חברי הכנסת: אהרן ברק רימה אתכם, הונה אתכם, הוליך אתכם בכחש!

אמרתי לכם: אל תשתפו את הכנסת במשחק הישרא-בלוף הזה, אבל אתם הצבעתם בעד חוק ה”אתיקה” של השופטים – ונתתם לאהרן ברק את “מתנת הפרידה” שהוא כלל לא התכוון להשתמש בה.

חיזוק למסקנה הזאת אנו מוצאים בכך שגם הנכנסת לנעליו – דורית ביניש – לא ממש ממהרת לממש את הסמכות שניתנה לה בחוק.

מה זה אומר? מדוע הם רצו לקבל סמכות, והם לא רצים להשתמש בה?

לאן הם חותרים? מה הם רוצים עוד?

שמחה ניר, עו”ד

משעול גיל 1-ג’, כפר סבא 44281

טל’  09-7424838, נייד 050-7520000

פקס 09-7424873

www.quimka.net

www.quimka.com

quimka@quimka.com

 

כפר סבא, 30.11.2006

לכבוד

חה”כ מנחם בן-ששון, יו”ר ועדת החוקה, חוק ומשפט

חברי ועדת החוקה, חוק ומשפט

חברי הכנסת לסיעותיהם

 

נכבדי,

הנדון: חוק כללי האתיקה לשופטים

אהרן ברק רימה אתכם, הונה אתכם, הוליך אתכם בכחש.

אהרן ברק ביקש מכם כ”מתנת פרידה” את חוק בתי המשפט (אתיקה ושיפוט משמעתי), התשס”ו-2006, כדי להסמיך אותו לקבוע כללי אתיקה לשופטים, כאשר הוא בכלל לא התכוון להשתמש בסמכות הזאת, אלא כדי לייחצן את עצמו.

אני מזמין אתכם לבטל את החוק הזה, ולחוקק חוק חדש, בו הכנסת תהיה זו אשר תקבע, בחוק עצמו, את כללי האתיקה של השופטים, ויחד עם זאת תישאר האפשרות למערכת המשפט להוסיף, בחקיקת-משנה, כללי אתיקה נוספים על אלה אשר נקבע על ידי הכנסת, בחקיקה הראשית.

אפשר גם, אם רוצים, להשאיר את החוק, אבל לתקנו בהתאם.

קצת היסטוריה

במהלך הליכי החקיקה של חוק בתי המשפט (אתיקה ושיפוט משמעתי), התשס”ו-2006, פניתי אל יו”ר וחברי ועדת החוקה, חוק ומשפט, והתרעתי על כך שהחוק הזה לא בא להגדיל אתיקה ולהאדיר, אלא להכשיר את השרצים, דהיינו את כל ההתנהגויות הפסולות של השופטים. בהמשך הוספתי הערה מדוע יש לקבוע בכללים מחייבים את חובת ההנמקה וההתייחסות לטענות הצדדים, ברוח החלטתו של הנשיא מאיר שמגר, בפרשת בקר נ’ שטרן.

בהמשך, בפנייתי אל יו”ר ועדת החוקה, חוק ומשפט, (עם העתקים לחברי הוועדה) חזרתי ועמדתי על כך שאת כללי ההתנהגות של השופטים צריכה לקבוע הכנסת, ואם מערכת המשפט רוצה להגדיל אתיקה ולהאדיר – איש לא ימנע ממנה להטיל על עצמה מגבלות אתיות נוספות.

אבל זה לא עזר, וערב אישורו של החוק בקריאה השנייה והשלישית פניתי אל כל חברי הכנסת בקריאה נרגשת, בה הפצרתי בכם, בין השאר: אל תתנו לאהרן ברק לסובב אתכם על אצבעו הקטנה! הצביעו נגד חוק הישרא-בלוף הזה!!!

אבל זה לא עזר, והחוק אושר סופית.

הורתו של החוק הזה בחיפזון, ועל כך, כידוע, אמרינן החיפזון מן השטן הוא.

איך אהרן ברק הוליך אתכם שולל

אהרן ברק ביקש מהכנסת וממשרד המשפטים “מתנת פרידה” לסיום כהונתו כנשיא בית המשפט העליון: חוק אשר יסמיך אותו לקבוע כללי אתיקה לשופטים, ואף כי אמרינן שונא מתנות יחיה, אפשר היה לומר כי הוא, למעשה, אינו מבקש דבר לעצמו, אלא רק להעמיד לרשות העם בציון מערכת-משפט משופרת-אתיקה, ומכאן שהפתגם האמור אינו אמור לחול עליו.

כיוון שברק הקים ועדה מייעצת, בראשות חברו מישאל חשין, ואת המלצותיה (אשר הוגשו לו שנתיים ימים קודם לכן) הוא העביר לתגובת “כל העולם ואשתו”, ניתן היה להניח כי הוא ינצל את השבועות הספורים שנותרו לו כדי להשלים את המלאכה, ולפרסם את כללי האתיקהעובר לפרישתו החגיגית.

בקריאתי הנ”ל אל חברי הכנסת לבל יצביעו בעד החוק אמרתי, בין השאר:

“… אהרן ברק לא רוצה להגדיל אתיקה ולהאדיר. הוא רוצה להתקין כללי “אתיקה” לשופטים, לא כדי לשפר את התנהגותם, אלא כדי להשתיק את הביקורת הגוברת והולכת על השופטים, ובכך להכשיר כל שרץ.

“אהרן ברק לא מתכונן לקבוע כללים המחייבים את השופטים לנמק כראוי את החלטותיהם (די לו ב”נחה דעתי”!);

“אהרן ברק לא מתכונן לקבוע כללים ההופכים לעבירות אתיות דברי-איוולת כגון “נעמו לה מעשי הנאשם”;

“אהרן ברק לא ירחיק ממערכת המשפט את חלאות-האדם אשר בקרבה.

“אהרן ברק לא יחייב את השופטים בתום-לב!

“וכי תשאלו: האין זה ברור מאליו שהשופטים חייבים בתום-לב?

“ואני לכם אשיבה: לא, זה כלל לא ברור! הנציבה המפורסמת, שטרסברג-כהן טובה-לשופטים קבעה כי היא ‘אינה בוחנת כליות ולב’!!!”.

ואכן, כאשר פניתי אליו, אל ברק, ביום 30.7.2006, במשאלה לקבוע בכללי האתיקה את חובת תום-הלב של השופטים, את חובת היושר האינטלקטואלי ואת חובת ההתייחסות לטענות בעלי-הדין, סיימתי את דברי במלים האלה:

“אני לא משלה את עצמי שתקבל את עמדתי.

“להערכתי אתה אפילו לא תטרח לענות לי.

“אבל אם כך תנהג, אל תתפלא שיום אחד הכנסת תתעשת, ותיקח על עצמה את המשימה לקבוע עבור השופטים את מה שהם צריכים לעשות למען הציבור אשר בחר בה”.

והוא, כצפוי, לא טרח לענות לי, לא לפנייתי זו, ולא להמשכה מיום 10.9.2006, כאשר, לקראת הדקה ה-90 לכהונתו, הוספתי עוד משאלה: לחייב את השופטים לנהל פרוטוקולים – כדי להפסיק את הרעה-החולה בתחום הזה.

אמרתי לכם!

את מכתבי מיום 30.7.2006 אל יו”ר וחברי ועדת החוקה, חוק ומשפט, אליו צירפתי את מכתבי אל ברק, סיימתי כך:

“אני כותב אליכם את מכתבי זה, כדי שאם אהרן ברק, כצפוי, יתקין כללי אתיקה אשר באים להגן על השופטים במקום על הציבור שבחר בכם, תהייה לי הזכות המלאה לחזור אליכם, לומר ‘אמרתי לכם’, ולדרוש שהכנסת תתעשת, ותיקח על עצמה את המשימה לקבוע עבור השופטים את מה שהם צריכים לעשות למען הציבור אשר בחר בה”.

אבל מסתבר שאפילו את זה הוא לא עשה, וכיוון דקאמר סוף אי-מעשה במחשבה תחילה, אפשר להניח בוודאות כמעט מוחלטת שבבואו לכנסת לבקש את “מתנת הפרידה”, לא הייתה לו כל כוונה להשתמש בה.

מדוע גם ביניש לא מתקינה את כללי האתיקה?

חיזוק למסקנה הזאת אנו מוצאים בכך שגם הנשיאה החדשה של ביהמ”ש העליון, דורית ביניש, לא ממהרת לממש את הסמכות שניתנה לה בחוק.

כך יובל יועז, תחת הכותרת מדוע הקוד האתי מוקפא? (הארץ דה מארקר, 26.11.2006):

“… ובחוק הסופי כפי שהתקבל, נקבע כי הפרת כללי האתיקה תהווה עילה שלפיה יהיה רשאי שר המשפטים להגיש קובלנה משמעתית נגד שופט לבית הדין המשמעתי לשופטים.

“השופטים מוחים על כך; אין זהות, הם אומרים, בין קוד אתי לבין תקנון משמעתי. טיוטת כללי האתיקה קובעת, למשל, כי השופט חייב לנהוג בבעלי הדין באולמו ‘באורך רוח, במתינות, בסובלנות ובאדיבות, וישרה באולם בית המשפט אווירה נינוחה’. האם בכל פעם שהשופט יהיה קצר סבלנות או שבאולם לא תשרה אווירה נינוחה יהיה רשאי שר המשפטים להגיש נגד השופט קובלנה לבית הדין המשמעתי? בוודאי שלא, אומרים השופטים. הפער, לפי גישה זאת, נובע מכך שקוד אתי הוא מדריך להתנהגות שיש לשאוף אליה, בעוד שתקנון משמעתי מגדיר “כללי רצפה” מינימליים שהפרתם היא בבחינת עבירה. כמו הפער שבין כללי מוסר לבין החוק הפלילי.

“החוק החדש, המערב את הרובד האתי עם המשמעתי, יוצר בעיה נוספת. לברק היה חשוב לקבוע שהקוד האתי יהיה בבחינת ‘נורמה פנימית’ של השופטים כלפי עצמם, לכן לא הקוד האתי עצמו עוגן בחוק, אלא רק סמכות הנשיא לפרסמו. לבסוף נקבע, בפשרה שבה היה מעורב גם יו”ר ועדת החוקה פרופ’ מנחם בן-ששון, שהקוד יפורסם בידי נשיא העליון באישור חבר שופטי העליון.

“כעת נוצר מצב שכל הפרה של הקוד עשויה להוות עבירה משמעתית ולאפשר לשר המשפטים – גורם חיצוני למערכת השפיטה – לפנות לבית הדין המשמעתי או אף לוועדה לבחירת שופטים. ביניש ממתינה כעת לראות מי יתמנה לתפקיד שר המשפטים כדי לבחון אפשרות לתקן את החוק, ורק אז ייצא הקוד האתי השיפוטי מההקפאה שבה הוא נתון”.

ומה זה אומר?

זה אומר שאפילו כללי האתיקה הסלחניים, המינימליסטיים, האלה, אשר נקבעו על ידי השופטים ולמען השופטים, הם “יותר מדי” עבור השופטים עצמם;

זה אומר שהשופטים רוצים כללי אתיקה רק כדי “לתלות אותם על הקיר”, לאמור “אנחנו חרדים לאתיקה שלנו, אנחנו מחמירים עם עצמנו”, אבל בפועל הם רוצים להמשיך ולהיות חופשיים מכל מגבלה אתית.

וזה אומר שהנשיאה החדשה “מחזיקה את הכנסת בצוואר”, לאמור “אם לא תתקנו את החוק כך שאנחנו השופטים לא נהיה כפופים לשום סאנקציה בגין הפרתם של כללי האתיקה, אנחנו נשאיר את החוק כאות מתה!”.

על מי הם מאיימים?

הם – אהרן ברק בשמו ובשם השופטים כולם – “ירדו על הברכיים” כדי לקבל את “מתנת הפרידה”, וכשהם קיבלו את המתנה, בהליכי-חקיקה חפוזים, תחת אילוץ-הזמן עד פרישתו של ברק – עכשיו הם באים ואומרים רגע-רגע, החוק הזה לא טוב בשבילנו?!

אז שלא “יעשו טובות”.

עמדתו של הפרופ’ אסא כשר

במענה לפנייתי אליו עונה לי הפרופ’ אסא כשר, מורה ורב בענייני אתיקה, בין השאר:

“תפיסה סדורה בדבר ההתנהגות הראוייה של אנשי מקצוע מסויים המתקיים במדינה דמוקרטית עומדת על שלוש תפיסות משנה: תפיסה בדבר עצם המקצועיות, תפיסה בדבר הזהות הייחודית של המקצוע אשר על הפרק ותפיסה בדבר דרישות המעטפת הערכית של המדינה הדמוקרטית.

“תפיסה סדורה בדבר עצם המקצועיות אינה נתונה לגיבוש בידי הקהילה המקצועית עצמה, כיוון שמדובר במה שחורג בהחלט מגבולותיה”.

והדברים אכן מדברים בעד עצמם: את כללי האתיקה לכל מקצוע ומקצוע צריכה לקבוע החברה אשר “מעסיקה” אותם, ולא הם עצמם. אמנם בהמשך הוא מציין כי יש מקום למעורבות של אנשי המקצוע בכללי האתיקה שלהם, אבל אין זה סותר את המסקנה המרכזית, והיא שכללי האתיקה של השופטים (ובעלי המקצועות האחרים) צריכים להיקבע על ידי החברה בכללותה.

וה”חברה בכללותה” מיוצגת ופועלת באמצעות המחוקק שלה –  הכנסת.

מסקנה:

את החוק בו עסקינן יש לתקן, כאמור בפתיח למכתבי זה, בין על יידי ביטולו והחלפתו, בין על ידי קביעה על ידי הכנסת עצמה של כללי האתיקה לשופטים, תוך השארת פתח לשופטים להחמיר עם עצמם בכללי אתיקה נוספים.

הערת-אגב להערת-אגב של הפרופ’ כשר

הפרופ’ אסא כשר, בשולי מכתבו אלי, אומר:

“אני סבור ששר המשפטים, יהא אשר יהא, אינו מתאים לתפקיד העין הפקוחה מטעם הבריות. ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת מתאימה יותר, אבל גם היא לא אידיאלית.

“במצב המשפטי הנוכחי, שר המשפטים הוא בעל הסמכות לתבוע שופטים על עבירות בתחומי האתיקה. זהו סידור לא מתקבל על הדעת, במקומותינו. מוטב שנציבת התלונות תהיה התובעת”.

עם כל הכבוד לפרופ’ כשר, חוששני שהוא לא הגיש אפילו תלונה אחת לנציבת תלונות הציבור על השופטים, הוא לא שמע כיצד היא מגבילה את סמכויותיה-היא, וגם לא כיצד היא מיישמת אותן.

נראה לי שהנושא הזה – חוק נציב תלונות הציבור על שופטים, וכיצד הוא מיושם – מצדיק ומחייב דיון נפרד, תחילה בוועדת-משנה של ועדת החוקה, חוק ומשפט, ובהמשך – בוועדת-האם, אשר תוכל להגיש הצעת-חוק לתיקון המצב.

 

בברכה,

 

שמחה ניר, עו”ד

 

חוק בתי המשפט (אתיקה ושיפוט משמעתי), התשס”ו-2006 – חוק הכשרת השרצים (הערות לתזכיר הצעת-החוק הממשלתית, כפי שהוגשו למשרד המשפטים)

חוק בתי המשפט (אתיקה ושיפוט משמעתי), התשס”ו-2006 – חוק הכשרת השרצים: הערה נוספת

כללי ה”אתיקה” של השופטים – ב”אישור” של ועדת החוקה, או רק ב”התייעצות” איתה? (מכתב ליו”ר ועדת החוקה, חוק ומשפט, ערב חקיקתו של החוק)