ממאשימים לחשודים

אלה הטוענים (כמו מזוז) שזה לא סביר שמר ליברמן יהיה הבוס של חוקריו, למעשה נותנים גושפנקא לחקירה ללא הגבלת זמן. שמונה שנים תיק פתוח מוכיחים משהו. או שיש לנו כאן “רשלנות קיצונית” של חוקרים, או זדון. שניהם מחייבים ענישה. רשלנות קיצונית מצדיקה השעיה, וזדון מחייב כתב אישום והרשעה.

בטרם יפסוק שופט את גזר דינו של נאשם בפלילים, תגיש התביעה את גיליון ההרשעות הקודמות שלו. יש קשר הדוק בין עברו הפלילי של הנאשם, לבין גזר הדין שיגזור עליו ביהמ”ש. שופטים יודעים: עבריין שחוזר לסורו, אינו ראוי לאמון.

אני לא מאמין למערכת המשפטית. חודשיים לפני הבחירות, ואם ממש לדייק, אז ב-25.1.06, מקבל בא כוחו של אביגדור ליברמן מכתב מרן נזרי, עוזר ראשי של היועץ מני מזוז, ובו הוא מודיע שתיק ליברמן סגור. מה קרה?

מישהו צריך לומר להם: “חברים יקרים, עד כאן”! מדינה שבה המשטרה, ו/או הפרקליטות יכולים להשפיע על בחירת השר הממונה עליהם – איננה מדינה דמוקרטית. אני לא חושד בצדיקים. הם סוחבים על גבם רקורד של מעלילים סדרתיים על פוליטיקאים שאינם חפצים במנהיגותם. הרקורד הזה, מתגבש לכדי חשד מוצק.

כל אזרחי המדינה (להלן מקבלי השירות) ראו, שמעו וידעו שמר ליברמן, העמיד את רצונו לכהן כשר לביטחון פנים – במרכז קמפיין הבחירות שלו. יומיים אחרי היוודע התוצאות, נתבשרו מקבלי השירות, ש…תיק ליברמן פתוח. בלי בושה. בשם אזרחי המדינה, עושים אנשי הפרקליטות ו/או המשטרה, עוד סיכול ממוקד במנהיג פוליטי.

האיסור שהטיל היועץ המשפטי על ראש הממשלה למנות את ליברמן לשר לביטחון פנים, שחרר אנחת רווחה מחזם של אלה מהפרקליטות ו/או המשטרה, שהמציאו את הסלוגן “נוסחה מנצחת- לא מחליפים”! אותה נוסחה, שסיכלה את מינויו של “רפול” לשר לביטחון פנים, ואת יעקב נאמן ורובי ריבלין, מלכהן בתפקיד שר משפטים. המשותף לכולם: הם לא משתייכים למיליה.

צודקים אלה הטוענים שאין זה סביר שחוקרי משטרה, יחקרו את השר הממונה עליהם. השאלה במקרה של ליברמן היא: מה יותר “בלתי סביר”, שהוא יהיה הבוס של חוקריו, או שעניינו נחקר יותר משמונה שנים? אי אפשר להחזיק את המקל בשני קצותיו.

אלה הטוענים (כמו מזוז) שזה לא סביר שמר ליברמן יהיה הבוס של חוקריו, למעשה נותנים גושפנקא לחקירה  ללא הגבלת זמן. שמונה שנים תיק פתוח מוכיחים משהו. או שיש לנו כאן “רשלנות קיצונית”, או זדון. שניהם מחייבים ענישה. רשלנות קיצונית מצדיקה השעיה, וזדון מחייב כתב אישום והרשעה.

וכאילו כל זה לא מספיק, אנחנו קוראים באתר של מעריב (nrg), על מחלוקת חריפה והבדלי גרסאות, בין המשטרה לפרקליטות. קבלו ציטוט (גרסת המשטרה): “החקירה נגד ליברמן הסתיימה לפני זמן רב, וכי בתיק לא נמצאה תשתית ראייתית כלשהי שבגינה ניתן להמליץ על העמדתו לדין. בפרקליטות מודעים לעובדה זאת, ואין כל מניעה הלכה למעשה, שליברמן יתמנה לתפקיד” (ציטוט מילה במילה / 23.4.06).

ומה יש לפרקליטות לומר בתגובה אתם שואלים? ובכן, בפרקליטות סירבו להתייחס עניינית,  רק ציינו שהתיק נמצא בהליך השלמת חקירה. הניסיון לפזר סביב אביגדור ליברמן סימני שאלה, במקום שסימני השאלה יפזזו מסביבם, מוכיחה שהדבר האחרון שמעניין את העושים במלאכה הוא אמון הציבור.

האבסורד הוא, שאם יתברר בסוף ההליך שהם מכנים  “השלמת חקירה”, שלא דבק רבב במר ליברמן, הם הצליחו לסכל את מינויו, ומר ליברמן לא יוכל לממש את שאיפתו הפוליטית. והפושעים? הפעם הם ימחאו כף דווקא לרשויות החוק.