בתי את בוכה או צוחקת

בתי את בוכה או צוחקת

חנה אייזנמן
07.06.2007 11:21
בתי את בוכה או צוחקת


ושוב עולה יללת התנים – להיכנס לדיאלוג עם סוריה. טרם ה”כיבוש” היה דיאלוג כזה – הם מרססים את כל איזור הכינרת מן הרמה; חלאת האדם במוצבים שעל שפת הכנרת רוצחת דייגים בימה. ישראל מבליגה. הם יושבים למעלה, כמו בהר-הבית, היהודונים למטה, כרגיל. זה המצב הטבעי בעיני רוצחי הג’יהאד – היהודי הוא ד’ימי נצחי, מושפל לרגלי ה”מאמינים”.



ב”ה

                                                  

בתי את בוכה או צוחקת
מילים: יובב כץ
לחן: דוד קריבושי
פגז אחרון התפוצץ ושתק,
עטפה הדממה את העמק.
ילדה בגדות יצאה ממקלט,
ואין בתים עוד במשק.
אמא, היה לנו בית ירוק
עם אבא ובובה ושסק.
הבית איננו, ואבא רחוק,
אימי את בוכה או צוחקת.

הביטי למעלה, בתי, אל ההר,
ההר שהיה כמפלצת.
עוד יש תותחים, ילדתי, על ההר,
אך הם מאיימים על דמשק.

הביטי למעלה, בתי, לגולן,
שם יש חיילים, אך להבא –
דגלם בצבעים של כחול ולבן,
בוכה וצוחק שם גם אבא.
יהיה לנו בית ירוק, ילדתי,
עם אבא ובובה ושסק,
ולא עוד אימה, ילדתי, ילדתי,
בתי, את בוכה או צוחקת.

שקיעות באדום וזריחות בזהב
פוגשות בירוק ובמים.
ובלי תותחים של אויב על ההר
יוריק עוד העמק כפליים.

זורם הירדן, מתפתל כשיכור,
פריחה את העמק נושקת.
ואיש לא יסב את מימיו לאחור,
בתי, את בוכה או צוחקת.
זורם הירדן, בין גדות יעבור,
פריחה את העמק נושקת,
ואיש לא יסב את מימיו לאחור,
בתי, את בוכה או צוחקת.
בתי, את בוכה או צוחקת.

                         
                             עמק הבכא

בצעידתם הרובוטית לקידום השמדתנו, דורסים רוצחינו מבית גם את ילדיהם, עצמם ובשרם, אך קצב הצעידה לא משתנה לשבריר השניה, אפילו לא מחליפים רגל, צועדים, רומסים ודורסים. הם לא יניחו לנו לבנות את הארץ הזו, כי תפקידם עלי אדמות – להחריב! שוב ושוב הם יקריבו את ילדינו וילדיהם במלחמה באותם מקומות מהם נסוגו, כשאנו יודעים והם יודעים שכל נסיגה היא מתכון למלחמה הבאה.

שוב ושוב יתקפו אותנו בני טיפוחיהם, שוב ושוב יובסו, ושוב ושוב יחזירו אותם רוצחינו מבית אל אותן נקודות זינוק, אולי בפעם הבאה יצליחו לקדם שלב נוסף בתכנית להשמדתנו.

כי הצ’יפ הקבוע בנשמתם היא שנאת ישראל. תהומית, שאין לה תקדים בדברי ימי ישראל, לא מצד שום גוי ולא מצד מהרסים ומחריבים, מלשינים, מוסרים ורודפים מבית, עד שקם עלינו ה”סוציאליזם”, תמצית שנאת ישראל, המוסווה כ”מחנה שלום”, תועבת אלוקים ואדם.

אין רחמים בליבם. זה אלפיים אנו נרדפים, והם נטלו את הפיקוד ברדיפה. הם מתעקשים על “גבולות אושוויץ”, כי חזרנו לארצנו, ערש הולדתנו, והיא תועבת נפשם, שהרי נשבעו המנוולים – “עולם ישן עד היסוד נחריבה”. והם מחריבים. הביאו עלינו ימי דמים וימי בדולח.

עליהם אמר הסופר ארתור קסטלר:

“תמיד עורר בי גיחוך הטיעון היהודי השכיח בדבר מוסריותם כביכול של ” ישראל ערבים זה לזה”. הלוא כמה מתלייניו הגרועים של סטאלין היו יהודים, הם היו האכזריים מבין ה”קאפוס” בטרזיינשטאדט, ולתופעת המוסר והמלשין היהודי אין אח ורע בקרב העמים“.

ואישר סטאלין:

“סמוך על הרבינוביצ’ים.  לא תמצא חלאת-אדם גרועה מהם מפה עד ולדיווסטוק. תראה את רשימת מפקדי הגולאגים, תראה, תראה…. כל שני זה סגל, כהן, רבינוביץ’, זיסקינד…..” (לפי “נתיב”).

לפעמים התעסקה “מדינת ישראל” גם בתחביב הלאומי – לתת מכה, לספוג הרוגים וללכת הביתה….

מבצע עלי זית” (מבצע כנרת): ב-11 בדצמבר 1955 פשט כוח של צה”ל על מוצבים סוריים בחופה המזרחי של הכנרת, בתגובה להתנכלויות סוריות לדייגים בכנרת. כ-50 חיילים סורים נהרגו וכ-30 נשבו. לצה”ל היו 6 הרוגים.

מבצע נוקייב: פעולה נוספת שבאה בעקבות התנכלות של הסורים לדייג בכנרת. ב-16 במרץ 1962 פשט כוח של חטיבת גולני על המוצבים הסוריים בנוקייב. לסורים נגרמו 30 הרוגים ולצה”ל – 7 הרוגים.

פעולות התגמול” היו יזמה של בן-גוריון ומשה דיין. היום, כשאנו כבר מבינים את מה שקורה ב”מדינה שהשמאל בנה”, אנו גם מבינים שפעולות התגמול היו הצגה לסתימת פיו של העם הנרצח ולא לפתרון בעיות. ואם זה עלה בהרוגים יהודים, – המטרה מקדשת את האמצעים. איך היה השמאל המטורף מצליח לשלוט כאן, אילולא היינו כל העת במצב חירום? מי בכלל היה מתייחס לחלאת האדם הזו?

                                

 הערה: בפרסום הראשון נפלה טעות. לא עמק החולה, כמובן, אלא העמק לרגלי הגולן, עמק כינרות – כל הקבוצים והישובים סביב הכינרת. שגיאה בלהט הכתיבה.
 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר