“כשופטים, אין לכם ‘מצע’. אינכם אנשי פוליטיקה” – על משנתו של אהרן ברק
“כשופטים, אין לכם ‘מצע’. אינכם אנשי פוליטיקה” – על משנתו של אהרן ברק
“כשופטים, אין לכם ‘מצע’. אינכם אנשי פוליטיקה”
על משנתו של אהרן ברק
מיוחד להאתר של קימקא: נאום-ההשבעה של דורית ביניש כנשיאת ביהמ”ש העליון, מחר, 14.9.2006.
גברתי יושבת ראש הכנסת, בכושרה כנשיא המדינה, אדוני שר המשפטים, חברי הנשיא אהרן ברק אשר לנעליו הגדולות אני נכנסת היום, שופטות ושופטים יקרים, מוזמנים נכבדים, מורי ורבותי:
היום נפרד מאתנו אחינו הגדול, אחינו הבכור.
היום מסתיימות עשרים ושמונה שנות שיפוט של השופט אהרן ברק, אשר סוגרות קריירה משפטים עניפה, ותקוות כולנו היא שאהרן אמר עד כה רק את המילה הראשונה שלום, ועוד ניתכנו לו עלילות רבות בתחום המקצוע.
אהרן כיהנה בכל המוסדות המשפטיים החשובים בישראל. מרצה נערץ בפקולטה למשפטים, דיקן הפקולטה למשפטים, היועץ המשפטי לממשלה במשך שלוש שנים, וכאמור – עשרים ושמונה שנים בבית המשפט העליון, מהן אחת עשרה שנים כנשיאו. אחד מהמצויינים שבשופטים ובשופטות שלנו מפנה את מקומו. תרומתו של השופט ברק בפיתוח המשפט הישראלי, מורגשת בכל אתר ואתר. אפתח בתרומה מרכזית של אהרן – יותר מכל שופט אחר – בביסוס האמון הציבורי בשופטי ישראל בכלל, ובבית המשפט העליון בפרט. כה אמר אהרן:
“כדי להבטיח את תפקידנו בחברה הישראלית בשנים הקרובות, אנו זקוקים לאמון הציבור. אמון הציבור משמעותו, אמון בהגינות השיפוטית ובנויטרליות השיפוטית. זהו אמון הציבור ברמתו המוסרית של השופט. זהו אמון העם, כי בית המשפט איננו צד למאבק המשפטי, וכי לא על כוחנו אנו נאבקים, אלא על השלטתו של החוק אנו נאבקים. זהו אמון העם כי במקום בו יש לנו שיקול דעת, אנו מפעילים אותו לשם הגשמת ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
“זהו אמון הציבור, כי ההצהרה אותה הצהרתם היום – ‘לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, לשפוט משפט צדק, לא להטות משפט ולא להכיר פנים’ – הינה הצהרת אמת, המשקפת את מלוא תודעתנו כשופטים. ושוב: אמון הציבור אין פירושו פופולריות. אמון הציבור פירושו תחושה של הציבור כי ההכרעה השיפוטית נעשית באופן הוגן, אובייקטיבי, נויטרלי תוך מתן יחס שווה לצדדים, וללא כל נטיה. לא זהותם של הטוענים אלא משקלם של הטיעונים הוא המכריע. זהו אמון הציבור כי השופט עושה צדק על-פי דין.
“זהו אמון הציבור ברמתה המוסרית הגבוהה של השפיטה. ושוב: אמון הציבור אין משמעותו היעדר ביקורת. נהפוך הוא: ביקורת חשובה לכל גוף בעל סמכות. היא חיונית לשפיטה. אך הביקורת צריכה להיות עניינית; היא צריכה להיות מבוססת על הבנת מורכבות התפקיד והצורך לשמור על עצמאותה של הרשות השיפוטית ועל עצמאותו של השופט הבודד”.
עוד אמר אהרן:
“כשופטים, אין לכם ‘מצע’. אינכם אנשי פוליטיקה. כולם שווים בעיניכם, בזכויות ובחובות. כולם בני אנוש, אשר נבראו בצלם הבורא. על כבודו של כל אחד מהם כאדם, עליכם לשמור. אינכם שואפים לכוח; אינכם מבקשים למשול. זכרו: אין לנו, לשופטים, לא חרב ולא ארנק. כל שיש לנו, הוא אמון הציבור בנו”.
ועוד:
“דורשים אנו מזולתנו לפעול על-פי הדין. זו גם הדרישה שאנו מעמידים לעצמנו. כשאנו יושבים לדין גם אנו עומדים לדין. עלינו לפעול על-פי מיטב מצפוננו והכרתנו באשר לדין” (בג”ץ 5100/94 הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל נ’ ממשלת ישראל, פ”ד נג(4) 817, 845).
לא אמנה את כל פסקי הדין החשובים של השופט אהרן ברק. בתחום הקניין; בדיני המיסים; בדין הפלילי, במשפט המינהלי והחוקתי ואת מומחיותו בסדר הדין האזרחי, ואת הדין והחשבון החשוב שוועדת חקירה בה היה חבר, היא ועדת כהן, לעניין הטבח בסברה ושאתילה.
ואם הזכרתי את חברותו של אהרן בוועדות חשובות, לא אצא חובתי אם לא אזכיר את חלקו בדוח של ועדת לנדוי, משנת 1980, אשר המליצה ליתן למבקשים רשות לערער את הזכות להשיב לטענות המשיבים.
מהמעט שהבאתי עולה דמותו של שופט מצויין בעל כשרון משפטי-ושיפוטי מרשים ביותר, הנוקט עמדות עצמאיות ושקולות, הפתוח לכל רעיון חדש, הבוחן אותו באיזמל מנתחים עדין ורגיש, והממלא בצורה יוצאת דופן את תפקידו בבית משפט זה בגישור הפער בין המשפט לחיים ובהגנה על הדמוקרטיה שלנו. אהרן יחסר לכולנו. בוודאי יחסר לי, שהרי ידידות עמוקה שורה בינינו, ידידות שנוצרה במשרד המשפטים, והלכה והעמיקה במשך השנים. עשרים ושמונה שנים צעד אהרן בשבילי בית המשפט העליון בחיפוש אחר הדין, ובמקום שלא מצא אותו, בנסיון למצוא את הצדק, עליו כתב אהרן לא אחת:
“השאיפה לעשיית צדק [מהווה] צו פנימי לכל שופט. בהפעלת שיקול דעת שיפוטי יש משום מאמץ למימוש הצדק. חוש הצדק הסובייקטיבי של השופט מנחה את שיקול דעתו השיפוטית להשגת צדק במשפט, המהווה חלק אינטגרלי של המשפט”.
בהליכתו זו בשבילי המשפט הניח אהרן את המסד למשפט הישראלי המתחדש בארצנו והכין את המפה על פיה יילכו דורות דורות של משפטנים ישראלים בעיצוב המשפט הישראלי.
לא אוכל לסיים בלא להודות לאלישבע ברק-אוסוסקין, רעייתו של אהרן. אני בטוח שלולא סבלנותך, סובלנותך ואהבתך הגדולה, אהרן לא יכול היה לבצע את תפקידו בצורה הנהדרת אותו הוא מילא. תודה לך, ותודה לאהרן על שירותו הנאמן למדינת ישראל.