עלה בכוחך זה!

אם אף פתרון לא היה מקבל את הרוב הזה, הייתי הולך אל אובמה, ואומר לו מצטער, היהודים שלי לא הגיעו לשלום אפילו בינםלביןעצמם, וממילא הם גם לא מוכים להסכים על שום דבר – תעשה מה שאתה מבין.

אם היינו באים אל אובמה עם הסכמתרוב כלשהי – היינו מקבלים אובמה שונה לחלוטין, אובמה שתומך בנו בכל חזית אפשרית – בטחונים, כלכלית ומדינית, אובמה שלעולם היה מטיל וטו על כל הצעה אנטיישראלית.

אבל אם, לאחר בראילן, היינו באים אליו עם המצטערים …” שלנו, היינו מקבלים את אובמה סרבןהווטו – הרבה יותר מוקדם, וגם את זה היינו מרוויחים ביושר.

אבל ביבי לא נהג כך, כי ביבי לא אדם ישר.

ביבי לא רוצה שלום, לא רוצה סוף לשפיכותהדמים. הוא רוצה לשמור על מלכות בנימין הראשון.

ואל תבינו אותי לא נכון

אני לא מצדיק את הפלשתינאים, אני לא מציג אותם כשוחרישלום, וגם לא מגן על האינטרסים שלהם.

אני לא בחרתי בהם, הם לא בחרו בי, אני לא חייב להם דבר, והם לא חייבים לי דבר. מבחינתי הם הקונסטנטשבמשוואה הזאת.

לדבר על הערבים זה קל מאוד, וגם לא קשה להביא ציטוטים מכאןועדלהודעהחדשה, המוכיחים שהם רוצים לזרוק אותנו לים (ויש כאלה, בדיוק כשם שאצלנו יש קריאות מוות לערבים“).

אני לא מדבר על הערבים, אני מדבר על היהודים, במיוחד על היהודים שמנהיגים את המדינה שלי.

אני מצפה מהם לחתור לשלום, ללא ליאות, ללא מחרמחר, וללא תירוצים, ואם הערבים רוצים להשמידנו – אני מצפה מהגניוס היהודי שישנה את רצונם, ויהפוך אותם ממבקשינפשנו לשוחרי שלומנו.

בינתיים הגניוס היהודי מאכזב אותי.

האם הגניוס היהודי לא יכול לשנות את רצונם של הערבים, או שהוא לא רוצה?

אם הוא לא יכול – הוא לא גניוס, ואם הוא לא רוצה – שלא יאשים אחרים.

מכל מקום ביבי נתניהו אינו הגניוס היהודי שאני מדבר עליו, ספק אם הוא יכול, בטוח שהוא לא רוצה.

מה בעצם רוצה ביבי?

ביבי נתניהו רוצה שני דברים:

האחד – לשכנע את כל העולם שאנחנו שוחרישלום כפייתיים וחסרי מרפא, ואילו הערבים הםהם סרבניהשלום.

והשני – לשמור, כאמור, על מלכות בנימין הראשון, כאשר כל הסדר מדיני יפעל לטובת יריביו הפוליטיים – הן משמאל (שיגידו סוף סוף ביבי מקבל את עמדתנו) והן מימין (שיגידו אמרנו לכם שביבי יקים מדינה פלשתינית, או משהו דומה, אם יהיה פתרון אחר).

מה עושים כדי לדחות את רגעהאמת, המחייב לבוא בידיים ריקות אל נשיא המדינה הכי ידידותית לנו?

באים אליו, מרמים אותו, אומרים לו אנחנו משתדלים, אחרי הבחירות נוכל לעשות הרבה יותר.

אז היו אצלנו בחירות במארס 2015, וביבי המשיך להיות ראש ממשלת ישראל, והמשיך לעבוד על אובמה, וזה האחרון המשיך לתמוך בנו, ולתמוך בנו, ולתמוך בנו – נתן לנו 38 מיליארד דולר, וטייסת של 50 מטוסי F-35, וגם הטיל וטו על כל ההחלטות האנטיישראליות – אבל ביבי המשיך לומר לו מחרמחר והגיע רגעהאמת אשר, כאמור, אין לו שום קשר לשום זמן פציעות“.

גם טראמפ יכול לעשות לנו את אותו הדבר

מדינת ישראל סובבה את אובמה בכחש, והוא גילה סבלנות כלפיה, עד הרגע האחרון, אבל סבלנותו פקעה, והוא עשה מה שכל אדם, וכל ראשמדינה בעל כבוד עצמי היה עושה: אמר לנו, כאמור: לא רציתם את עזרתי – עכשיו תסתדרו בלעדי.

גם אתה, פרופטלפז, מיינד יו, היית עושה בדיוק את אותו הדבר.

ואל תתפלאו אם דונאלד טראמפ יעשה לנו בדיוק את אותו הדבר, אם הוא יתכוון ברצינות להביא שלום לאזורנו (בספק, אבל מי יודע), ואנחנו נפנה לו כתף קרה, ונגיד לו מחרמחר, אחרי הבחירות הבאות.

גם לטראמפ יש אינטרסים, ויש לו גם אגו.

תזכרו שאמרתי לכם!

ובחזרה להחלטת מועצת הביטחון 2443

שימו לב לכריכה הרבמפרקית הזאת, במאמרו של הפרופטלפז:

החלטה זו קובעת, בין היתר, “שהתנחלותה של ישראל בירושלים המזרחית אינה חוקית“.

טוב, אנחנו יודעים מה קובעת ההחלטה.

בהימנעות ארהב מהטלת ווטו על ההצעה שבר אובמה, באמצעותה של שגרירתו הנאמנה – סמנתה פאואר, מדיניות של עשרות שנים בהגנה על זכויותיה של ישראל

אז לא!

כאמור לעיל, אובמה הגן על זכויותיה של ישראל לאורך כל שנות כהונתו, למרות שישראל הפנתה לו עורף, ולמרות שראש ממשלתה עבד עליו בעיניים, לאורך כל הדרך.

מדיניותה של ארהב, לאורך עשרות בשנים, הייתה להשאיר את עניין ירושלים פתוח עד להשכנת השלום באיזורנו, ומי ששבר את המדיניות הזאת לא היה אובמה, אלא דווקא דונאלד גיי טראמפ. ואם אתה, טלפז, מדבר על חריקת בלמים צורמת ונפיצה“, אגיד לך שטראמפ דרך על דוושת הגאז במלוא משקלו הפיזי (זה המשקל היחיד שיש לו – שאל את בכירי מפלגתו, שאל את גאסטין טרודו), לפני שהוא התחיל בלימודי התיאוריה.

חוץ מזה, מה פשר הלגלוג שגרירתו הנאמנה“? האם ניקי היילי אינה שגרירתו הנאמנהשל טראמפ? והאם אפשר בכלל למנות שגריר שאינו נאמן לשולחו? האם צריך למנות שגריר המנהל מדיניות עצמאית (ויכול להזיק יותר מאשר להועיל)?

ומעניין מי שמלגלג על הנאמנות: אוהד טראמפ, הנשיא האמריקני אשר דורש מאנשיו לא רק נאמנות לארצם ולתפקידם – אלא גם נאמנות אישית כלפיו.

בגוף העויין אוטומטית הכולל גם ידידות ותיקותכמו צרפת ואנגליה שלא היססו להצביע בעד ההצעה הבזוייה ביודען הייטב שווטו הפעם לא יבוא.

האם הכנסת בישראל אינה גוף העויין אוטומטיתהצעות של האופוזיציה?

לא, היא הרבה יותר אוטומטיתמהקונגרס האמריקאי. בישראל לעולם לא יקרה שחמישה חכים מהאופוזיציה יצביעו עם הממשלה, כאשר חמישה חכים מהקואליציה יצביעו נגדה – בקונגרס דברים כאלה קורים תמיד.

ומה עניין הצבעתן של צרפת ואנגליה לנושא בו אנחנו דנים? האם הכותב בדק מה היו שיקוליהן?

והלאה:

כמה סימלי שדוקא בהצעה הזו היור של מועהב היה נציג ספרד שחגג בחיוך את גירוש היהודים הנל,

טוב, זה מתאים לכל מי שמתייחס לסמלים יותר מאשר למהות, אבל כדי להשתכנע שהיור הספרדי חגג בחיוךאני רוצה לקבל קישור מתאים – ליוטיוב או לכל מקור אחר.

והלאה:

כמו כן דאג הנשיא אובמה להימצא בהוואי (הרחק ממקום הפשע ?) כאשר הוא מפקיד ללא חשש את אי הרמת היד לווטו על שגרירתו הנאמנה.

האם חייב נשיא מדינה להתייצב בעצמו להצבעות באום? האם טראמפ עצמו נוהג כך?

כך ויקיפדיה:

Unlike the General Assembly, the Security Council meets year-round. Each Security Council member must have a representative available at UN Headquarters at all times in case an emergency meeting becomes necessary.

ובכלל האם, כדי שלא להרים יד, חייבים בכלל להתייצב להצבעה?

ומה זה משנה איפה נמצא הנשיא, אם הוא החליט שלא להתייצב?

ואיזה פשעיש בכך שגומלים לנו את מה שהרווחנו ביושר?

והלאה:

אכן, מהלך סיום מפוארשל נשיא שביחד עם עוזרו הנאמן – מזכיר המדינה גון קרי (מעניין איך ידע לקבץ אליו נאמנים עיוורים כה רבים) …

ראו לעיל מה שאמרתי באשר ללגלוג שגרירתו הנאמנה“, ובמיוחד את תמיהתי על אוהדי טראמפ, הנשיא האמריקני אשר דורש מאנשיו לא רק נאמנות לארצם ולתפקידם – אלא גם נאמנות אישית כלפיו.

ובאשר לתהייה איך אובמה (או מזכיר המדינה גון קרי – לא ממש ברור) ידע לקבץ אליו נאמנים עיוורים כה רבים“, ומבלי להתייחס לשאלה אם בכלל היו לאובמה או לגון קרי נאמנים עיוורים, אני אביע את אותה התהייה: איך ידע נוכל, שקרן, הפכפך ומושחת כמו דונאלד טראמפ לקבץ אליו נאמנים עיוורים כה רבים – כולל אותך, הפרופ’ טלפז?

הביא לעולם הסכם כה קלוקל הנותן לאיראן האייתולית לגיטימציה להתחמשות בנשק גרעין בעוד עשור, להובלתו לייעדיו, להתפשטות אימפריאליסטית ברחבי המזרח התיכון הכוללת את השמדת ישראל ועוד משמן זאת ב– 150 מיליארד $. אבל כך מתייחסים למדינהמינוס שנולדה בלי אברים חיוניים.

אז לא, פרופסור מלומד: אם אתה רוצה להתייחס לדיל האיראני, הואל בטובך לכתוב מאמר נפרד, שיוקדש רק לנושא הזה, ואל תגניב אותו כמובןמאליו אל הדיון בעניין ירושלים. הנה, כפפה לרגליך, אם אתה אכן מתמצאבנושא הזה (ואתה לא מתמצא!!!).

וחוץ מזה – הטענה האומללה עליה אתה חוזר שובושוב, לפיה מדינת ישראל היא מדינהמינוס שנולדה בלי אברים חיונייםהיא נלעגת עד כדי כך שאם היית מעלה אותה לפני מהלך ירושלים של טראמפ, היית זוכה ללגלוג רחמני מקיר אל קיר.

על השריף מזן חדש“…

שורושורו:

ואז הופיע בזירה נשיא חדש – דונלד טראמפ. משום מקום צנח לבית הלבן חייזר\שריף כשהוא מביא לקיצן הבלתי צפוי של שושלות מבוססות – קלינטון מחד ובוש מאידך, תוך פיזור הבטחותבחירות הזויותבלשון המעטה ומתוך הבנה שהמלך עירוםבשורה ארוכה של נושאים.

כן, כן כל מעריציו העיוורים של טראמפ (כולל הפרופחובב טלפז עצמו) רואים בו שריף חדש“, כאשר נשיא מדינה – בוודאי מדינה כמו ארהב – חייב להיות מנהיג, לא שוטר.

טלפז מלגלג – כפי שראינו לעיל זה מה שהוא יודע הכי טוב – על כל המייחסים לטראמפ הבטחותבחירות הזויותבלשון המעטה“, והוא אכן פיזר הבטחות הזויות:

למשל: החלפת האובמהקייר בחוק ביטוח בריאות נהדר, תמורת שבריר זעיר (tiny fraction) מהעלות“;

למשל: חומה בגבול ישראל מצרים, במימון המסתננים מסודאן;

למשל: הגשת תביעות דיבה כנגד מי שהאשימוהו בהתנהגות מינית לא ראוייה;

למשל: חשיפת הצהרות–המס שלו אחרי בדיקת החשבונות שלו;

וזו רק שליפה מקרית, מהמותן.

האם הבטחתהבחירות של טראמפ בעניין ירושלים היא הזוייה, אם לאו?

כדי לדעת אם הבטחה היא הזוייה, אפשר להסתכל עליה או בעיניו הסובייקטיביות של המבטיח, או בעיניו האובייקטיביות של המתבונן מהצד (התבוננות המושפעת, לא אחת, מהשקפותיו הפוליטיות של המתבונן).

אני אתן לטראמפ (ולעצמי) הנחה בכך שאסתכל על ההבטחה רק בעיניו הסובייקטיביות שלו.

השאלה המתעוררת בהקשר הזה היא אם הוא הכין את שיעוריהבית לפני שהוא הופיע בפני הAIPAC והבטיח להכיר בירושלים כבירת ישראל, ולהעביר אליה את השגרירות.

אם הוא אכן הכין את שיעוריהבית – מה מנע ממנו לקיים לפחות את החלק ההצהרתי של ההבטחה מיד עם כניסתו לבית הלבן, ולשם מה הוא נזקק להארכה של חצי שנה, אחרי מחצית השנה שאובמה הורישלו?

הדעת נותנת שהוא לא הכין את שיעוריהבית לפני שהוא הבטיח את אשר הבטיח, ולכן הוא נזקק לדחיות, כדי ללמוד את הנושא וגם להתגבר על ההתנגדויות מתוך ממשלוהוא – אותן הוא לא צפה כאשר הוא הבטיח את אשר הבטיח.

ואם זו אינה הבטחה הזוייה – לא ידעתי הבטחה הזוייה מהי.

באשר לשאלה הנכרכת, על לגלוגו על ההבנה שהמלך עירוםבשורה ארוכה של נושאים” – נדבר בפעם אחרת, כי שחקן החיזוקהזה אינו ממש לנושא.

האם טראמפ מקיים את כל הבטחותיו?

והלאה, ממקלדתו של טלפז:

היום, שנה ורבע בבית הלבן, מוכיח השריף החדש שהוא מבצע את כל הבטחותיו לבוחר, חלקן במקביל מוכפל ומשולש, כשהוא פועל בחזית רחבה ולא משאיר פצועים בשטח (עע אובמה ומורשתו זל).

לפני שנבדוק אם השריף החדשאכן מבצע את כל הבטחותיו לבוחר” (ההדגשה שלי), אתן לך, הפרופסור למחשבים, תרגיל מתימטי פשוט:

קח נוסחה המצריכה הוכחה: x**2=2x.

והנה ההוכחה: אם נציב 2 במקום x נקבל 4=4, ואם נציב 0 במקום x נקבל 0=0 … ממש הוכחה מוחצת

אז לא, כי אם נציב במקום הx כל גודל מספרי אחר ניווכח שהנוסחה הזאת אינה נכונה, אלא בשני המקרים שציינתי.

כעת בוא נניח שטראמפ מבטיח אלף דברים, משום שכך כדאי לו במערכת הבחירות, ושהוא מבצע אלף דברים, משום שכך כדאי לו, והוא גם יכול: האם העובדה שפריט או שניים נמצאים בשתי הרשימות מוכיחה שהוא מקיים את כל הבטחותיו לבוחר“?

אז לא: העובדה שפריט מסויים נמצא בשתי הרשימות אינה מוכיחהשום דבר, זולת שאותו פריט אכן נמצא בשתי הרשימות.

ועכשיו, פרופסור נכבד, קרא את זה: דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (י): האם השקרן המושחת הזה מקיים הבטחות“? ואמור לנו אם באמת מושא הערצתך מקיים את כלהבטחותיו, כפי שאתה גורס.

מבלי להתייחס לשאלה אם מהלך ירושלים נמצא בשתי הרשימות באופן מקרי, אם לאו, אי אפשר להתעלם ממה שטראמפ אמר על שיקוליו כאשר הוא – המגדיר את עצמו כbest deal maker/best negotiator in the world – חטף ביקורת על כך שהוא נתן לישראל את מהלך ירושלים בחינם, בעודו יכול להשתמש במהלך הזה כקלףמיקוח מול ישראל, כדי להוציא ממנה הסכמות כלשהן לתוכניותיו להביא שלום לאזורנו.

וכך אמר טראמפ: ישראל לא תצטרך לשלם על המהלך הזה, כי עשיתי אותו מתוך האינטרסים של ארהב, ולא מהאינטרסים של ישראל.

הנה, מפי הגבורה: אין קשר בין ההבטחות שלי למהלך ירושלים שלי, וגם אם לא הייתי מבטיח, הייתי מבצע את זה, כי זו טובת ארצי.

ישנו כלל ידוע: הודאתו של אדם פועלת רק לרעתו, לא לטובתו. כך, למשל, אם החשוד ברצח אומר נכון, הרגתי את עוד שמחה ניר (להלן: “המנוח“), אבל עשיתי זאת כהגנה עצמית – הוא נתפס על הודאתו בהריגת המנוח“, אבל טענת ההגנה העצמית אינה נכרכתבהודאה, והוא יצטרך להוכיחה כמו כל דבר אחר המצריך הוכחה.

ובחזרה לטראמפ: הוא נתפס בהודאתו שהוא לא ביצע את מהלך ירושלים כקיום הבטחה, אבל השאלה מה היה מניע האמיתי שלו – עדיין מצריכה הוכחה, כאשר הדיעה הרווחת בארהב שהוא ביצע את המהלך הזה כדי להרים קמעה את האפרובל רייטינג שלו, וכדי להדוף את הטענה שהוא לא מקיים הבטחות – ובניגוד לאינטרסים של ארצו, שהוא מופקד עליהם.

והלאה:

נפלה בידנו זכות גדולה – להיות חלק מרכזי, אפילו מוביל, בחזית יעדיו.

בינתיים, פרט למהלך הסמלי הזה, בהמשך להתרפקות שלו על אבני הכותל, ופרט לסיוע העלוב בסך 75 מיליון דולר (וכאמור לעיל – 75 מיליון דולר עלובים, בקושי חצי מטוס קרב משומש, בלי אחריות היצרן, בלי חלפים, בלי היוזרמניואל ובלי הקופימייקר אינקלודד), טראמפ, כוכב תכניות הריאליטי, לא עשה למען ישראל, ולא כלום.

כן, בינתיים הוא הספיק להטיל וטו על הצעה אנטיישראלית (באמצעות שגרירתו הנאמנה“, ניקי היילי), אבל אם באמת יש לו תכנית אמיתית לשלום באזורנו, וישראל תסרב לקבל את הצעותיו, מי לידינו יתקע שהוא לא יעשה לנו את מה שאובמה עשה לנו, כאשר הפנינו אליו כתף קרה.

והלאה:

זהו שריף מזן חדיש. בלי אקדחים באבנטו – הוא שונא מלחמות – את אויביו הוא הופך ליריבים המוזמנים או מזומנים לשולחן המומ ועליהם לבחור בין חלופת השוט לבין חלופת הגזר כאשר זו של השוט היא ברירת המחדל עליה אין צורך לשלם מיקדמה ואילו את הגזר יש לקנות במחיר גבוה אך משתלם.

על כך ראו להלן.

מה זה לא משאיר פצועים בשטח“?

כמובא לעיל, אומר הפרופסור הקשקשן:

היום, שנה ורבע בבית הלבן, מוכיח השריף החדש שהוא מבצע את כל הבטחותיו לבוחר, חלקן במקביל מוכפל ומשולש, כשהוא פועל בחזית רחבה ולא משאיר פצועים בשטח (עע אובמה ומורשתו זל).

זה שהוא לא מבצע את כלהבטחותיו, כבר ראינו לעיל, וממילא אנחנו פטורים מלדון בשאלה – המצריכה ראיות בנפרד – אם הוא אכן מבצע את חלקן במקביל מוכפל ומשולש“,ואם הוא אכן פועל בחזית רחבהאו צרה” (צרורה?).

אבל נפלא מבינתי מה פשר ולא משאיר פצועים בשטח“: מיהם הפצועים“, ואם הוא אכן לא משאיר אותם בשטח – לאן הוא גורר אותם?

ומה יעשה דונאלד ג’יי טראמפ עם ההרוגים שיביא לנו מהלךירושלים שלו באלפיים השנים הבאות?!

ואיך אפשר שלא להתייחס להגנבה עע אובמה ומורשתו זל” – סיסמתהבחירות של טראמפ, שהוא התחיל לקיימה לאור היום, אבל במחשך הוא כבר הספיק להחזיר על כנה חלק מאותה המורשת?

עמדתי לעיל, על קצה המזלג, על מה שאובמה נתן למדינת ישראל, למרות שהיא הפנתה אליו כתף קרה,ועל כך שבסוף, כשנשבר לו“, הוא עשה מה שכל אחד מאיתנו היה עושה במקומו: אתם לא שעיתם למנחתי – עכשיו תסתדרו לבד!

מעבר לכך – נושא אובמה וישראל מצריך דיון נפרד, אבל התחזית שלי היא שישראלים רבים אשר כיום סוגדים לדונאלד ג’יי טראמפ עוד יתגעגעו לאובמה, ושברבות הימים הוא יונצח ברחובות וכיכרות בישראל.

תזכרו שאמרתי לכם.

האם באמת אין לטראמפ אקדחים באבנטו“? האם הוא שונא מלחמות“?

קחו, למשל, את איומו המטופש על שליט צפון קוריאה, קים גונג און: אם זה יתקוף מטרה אמריקאית, או מדינה ידידותית, מצפים לו אש וזעם (fire and fury), “ובכנות, גם כוח“, שהעולם לא ראה כדוגמתם.

עד כה העולם ראה שתי מלחמות עולם, בהן קיפחו את חייהם עשרות מיליונים בניאדם, ומאות אלפי חיילים אמריקאים, ואם טראמפ מבטיח אש וזעם שהעולם לא ראה כדוגמתם“, יש לך שתי אפשרויות: האחת – שהוא יקיים את הבטחתו, וייתן לנו אש וזעםששתי מלחמות העולם יחווירו לעומתן (קרי: מלחמת עולם שלישית, גרעינית מלכתחילה), והשנייה – שהוא יעשה מעצמו צחוק, וייתן (לכל היותר) תגובה פושרת ופחדנית.

בשני המקרים הוא יהיה בצרות (נהייה חכמים יותר בעוד שבוע, ב-12.6.2018, ולפי מה שאנחנו יודעים היום – הוא יעשה מעצמו צחוק, והוא כבר נתן מקדמה לכך).

האם אכן נפלה בידנו זכות גדולה – להיות חלק מרכזי, אפילו מוביל, בחזית יעדיו“?

כדי לענות על כך, צריך קודם לדעת אם יש לו יעדים, ומהם יעדיו, אחרי כן – אם יש לנו חלק מרכזי, אפילו מובילבאותה חזית“, ובסוף אם זה לנו זכות גדולה“.

ובכן, בינתיים יש לו, לטראמפ, שני יעדים, או שלושה בעצם: האחד – להבטיח את בחירתו מחדש, בשנת 2020, ובדרך – להבטיח את הרוב שיש לו בשני בתי הקונגרס, בבחירות המידטרם הקרובות, בנובמבר השנה (2018), השני – להיחלץ מהחקירות בעניין שיתוף הפעולה של מטה הבחירות שלו עם הרוסים, בבחירות 2016, והשלישי – להבאיש את ריחה של ארצו, ואת ריחו הוא, בנחירי כל העולם ואשתו.

ובינתיים, כמו שטראמפ אומר שוב ושוב – We’ll see what happens.

האם למדינת ישראל יש חלק, “מרכזי, אפילו מוביל“, ביעדים האלה? ביעד הראשון – כבר לא, כי הוא כבר גרף את הקופונים האפשריים, ועל שלום ישראלפלסטין הוא כנראה כבר לא חולם, בשני – אין, ולא היה, ובשלישי – אולי, אבל שאלה גדולה היא אם זו אכן זכות גדולהכאשר דונאלד טראמפ הוא מסוג האנשים שאיתם לא מסתובבים שלובייד ברחוב הראשי, ואם כבר מוכרחים לקבל ממנו מתנות – צריך לעשות זאת בסמטה חשוכה, באין רואה.

על שיטות המוםשל הנושאונותן הטוב בעולם

ובחזרה אל השריףהחדש, ואל שיטות המוםשלו:

זהו שריף מזן חדיש. בלי אקדחים באבנטו – הוא שונא מלחמות – את אויביו הוא הופך ליריבים המוזמנים או מזומנים לשולחן המומ ועליהם לבחור בין חלופת השוט לבין חלופת הגזר כאשר זו של השוט היא ברירת המחדל עליה אין צורך לשלם מיקדמה ואילו את הגזר יש לקנות במחיר גבוה אך משתלם.

והוא מביא דוגמאות:

כדוגמה ניתן לראות איך הוא טיפלבמדינות ארופה החברות בנאטו. השוט הופיע בצורת הודעתו הקצרה שאין יותר צורך בנאטו.

אבל, כמה נורא, כמה עצוב, הוא חזר בו מאותה הודעה קצרה“, כאשר הוא ראה שהיא לא מתקבלת בברכה.

והלאה:

הגזר נישאר בנאטו אם אתן, המדינות החברות, תשלמו את חלקכן כנדרש ( רק כמה עשרות מיליארדים $ בשנה). הן לקחו את הגזר בלי להניד עפעף כאשר שלושת הממים – מרקל, מקרון ומיי משלמים את החלק הארי, מה פשוט מזה?

זה פששששהההוווט מאוד – אצל טראמפ הכל so easy – אבל, כמה נורא, כמה עצוב, שלושת הממים לא הוסיפו לתקציב נאטו אפילו סנט אחד.

והלאה:

את נשיא סין הוא הזמין לחוותו בפלורידה והודיע לו שאחרי האירוח המלכותי יחכה לו מיסמך במשרדו וזה אכן כלל את השוט מכס משמעותי על היצוא הסיני לארהב. הגזר הפחתה של רק 200 מיליארד $ בגרעון המסחרי האמריקני. הסינים קיפלו זנב ואצו למומ על הגזר.

אני לא בטוח שזה היה כל כך דרמטי, פחדני וחסרטאקט. ייתכן מאוד שכך הווה – אבל האמת היא עצובה יותר לטראמפ ולמעריצו הישראלי: הסינים הגיבו מיד בהטלת מכסים משמעותיים על סחורות המיוצאות ממדינות ארהב התומכות בדונאלד טראמפ – מכה בבטן הרכה שלו, ובסוף טראמפ היה זה שקיפל זנב, והוא עדיין ממשיך לזגזג בנושא הזה.

ועוד דוגמה:

לשריף החדש יש גם נוהל שאהוב עליו מאד. הוא מביט בעין בוחנת על שולחן המומ שייכנס לפעולה בקרוב ומורידממנו פריטים בלתי רצויים לו. אחרי שהוריד את הפריטים הללו הוא מודיע לבעלי העניין, באופן חגיגי משהו, על הורדת הפריטים מסדר יום המומ הקרב.

טראמפ יכול להביט, כמה שהוא רוצה, “בעין בוחנת על שולחן המום“, אבל בינתיים הוא לא הוכיח שמץשלשמץ מיכולות המום שהוא כל כך מתהדר בהן, ולמעשה הוא בכלל לא מביט על שולחן המום – לא בעין בוחנת“, ולא בכלל, ווהוא גם לא מודיע לבעלי העניין שום דבר – לא באופן חגיגי משהו“, ולא בכלל.

על הנוהל האהובשל טראמפ, ועל ציפיותיו של טלפז בעניין ירושלים

כפי שנראה בהמשך, טלפז יביא את עניין ירושלים כמקרה פרטישל אותו נוהל אהובשל טראמפ, אבל, ככל הנראה, הוא בדה ממוחו הקודח את הנוהלהזה סביב אותו מקרה פרטי“, כדי שיוכל להביא אותו כדוגמה“.

והלאה, במסע ההזוי הזה:

כמובן שכא מהפריטים הנל מהווה גזר מתוק לצד אחד ושוט מכאיב לצד שני. “הנוהלהזה משיג שתי מטרות, א) הוא מוריד מסדר היום את הפרטים שהשריף לא חפץ ביקרם. ב) הוא מאפשר לשריף לשמש מתווך הוגן במומ הקרב אבל רק על הפריטים שנותרו.

השאלה היא, כמובן, אם, אחרי תרגיל כזה, “הצד השניאכן יסכים לראות בשריף הזה מתווך הוגן“, או שהשריף הזה יתווך בין עצמו לבין הצד הראשון.

והלאה:

הצד שכבר זכה בגזר המוקדם מקווה להמשיך ולזכות בהמשך המומ ואילו זה שחטף את השוט מגיע למומ בכדי לזכות במשהו בכל זאת ואולי גם להחזיר את השוט לשולחן הדיונים.

אכן, “הצד שכבר זכה בגזר המוקדם מקווה להמשיך ולזכות בהמשך המומ” (למה לא?), אבל השאלה היא אם זה שחטף את השוטבכלל יגיע למומ בכדי לזכות במשהו בכל זאת“, ואולי גם להחזיר את השוט לשולחן הדיונים” – תוספת ממש לא ברורה, משום שמי שחטף שוט אין לו שום סיבה לחטוף שוט נוסף.

והלאה:

הנוהל הנל תואם את הצפוי בנושא ישראלפלסטינאים. טראמפ השואף להשיג הסכם סופי בין הצדדים במומ הקרב (יתחיל אחרי צום הרמאדן ?) הוריד שני פריטים בעלי חשיבות עליונה מהמומ הקרב: 1) ירושלים היא בירת ישראל.  2) שגרירות ארהב עברה מתא לירושלים. יש להניח שפריט נוסף הורד גם הוא משולחן: 3) זכות השיבה.

השאלה היא, כמובן, את ציפיותיהם של מי הוא תואם“, ומה יעשו המצפים אם ציפיותיהם לא תתגשמנה.

שאלה נוספת היא אם בכלל טראמפ שואף להשיג משהו בין הצדדים במום הקרב“, אשר ספק גדול מאוד אם הוא אכן יתקיים.

באשר לאותם הפרטים שטראמפ הוריד מהמום הקרב“: לגבי זכות השיבה, סביר להניח שהפלשתינאים כבר מבינים שהעובדות שנוצרו במהלך השנים אינן מאפשרות אותה, ובאשר לירושלים כבירת ישראל ולשגרירות – טראמפ שיחק כאן לידי סרבניהשלום בצד הישראלי, שהרי אם ירושלים והשגרירות הן off the table, מבחינת טראמפ (ובוודאי שמבחינת הישראלים), ואם פתרון שתי המדינות לשני העמים כבר מתחילתו היה off the table, וגם פתרון המדינה האחת לשני העמים גם הוא מלכתחילה off the table, על מה נשאר לנהל מום?

האם דונאלד טראמם והפרופחובב טלפז מטומטמים עד כדי כך שהם עדיין מאמינים שהפלשתינאים יבואו למום הזה?!

הדעת נותנת שאם דונאלד טראמפ רצה להרחיק ככל האפשר את השלום באזורנו, הוא לא יכול היה לעשות את זה טוב יותר, אבל השאלה היא אם הוא מתוחכם עד כדי כך.

שאלתתם לפרופטלפז

כמוזכר לעיל, טלפז משבח את טראמפ על כך שהוא, מראש, נותן גזרלצד אחד במום, ושוטלצד השני, וכתוצאה מכך הנוהלהזה משיג שתי מטרות, א) הוא מוריד מסדר היום את הפרטים שהשריף לא חפץ ביקרם. ב) הוא מאפשר לשריף לשמש מתווך הוגן במומ הקרב אבל רק על הפריטים שנותרו“, ועל פי התסריט הזה הצד שכבר זכה בגזר המוקדם מקווה להמשיך ולזכות בהמשך המומ ואילו זה שחטף את השוט מגיע למומ בכדי לזכות במשהו בכל זאת ואולי גם להחזיר את השוט לשולחן הדיונים“, וההמשך הוא שהנוהל הנל תואם את הצפוי בנושא ישראלפלסטינאים“.

עכשיו, פרופטלפז, עם יד על הלב: נניח שטראמפ היה נוהג בדיוק ההיפך: משאיר את כל הקלפים סמוך לחזהו, לא נותן לאף צד יתרון אפריורי – הכל כדי ללחוץ על שני הצדדים לבוא אל שולחן המום, כדי להתמקח במטרה לקבל יותר ויותר – מה היית אומר אז?

אני יודע: היית משבח את טראמפ על תבונת המיקוחשלו, כי כדי לגבש לעצמך דיעה על הדרך הנכון לנהל מום אתה לא מגייס את ידיעותיך וניסיונך, אלא פוזל אל דונאלד טראמפ, מושא הערצתך העיוורת, רואה מה שהוא עושה, ואומר זה בדיוק!”.

תקן אותי, חובב, אם אני טועה.

מה קורה כשאנחנו מניחים עבור אחרים מה כדאילהם

והנה הקרשצנדו:

רגע לפני שאבומאזן מחליט שלא לבוא למומ הקרב כדאי לו לבחון בהשתאות מצמיתה איאילו פרוייקטים אחרים המטופלים ממשרד השריף החדש במסגרת חזית הפרוייקטים הרחבה:

לפני שנעבור אל רשימת הפרוייקטיםאשר מטופלים ממשרד השריף החדש“, ואל חזית הפרוייקטים הרחבה” – אם בכלל ישנה כזאת – ולפני שנשאל מה זו השתאות מצמיתה“, אם לא קשקוש שמטרתו להרשים את הפשפשים, הרשו לי לעמוד על צמד מילות המפתחשבקונסטרוקציה הזאת: כדאי לו“, ולחזור על מה שכבר אמרתי איןספור פעמים:

אני לא יודע כמה מקוראי השורות האלה כבר היו בחיים כאשר מלחמת ששת הימים הסתיימה בניצחון צבאי מוחץ של ישראל על הצבאות אשר תקפו אותה. אני מניח שפחות ממחציתם נולדו לאחר מכן, ועוד פחות מכך – אלא שכבר הבינו, או שיכלו להבין, מה קורה למדינת ישראל של אז.

אני כבר הייתי אז ילד גדול – בן 28 שנים, ואני זוכר את האופוריה הלאומית שאפפה אותנו, את אלבומי הגנרלים (נייר כרומו משובח, הדפסת אופסט רב–צבעית, כריכה קשה), את מעולם לא היה מצבנו הביטחוני טוב יותר“, את שכרון–הכוח הלאומי, את הערבים מבינים רק את שפת הכוח ואת הקונצפציההארורה של הערבים מבינים שלא כדאי להם לתקוף אותנו שוב“.

אבל – כמה נורא, כמה עצוב – האידיוטים האלה לא הבינו שלא כדאילהם לתקוף אותנו שוב, הם תקפו, ומדינת ישראל עמדה לפני שואה קיומית, חורבן הבית השלישי (שאלו את משה דיין).

והשאר היסטוריה, כמו שאומרים.

ועכשיו בא הפרופטלפז ומסביר לאבןמאזן מה כדאי לו“, אבל מה נעשה אם האידיוט הזה לא יבין מה כדאילו?

ובחזרה אל הפרוייקטיםשל טראמפ

נחזור אל רשימת הפרוייקטיםאשר מטופלים ממשרד השריף החדש“: הרשימה הזאת כוללת חמישה פרוייקטיםאשר לארבעה מהם אין שום קשר לנושא ירושלים, ובעיני טלפז יש להם מטרה אחת: לשכנע את אבומאזן שכדאי לולזחול על ארבע אל שולחן המום, לנשק לטראמפ ולביבי את כפות רגליהם, ולקבל באהבה כל עצם יבשה שהם ישליכו לרגליו, משיירי סעודתם הדשנה.

נעבור, איפוא, ישר אל הפרוייקטהחמישי ברשימה:

כל זה מסביר משהו על מצבו הרפואי הקשה של אבו מאזן. אחרי שבילה 8 שנים על עץ גבוה באדיבותו של אובמה, נאלץ הוא להחלים ממחלות משתקות כשחטף סטירות מהשוט של טראמפ המחכה לסיום הרמאדן להציע לו גזר יקר ובלתי נעים של חתימה על הסכם שלום עם ישראל לעדאבל עם בונוס בדמות שגרירות אמריקנית באבודיס! לא תחזית מרנינת לב לחולה משתקם.

אני לא רוצה לדבר על מצבו הרפואי של אבומאזן בן ה-83. רק אומר כי מנהיגים אחרים פרשו או מתו כשהם צעירים ממנו, חלקם צעירים בהרבה. ראו, למשל, את ראשי הממשלה של ישראל אשר כבר אינם איתנו:

דוד בן גוריון – נפטר בגיל 89, סיים כהונתו בגיל 79;

משה שרת – נפטר בגיל 71, סיים כהונתו בגיל 61;

לוי אשכול – נפטר בגיל 74, סיים כהונתו עם פטירתו;

יגאל אלון (רמ בפועל) – נפטר בגיל 62, סיים כהונתו בגיל 51;

גולדה מאיר – נפטרה בגיל 80, סיימה כהונתה בגיל 76;

יצחק רבין – נפטר בגיל 73, סיים כהונתו עם הירצחו;

מנחם בגין – נפטר בגיל 79, סיים כהונתו בגיל 70;

יצחק שמיר – נפטר בגיל 97, סיים כהונתו בגיל 77;

שמעון פרס – נפטר בגיל 93, סיים כהונתו בגיל 68;

אריאל שרון – נפטר בגיל 85, סיים כהונתו בגיל 78;

הנה כי כן, מעשרת היושבים על כס ראש הממשלה בישראל שכבר לא בין החיים, כולם סיימו את כהונתם כשהם צעירים מאבומאזן (ב-4 עד 32 שנים), רק ארבעה האריכו ימים יותר ממנו, ואחד ממאריכיהימים האלה היה לצמח כשהוא צעיר מאבומאזן בחמש שנים.

אז נא לא ללגלג על מצב בריאותו של פוליטיקאי במאמר המלגלג עליו בעניינים פוליטיים – זה לא יפה. אני, למשל, הייתי מציין את מצב בריאותו בהקשר של מי שיבוא אחריו, שעשוי להיות גרוע לנו בהרבה.

מעבר ללגלוג על מצב בריאותו של אבו מאזן אומר טלפז:

אחרי שבילה 8 שנים על עץ גבוה באדיבותו של אובמה, נאלץ הוא להחלים ממחלות משתקות כשחטף סטירות מהשוט של טראמפ המחכה לסיום הרמאדן להציע לו גזר יקר ובלתי נעים של חתימה על הסכם שלום עם ישראל לעדאבל עם בונוס בדמות שגרירות אמריקנית באבודיסלא תחזית מרנינת לב לחולה משתקם.

השאלה היא אכן טראמפ מחכה לסיום הרמדאן (בעוד כעשרה ימים) כדי להציע לאבומאזן גזר” (יקר או זול, נעים או לא נעים) “של חתימה על הסכם שלום עם ישראל לעדאבל עם בונוס בדמות שגרירות אמריקנית באבודיס!”.

מאיפה יודע הפרופהמלומד מה עומד טראמפ לעשות בעוד 10 ימים, כאשר טראמפ עצמו לא יודע מה הוא יעשה בעוד חמש דקות (להזכירכם: “we’ll see what happens“)?

אבל שאלה גדולה יותר היא מה יעשה דונאלד גיי טראמפ אם הישראלים עצמם לא יסכימו למדינה פלשתינאית – אפילו בלי ירושלים כבירתה.

דרך אגב, ההצהרה לפיה ירושלים היא off the table היא של הישראלים, ולא של טראמפ, שאמר כי במהלך ירושלים הוא לא מביע שום דיעה על תחומה של ירושלים, עניין אשר יוכרע במשא ומתן בין הצדדים“, כך שלא טראמפ הוא זה אשר הושיט לאבומאזן את המקל, הוא רק נתן אותו בידי הישראלים, ולא אדע אם הוא באמתובתמים התכוון להשאיר את ירושלים למום בין הצדדים, או שנתן לישראל את התפקיד של השוטר הרע“.

ואגב, השאלה אם מדינת אבודיסשטלפז מנבא אותה היא, לפלשתינאים תחזית מרנינת לב“, אם לאו, גם היא אינה קשורה לשאלה אם היא לחולה משתקם“, או לאדם בריא.

על האוונגליסטים

את מאמרו מסיים טלפז בכמה הערות על האוונגליסטים ויחסם לישראל ולירושלים. מלכתחילה לא הייתה לי כוונה לדון בעניין הצדדי הזה (ממילא כבר הארכתי מאוד …), אבל פטור בלאכלום איאפשר, ואני אתייחס רק לתחילת הדברים:

קשה, אף אסור שלא להזכיר את הנוצרים האוונגליסטים מבין אלה שאיכפת להם, אפילו מאד איכפת להם ממהכרה בירושלים כבירת ישראל והעברת השגרירות האמריקנית אליה. זוהי תנועה נוצרית הנמצאת בתנופת גידול מרשימה, מונה כ-100 מיליון בארהב ועוד כ– 650 מיליון בשאר העולם. תמיכתם בישראל בלתי מסוייגת. הם מאמינים, בין היתר, שבוא המשיח מותנה ב-3 תנאים:

א. העם היהודי ישוב לארצו המובטחת.

ב. ירושלים מאוחדת תחת שלטון יהודי.

ג. בית המקדש ייבנה מחדש על חורבותיו הוא.

על השאלה איך יתבצע התנאי השלישי הם עונים – בעזרת האלאז שיהיו בריאים.

מכאן אני מבין כי גם המחבר, פרופחובב טלפז, הוא עצמו לא ממש מאמין באלוהים, אבל כל המדברים על זכותו של עם ישראל על ארץ ישראל מבססים את הזכות הזאת על ההבטחה האלוהית

ועל כך אמרתי בפתח הדברים כי כאשר אנחנו פולטים שטויות בלי לחשוב מעבר לקצה החוטם, אנחנו חייבים להביא בחשבון את האיפכאמסתברא היהודי, אשר יכול להשתמש כנגדנו בשטויות שאנחנו פולטים.

על שאלתהסיום הגאונית של טלפז

את מאמרו מסיים טלפז בשאלה רטורית מנצחת“:

מי שעדיין לא איכפת לו אם ירושלים מוכרת עי שאר העולם כבירתנו, כנל לגבי העברת השגרירות לירושלים – שיקום.

מעניין לאיזו תשובה הוא מצפה.

האם הוא מצפה שמישהו יקום ויגיד: לא, זה לא אכפת לי? – לא, זה לא יקרה.

סביר יותר להניח שהוא מצפה שאף אחד לא יקום, וזה יהיה לו הוכחהכי מאמרו צודק ומשכנע, אבל, לטעמי, זה מאמר ילדותי וקשקשני, אשר בבית הספר העממי היה זוכה – אולי – לציון מספיק עד כמעטטוב, ובתיכון – למספיקבקושי (מי ששלח את המאמר הזה לידידי אשר שלח אותו לי, נתן לו גם ציון: ****גדול*****).

וגם השאלה עצמה היא ילדותית, ולא הוגנת, משום שהיא לא נותנת את האפשרות להסכים רק עם חלק מהדברים, הכרה בירושלים כבירתנו, או העברת השגרירות לירושלים.

היא גם לא נותנת לנשאל את האפשרות להסתפק בהכרה של חלק מהעולם בלבד.

מבחינתי אני כבר עניתי על כך בהערותהמבוא, אותה אפתח כאן קמעה:

כדי להסיר ספק – אין לי שום התנגדות להכרה בירושלים כבירת ישראל, בין עי ארהב, בין עי כל שאר מדינות העולם, ולהעברתן לירושלים של כל השגרירויות (כולל האמריקנית) – בתנאי שזה יהיה בחינם, וכיהודי טוב אומר: אם זה בחינם – תנו לי את זה פעמיים.

מי שרוצה להציע לי את זה במחיר גבוה מאפס – שיגיש לי הצעה מסודרת, יסמן X במקום המיועד לחתימה, ואני אשקול ברוח אוהדת כל הצעה (אולי אסכים, אולי לא).

אומר מראש: אם מציעים לי את הכרת ירושלים עי שאר העולם כבירתנו, ואת העברת השגרירות לירושלים במחיר של שערה משערות ראשו של ילד יהודי” – אני מזדרז להסכים, לפני שהמציע יתחרט, אבל אם מציעים לי את אלה במחיר של מאה הרוגים לשנה (בחזית העיקרית – ירושלים, ובחזיתות המשניות שייגררו אחריה – עזה, לבנון וכו‘) – אני קם ואומר: לא, תודה.

ובאשר לכל הצעת מחיר שהוא ביןלבין, אני, כאמור, מתחייב לשקול אותה ברוח אוהדת, אבל לא מתחייב לקבלה.

כעת, הפרופטלפז, אחרי שעניתי לך על שאלתך, אני מזמין אותך לענות לי על אותה השאלה, אבל בכמה וריאציות משלי:

האם אכפת לך שירושלים מוכרת כבירתנו עי שאר העולם – למעט איראן וצפון קוריאה, וכנל גם לגבי העברת השגרירות לירושלים?

האם אכפת לך שירושלים מוכרת כבירתנו עי שאר העולם – למעט מדינות ערב ואחרות שאינן מקיימות יחסים דיפלומטיים אתינו, וכנל גם לגבי העברת השגרירות לירושלים?

מתוך הנחה שאכפת לך במידה זו או אחרת (הכרת כל העולם, או חלקו) – מהו, לדעתך, המחיר שאנחנו נהיה מוכנים לשלמו, ומעבר לו נגיד לא, תודה?

ואם עדיין לא הבנת אותי, או שלא רצית להבין

פרופטלפז, המאמר למתמוגגי דונאלד טראמפ: זכרו את אופורית ששת הימים! נכתב כנאוםתשובה לכל מעריציו של דונאלד טראמפ – מעריצים עיוורים“, כהגדרתך – שגם אתה אחד מהם.

קרא אותו, תן דעתך לשני תרחישיהקצה שאני מציג, והתייחס, בבקשה, לתרחישהקצה הגרוע ביותר, מבחינת ישראל.

תודה.

___________

לפרקים הקודמים בסדרה:

דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב: מבוא ותוכן העניינים

דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (א): פה ענק, מוח זעיר, בלי כל מימשק ביניהם

דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (ב): העכברים עוזבים את הספינה הטובעת

דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (ג) טראמפ וישראל, תחזית לשנה השמינית – אם הוא יגיע לכך

דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (ד): האם מהלך השגרירות טוב ליהודים, או רק לטראמפ?

דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (ה): על הצהרת ירושלים ומהלך השגרירות – אני רק שאלה

דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (ו): אין לו אלוהים זולת הכסף

דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (ז): שאלת המיליון דולר

דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (ח): קרית האמת על שם דונאלד טראמפ

דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (ט): אצל ברק אובמה זה לא היה קורה

דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (י): האם השקרן המושחת הזה מקיים הבטחות”?

דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (יא): האם ניתן להשוות בין טראמפ לאדולף היטלר?

דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (יב): נשיא המדינה מאחל יום זיכרון שמח

וראו עוד:

למתמוגגי דונאלד טראמפ: זכרו את אופורית ששת הימים!

ציפי לבני ומחמוד עבאס מנהלים שיחות מדיניות (דוקודרמה)

Tsipi Livni and Mahmoud Abbas Talk Peace

מדינת ישראל ודונאלד טראמפ: נא להנמיך ציפיות! (עדכון)

אהרן ברק, ברק טראמפ, דונאלד אובמה: תחזית לתוצאת המפגש בין בנימין נתניהו ודונאלד טראמפ

Benjamin Abbas, Mahmoud Trump and Donald J. Netanyahu Make Peace in the Middle East

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו מבחן בוזגלו אמרו מבחן אלישבע*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עוד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר