אמא תרזה, מינויים בעייתיים ומיקור-חוץ

אמא תרזה, מינויים בעייתיים ומיקור-חוץ


אביתר בן-צדף 20.02.2007 05:01
אמא תרזה, מינויים בעייתיים ומיקור-חוץ


לניצב מיקי לוי, המועמד לסמפכ”ל, יש קופה של שרצים משלו, ובעיקר – זיכוי שערורייתי, בדין משמעתי, ממתן עדות שקר ומאלימות כלפי מפגינה * האם אסף חפץ צודק בטוענו שמינוי גנות הנו מזימה פוליטית למנות חבר של אולמרט למפכ”ל? * האם ועדת זיילר פסחה על התפקוד השערורייתי של המחלקה לחיפוי על שוטרים (מח”ש) ושל הפרקליטות משום שהיו”ר חתום על מינוי שנדר לפרקליט המדינה וחברה בוועדה הנה פרקליטת מחוז בדימוס? * “גם אם איבדנו, כמדינה, את הבלמים – איזונים בין ארגוני הפשע, השולטים במדינה, עדיין יש”.



אמא תרזה, מינויים בעייתיים ומיקור-חוץ

משטרת ישראל כבר מזמן אינה משטרה. אין פלא, שהמשרד הממשלתי שמפעילה נקרא, “המשרד לביטחון פנים”. לכאורה, שר הפנים היה צריך להיות ממונה על המשטרה, אך יצחק גרינבוים, שר הפנים הראשון, לא רצה (בשל מוצאו מרוסיה/פולין) להיות ממונה על המשטרה; ולכן, נתנו אותה לבכור שלום שיטרית, הספרדי של מפא”י, יחד עם המיעוטים. ומאז נקבע מעמדה להיות סרח-עודף. המשרד לביטחון פנים (בט”פ) הפך סופית את המשטרה לסניף שולי ומגוחך באי-תפקודו של מערכת הביטחון. גישה זו הונצחה בהחלטת ממשלה, שחילקה את הסמכויות בין צה”ל לבין המשטרה – כאילו הארגונים עוסקים באותו הנושא.

עיוות מחשבתי, חוסר מקצועיות וחוסר מסורת דרדרו את משטרת ישראל לעסוק בביטחון במקום בשיטור ובאכיפת חוק. לכן, טבעי, שרבים מהמפקחים הכלליים (מפכ”לים) של משטרת ישראל נשאבו לתפקידם משורות משמר הגבול.

“מה שנחשף בועדת זיילר לא מתחיל בהתנהלות כזו או אחרת של קצין כזה או אחר, אלא בהתנהלות ארוכת שנים של הזנחה” – כותב שלמה אהרונישקי, המפכ”ל הקודם, באתר nrg. אם הוא יודע זאת, כעת – למה לא ידע זאת כשכיהן בתפקידו?

לעומתו, סבור אריק באך, כי “המשטרה הפכה כבר מזמן לכלי ניגוח פוליטי, כלי לסיכול ממוקד, ולא לזרוע המטפלת בפשע באורח ישיר דווקא. אלא רק בתור תירוץ כשזה משתלם ונוח ומשרת את האינטרסים ‘הנכונים'”.

כדי לתקן את משטרת ישראל – צריך:

(א)   להחזירה למוטב. כלומר, לעבודת שיטור ואכיפת חוק;

(ב)   לנקות את האורוות, ולנכש את כל יער העשבים השוטים, שצמח בה לתפארת;

(ג)    למקצע את עבודת המשטרה בתחום השיטור ואכיפת החוק, כדי לאבטח את שלום הציבור.

בראש ובראשונה – כפי שאומר הפתגם הידוע – הדג מסריח מהראש. כלומר, הכל תלוי ברצונה של הממשלה (בסופו של דבר, באמצעות שר המשטרה/בט”פ) ובמפכ”ל. תקציבים – ונגזרותיהם: עוד הרבה שוטרים, עוד הרבה ניידות, עוד הרבה נוכחות משטרתית וטכנולוגיה מתקדמת – הם רק השלב האחרון ברשימה, והנם פועל-יוצא של תיקון הראש על מנת שהדג לא יסריח.

מי שלא מאמין בדברים הללו יביטו נא אל שורת המפכ”לים האחרונים. כמעט כולם הסתבכו בדרך זו או אחרת עם החוק, או עם תקנות המשמעת של משטרת ישראל. פרשת קראדי מדגימה זאת היטב. מדו”ח ועדת זיילר מתבררת התנהגות תמוהה של המפכ”ל ואי-אמירת אמת בעדותו לוועדה. מבלי להיכנס לפרטים מביכים, זו התנהגות, שאינה הולמת שוטר, ובכל מקרה אינה הולמת ראש ארגון ממלכתי. כבר התוודענו למפכ”לים, שאמירת אמת לא הייתה חלק יסודי באופיים (עיינו בערך יחזקאל סחר, המפכ”ל הראשון) – ואנחנו דוחים בשאט-נפש מסורת ארגונית זו של משטרת ישראל.

אם המפכ”ל (מי יודע כמה בסדרה) לא השלים את כהונתו – נשאלת השאלה המטרידה: ממתי אינו ראוי קראדי לכהן בתפקידו, או כקצין משטרה? האם זה התחיל רק בהיותו מפקד מרחב לכיש? קודם לכן? רק מהיכנסו בשערי המטה הארצי? או רק מפרסום דו”ח זיילר?

טוב עשו קראדי ודיכטר, שסיימו את כהונת המפכ”ל על אתר, וקראדי פנה לטקסי פרידה. אך נדמה לי, שנותר עוד הרבה מרחב לקומבינות – עקב המינויים הבעייתיים של גנות ושל לוי.

ובשאלת ביניים של תם: האם הסמפכ”ל, שאינו ראוי להיות סמפכ”ל, והודח למעשה מתפקידו אמש, ראוי להיות נציב בתי-הסוהר?

למה נעצרה הבדיקה?

כרבים, איני יכול להבין מדוע פסחה ועדת זיילר על התפקוד השערורייתי של המחלקה לחיפוי על שוטרים (מח”ש), שרבים, הרבה זמן, קובלים עליה.

ומעליה – הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה. הם יודעים היטב את המתרחש במשטרה, נותנים סיוע משפטי להעלמת העובדות, ומטייחים/מחפים על העוולות. אריק באך טוען, שנקלענו למלחמת כנופיות בין א’ (אולמרט ומרעיו) לבין ב’ (ביניש ומרעיה). “אז לא שיש רע בזה, שכנופיית ביניש והמאכערים שלה מקבלת רימון רסס מכנופיית אולמרט והמאכערים שלו. אבל כששני פילים רבים, סובל הדשא …” – כותב אריק באך.

בסופו של דבר, הבעיה אינה המפכ”ל, ואפילו לא הבעיה, שחקרה ועדת זיילר (מעשיות פריניאן). הבעיה הנה המערכת לאכיפת החוק בישראל. לכן, חשוב מאוד להבין מדוע עצרה ועדת זיילר, ופסחה על מח”ש ועל הפרקליטות?

האם זה נובע מהעובדה, כי יו”ר הוועדה הנו שופט בדימוס (החתום במקרה על מינוי ערן שנדר לפרקליט המדינה) ופרקליטה בכירה בדימוס (עו”ד נורית שניט) הייתה חברה בוועדה?

מזימה פוליטית?

לאור הבעיה, שיצר קראדי – ראוי היה להקפיד יותר על בחירת מחליפו; וזה לא נעשה. אמנם קשה למצוא במשטרת ישראל ניצבים צחים. מייחסים לשר דיכטר את האמירה, שאין במשטרה “אמא תרזה”. אם כך המצב – דווקא כעת, היה על השר לפנות למיקור-חוץ, וככלות כל הקצים (כמו במינוי נגיד בנק ישראל), לייבא מפכ”ל.

אף אם לא אקבל את גרסת אסף חפץ – מפכ”ל בדימוס, וידיד משכבר הימים – ב”קול ישראל” וב”מעריב”, כי מינוי יעקב גֵנות הנו מזימה פוליטית, על מנת לסלול את דרכו של ניצב מיקי לוי (ידיד של אהוד אולמרט) לכס המפכ”ל – קשה להבין את המינוי.

השר אבי דיכטר טוען, שעבד על הנושא זמן רב, והכין היטב את שיעורי-הבית שלו, כדי לא להיות מופתע. אם כך, מתחזקת גרסת חפץ. קשה להניח, שדיכטר לא ידע על הרבב (שדהה, לטענה מופרכת של עו”ד וינרוט, פרקליטו דאז של גנות), שנדבק לזיכוי גנות בערעור לבית-המשפט העליון, לפני שלוש-עשרה שנה. קשה להניח, שהשר לא הבין את דברי היועץ המשפטי מני מזוז על המינוי. אכן, קשה להניח, שהכל נעשה בתום-לב.

הרבב של מיקי לוי

בניגוד לדימוי הציבור של ניצב מיקי לוי כטלית שכולה תכלת – לאיש יש קופה של שרצים משלו. כמו רבים מאנשי המשטרה, הוא הואשם באלימות כלפי אזרחית (נדיה מטר מ”נשים בירוק”) ובמתן עדות שקר לבית-המשפט נגד אותה האזרחית, שתקף כשהפגינה נגד מדיניות הממשלה (אירועים בשנת 1994). תת-ניצב מיקי לוי זוכה בהליך בעייתי במשפט בין החברה’, הקרוי במקומותינו ההזויים, “דין משמעתי”, בפני המפכ”ל יהודה וילק.

קשה להאמין, שלשר דיכטר לא נודע, כשמינה את ניצב לוי לסמפכ”ל, כי לאיש יש בעיה של מתן עדות שקר. סביר יותר בעיניי, שזו נראתה לו שולית.

בנוסף, ב”קדימה” (מפלגה בעייתית מבחינת אכיפת החוק – בלשון המעטה) יש כבר מסורת של מינויים בעייתיים (עיינו בערך קראדי). אין ספק, כרגע, יועיל מאוד לראש ממשלתנו, המסובך בתיקי חקירה מסוגים שונים, שידיד יפקד על המשטרה, וישרה מרוחו הרעה על מהלכיה נגדו.

או שמא צודק אריק באך, הטוען, “זה שהעבריינים, אשר השתלטו על השליטה בשלטון החוק, מייבבים על שניצב גנות ומיקי לוי נכנסו לנעלי בעל-הבית מלמד כי יש בשני המינויים האלה כנראה משהו מאוד חיובי וחיוני, ובעיקר מלמד כי גם אם איבדנו, כמדינה, את הבלמים, איזונים בין ארגוני הפשע, השולטים במדינה, עדיין יש”.

 

למאמר המקורי



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר