רגל פה רגל שם

רגל פה רגל שם

חנה אייזנמן
17.03.2007 13:38
רגל פה רגל שם


לאחרונה עלה שמו של מאיר שטרית כמועמד לראשות הממשלה. כמו כן, מרואיין האיש, בתדירות גבוהה מן הרגיל, בכלי התיקשורת. מי שעקב אחרי המטאור הזה, שבגין נטה לו חסד, במסגרת ה”אפלייה המתקנת” לבני עדות המזרח, לא יוכל להתעלם מן העובדה, שלאיש יש כשרון מיוחד לזהות את הצד עליו מרוחה החמאה.



ב”ה

משפחת חסרי החוליות

לקראת הדיון בכנסת על הסכמי אוסלו, התקיימה הפגנה ארוכת ימים בגן הוורדים מול הכנסת. אנשי יש”ע ואתם יהודים רבים אחרים, שהבגידה במולדת ועמידה על דם אחים ואחיות, תועבה היא להם, הקימו עיר אהלים בגן, וישבו בה יומם וליל. אנשי עיר האוהלים התפזרו בהיוודע תוצאות ההצבעה בכנסת ישראל. שוב הוכיחו ה”נבחרים”, שהם, בסך הכל, אשפת אדם. בלא שאר רוח, לא ראית טובת ישראל, לא חזון ולא רחמים. שוב הוכיחו שהם ראויים ל”מפעל הציוני” והוא ראוי להם. ההצבעה הזו הצטיינה בכל סממני השפל של –  כי יצר לב האדם רע מנעוריו – נמושות, ניבזות, שקר,  אחיזת עינים, התייפיפות, מתן שוחד וקבלתו, ובעיקר – הרבה, הרבה שנאת ישראל.
באותו יום מר ונמהר עברתי בקריה בירושלים, ליד שני ילדים שניצבו על הכביש, שהיה עדיין סגור לתנועה, עקב התפזרות האנשים הרבים. אחד הילדים מירר בבכי תמרורים מלב נשבר, והשני עמד לידו אובד עצות. ילדים קטנים שהבינו את מה שלא רצו להבין כל אותם נכי רוח ונפש, שהחליטו לנשל את הילדים האלה מירושת אבותיהם ומן השלום.
כששמעתי שחבר הליכוד, מיסטר מאיר שטרית, נמנע בהצבעה גורלית זו, כתבתי לו וסיפרתי על הילדים שהוא וחבריו שברו את לבם.
היה ברור מתגובת הח”כ, שהוא נועד ל”גדולות”. כדי להיות מנהיג ב”ישראל”, כל שנדרש ממך הוא, להיות אובד דרך.



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר