סמרטוט אדום – טור שבועי, 15 באפריל, 2007: על ד”ר עזמי בשארה, ועל סרסורי השואה

סמרטוט אדום – טור שבועי, 15 באפריל, 2007: על ד”ר עזמי בשארה, ועל סרסורי השואה


גדעון ספירו 07.05.2007 05:13
איתן בדעתו

איתן בדעתו


צו איסור הפירסום אינו מפריע לשב”כ לתזמר מסע הסתה פראי נגד בשארה, ולצערי לא חסרים בעיתונות הישראלית עיתונאים שפועלים כשלוחי השב”כ ועושי דברו *** במקום לשלוח חיילים במדים לאושוויץ, ולקיים טקסים ממלכתיים שהצביעות בהם מתחרה בהתחסדות, מוטב היה לדאוג לעשרות אלפי ניצולי השואה החיים בעוני נורא



ד”ר עזמי בשארה

מזה למעלה משבוע שהעיתונות מלאה בפרשת ח”כ ד”ר עזמי בשארה. כולם יודעים שהשב”כ מנהל חקירה, תופר תיק לבשארה, אבל יש צו איסור פרסום על פרטי החקירה. עיתון הארץ ומפלגת בל”ד ביקשו מבית המשפט להסיר את צו איסור הפירסום, אולם שופטת השלום ליה לב-און, אותה אנו מכירים עוד מהתנהגותה המחפירה בפרשת טלי פחימה כשפחה כנועה של השב”כ, פעלה כך גם הפעם והותירה את צו איסור הפירסום על כנו. בטוב ליבה התירה השופטת לפרסם את מה שכל הארץ יודעת ממילא, כי  מתנהלת חקירה נגד ח”כ בשארה. בוקר טוב הגברת לב-און.

 

צו איסור הפירסום אינו מפריע לשב”כ לתזמר מסע הסתה פראי נגד בשארה, ולצערי לא חסרים בעיתונות הישראלית עיתונאים שפועלים כשלוחי השב”כ ועושי דברו; כמו למשל בן דרור ימיני ממעריב, שממלא תפקיד של כלב ציד מטעם השב”כ, מסית נגד בשארה כאחרון הפרחחים הגזענים, והכל במסווה של מי “שמבקש את טובת הערבים” – מזכיר את האנטישמים שמעמידים פני ידידות ליהודים ומייעצים להם “דפוסי התנהגות רצויים”  למען לא ישנאו אותם.

להקיא.

 

אנחנו חיים בארץ הזו מספיק זמן כדי לדעת מה מסתתר מאחורי הקוד “השב”כ מנהל חקירה” נגד ח”כ בשארה.

השב”כ קיבל אישור מבית המשפט (כנראה אחד משופטי בית המשפט העליון) להאזין לכל שיחותיו של ח”כ בשארה. ההאזנה מתבצעת כבר למעלה משנה. המטרה ברורה: בשארה נתפש בעיני השב”כ כחוד החנית של אזרח ערבי ישראלי בעל מודעות דמוקרטית וזכויות אזרח, שמבקש לממש את זכויות האזרחים הערבים, הן על בסיס אישי והן על בסיס לאומי. ראש השב”כ לא התבייש להודות בפומבי, כי ארגונו יטפל בערבים שמערערים על תפישת “מדינה יהודית דמוקרטית”  גם אם הם פועלים על פי החוק. כלומר, השב”כ הוא משטרת ביטחון פוליטית כמקובל במדינות טוטליטריות.

 

אין דבר קל יותר מאשר לביים כתבי אישום על “פגיעה בביטחון המדינה”, כפי שראינו אצל טלי פחימה. עזמי מדבר בטלפון עם כל העולם הערבי, הכל גלוי, הכל פוליטי. השב”כ יכול להלביש עליו את סעיף “מגע עם סוכן זר” מתי שיחפוץ. ביום זה וזה דיברת עם הלבנוני הזה והזה, שהוא “סוכן החיזבאללה”. רגע אחד, מאיפה בשארה או כל אדם אחר, צריכים לדעת  זאת? יש להם מנגנוני חקירה? האם תפקידו של בשארה לבדוק ולשאול כל בעל דרכון זר, סדרת שאלות באשר להיותו סוכן זר?

החוק בישראל הוא כזה, שסוכן זר הוא מי שהשב”כ קובע שהוא סוכן זר, ואתה צריך עכשיו להוכיח ש”אין לך אחות”.

כך אפשר להלביש על בשארה כל אשמה בעולם, ושיטות בזויות לא חסרות.לדוגמא (לקוחה מהחיים): החוקרים מחברים משפט שנאמר בשיחה מהיום, למשפט שנאמר בשיחה שהתקיימה לפני חודש, עושים פריש מיש, וכבר יש לנו “סיוע לאויב בזמן מלחמה” שזה בכלל עונש מוות.

 

מטרת השב”כ ברורה: להפחיד את האזרחים הערבים מלממש את זכותם להיאבק על עמדותיהם.  גם אם השב”כ יצליח לפגוע בבל”ד או בעזמי, אי אפשר לחזור למציאות הממשל הצבאי בשנות החמישים של המאה הקודמת. הסוסים יצאו מהאורווה, והם דוהרים לעבר חברה אזרחית דמוקרטית. סימן מעודד ראינו בעתירה שהגיש ארגון זכויות האדם עדאלה לפתוח בחקירה נגד האחראים לביצוע פשעי מלחמה בעזה בשנת 2004, שם נהרגו בין השאר 44 ילדים, מאות נהרגו ונפצעו, מאת בתים נהרסו ואלפים הפכו לחסרי קורת גג. כל הכבוד לעדאלה.

 

לא בכל אני מסכים עם עזמי, אבל בגדול הוא בן ברית שלי במאבק להעביר את ישראל משלב המדינה יהודית לעבר המדינה הדמוקרטית. החקירה הנוכחית נגד עזמי היא עוד הוכחה כי יש סתירה מהותית בין מדינה יהודית למדינה דמוקרטית.

עזמי, גם כאשר לא מסכימים עימו, תענוג לחלוק עליו. הוא איש אשכולות. הוגה דעות, איש רחב אופקים, יודע ספר וכותב ספרים, גוליבר שבהשוואה אליו מרבית חברי הכנסת הם ננסים צרי אופק ובינה.

אינני יודע אם עזמי יחזור לישראל או ימצא את מקומו מחוצה לה. אילו אני במקומו ובמצבו הבריאותי (מושתל כלייה), ביודעי שמטרת השב”כ להכניס אותי לבית סוהר עד אחרית ימיי, בהחלט הייתי שוקל לא לחזור. מצד שני מדובר במנהיג שיש לו אחריות כלפיי מפלגתו ובוחריו, והדילמה קשה.

סרסורי שואה

כל שנה ממציאים סרסורי השואה בישראל פטנט חדש בזילות השואה. השנה הם המציאו את המבצע “עדים במדים”. שלחו חיילים במדים לאושוויץ. נפלא. חיילים במדים ששלשום הפציצו ריכוזי אזרחים בלבנון באלפי פצצות מצרר (פשע מלחמה), ואתמול הרגו ילדים פלסטינים, עצרו נשים פלסטיניות בהריון ומנעו דרכן לבית חולים, פרצו בלילה לבתים והרסו את הבית עד היסוד, כפו בנישקם על שני מיליון פלסטינים לחיות מבודדים בתחומי המושב בגיטאות שהכיבוש הועיד להם, עצרו אלפי לוחמי גרילה במעצרים מינהליים, ביניהם נערים חמושים  בכף קלע, ואולי אחד מאותם “עדים במדים” שילח את הכלב שאומן לרצוח ערבים בשטחי הכיבוש והתנפל על אשה פלסטינית ונעץ בה את שיניו, (תמונה שזעזעה כמה ניצולי שואה) – מה הם חיפשו באושוויץ ? להפיק מה?  שהרי למדנו ממחקרים שנעשו באוניברסיטאות  בישראל, שמסעות אושוויץ שמארגנת מדינת ישראל מגבירה את הגזענות של משתתפי המסע, תורמת להעלאת המוטיווציה להתגייס ליחידות הכיבוש, ומספקת להם הכשר לבצע את פשעיהם. כך תורם מחנה אושוויץ, במציאות הישראלית הנוכחית, לשמירה על ישראל נבזית וגזענית.

 

במקום לשלוח חיילים במדים לאושוויץ (לא הספיקו המדים הגרמנים שצריך להחליף אותם בגזענים לובשי המדים הישראלים?) ולקיים טקסים ממלכתיים שהצביעות בהם מתחרה בהתחסדות, מוטב היה לדאוג לעשרות אלפי ניצולי השואה החיים בעוני נורא, להגדיל את הקצבאות, לתת להם תרופות בחינם, כמו שנוהגים בגרמניה, כדי שיסיימו את חייהם בכבוד. מי שעומד היום בראש יד ושם, יוסף לפיד, כיהן כשר משפטים בממשלת שרון, והיה יכול, אילו באמת היה אכפת לו, לחוקק את חוק זכויות ניצולי השואה, אבל מה לו ולגורלם של עניים מרודים אלה, שאינם שייכים לאצולת ההון שניתן לקושש אצלם תרומות ומענקים.

זה לא שאין כסף . יש ויש. רק לפני שבועיים החליטה הממשלה להוסיף עוד מיליארד שקל למפוני עזה, לאחר שקיבלו כבר פיצויים מופרזים בסדרי גודל של מיליארדים.

עבור ניצולי השואה אין, והבירוקרטיה הישראלית מתעללת בהם ומשפילה אותם. נכה רדיפות הנאצים לא מקבל כסף לתותבות כי הוא לא יכול להוכיח לפקידי האוצר שאיבוד השיניים נגרם מהשואה. ממשלת ישראל דורשת מהניצולים החולים והקשישים, למלא כל מיני טפסים עם מאות שאלות, להצטייד בכל מיני חוות דעת רפואיות, כדי להוכיח כי המחלות והנכויות מקורן בשואה. והאנשים בני ה-70, ה-80 ובחלקם ה-90 נשברים מהקטנוניות המתעללת הזו, וחוזרים נואשים ורצוצים לסבלותיהם. חסידי המשטר הנאצי שנותרו בחיים, בוודאי מחייכים  בסיפוק לנוכח  הזדון הבירוקרטי של ממשלת ישראל ושלוחיה.

 

מדינת ישראל קיבלה מגרמניה סכומי עתק בשם הניצולים והנספים, ובמקום לחלקם ברוחב לב, הם מופנים ליעדים אחרים, החל מהתנחלויות וכלה במענקים למיליונרים.

תעשיית השואה טובלת בשחיתות. מיליארדים זרמו וזורמים למה שקרוי “ועידת התביעות”, ארגונים יהודים (בשיתוף עם ממשלת ישראל והסוכנות היהודית) ששמו עצמם יורשים לנספים, והכספים,  במקום להשקיעם בעיקר בניצולים,  מוזרמים למשכורות עתק, לעורכי דין, למשרדים מפוארים, לנסיעות במחלקה ראשונה, רק לא לניצולים שבאמת זקוקים להם.

 

בתוך כל הביזיון הזה מהדהדת אדישותו של יד ושם. לפני מספר ימים ניזרק נכד של חסיד אומות העולם מדירתו כי לא עמד במשכנתא. פנו ליד ושם שיתערב, ומנהליו אמרו, שזה לא מעניינם. העוני המדכא של ניצולי שואה אינו מעניינו של יד ושם. שהרי יד ושם מקבל את ליטרת הבשר שלו לתערוכות, לבניינים מפוארים, הוא דואג למתים שלא יכולים לזעוק ומתעלם מהאנשים החיים שכמה מהם נמצאים על סף חרפת רעב, כמו אותה ניצולה בת 85, שמתגוררת בדירת חדר מוזנחת, חיה מקצבה עלובה של 1300 ש”ח, ואומרת למראייניה, כי היא רגילה לרעוב.

הצד השני של המשוואה הוא שר האוצר אברהם הירשזון, שיזם את מה שקרוי “מצעד החיים”, ונחקר עתה על מעילות שונות, ביניהן גם גניבת כספי העמותה של אותו מצעד. הירשזון נתפש בנמל התעופה  בוורשה, בדרכו חזרה “מהמצעד” באושוויץ, נושא מזוודה של 250 אלף דולר במזומן שהוחרמו, כי לא ידע להסביר מהיכן הכסף. אין גבול לציניות ולחמדנות, גם בנושא השואה.

 

זה לא מפליא שיד ושם לא מרים קול זעקה מקצה העולם ועד קצהו, לנוכח מצבם המביש של ניצולי שואה בישראל.  בראש המוסד עומד אחד האישים היותר מושחתים, לפחות מוסרית, יוסף לפיד. האיש הזה הוא חביבם וחברם של שודדים ומושחתים. הוא הסתדר מצויין כשר המשפטים בממשלת שרון והשחיתות של שרון לא הדירה שינה מעיניו. בוודאי שלא הוטרד מפשעי המלחמה שנזקפים לחובתו של שרון. עתה הוא חברו הטוב של מושחת אחר, ראש הממשלה אהוד אולמרט איתו הוא מבלה ביחד חופשות. כן כן, לפיד הוא האיש שנתן את שרותיו העיתונאיים, תמורת שלמונים יפים,  לגדול הגנבים בעיתונות הבריטית, איל העיתונות רוברט מקסוול, שנחקר בבריטניה  על ביצוע פשעי מלחמה, שגנב את כספי קרנות הפנסיה של עובדיו בסך 400 מיליון ליש”ט (כשלושה וחצי מיליארד ש”ח).

לפיד, אחת ההתגלמויות המכוערות של הקשר בין הון ושלטון, רוחו הרעה זולגת ומטביעה את חותמה על אופיו של המוסד, שגם בטרם הצטרפותו אליו לא התבלט במאבקו נגד הגזענות בישראל ובעולם.

 

בישראל הפכה השואה למנגנון ענק לשאיבת כספים. זה עוד לא נגמר. הנה קראתי על אחד, עו”ד גדעון פישר, שעומד להגיש תביעה ייצוגית בגרמניה למימון טיפולים נפשיים לבני הדור השני. לאור הניסיון המר שצברנו עד כה בתביעות שהגישו ממשלות ישראל והארגונים היהודים, אני חושש שהנה נפתח עוד ערוץ לקבלת כספים מממשלת גרמניה  שיוזרמו לעמותות, קרנות ושכר טרחת עורכי דין. עד שיגיע שקל כלשהו לטיפול נפשי לבני הדור השני, הם או ישתגעו או יחלימו.

 

ולסיום, מי יוביל השנה את “מצעד החיים” באושוויץ? שר האוצר הירשזון, החשוד בשחיתות ובמעילה, נשאר הפעם בבית, ואת מקומו ממלא השר לענייני גימלאים, רפי איתן. בתפקידו הוא נכשל קשות. הגימלאי המיליונר איתן, לא דאג לניצולים הגימלאים, מעל באמונם, אבל זה לא מפריע לו לנסוע לאושוויץ ולהטיף מוסר לעולם. בישראל  הוא תומך בשודדים המתנחלים שפלשו לבית החדש בחברון. רפי איתן, שנימנה בשעתו עם לוכדי אייכמן, הסיק לקח חשוב מהשואה: שלנו מותר לשדוד את הזולת.

 

ראש הממשלה אהוד אולמרט, אמר בטקס השנתי ברחבת יד ושם, כי “מפנימי השואה הם מיעוט קטן בעולם” ובכך צדק. הוא לא נימנה עם המיעוט אלא עם הרוב שלא הפנים ולא למד. מדינת ישראל, במקום להיות ראש חץ במאבק נגד גזענות ופשיזם, הפכה לחממה בה פורחים הגזענות והפשיזם. המדינה, באמצעות עוצמתה הצבאית מספקת הגנה לאלפי גזענים פשיסטים בשטחים הכבושים, והכנסת מחוקקת חוקים שניחוח חוקי הגזע בנירנרברג עולה מהם, כמו אותו חוק האוסר על הפלסטינים אזרחי ישראל להתאחד עם בני/בנות זוגם מהשטחים.

כניצול ליל הבדולח בברלין בנובמבר 1938, אני חש בושה שזהו פרצופה של מדינת ישראל.

כל עוד ישראל ממשיכה להיות מדינה גזענית, כובשת, מפרה זכויות אדם,מבצעת פשעי מלחמה, מתעללת בניצולי שואה, אני לא עומד דום בצפירה.

 

מאמרים: גדעון ספירו  



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר