27.3.2007

לכבוד

רב גונדר יעקב גנות

נציב שירות בתי הסוהר

נכבדי,

הרשה לי להביע צער על פרישתך מהמועמדות לכהונת מפכ”ל המשטרה.

לשם הגילוי נאות אבהיר:

ראשית – הפרשה מלפני 13 שנים זכורה לי, אבל כיוון שהנושא אינו במרכז תחום התעניינותי לא התעמקתי בו אז, וגם לא אתעמק בו היום.

שנית – אם אני הייתי במקום ועדת טירקל, יכול להיות שהייתי קובע כך, או אחרת, אבל לא זה העניין.

העניין הוא שבתי המשפט מנהלים את המדינה באמצעות הערות-אגב, הערות שאי אפשר לערער עליהן, ושאומריהן אינם כפופים לשום דין, גם לא לחוק לשון הרע, וגם הביקורת הציבורית מתייחסת אליהן כאל חלק אינטגראלי מפסק-הדין.

לדעתי זה בלתי נסבל.

פרקליטך (לשעבר?) ד”ר יעקב ויינרוט אמר היום שאתה חולק על הערות-האגב של ביהמ”ש העליון בתיק שלך, אבל “אנחנו לא נתווכח עם ביתהמשפט העליון”.

לדעתי זו טעות.

הערת אגב של בית משפט היא “עבודה פרטית”, בדיוק כשם שהיא הייתה כזאת אם השופט, אחרי שפסק את הדין, היה שב לביתו וכותב מכתב פרטי, למשל – מכתב למערכת העיתון.

אחרי כל הקרבות שעברת בחייך – אני במקומך הייתי הולך עד הסוף.

אם מותר “להתווכח” גם עם גופם של פסקי-דין, מקל-חומר שהייתי מתווכח עם הערות-האגב שבהם.

בברכה, ובהצלחה בכל אשר תפנה.

שמחה ניר, עו”ד

מחלף גנות (ב): מתי גולן, אין לך דיעה משלך?

מכת הערות-האגב השיפוטיות, ומינויו של יעקב גנות כמפכ”ל המשטרה

תנו לשופטים לקשקש!!!