על מקהלת הבדימוסים והצעות החוק של הח”כים יריב לוין ואיילת שקד

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/36141
 

שמחה ניר, עו”ד 21.11.2013 22:26
על מקהלת הבדימוסים והצעות החוק של הח"כים יריב לוין ואיילת שקד

פעם אמרו שופטי ביהמ”ש העליון: אנחנו מבטלים חוקים של הכנסת מכוח חקיקה של הכנסת עצמה, שהסמיכה אותנו לכך. הם אמרו תמיד אתם יכולים לשנות את זה, אם אתם רוצים, אבל בכל פעם שזה על הפרק, הם זועקים שזו “פגיעה בדמוקרטיה”


“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

 

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד

 

 תחת הכותרת רודפי צדק: קרב הבלימה של שופטי בג”ץ לשעבר מביאה לנו שרה ליבוביץ-דר (nrg 25.10.2013) דברים מעניינים מאוד מפי מקהלת הבדימוסים של ביהמ”ש העליון.

הפעם הדברים נאמרו בעקבות שלוש הצעות חוק של ח”כ יריב לוין מהליכוד ביתנו ושל ח”כ איילת שקד מהבית היהודי, אשר יעלו בקרוב בכנסת. על פי הצעות החוק האלה, הכנסת תבחר את נשיא בית המשפט העליון, מספרם של שופטי בית המשפט העליון בוועדה לבחירת שופטים יצומצם משלושה לאחד, והכנסת תוכל לחוקק מחדש חוקים שבוטלו בידי בית המשפט העליון, והבדימוסים דליה דורנר, יצחק אנגלרד ואליעזר גולדברג מזהירים אותנו מ”ערעור הדמוקרטיה”: “מחר הם יבטלו את בג”ץ.

 

דורנר מתבכיינת, אבל לא בלי מידה מסויימת של צדק:

 

“יש לי הצעה לחברי הכנסת: למה שלא תבטלו את בג”ץ וזהו, למה אתם מדברים כל כך הרבה? תבטלו את בג”ץ, אתם הרי יכולים לעשות כל מה שאתם רוצים”.

 

אנגלרד מדבר רב-מפרקית:

 

“הדבר המסוכן ביותר לבתי המשפט הוא פוליטיזציה. הבעיה היא שאנשים שתוקפים את בית המשפט העליון בכלל לא קראו את פסקי הדין … ולא מבינים שבמהותו בית המשפט אמור לשמור על זכויות המיעוט”.

 

אז נכון הוא שהפוליטיזציה היא מסוכנת לבתיהמ”ש (לא מקובל עלי שהיא המסוכנת “ביותר”, אבל זה נושא נפרד, ולא אגרר אחרי ההגנבה הזאת), וזה נכון גם שאנשים שתוקפים את בית המשפט העליון במקרים רבים לא קוראים את פסקי הדין (נראה שיגידו את זה עלי!), וזה נכון (לא ברור איך זה הוגנב לכאן) ש”במהותו בית המשפט אמור לשמור על זכויות המיעוט”, אבל מי אומר שהוא אכן עושה זאת?

 

גולדברג, גם הוא רב-מפרקית:

 

“תמיד היו כאלה שלא היו מרוצים מבית המשפט העליון, זה לא חדש, אבל עד עכשיו המערכת מתפקדת כראוי בלי מעורבות פוליטית. אני לא מוצא סיבה לשנות את המצב הקיים. אם רוצים להרע את המצב הקיים, שיעבירו את הצעות החוק; אם רוצים להיטיב את המצב, לא זו הדרך”.

 

עוד רב-מפרקי של אנגלרד, אשר, כאמור לעיל, מייחס לאחרים “אי הבנה”, כאשר הוא עצמו לא מבין את אחד הדברים הבסיסיים ביותר:

 

“בכל דיון משפטי תמיד יש צד אחד שמפסיד, ולכן תמיד יהיו אנשים שלא יאהבו את בית המשפט. זה מתח טבעי, אם כי חז”ל אומרים שאסור לקלל שופטים. המסורת היהודית תמיד הייתה מודעת למתח שבין שופטים לפוליטיקאים. זה מגיע עד לימי התנ”ך. אבשלום הצליח להמריד את העם נגד דוד המלך, שנחשב שופט מוצלח. הוא עמד מחוץ לבית המשפט, ולכל מי שהפסיד אמר: ‘אם אני הייתי מלך, היית מנצח'”.

 

אז לא, מר אנגלרד, יש דבר שאתם לא מבינים, וגם לא רוצים להבין: אמון הציבור נבחן דווקא בעיניו של הצד המפסיד, שייצא בהרגשה שאמנם הוא הפסיד, אבל השופטים עשו מלאכתם במקצועיות, בחריצות – וביושר. דא עקא שלא זו בלבד שאתם לא טורחים על כך, אלא שאתם עושים הכל כדי שהוא ייצא בהרגשה הכי רעה (“עם טעם מר בפה”, כלשונו של חברך, יצחק זמיר, באותו ההקשר ממש – אבל לפני שהוא הצטרף למקהלת הבדימוסים-לעתיד), וזאת כדי שהוא כבר לא יחזור אליכם – לא בתביעות ועתירות נוספות, לא בערעורים, ולא בכפירות באשמה. שיעשה לכם חיים קלים.

 

ומה הקשר בין זה לבין המתח שבין שופטים לפוליטיקאים, והאם רק המסורת היהודית “תמיד הייתה מודעת לכך”? לא, אין שום קשר: או שהרגשתו של הצד המפסיד אינה רלוואנטית, או שהמסורת היהודית אינה רלוואנטית, אבל כשאתה מחבר את השניים – אף אחד לא שמם לב לזה.

 

גם דורנר רב-מפרקית:

 

“בשנים האחרונות יש חברי כנסת שמציעים הצעות לא דמוקרטיות וקשות, ואני מצטערת על כך. בית המשפט חשוב למדינה שלנו. אם היינו דמוקרטיה עם חוקה, הם לא היו יכולים לעשות את זה. במדינה דמוקרטית אף רשות לא יכולה לעשות את מה שהיא רוצה. למרבה הצער, לכנסת הזאת יש יכולת לבטל אפילו חוקי יסוד. מבחינה תיאורטית, לרוב השולט יש אפשרות לעשות הכל. הם יכולים לבטל את חוקי היסוד. חוקי היסוד, שהם החוקה שלנו, אינם משוריינים, אבל יש לנו שריון פוליטי. אני מקווה שחברי הכנסת לא יעבירו את החוקים האלה. הכנסת צריכה להגביל את כוחה. אבל מה אני יכולה לעשות, כל שנה הפוליטיקאים מעלים הצעות כאלה, זה לא חדש”.

 

הבה נפרק את המשפט הזה לגורמיו:

 

בשנים האחרונות יש חברי כנסת שמציעים הצעות לא דמוקרטיות וקשות, ואני מצטערת על כך” …

 

במה ההצעות האלה “לא דמוקרטיות”? לדורנר אין תשובה של ממש, ולכן היא מעמיסה עלינו ערב-רב של מלל, להסחת-הדעת:

 

“בית המשפט חשוב למדינה שלנו” …

 

אמת ויציב.

 

“אם היינו דמוקרטיה עם חוקה, הם לא היו יכולים לעשות את זה” …

 

זה נכון במדינה רבה מאוד, אבל כל חוקה ניתנת לשינוי, עם רוב מיוחס זה או אחר.

 

“במדינה דמוקרטית אף רשות לא יכולה לעשות את מה שהיא רוצה” …

 

גם זה נכון, אבל לא לגבי השופטים במדינת ישראל, אשר עושים מה שהם רוצים, באין מפריע, והנה – שומו שמיים! – בא המחוקק ומבקש להכניס גם את השופטים לאותה “מסגרת דורנר” – ופתאום הם קופצים על רגליהם האחוריות.

 

“למרבה הצער, לכנסת הזאת יש יכולת לבטל אפילו חוקי יסוד” …

 

גם זה נכון, אבל “הפה שאסר הוא הפה שהתיר”, ובחוקי-היסוד עצמם נקבע המנגנון לשינויים, ולכן מי שדעתו אינה נוחה היום היה צריך לזעוק חמס כאשר מלאכת החקיקה טרם הושלמה, ולדרוש שתוכנס בחוק היסוד הוראה האומרת שאת פיסקת ההגבלה לא יהיה ניתן לבטל – לעולם. היו זורקים אתכם מכל המדרגות!

 

מכל מקום – שום דמוקרטיה אינה יכולה ליצור חוקים אשר לעולם לא יהיו נתונים לשינוי או לביטול, כי בכך היא כובלת גם את ידי הדורות הבאים – “עד דור עשירי, עד עולם”.

 

“מבחינה תיאורטית, לרוב השולט יש אפשרות לעשות הכל. הם יכולים לבטל את חוקי היסוד. חוקי היסוד, שהם החוקה שלנו, אינם משוריינים, אבל יש לנו שריון פוליטי …”.

 

אהה! כאשר הפוליטיקה משריינת לשופטים את מה שהם רוצים – זה בסדר גמור …

 

“אני מקווה שחברי הכנסת לא יעבירו את החוקים האלה” …

 

נו, דורנר, אולי תגידי לנו מהם “החוקים האלה”, ומה הפסול בהם לעומת החוקים הקיימים”?

 

“הכנסת צריכה להגביל את כוחה” …

 

בכך אין שום חדש, דליה, משום שעל כן אין החולק, והכנסת, בחוקי-היסוד עצמם, כבר עשתה את זה, אבל כאשר את מבליעה את זה בתוך ים-המלל, אף אחד לא שם לב לים השטויות שאת פולטת בקובים ובטונות.

 

“אבל מה אני יכולה לעשות” …

 

לרוץ לכנסת, על מנת להיאבק על עמדותיך. להעמיד את עצמך למבחן הציבור , כאשר את לא בעמדה של כוח, אלא בעמדת שוויון מול הגב’ אלישבע, ונראה כמה קולות תקבלו כאשר האג’נדה המרכזית שלכם היא הגנה על הדמוקרטיה, ועל אמון הציבור בשופטיו.

 

ואולי, מי יודע, תקבלו כוח אלקטוראלי כזה שיאפשר לכם לדרוש את משרד המשפטים (אני לא יודע אם לצחוק או לבכות על האפשרות הזאת).

 

“כל שנה הפוליטיקאים מעלים הצעות כאלה, זה לא חדש”.

 

הנה, שוב מה שאני קורא שימוש מניפולטיבית בעובדות-אמת: אתם מתחילים ב”בית המשפט חשוב למדינה שלנו” (אמת ויציב) וגומרים ב”כל שנה הפוליטיקאים מעלים הצעות כאלה, זה לא חדש” – וגם זה אמת ויציב, אבל מה הקשר בין שתי האמיתות האלה לבין הסחורה שהיא, דורנר, מבקשת למכור לנו בתוך הסנדוויץ’ הזה?

 

תשובה למקהלת הבדימוסים – בקרוב.

 

______________

 

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

 

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

 

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים איך נפטרנו מאשר גרוניס

 



 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר