כללי האתיקה לשופטים: משרד המשפטים חוזר בפעם השלישית על אותה השגיאה. האם השר החדש, דניאל פרידמן, יעצור את הסחף?
כללי האתיקה לשופטים: משרד המשפטים חוזר בפעם השלישית על אותה השגיאה. האם השר החדש, דניאל פרידמן, יעצור את הסחף?
|
אהרן ברק מת
ליהושע שופמן, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (חקיקה): אני לא יודע אם כב’ השר שמע על מאמרו של הפרופ’ ד’ פרידמן, “משפח רמון” (ידיעות אחרונות, 2.2.2007); אם הוא שמע עליו – אם גם קראו בעיון; ואם קראו בעיון – אם גם הפנים את המסר שבו: שם קבור הכלב, וכדי לקיים את “וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה” נחוצה רוויזיה אדירה ביחסים שבין הציבור לבין שופטיו – רוויזיה שכללי-אתיקה כלשהם “קטנים עליה”.
שמחה ניר, עו”ד
משעול גיל 1-ג’, כפר סבא 44281
טל’ 09-7424838, נייד 050-7520000
פקס 09-7424873
כפר סבא, 11.1.2007
לכבוד
מר יהושע שופמן
המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (חקיקה)
משרד המשפטים
ירושלים
נכבדי,
הנדון: תזכיר חוק הקאדים (תיקון – כללי אתיקה), התשס”ז–2007
(תזכיר חוק מס’ 124 – 2)
אבקש להקדים לדברי כאן כמה מלים.
שום דבר מן האמור להלן לא בא לגרוע כהוא-זה מעבודתם של כל הרפרנטים העובדים על הצעות-החוק, או על כל משימה אחרת של המשרד, שהרי לעולם אין בעל הסמכות הסטאטוטורית (במקרה דנן – שר המשפטים) יכול לעסוק בעצמו בכל עבודות-ההכנה של כל משימה.
יחד עם זאת אני מבקש להעביר את דברי כאן אל השר כבר עכשיו – עוד לפני תחילת העבודה על הנושא שבנדון.
וכל כך למה? משום שאני מדבר כאן על שינוי מדיניות, ועל כך יכול להחליט רק השר עצמו.
נניח שאתם, כדרככם-בקודש, עובדים על כל ההערות שקיבלתם מכל תפוצת-הנאט”ו אליה פניתם, ומגבשים על סמכן – כיד החקיקה הטובה עליכם – “קונסולידציה” של התזכיר, יחד עם כל ההערות, אותה אתם מגישים לעיונו של השר.
ותארו לעצמכם שהשר, אחרי שהוא רואה את הערותי, אומר וואללה, הוא צודק – ומחזיר לכם את כל החומר כדי להתחיל את העבודה מחדש – על בסיס הערותי.
תסכים אתי שזה לא “כליל היעילות”.
ותמציתן תחילה
וכעת – להערותי גופן, ותמציתן תחילה.
עיקר הרעיון שלי הוא:
א. אין לסמוך על השופטים שיקבעו, גם באמצעות נשיאם, כללי אתיקה הכובלים אותם-עצמם, ולכן את כללי האתיקה של השופטים צריכה לקבוע הכנסת, שהיא נציגתו ועושת-דברו של ציבור צרכני-המשפט,
ב. אחר שהכנסת תקבע כללי אתיקה לשופטים יוכלו הם (אם יחפצו בכך בכל מאודם) להגביל את עצמם בכללי אתיקה נוספים – ועל כך יבורכו.
ג. העיקרון הזה חל על כל מערכות השפיטה, החל מבתי המשפט ה”כלליים” וכל בבתי הדין הדתיים.
ד. יש לחזור, איפוא, אל העיקרון הזה, אשר לא נתקבל, בשעתו, וממילא אין כל הצדקה לטפל בנפרד בבתיה”ד השרעים.
וכעת – קצת היסטוריה
בזמנו, כאשר הפצתם להערות את תזכיר חוק בתי המשפט (אתיקה ושיפוט משמעתי), התשס”ו-2006 (תזכיר הצעת חוק מס’ 2-22), שלחתי לכם את הערותי, אותן, בהמשך, פרסמתי גם כאן:
חוק בתי המשפט (אתיקה ושיפוט משמעתי), התשס”ו-2006 – חוק הכשרת השרצים (הערות לתזכיר הצעת-החוק הממשלתית, כפי שהוגשו למשרד המשפטים)
למסמך הזה, המדבר בעד עצמו, הוספתי, בהמשך, הערה משלימה, בעקבות כללי שמגר משנת התשנ”ג:
חוק בתי המשפט (אתיקה ושיפוט משמעתי), התשס”ו-2006 – חוק הכשרת השרצים: הערה נוספת
ובהמשך, בעקבות ישיבתה של ועדת החוקה, חוק ומשפט, ביום 4.7.2006, שלחתי אל יו”ר הוועדה ואל חבריה את המכתב הזה:
כללי ה”אתיקה” של השופטים – ב”אישור” של ועדת החוקה, או רק ב”התייעצות” איתה? (מכתב ליו”ר ועדת החוקה, חוק ומשפט, ערב חקיקתו של החוק)
בו עמדתי על כך שאסור לערב את מוסדות הכנסת בנושא הזה (ולשמחתי העיקרון הזה אכן התקבל).אבל זה לא עזר, וערב אישורו של החוק בקריאה השנייה והשלישית פניתי אל כל חברי הכנסת בקריאה נרגשת, בה הפצרתי בכם, בין השאר: אל תתנו לאהרן ברק לסובב אתכם על אצבעו הקטנה! הצביעו נגד חוק הישרא-בלוף הזה!!!
אבל גם זה לא עזר, והחוק אושר סופית.
עמדתו של הפרופ’ אסא כשר
במענה לפנייתי אליו עונה לי הפרופ’ אסא כשר, מורה ורב בענייני אתיקה, בין השאר:
“תפיסה סדורה בדבר ההתנהגות הראוייה של אנשי מקצוע מסויים המתקיים במדינה דמוקרטית עומדת על שלוש תפיסות משנה: תפיסה בדבר עצם המקצועיות, תפיסה בדבר הזהות הייחודית של המקצוע אשר על הפרק ותפיסה בדבר דרישות המעטפת הערכית של המדינה הדמוקרטית.
“תפיסה סדורה בדבר עצם המקצועיות אינה נתונה לגיבוש בידי הקהילה המקצועית עצמה, כיוון שמדובר במה שחורג בהחלט מגבולותיה”.
והדברים אכן מדברים בעד עצמם: את כללי האתיקה לכל מקצוע ומקצוע צריכה לקבוע החברה אשר “מעסיקה” אותם, ולא הם עצמם. אמנם בהמשך הוא מציין כי יש מקום למעורבות של אנשי המקצוע בכללי האתיקה שלהם, אבל אין זה סותר את המסקנה המרכזית, והיא שכללי האתיקה של השופטים (ובעלי המקצועות האחרים) צריכים להיקבע על ידי החברה בכללותה.
פנייתי אל אהרן ברק, לפרוע את השטר עליו חתם
משאושר החוק בכנסת פניתי אל נשיא ביהמ”ש העליון דאז, אהרן (“אחרי שהמסך יירד לא תשמעו ממני, לא תראו אותי”) ברק, ביום 30.7.2006, במשאלה לקבוע בכללי האתיקה את חובת תום-הלב של השופטים, את חובת היושר האינטלקטואלי ואת חובת ההתייחסות לטענות בעלי-הדין, אבל הוא, כצפוי, לא טרח לענות לי, לא לפנייתי זו, ולא להמשכה מיום 10.9.2006, כאשר, לקראת הדקה ה-90 לכהונתו, הוספתי עוד משאלה: לחייב את השופטים לנהל פרוטוקולים – כדי להפסיק את הרעה-החולה בתחום הזה.
והנה, מסתבר כי לא רק שאהרן ברק – המרצה שלי לדיני שטרות – כאשר ביקש מהכנסת את החוק הזה כ”מתנת פרידה”, כלל לא התכוון לפרוע את השטר הזה, ולהתקין כללי אתיקה כלשהם, אלא ש”ממשיכת דרכו”, דורית ביניש, השתמשה בהישג הזה – שהיה מעין “פשרה” בין אהרן ברק, לו היה חשוב לקבוע שהקוד האתי יהיה רק בבחינת ‘נורמה פנימית’ של השופטים כלפי עצמם, לבין יו”ר ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, הפרופ’ מנחם בן-ששון – כ”קלף מיקוח” להפעלת לחצים על המחוקק, בבחינת אם לא תתקנו את החוק כך שאנחנו השופטים לא נהיה כפופים לשום סאנקציה בגין הפרתם של כללי האתיקה, אנחנו לא נתקין שום כללים, ונשאיר את החוק כאות מתה.
על כך כתבתי, ביום 30.11.2006, לחה”כ בן-ששון, לחברי ועדת החוקה, חוק ומשפט, ולשאר חברי הכנסת, לסיעותיהם, מכתב אותו פתחתי במלים אהרן ברק רימה אתכם, הונה אתכם, הוליך אתכם בכחש.
אבל, כצפוי, אף ח”כ לא ענה לי. אולי משום שאף אחד לא שש – גם לא בן-ששון – להודות כי הוליכו אותו בכחש, ואולי משום שהם, כולם, עדיין מ-פ-ח-ד-י-ם מצל-צילו של אהרן ברק.
אבל אהרן ברק כבר מת, והעובר אשר ברחמו זקוק לרחמים כדי להיוולד.
אני מציע לעשות לעובר הזה הפלה.
הערת-שוליים על “אמון הציבור”
לקראת סוף חלקו של התזכיר הדן ב”מטרת החוק המוצע והצורך בו” מבקש התזכיר ליצור זיקה בין כללי האתיקה לבין אמון הציבור בקאדים.
אני מניח שכדבר הזה נאמר גם בהצעת החוק אשר הניבה את תיקון 43 לחוק בתי המשפט, גם בזו אשר הניבה את תיקון 23 לחוק הדיינים, ובוודאי שגם בקודמת לשניהם, זו אשר הניבה את חוק נציב תלונות הציבור על שופטים.
אבל הלינקג’ בין כל אלה לבין אמון הציבור הוא אחיזת-עיניים, ומשבר האמון שבין הציבור לבין השופטים הולך ומחריף, למרות כל הפעלולים.
אני לא יודע אם כב’ השר שמע על מאמרו של הפרופ’ ד’ פרידמן, משפח רמון (ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, 2.2.2007, עמ’ 10); אם הוא שמע עליו – אם גם קראו בעיון; ואם קראו בעיון – אם גם הפנים את המסר שבו: שם קבור הכלב, וכדי לקיים את “וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה” נחוצה רוויזיה אדירה ביחסים שבין הציבור לבין שופטיו – רוויזיה שכללי-אתיקה כלשהם “קטנים עליה”.
מכל מקום – גם אם דעתי לא תתקבל, המנטרה “אמון הציבור” אינה נחוצה להצעת-החוק הזאת, והשימוש בה כאן אינו אלא חלק מההזנייה של המושג הזה.
מה אני מציע היום
אני מציע לחזור אל נקודת-ההתחלה.
אני מציע לקבוע בחוק של הכנסת הוראות בעניין האתיקה של כל ממלאי תפקיד שיפוטי. הוראות מחייבות, אשר בצידן סאנקציות עונשיות.
כאשר אני אומר כל ממלאי תפקיד שיפוטי אני מתכוון לכל אלה הנהנים מהחסינות שלפי סעיף 8 לפקודת הנזיקין, או מכל חסינות שיפוטית אחרת, כולל בוררים, שהרי הסאנקציה העונשית היא הדבר היחיד אשר עשוי להרתיע שופטים ודומיהם מלנצל את חסינותם לרעה.
בנוסף לכך – אבל לא “במקום” – אפשר לקבוע כי “הנשיא” של כל מערכת שיפוטית (עם הגדרה מיהו “הנשיא” בכל מקרה) יוסמך לקבוע כללי אתיקה נוספים, וכן מי יהיה מוסמך לקבוע כללי אתיקה נוספים לממלאי תפקיד שיפוטי אשר אין להם “נשיא”.
ובא לציון גואל – אולי.
בברכה,
שמחה ניר, עו”ד
תזכיר חוק הקאדים (תיקון – כללי אתיקה) התשסז-2007.pdf – התזכיר חדש – הרעיון לא