מחוץ לקופסה: איך להביא את השופטים להסכמה על ביקורת אישית ממוסדת?


מחוץ לקופסה: איך להביא את השופטים להסכמה על ביקורת אישית ממוסדת?



שמחה ניר, עו”ד
28.12.2014 22:16


Follow the Money

Follow the Money


תציעו להם תוספת שכר – תראו איך הם יהיו ילדים טובים …





מחוץ לקופסה: איך להביא את
השופטים להסכמה על ביקורת אישית ממוסדת?


תציעו להם תוספת שכר – תראו איך
הם יהיו ילדים טובים …


שמחה ניר, עו”ד


בן
75 שנים אנוכי היום, ועוד כוחי במתני!


“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר
המשפטים הבא


המאמר
ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים


ההכרזה
הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד


שופטי ישראל, כידוע, לא רק שאינם אוהבים את הביקורת עליהם,
אלא גם לא סובלים אותה.


כמובן שהם “מקבלים את הביקורת באהבה, למרות שברון-הלב
ועוגמת-הנפש”, ושאר הבלה-בלה-בלה, אבל בפועל זה שקר-במצח-נחושה, כי הם רודפים
את מבקריהם עד-חורמה, והכל בכסות הכוזבת של “באיזה
סגנון אדוני מדבר
“.


מעבר לכך, כל ניסיון להנהיג ביקורת מוסדית, או להרחיב את
הקיימת, נתקל בהתנגדות קולקטיבית עזה של כלל השופטים, בין באמצעות מוסדותיהם (נשיא
ביהמ”ש העליון, מנהל בתי המשפט, דוברות בתי המשפט, ועד-העובדים המכונה
“נציגות השופטים”, מקהלת
הבדימוסים
וכו’), בין באופן אישי, או אפילו פומבי, בהתבטאויות המותרות להם
(ובכאלה שאולי לא).


כמובן שכשהשופטים מתנגדים למשהו, מתנגדים לכך גם כל הסוגדים
להם אשר טרם התפכחו, ואלה שכבר לא סוגדים – עדיין חוששים לצאת נגדם בגלוי,
והפקידים בלשכת שר/ת המשפטים יגלגלו את הנושא ל”גורמים הרלוואנטיים”
בהנהלת בתי המשפט, בלי ליידע את הדרג המדיני לו הם כפופים – הכל כדי לקבור באיבה
כל ביקורת על השופטים.


מה
עושים כדי לרצות את השופטים?


מציעים לכל השופטים המכהנים תוספות-שכר וולונטאריות,
שתשולמנה לכל שופט אשר יסכים לקבל עליו את עול הביקורת המוגברת, ושופט שלא ירצה –
לא יאכל, נו פרובלם.


כמובן שהתוספת הזאת תחול רק על השופטים המכהנים, לבל
יתבכיינו על “הרעת תנאים”, ומי שירצה, בעתיד, לכהן כשופט יידע מראש שהוא
יהיה כפוף לביקורת המוגברת ללא תוספת שכר: לא ירצה – לא יאכל.


מה-תמורת-כמה


במחשבה ראשונה נראה לי כי תוספת של 10 אחוזים לשכרו של שופט
תהווה פיתוי מספיק כדי להעמיד את השופטים במבחן-האמת: איזה שופט יגיד – לעצמו
ולכולי-עלמא – שהוא לא מוכן להעמיד את עצמו לביקורת מוגברת, ואיזה שופט המאמין
בסגולותיו השיפוטיות הנאצלות, יוותר על תוספת-שכר נדיבה כזאת, אשר אינה מעמידה
אותו בשום סיכון?


לדעתי אפילו 5 אחוזים יספיקו, אבל אני רוצה להיות לארג’,
ולמנוע מראש כל שבר-התנגדות לרעיון.


האם
השופטים יסכימו?


כאשר מדובר בהסכמה “פרסונאלית”, אין ספק שלפחות
חלק מהשופטים אכן יסכימו (לדעתי, כאמור – רובם ככולם), אבל ייתכן מאוד שמוסדותיהם
של השופטים ינסו – ויצליחו – לכפות על השופטים, עד האחרון שבהם, התנגדות להסדר
הזה.


