כביש 443: שאלה לתוקפי פס”ד הבג”ץ

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/41502
 

שמחה ניר, עו”ד 01.01.2010 23:19
כביש 443: שאלה לתוקפי פס"ד הבג"ץ - בג"ץ - דורית ביניש - עוזי פוגלמן - כביש 443 - קווי שביתת הנשק - סיפוח - הגדה המערבית - הדין המקומי - הדין הבינלאומי

 

חוגים פוליטיים מסויימים מבקשים לחסום לתנועת פלשתינים כביש מסויים הנמצא בגדה המערבית. אותם חוגים גם מבקשים סיפוח מלא של כל הגדה לישראל, דבר אשר, אוטומטית, יפתח את הכביש הזה לתנועה חופשים של פלשתינים. איך מתיישבים זה-עם-זה שני האינטרסים המנוגדים?


חוגים פוליטיים מסויימים מבקשים לחסום לתנועת פלשתינים כביש מסויים הנמצא בגדה המערבית. אותם חוגים גם מבקשים סיפוח מלא של כל הגדה לישראל, דבר אשר, אוטומטית, יפתח את הכביש הזה לתנועה חופשים של פלשתינים. איך מתיישבים זה-עם-זה שני האינטרסים המנוגדים?

 

המפקד הצבאי של איזור יו”ש החליט לסגור באופן מוחלט את כביש 443 לתנועה של פלשתינים, וזאת מטעמים בטחוניים, ועל כך עתרו לבג”ץ גם תושבי השטח וגם האגודה לזכויות האזרח.

 

בנימוקים של חוסר-סמכות ביטל הבג”ץ (הנשיאה דורית ביניש והשופט עוזי פוגלמן, בדעת הרוב, ואדמונד לוי בדעת המיעוט) את ההוראות שקבע מפקד האיזור, והורה לו לשקול מחדש את המידתיות של הצעדים הדרושים לשמירה על הבטחון, מול צרכי התנועה הסבירים של התושבים.

 

פסק דינו של הבג”ץ בעניין סגירת כביש 443 לתנועה של פלשתינים זכה להתקפה מאסיבית מצד קרובי משפחות של נרצחים, וגורמים פוליטיים ידועים, אבל עד שאלמד את פסק-הדין ואתייחס אליו ולביקורת עליו, הרשו לי להציג לתוקפי פסק-הדין שאלת-ביניים קטנה.

 

שטחי הגדה המערבית – מקו שביתת-הנשק משנת 1949 ועד לירדן – הינם, מבחינת לאומית ודתית, חלק בלתי נפרד מאדמת המולדת של העם היהודי, ארץ אבותינו, ארץ הקודש, גבולות ההבטחה וכו’.

 

כאשר אנחנו נכנסים למגרש המשפטי, אנחנו חייבים לכבד את כללי המשחק המשפטי, בין אם זה נוח לנו, בין אם לאו.

 

ועל המגרש המשפטי שטחי הגדה אינם חלק ממדינת ישראל, לא רק לפי הדין הבינלאומי, אלא גם לפי הדין הישראלי עצמו.

 

יוצא מכלל זה שטחה של ירושלים המזרחית, עליו הוחל “המשפט, השיפוט והמינהל של מדינת ישראל”, ובכך היא סופחה, “הלכה למעשה” למדינת ישראל, כפי שנפסק בבג”ץ.

 

לפי הקריטריונים האלה, כביש 443, בחלקו, נמצא מחוץ למדינת ישראל, והריבון עליו (או, למען הדיוק: בעל “סמכות הממשל והמינהל העליונה באזור”) אינו המדינה, אלא “המפקד הצבאי” (וזו, אגב, גם הסיבה שהחתימה על כתבי-חנינה למי שנשפטו ע”י בתיהמ”ש הצבאיים בשטחים לא נחתמת ע”י נשיא המדינה, אלא ע”י המפקד הצבאי).

 

אפשר, כמובן, לספח את כל הגדה למדינת ישראל, אבל אז אנחנו מפטרים אוטומטית את “מפקד האיזור”, פותחים אוטומטית את כביש 443 (ולמעשה את כל המדינה) לכל הפלשתינים, ומחזירים על כנה את הבעייה הבטחונית אשר הטרידה את תוקפי פס”ד הבג”ץ.

 

והשאלה אל תוקפי פס”ד הבג”ץ היא: האם אתם רוצים לספח את הבעייה הזאת למדינת ישראל?

 

ואולי אתם רוצים לספח למדינה רק את כביש 443, וכל מקום נקודתי בו תתעוררת בעייה כזאת?

 

לדעתי זה יכול להיות פתרון מרתק!
____________

כביש 443: שאלה (מס’ 2) לתוקפי פס”ד הבג”ץ: האם קראתם את פסק-הדין?

כביש 443: על בטחון ועל יושר אינטלקטואלי.


 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר