תיזכורת – הכור העיראקי

תיזכורת – הכור העיראקי

חנה אייזנמן
05.05.2009 17:22
תיזכורת - הכור העיראקי


“….. שמעון פרס הזהיר את בגין במכתבו, כי אם תבוצע הפעולה, תהיה ישראל כערער בערבה. המבהיל הוא שזה לא רק נכון. גם שמעון פרס הוא היום כערער בערבה. קול תבונה בודד במדבר שבו סובבים עקרבים פטריוטיים העוקצים את עצמם עד מוות” (אמנון דנקנר, “הארץ” 12.6.81)



ב”ה

תגובות

את זה כתבתי לפני 6 חדשים (מרץ, 2003)

ממשלו של רייגן גינה את הפצצת הכור בעיראק, לפחות מן השפה ולחוץ. ובבית הכלא של מעצמת פסל-החירות, מתענה זה שנים רבות, בתנאים מחפירים, מי שבקש להצילנו מן הנשק שמבקשת היום ארה”ב להשמיד. במקום שארה”ב תודה לו על שהתנדב להיות מַצפּוּנה, היא מתעללת בו בתאווה אנטישמית.

“העולם הנאור”, כולל השמאל הישראלי, בראשות האיש הזה – פרס, שגינה אז את ישראל, מודה היום בצידקת המעשה. כהיום, גם אז, הוביל השמאל הישראלי את המסע האנטישמי נגד ישראל. להלן קטעים מדברי אמנון דנקנר ועמוס קינן, היכולים ללמד כל טירון פרק בהילכות הסתה ובקידום הוזה “המזרח התיכון החדש” (מן הלקט “והיום עוטפים בזה דגים” לחגי סגל ואורי אורבך)

“….. שמעון פרס הזהיר את בגין במכתבו, כי אם תבוצע הפעולה, תהיה ישראל כערער בערבה. המבהיל הוא שזה לא רק נכון. גם שמעון פרס הוא היום כערער בערבה. קול תבונה בודד במדבר שבו סובבים עקרבים פטריוטיים העוקצים את עצמם עד מוות” (אמנון דנקנר, “הארץ” 12.6.81)

“… ייאמר בפה מלא ובגלוי: הפצצת הכור האטומי בעירק היא פשע לאומי, היא הימור פוחז וקליל על גורלו של עם ישראל, היא התגרות בנצח ישראל, היא מותירה אותנו לבדנו בעולם ללא בעלי ברית, והיא מתירה את דמנו והופכת אותו הפקר. אם האיש הזה (בגין) לא ייעלם מן המפה המדינית, ניעלם אנו חלילה מן המפה….
“בקורות הימים האחרונים, עולה וזוהרת דמותו של שמעון פרס. בדמגוגיה אינו יכל להתחרות עם האיש הזה(בגין) ובשווקים אין אוהבים אותו, אבל המכתב ששלח לראש הממשלה היה בו מהגדלות הטראגית ומהראייה ההסטורית הנוקבת של צופה לבית ישראל. ‘נישאר כמו ערער בערבה’, כך אמר שמעון פרס. אם בגין יישאר בשלטון, יהיה מכתבו של שמעון פרס העדות ההסטורית היחידה לכך שבמקום חורבן, אפשר היה אחרת – אילו היו שומעים לו. המכתב הזה עשה, לפחות בעיני, את שמעון פרס למנהיג לאומי. לו אני מערך, הייתי יוצא עכשו למלחמת קדש נגד הליכוד, כדי להציל את עם ישראל מחורבן בידי מטורפים….” (עמוס קינן, ידיעות אחרונות, 12.6.81)

תארו לעצמכם שמישהו מאנ”ש היה אומר על פרס שהוא מטורף וכי עליו להיעלם מן המפה המדינית…

בהתקפות המרושעות והבוגדניות האלה, הצליח השמאל לדחוף את כל ראשי ממשלות “הימין”, הנמושות רוקדי המה-יפית, לויתורים מפליגים, עד כדי הקמת “רשות” והבטחת מדינה לגדולי המרצחים בעולם, כיום. וכך, ממשיך העם היושב בציון לצעוד במיתווה “הראיה ההסטורית הנוקבת של צופה לבית ישראל”. אנא ה’ הושיעה נא!

10:43 12/09/03   מאת: חנה אייזנמן



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר