רשת האתרים של קימקא

משעול גיל 1-ג’, כפר סבא 44281

טל’  09-7424838, נייד 050-7520000

פקס 09-7424873

www.quimka.net

www.quimka.com

quimka@quimka.com

כפר סבא, 9.12.2008

לכבוד

השופטת ורדה אלשיך

יו”ר נציגות השופטים בישראל

בית המשפט המחוזי

תל אביב – יפו

נכבדתי,

הכותרת השופטת ורדה אלשיך: “אני אומרת לעו”ד שאין עילת פירוק לחברה המשותפת – וזה כאילו דיברתי ללמפה” כנראה שאינה מדוייקת, כי בגוף הכתבה יוחסה לך האמירה הזאת:

“אני אומרת לעו”ד, שאין עילת פירוק לחברה המשותפת וזה כאילו לא דיברתי ללמפה, אלא לכל הניאונים בכל הקומה”.

התחושה הזאת קיימת במקרים רבים כאשר אנחנו, עורכי-הדין והציבור כולו, טוענים בפני השופטים, ומוצאים את עצמנו מדברים אל כל הניאונים, הפלואורסצנטים, המאווררים, המזגנים ושאר מכשירי החשמל בכל מערכת המשפט כולה – אם לא בכל העולם כולו.

אני עצמי חי את זה כבר למעלה מארבעים שנה, וזו, ככל הנראה, נקודת-החולשה המרכזית של שופטי-ישראל.

הד”ר מישאל חשין הפנה פעם אצבע מאשימה אל שופטי ביהמ”ש העליון, כהאי לישנא:

“כבוד בית המשפט, כאשר עומדים לפניכם וטוענים, אתם רשאים לקבל כל טענה, או לדחותה, ואנחנו נכבד את דעתכם אפילו אם אנחנו חולקים עליה. אבל אל תתעלמו מהטענות. אל תצפצפו על בני אדם!”.

נשיא ביהמ”ש העליון בשעתו, מאיר שמגר, קבע בפרשת בקר נ’ שטרן כי בית המשפט חייב להתייחס לכל הטענות – גם לאלה שאינן מקובלות עליו, אבל, כאמור, את יכולה לדבר אל כל הניאונים, הפלואורסצנטים, המאווררים, המזגנים ושאר מכשירי החשמל בכל מערכת המשפט כולה – אם לא בכל העולם כולו.

אין ספק כי ל”צפצוף על בני-אדם” הזה יש חלק מכריע בקריסה האדירה של אמון הציבור בשופטיו, בשנים האחרונות, והשאלה שלי היא איך אתם, שופטי ישראל, יכולים לחיות עם התופעה הזאת.

ושאלת-לוואי: האם את מוכנה להביא את הנושא לדיון בישיבה הקרובה (“או בכל ישיבה נדחית”) של נציגות השופטים, ולפרסם לאחר מכן את עמדתם של שופטי ישראל בנושא הזה?

בכבוד רב,

שמחה ניר, עו”ד