היה וכך יקרה – “לא עשינו עסק”, ועכשיו זה
“רשמי”: שופטי ישראל, עד האחרון שבהם, בין כיחידים, בין כציבור, לא
מוכנים לקבל על עצמם את עול הביקורת.


כמובן שאיש לא יכול למנוע את הכפפתם של שופטים חדשים לעול
הביקורת המוגברת, כי המועמדים לשפיטה עדיין אינם חלק מציבור השופטים, ומי שיצר
השפיטה בוער בעצמותיו יכפיף גם יכפיף את עצמו לכל ביקורת אפשרית.


ואני רוצה לראות את הבדימוס אשר יגורתי – עוד שבועיים-שלושה,
יא מנאייק – קורא לציבור המשפטנים שלא להציע את עצמם לשפיטה, כל עוד הביקורת
המוגברת קיימת: לו הייתי בגיל המתאים, הייתי הראשון לומר לו שק בתחת.


האם אין
זה “שוחד”, ר”ל?


לא, זה לא שוחד, אלא רק סחר-סוסים לגיטימי, גלוי מעל לשולחן
– בו אנחנו מפצים את השופטים על “הרעת” התנאים שלהם.


נניח – תיאורטית, כמובן – שלכל מועמד לשפיטה פתוחים שני
מסלולים: האחד עם משכורת נמוכה יותר, ועם פיקוח מוגבל, והשני – עם משכורת גבוהה
יותר, ועם פיקוח מוגבר: מה הפסול בכך?


כמה זה
יעלה לנו?


אפשרות-קצה אחת: אף שופט לא ירצה לקבל את הדבש יחד עם
העוקץ, ואז העלות לתקציב המדינה תהייה לכל היותר אפס.


אפשרות-קצה שנייה: כל השופטים, עד האחרון שבהם, ינהרו
בהמוניהם לקבל את הדבש הזה, ואז העלות לתקציב המדינה תהייה,


 בהערכה גסה, כ-20
עד 40 מיליון שקל בשנה.


כסף קטן.


כמובן שיהיה צורך להביא בחשבון את הזמן שנותר לכל שופט,
אישית, עד לגיל הפרישה, שהרי אם ניתן תוספת כלשהי לשופט הפורש מחר, גם הפנסיה שלו
תגדל בהתאם, כאילו הוא היה כפוף לביקורת המוגברת כל שנותיו על כס המשפט, בעוד שהוא
היה כפוף לה רק יום אחד (וזה משום שגם הפנסיה ה”צוברת” מושפעת מהמשכורת
האחרונה).


שקלול המרכיב הזה יוריד את העלות בערך למחציתה – 10 עד 20
מלש”ח בשנה.


כיוון שהתוספת הזאת תשולם רק לשופטים המכהנים כיום, וכיוון
שתוך כ-30 שנה, לכל היותר 40, כל המערכת תשלים כליל את “החלפת הדם”,
אפשר להעריך את כלל העלות ב-150 עד 300 מלש”ח, מפוזרים על פני כ-30 שנה, ויחד
עם סך-כל הפנסיות ההולכות ופוחתות (כיוון שבמהלך השנים רוב השופטים-בדימוס פורשים
גם מהחיים בכלל), הרי גם סך-כל הפנסיות המוגדלות יפחת גם הוא.


וכאמור לעיל: כל התוספות האלה לא תחולנה לגבי שופטים שיתמנו
בעתיד, אלא רק לגבי “דור המדבר” – השופטים המכהנים כיום, אשר יסכימו
לקבל על עצמם את עול הביקורת המוגברת.


בקיצור: העם היושב בציון יקבל תמורה נאה מאוד תמורת כספו,
וזאת בתנאי שהביקורת המוגברת תהיה ביקורת אמיתית, יסודית ואמינה.


לכל אלה אני אדאג בתור שר המשפטים הבא של מדינת
ישראל (תנו לייק!!!)
.


______________


למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות –
נא לשתף!


נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה
מכאן)


אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן
אלישבע”
*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף
הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר
*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא


דוקודרמה:
זרוק
אותו לאיראנים
איך
נפטרנו מאשר גרוניס







כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר