פיחות זוחל, מואץ והולך

פיחות זוחל, מואץ והולך


חנה אייזנמן 26.06.2007 01:02
פיחות זוחל, מואץ והולך


רבני ישראל שגירסא דינקותא שלהם – ישראל ערבים זה בזה – מתירים חילול שבת, במקומות בהם הוא ייעשה ממילא. כלומר, אם מורדים בה’, תתן להם ה”ציונות הדתית” הכשר, כדי שלא ייחשבו מזידים אלא שוגגים. הם היו לסנגורים של פושעי ישראל, כנגד התובע, הקב”ה.



ב”ה

 

 

פיחות זוחל, מואץ והולך

 

 

“ח”כ הרב יצחק לוי תובע מראש הממשלה שלא להעביר סיוע הומאניטארי לרצועת עזה כל עוד לא ישוחרר גלעד שליט”. יומן ערוץ 7

 

תיסמונת “הרע במיעוטו” היתה לסמל ולמופת ל”ציונות הדתית”. זו חדלה מזמן לחתור אל הטוב, היא מסתפקת ברע במיעוטו. ומיעוטו של הרע, לעולם יוביל לרע המוחלט. זו הסיבה שלתורת ישראל הושמו גדרים וסייגים רבים כל כך, כדי למנוע מן האדם להגיע אף למיעוטו של הרע. חובה על האדם, בעיקר היהודי, לשאוף תמיד אל הטוב המוחלט.

ליצחק לוי אין בעייה עם “סיוע הומאניטרי” לגורם שכל כולו – בשורת השמדת היהודים בארץ ישראל, שהיא מטרת קיומו.

לוי רק מתנה את הסיוע לפשע, בכך שהפושעים יוותרו, כרגע, על מרכיבון קטנטן במסכת פשעיהם נגד העם היהודי ונגד האנושות. לוי מעודד את הגזל, את השוד, את גניבת האדם, את הרצח ואת כל הנאציזם הג’יהאדי. כי “הרע במיעוטו” זו השלמה עם הרע!

למדנו  – ובחרת בחיים, זה הטוב, לא למדנו, ובחרת בחיים, זה “הרע במיעוטו” –   

“כי החיים עם ההצלחה והטוב – הם החיים, ועם הרע – הם המיתה”,  רד”ק יחזקאל פרק יח פסוק ו

ולמעשה, חברה תמיד ה”ציונות הדתית” לרע המוחלט, בתירוץ – לשנות מבפנים. בחוץ, כלומר, בנראה לעין כל, אתה מצביע בעד כל מעשה נבלה, ובפנים, אתה בפנים; יש לי כסא ב”ממלכתיות”, סימן שאני קיים.

ה”התנייה” של לוי קובעת – זכותם של הערבים לחטוף יהודים היא בלתי מעורערת, משל היתה זו מעוגנת בחוק יסוד-כבוד האדם וחירותו. וכאשר לוי מבקש “טובה”, שישחררו לו את היהודי שנגנב, עליו לגמול לחוטפים, כשעל פי כל דין, וראשית, על פי דין תורה, דינם מוות!! “ 

 

(טז) וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת: !!!!!   שמות פרק כא 

(טז) וגנב איש ומכרו – למה נאמר, לפי שנאמר (דברים כד ז) כי ימצא איש גונב נפש מאחיו, אין לי אלא איש שגנב נפש, אשה או טומטום או אנדרוגינוס שגנבו מנין, תלמוד לומר וגונב איש ומכרו. ולפי שנאמר כאן וגונב איש, אין לי אלא גונב איש, גונב אשה מנין, תלמוד לומר (שם) גונב נפש, לכך הוצרכו שניהם, מה שחסר זה גלה זה:

ונמצא בידו – שראוהו עדים שגנבו ומכרו ונמצא בידו כבר קודם מכירה:

מות יומת – בחנק, כל מיתה האמורה בתורה סתם חנק היא.   רש”י שמות פרק כא פסוק טז

 

וכך לאורך כל הדרך.

“הסדר קבע” 

זכות מוקנית היא לערבים, על פי מגילת היסוד הבלתי כתובה של האומות המאוחדות-באנטישמיות (ששיתפו פעולה ביעילות עם גרמניה הנאצית), להשמיד את היהודים בארץ ישראל, שהלוא הארגון לרצח-עם נקרא – ה”ארגון לשחרור פלשתין”. מה, בסך הכל, רוצים הערבים? לשחרר חבל ארץ מתושביו, כדי להשלים את האימפריה הג’יהאדית, האין זו זכותם?

ועל כן, כבר לפני שנים, דרש יצחק לוי בשם המפד”ל, ש”ישראל” תלך היישר להסדר-הקבע ולא תבזבז את זמנה על הסדרי ביניים. נשכח ממנו הסכם-הקבע שיש לנו עם בוראנו. נראה שיצחק לוי קבל את פסיקת האדמו”ר, עייזר ויצמן, ש”הדמוקרטיה קודמת להלכה”. והמהדרין מן המהדרין נוהגים – הדמוקרטיה קודמת לכל מורשת ישראל וזכויותיו, מן הזכות הטבעית לעצם החיים ועד הזכות למולדתו. ואם יש עם בעולם היכל להצביע על מולדתו הבלתי מעורערת, זה העם היהודי, אין בלתו להצבעה כזו.

ועם זה, אין עוד עם בעולם הנדרש לשלם תמורת זכויות אלה, המוקנות לכל אדם עם לידתו. אין עוד עם הנדרש לגמול למרצחיו על, למשל, “הודנא” (מלה אותה מגלגלים בהנאה על לשונם כל “פרשנינו” במנגנון התעמולה של האויב ה”ישראלי”), קל וחומר, שכזו מעולם לא קויימה על ידי המרצחים.

אין עוד עם, הנדרש למסור את ארצו לידי שודדים.

והעם נענה. המפד”ל הצביעה בעד מסירה ממלכתית, בשם העם היהודי, של הריבונות בהר בית-קדשנו לידי “ירדן”, ממלכה פיקטיבית שנוצרה על ידי הבריטים, כדי לגזול מידינו את ארצנו ולקבע את הגזל. והמפד”ל קפצה ראשונה, כסיעה, להתארח בארמונו של הרוצח מעמאן.

ואין עוד עם בעולם, המכיר בקדושת החיים החלה על חיי רוצחיו ואינו מכיר בחלות זכות כזו על חייו שלו. לא היה עוד עם שחייו היו חשובים בעיני כל פחות מקליפת השום, כי כן היו בעיניו שלו.

אבל זה לא העם, זו כת, פנאטית בשנאת ישראל שלה, שמשענתה העיקרית היתה והווה משיחיות השקר של ה”ממלכתיות” –  תרגום – ה”דמוקרטיה” קודמת לכל ערכי אנוש, ובעיקר לערכיו הנעלים ביותר של העם היהודי.

 

כמה פעמים עוד יסייעו להם? עד מתי הקרבנות המיידיים שלהם יחזיקו אותם ממש בצפרנים, שלא יישמטו, חלילה, ולא יהיה למי למסור את ארץ ישראל?

אנשים זועקים בתפילה וקוראים תהילים, ובה בעת הם מזינים ומכלכלים את עמלק. זוהי טבילתה השגרתית של ה”ציונות הדתית”, כששרץ בידה.

ה”יהודים הם עם חכם”, נהגו רבים לומר, בני ברית ושאינם בני ברית, אך משה רבנו, אבי כל הנביאים, הצדיק העניו מכל אדם, שנשא אותם על כפיו במשך ארבעים שנות תלונות ומענות וחטאים, קבע –  

… עַם נָבָל וְלֹא חָכָם…

ועוד אמר העניו מכל אדם – (כא) הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא אֵל כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא עָם בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם: דברים פרק לב

מדהים!

הם יעדיפו את ה”דמוקרטיה” על פני, ואני אראה להם מה טיבה של “דמוקרטיה” זו.

ועדיין, רחמי שמים מושפעים עלינו בלא הגבלה, שאילולא כן, מהרסינו ומחריבינו מבית היו זה כבר מצליחים במשימתם. שהלוא אינם חוסכים שום מאמץ לחזק את המרצחים ולהטיל לרגליהם את היהודים, כפותים בידיהם ורגליהם. זהו בדיוק המצב היום, ו”השותפה ההסטורית” ממשיכה לתת יד לפשע חסר תקדים בדברי ימי האנושות.

מדינת הדמים, הזדון, הרשע והפשע,”ישראל”, קובעת מדיניות לטווח ארוך (ואילולא רחמי הקב”ה עלינו, היתה זאת מדיניות בלתי הפיכה), אל נוכח מעשה טרור ממוקד, שיש אלף דרכים לטפל בו, כמו, להשמיד את כל ה”רשות”, כמו, להוציא להורג כמה מאות מרצחים ערבים מדי יום, עד שישוחררו השבויים. כך צריך היה לעשות כל השנים, לא רון ארד ולא כל בן אחר, צריך היה להיקבר חי על ידי חלאת המין האנושי, מפלצות האדם המתועבותהערבים. אבל ישראל חינכה את הערבים בדרך זו – הם חוטפים ועם ישראל מיילל. הרוצחים, ימח שמם, יודעים, שכל מעשה סופר-סופר-נאצי שלהם יתוגמל בצורה “נאותה”. “ישראל” שילמה כבר אין ספור פעמים תמורת “ביטול האמנה הפלשתינאית”. בכל פעם יציג לנו פושע כמו שמעון פרס את ה”הישגים”, שתמורתם איננו מפסיקים לשלם, בעיקר בדמם של אלפי יהודים!
וכאן, בא יצחק לוי, ומציע לבצע פשע מזוויע נגד העם היהודי, תמורת דבר שישראל צריכה היתה מזמן לעשות בכח! כך עומדים על דמנו, כך מוסרים את ארצנו, כך מתעללים בנו כבר כמה דורות כל שונאי ישראל, ה”מפעל הציוני” והפארטנרים שלו, מתוך תיאום מושלם למופת.

וכך נגררת ה”ציונות הדתית” לכל מעשי הפשע של “מדינת ישראל”, בחסות משיחיות השקר של ה”ממלכתיות”, עד כדי התרת חילול שבת, ברשות ה”ממלכתיות”, בחינת – אינך יכל להילחם בהם, הצטרף אליהם. רבני ישראל שגירסא דינקותא שלהם – ישראל ערבים זה בזה – מתירים חילול שבת, במקומות בהם הוא ייעשה ממילא. כלומר, אם מורדים בה’, תתן להם ה”ציונות הדתית” הכשר, כדי שלא ייחשבו מזידים אלא שוגגים. הם היו לסנגורים של פושעי ישראל, כנגד התובע, הקב”ה.

וכך, כצפוי, נוצרו “קולך” וה”צד”ר” ומימ”ד ושאר מרעין בישין, שחברו כולם יחדיו, עם חסידי ה”שלום” וה”דמוקרטיה”, להוביל את היהודים בצחצוחי לשון מבית, לחיזוק צחצוח החרבות מחוץ, לפתרון הסופי. שמד רוחני והשמדה פיזית!

במקום להתנער מ”ממלכתיות” השקר, הם מוסיפים חטאים על רוב פשעיה.
נראה שכולם חותרים יחדיו להביאנו לכדי דור שכולו חייב. זה הכל משום הגעגועים למשיח, כמובן.

ואנו, לא נשכח ולא נסלח!

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר