מה רוצים מאמנון דה-הרטוך?
צודקים המגינים על הפרקליט הסוטר, אבל מעניין מה היו הם אומרים על בן למשפחת ניצולי-שואה אשר נתן סטירה לשופט בתגובה על אמירה הקושרת אותו לגרמנים או אפילו לנאצים: “הוא פגע בציפור נפשה של הדמוקרטיה”! והם היו צודקים, כי בית המשפט הוא אכן ציפור נפשה של הדמוקרטיה, ואילו הכנסת, כידוע, היא ציפור נפשה של הדיקטטורה.
ראש תחום תמיכות במשרד המשפטים, עו”ד אמנון דה-הרטוך, הוא בן להורים ניצולי שואה, ובמסגרת תפקידו הוא אחראי לאישור הקריטריונים להקצבות של כל משרדי הממשלה – הקצבות בהיקף שנתי של כ-2.5 מיליארד שקלים. תפקידו במשרד המשפטים הוא לוודא שהקריטריונים והשימוש בכסף המוקצב למשרדי הממשלה תקינים ושוויוניים.
מפרסומים באמצעי התקשורת אנו למדים כי דה-הרטוך וח”כ יעקב כהן ניהלו ויכוח בנושא תקציב לחרדים. כהן השווה את דה-הרטוך לנאצים, וזה לא שלט בעצביו וסטר לו. מאוחר יותר הביע דה-הרטוך צער וחרטה על התקרית האלימה, וסיפר כי במשך חודשים רבים הוא נרדף על ידי ח”כים חרדים על רקע פעילותו המשפטית.
עוד אמר דה-הרטוך להגנתו: “אבי, שהלך לעולמו לפני כמה חודשים, עבר את השואה ובמשך שנים עונה על-ידי הגרמנים. 20 מבני משפחתו נספו בשואה, וממנו קיבלתי את העיקרון שלפיו כל האנשים שווים. קראו לי אנטיוכוס, המן הרשע, אידיוט, מטומטם … היום אמרו שאני יותר גרוע מהגרמנים. איבדתי את העשתונות. בישראל אדם לא יגיד ליהודי שהוא יותר גרוע מגרמני, בטח לא לעובד ציבור. בישראל חיים היום המון אנשים שעברו את השואה. ואחרי כל הדבר הזה, אבא שלי שכל כך אהבתי, נפטר רק לפני חצי שנה”.
המימסד המשפטי, אנין ה”סגנון”, יצא חיש-קל להגנתו של הסוטר.
הבדימוס מישאל (“אני אגדע את ידו”, “אל תצפצפו על בני-אדם”) חשין, לפנים המשנה ליועץ המשפטי לממשלה ויו”ר המועצה הארצית של לשכת עורכי-הדין יוצא גם הוא להגנת הסוטר, ומסביר כי הפרובוקציה פרטה על המיתר הרגיש ביותר של דה-הרטוך, בן לניצולי שואה: “לדעתי, האלימות המילולית של ח”כ כהן היתה גרועה יותר מהמכה שקיבל”.
שר המשפטים בדימוס, יוסף (טומי) לפיד, אמר כי במשך השנתיים בהן כיהן במשרד המשפטים לא ראה סיביל-סרוונט מסור כמו דה-הרטוך.
יושב ראש מרצ, ח”כ יוסי ביילין, אמר בעקבות תקרית הסטירה כי “סימונו של דה-הרטוך כאויב מספר אחת של הציבור החרדי הוא על גבול האלימות”. ביילין הוסיף כי בשנים האחרונות “הפך דה-הרטוך לאויב מספר אחד בעיני הפוליטיקאים החרדים וההתנהגות כלפיו כעובד ציבור היא בלתי נסבלת”. לדבריו, אם יפוטר עורך הדין, יהיה בכך משום “התגשמות חלומם של החרדים”.
והגדיל לעשות שלמה כהן, ראש לשכת עורכי-הדין: “הפגיעות הבלתי-פוסקות בדה-הרטוך הן גם חילול השם, וגם התקפה ישירה על שלטון החוק”.
ועוד אמר שלמה כהן בעקבות התקרית: “אינני יודע מה אירע בכנסת, אבל אני יודע שדה-הרטוך הוא מהפרקליטים המסורים ביותר בשירות הציבורי, התחום עליו הוא מופקד, כידוע, בעייתי ביותר והוא שומר חומות המקפיד על מניעת שחיתות וגזל. בהיותו שומר אמונים הוא מושמץ ומוכפש ללא הרף”.
הלשכה, כך שלמה כהן, מגבה את דה-הרטוך, ועומדת מאחוריו.
ואכן, כולם צודקים, כי דה-הרטוך לא מתח ביקורת על שופט-השלום בזרנוגה גימ”ל, בסגנון בוטה ומשתלח, בלתי מאופק ובלתי מרוסן.הוא בסך-הכל נתן איזו סטירה לאיזה ח”כ חרדי.
מעניין מה היו האדונים הנ”ל אומרים על בן למשפחת ניצולי-שואה אשר נתן סטירה לשופט בתגובה על אמירה הקושרת אותו לגרמנים או אפילו לנאצים: “הוא פגע בציפור נפשה של הדמוקרטיה”!
והם היו צודקים, כי בית המשפט הוא אכן ציפור נפשה של הדמוקרטיה, ואילו הכנסת, כידוע, היא ציפור נפשה של הדיקטטורה.
מעניין מה הם היו אומרים אם שמחה ניר היה סוטר לחבר-הכנסת: “הוא עלה מדרגה! מאלימות מילולית הוא עבר לאלימות פיזית!!!”.
והם אכן היו צודקים, אבל יש להם בעייה, כי המנוול הזה, שמחה ניר, לעולם לא יספק להם את הסחורה הזאת, לא ייתן להם את ההזדמנות להגיד עליו דבר כזה.
ומה למדים אנו מכל אלה?
אנחנו למדים שאם אתה שייך ל”כוחותינו”, מותר לך להכות חבר-כנסת כדי לשכנע אותו שאתה צודק.
אבל יחד עם הרצון הטבעי שלי להגן על הסוטר, כי הוא שייך לכוחותנו, יש להבהיר כמה דברים:
האחד –במדינת ישראל מותר להגיד על יהודים שהם “נאצים”. אני עצמי דיברתי על נאציזם כחול-לבן, ואיני חוזר בי מהדברים האלה. אכן, יכול להיות שטעיתי, ויכול להיות שהגזמתי, אבל חופש הביטוי אינו נבחן בזכות להלל את פועלו של דה-הרטוך כראש תחום ההקצבות, אלא דווקא בזכות להגיד עליו שהוא “נאצי” – גם אם האמירה הזאת מוגזמת, ואפילו שגוייה ומופרכת מיסודה, כי כאשר אתה מתחיל עם הגבלת חופש-הביטוי – לעולם אינך יודע איכן ואיך זה ייגמר. גם לדעתי הגזים ושגה חה”כ יעקב כהן במה שאמר, אפילו אם הבסיס העובדתי שלו מוצק דיו, אבל זה לא שולל את זכותו לומר את האמת שלו.
השני –חופש-הביטוי של חברי-הכנסת הוא חלק מ”כלי-העבודה” שלהם, ומי שמרים את ידו על חופש-הביטוי הפרלמנטארי, יש לשסות בו את מישאל חשין.
השלישי –מי שמשפחתו נספתה בשואה, או שהוא בן למשפחת ניצולי-שואה, אין לו שום זכויות-יתר, ואל לו לנצל זאת לשיפור-פוזיציות בויכוח הציבורי, כי יש בכך ניצול ציני של קורבנות השואה. ה”היתר” הזה גם מכשיר השתוללות של משפחות הנרצחים בבית המשפט, במחאה על עיסקאות הטיעון והעונשים הקלים הנגזרים על רוצחי יקיריהם – וכבר היו דברים מעולם.
הרביעי –יש לקיים חקירה יסודית ובלתי תלוייה כדי להבהיר אם יש, או אין, בסיס לטענות הקיפוח של החרדים כנגד אמנון דה-הרטוך. היום, כשזה כבר יצא החוצה, אי אפשר להחזיר את הוולד הזה אל הרחם.
והחמישי –צדקה נשיאות הכנסת באסרה לצמיתות על דה-הרטוך לבוא בשעריו של משכן הכנסת. שיילך עכשיו לבית המשפט העליון, לסטור לשופטים שם, ואחר כך נדבר.