קיצור התורים של חיים רמון

קיצור התורים של חיים רמון


אברהם פריד – פריצי 21.08.2006 13:49
קיצור התורים של חיים רמון


חיים רמון, שר המשפטים, התפטר מהממשלה כאשר הוגש נגדו כתב-אישום. יש צדק בדרישתו שמשפטו יתנהל ללא עיכובים, אבל הוא עצמו הוא בין האחראים לכך שיש לנו בתי משפט איטיים, לא יעילים, כאלה שגורמים סבל לכולם, ולכן טוב מאד יהיה אם עכשיו הוא יעמוד בתור למשפטו, כמו כולם.



 

..

נשמע בארצנו

קיצור התורים של חיים רמון

חיים רמון, שר המשפטים, התפטר מהממשלה כאשר הוגש נגדו כתב-אישום. יש צדק בדרישתו שמשפטו יתנהל מהר, יום יום וללא עיכובים.

אבל חיים רמון עצמו הוא בין האחראים לכך שיש לנו בתי משפט איטיים, לא יעילים, כאלה שגורמים סבל לכולם.

לכן טוב מאד יהיה אם חיים רמון יעמוד עכשיו בתור למשפטו, כמו כולם. שימתין כמו כל אזרח עד שיפתח משפטו ושיתענה ביסורי האיטיות ואי היעילות של המערכת המשפטית. 20 שנים ויותר שהאיש הינו מבכירי חברי הכנסת בישראל, היה חבר חשוב בועדות הכספים, היה שר בכיר בממשלות רבות, היה המבצע והיה המחוקק. ביכולתו היה לדאוג כל השנים שמי שמוגש נגדו כתב אישום יוכל לקבל במדינת ישראל משפט יעיל ומסודר שיתנהל ויסתיים בזמן סביר.

חיים רמון הינו אדם נבון. מרגע שהבין שיוגש נגדו כתב אישום הודיע כי הוא מתפטר מהממשלה והוא בטוח שיצא זכאי. הוא רק ביקש שמשפטו יתנהל מהר, יום יום וללא עיכובים.

יש צדק בדרישה כזו. שר משפטים שהוגש נגדו כתב אישום חייב להתפטר ולכן הגשת כתב האישום מענישה את השר מראש. גם אם יזוכה, אי אפשר יהיה לפצותו על הזמן שחלף ועל הנזק שנגרם לקריירה הפוליטית שלו. אפילו אי אפשר לחייב את הממשלה לקבל אותו בחזרה ובפוליטיקה אם יצאת מהמשחק ולוא רק לכמה חודשים – יתכן ויצאת לתמיד. די שיוכרזו בחירות חדשות שעה שאתה עדין בבית המשפט – והנה אתה בחוץ.

לכן, דרישתו של חיים רמון שמשפטו יתנהל מהר וברציפות כדי שיוכל להוכיח חפותו ולחזור לתפקידו היא אנושית ומוצדקת. הבעיה שזו לא דרישה רק של חיים רמון. זו דרישה של כולם.

כל אזרח העומד לדין רשאי לצפות שמשפטו יתקיים ביעילות בזמן סביר וללא עיכובים. רוב האזרחים (למעט פושעים מועדים) גם רוצים שכך יהיה, אבל זה לא קורה. מערכת המשפט הישראלית מתפקדת במושגי זמן וקצב של העולם השלישי. יש לה מחשבים משוכללים ואתר אינטרנט יעיל, אבל הליך משפטי שדורש שעה לפרוצדורה ו-10 שעות דיון נמשך ומתפרס בממוצע על פני 3-4 שנים – וזה במקרים הטובים. בדרך כלל, מיום הגשת כתב אישום או תביעה אזרחית ועד למתן פס”ד בערכאה הראשונה (עוד לפני הערעורים) יכול אדם להמתין 4, 5 או אפילו 6 ו-7 שנים. זו מדינת ישראל וכך נראית מערכת המשפט שלה. מספיק לעיין בפסקי הדין שמתפרסמים עכשיו בשנת 2006. חלקם נושאים מספרי תיק משנת 1999 או משנת 1998 – דהיינו: הם החלו לפני 7 שנים ויותר.

יש הרבה סיבות ותירוצים למצב: חלקם מחסור בתקציבים, חלקם אי יעילות מנהלית, חלקם שופטים בטלנים וחלקם חוסר כישורים. למען האמת, זה די דומה לסיבות ולתירוצים של הכישלון בלבנון ודי דומה לסיבות של אי תפקוד כל המערכת הממשלתית.

הבעיה היא שתיקון המצב בבתי המשפט אינו מצוי בידי שלי, האזרח. זה מצוי רק בידי הממשלה ובידי הכנסת. הם שאחראים לתת לנו, האזרחים, שירותי משפט יעילים – והם לא עשו זאת. למה? כי לא איכפת להם.

לכן טוב מאד יהיה אם חיים רמון יעמוד עכשיו בתור למשפטו, כמו כולם. שימתין כמו כל אזרח עד שיפתח משפטו ושיתענה ביסורי האיטיות ואי היעילות של המערכת המשפטית.

20 שנים ויותר שהאיש הינו מבכירי חברי הכנסת בישראל: היה חבר חשוב בועדות הכספים, היה שר בכיר בממשלות רבות, היה המבצע והיה המחוקק. ביכולתו היה לדאוג כל השנים שמי שמוגש נגדו כתב אישום יוכל לקבל במדינת ישראל משפט יעיל ומסודר שיתנהל ויסתיים בזמן סביר.

אבל חיים רמון לא דאג לזה. לא הוא – ולא חבריו. לא חשוב למה. כעובדה: זו הסחורה שהם סיפקו לנו: בתי משפט איטיים, לא יעילים, כאלה שגורמים סבל לכולם. איך הם אומרים בכנסת? “טחנות הצדק טוחנות לאט”.

אז עכשיו, עם כל הסימפטיה והחיבה שלי כלפי חיים רמון, אני מצפה שגם הוא ייטחן לאט לאט ע”י טחנות הצדק הללו. אני מצפה שחיים רמון יחכה חצי שנה עד שיוגש למזכירות כתב האישום נגדו, אח”כ שיחכה שנה עד שיפתח משפטו. אח”כ אני מצפה שהוא יקבל שופט שיקבע לו ישיבות להוכחות ולחקירת עדים עם רווחים של 3-4 חודשים בין דיון לדיון (כמו שמקובל…) ובאמצע שוב תהייה פגרת בית המשפט ויבואו חגים והמשפט ידחה ואם אפשר גם רצוי שהשופט יצא באמצע המשפט לשנת שבתון. במילים פשוטות: בלי פרוטקציות ובלי יחס מיוחד המשפט הזה של חיים רמון לא צריך ולא אמור ולא יכול להסתיים בפחות משנתיים-שלוש, במקרה הטוב. ויהיה נחמד אם השופט יכתוב את פסק דינו בתוך 30 יום מתום המשפט, כפי שקובע החוק, ולא אחרי חצי שנה או שנה או שנתיים כפי שמקובל אצל שופטים רבים.

אני יודע שיתכן שחיים רמון זכאי לחלוטין וגם יצא זכאי בסוף, ולמרות זאת בינתיים הוא לא יהיה שר המשפטים וכך יחלפו שנים. אולי יוכרזו בחירות מוקדמות והוא גם יפול בפריימריז או לא יבחר יותר. יתכן בהחלט שהכל יקרה לו בגלל הסחבת בבית המשפט.

אז שיקרה לו! כמו שזה קורה לכל אזרח, לכל מי שמושעה מעבודתו, לכל מי שהולך וכתם החשד דבוק אליו, לכל מי ששמו מוכפש ולכל מי שנפשו כלה שביהמ”ש כבר יקיים משפטו ולא יגרור את ההליכים. זה קורה לכל אזרח ולמחוקק לא איכפת. לכן זה טוב שזה יקרה עכשו גם לחיים רמון.

כי אם זה יקרה לו, אז אולי הוא יטרח לשוחח עם כמה מידידיו וחבריו בכנסת (הוא הרי ממשיך לכהן כח”כ) ויעשה כבר את הנדרש כדי שהתור הנוראי בבתי המשפט יתקצר וכדי שמשפטים יתנהלו כמו משפט ולא כמו סידרת טלוויזיה דרום-אמריקנית בת 280 פרקים. זה לא מסובך לעשות זאת. בכסף זה עולה פחות מיום הפגזות אחד בדרום לבנון וכל מה שזה דורש זו חקיקה פשוטה שתחייב שופט לקבוע כבר ביום פתיחת המשפט את כל מועדי הדיונים וההוכחות עד גמר המשפט וזאת ברציפות ובקצב של לפחות דיון אחד לשבוע (ואז תראו איך רב המשפטים בישראל מסתיימים בתוך פחות משנה).

אז עכשיו המבחן: אם משפטו של חיים רמון יתקיים ויסתיים תוך שנה, זו תהייה אומנם הוכחה שזה אפשרי – אבל זו תהייה גם הוכחה שעשו לחיים רמון פרוטקציה. לכן אני מציע לכם לעקוב ואם תראו שפתאום יש לביהמ”ש זמן ויכולת לקבוע רק לחיים רמון משפט מהיר ויעיל ורציף, רשמו לפניכם ששיטת הפרוטקציה האישית פועלת מצויין במערכת המשפט הישראלית (על כל המסקנות הנובעות לגביה) ומומלץ שבעתיד תחפשו לעצמכם את הקשרים המתאימים לסידורי פרוטקציה גם עבורכם. עזבו צדק, עיזבו שיוויון. חפשו (או קנו בכסף) קשרים.

אבל אם משפטו של רמון יתנהל כמקובל, ובלי פרוטקציות, וימשך שנתיים-שלוש, אז זכרו לצלצל אליו ביום הזיכוי, גם כדי לברך אותו וגם כדי להזכיר לו לטפל בחוסר היעילות של בתי המשפט. כי רק אחרי שהוא יעבור אישית על בשרו וישלם בדמו את מחיר חוסר היעילות של המערכת המשפטית, רק אז יש סיכוי שהוא יבין ויטרח לטפל בנדרש יחד עם חבריו וידידיו בבית המחוקקים ובממשלה. וכשחיים רמון רוצה לטפל במשהו – הוא יודע איך לעשות זאת.

ובגלל זה ועד אז – תידאגו רק שחיים רמון לא יעבור את התור. שימתין למשפטו כמו כולנו. שיעמוד בתור כאחד האדם, או יותר נכון – כאחד מאבק האדם העומדים בתור האיטי של מערכת המשפט הישראלית.
_____________
הכותב זכה לקבל לאחרונה, בשנת 2006, פסק דין בעתירה שהגיש לבג”צ בשנת 2002. הדיון באולם ארך חצי שעה בלבד. התאריכים מדברים בעד עצמם.

 

..

מי בתור



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר