חלום ראשון

במהלך המשא ומתן לשלום בין ישראל לבין סוריה ולבנון נחתם בראשי תיבות הסכם על הסדרים כדלקמן:

• רון ארד, נעדרי סולטן-יעקב, אודי גולדווסר ואלדד רגב יוחזרו חיים (היותם בין החיים הוכחה עוד לפני השלמת ההסכם, החלום לא היה מעודכן, כמובן);

• ישראל תפנה את רמת הגולן עד לגבולות ה-6 ביוני, בהדרגה, תוך 10 שנים;

• תושבי הרמה אשר יחפצו בכך יישארו בבתיהם ובמשקיהם תחת הריבונות הסורית; אלה שלא יחפצו בכך יפוצו בידי נדיבה, ותינתן להם השהות הדרושה להקמת ישובים/בתים/משקים לפני הפינוי (דהיינו קודם יקבלו את הכסף, את האדמה החלופית ואת הזמן הדרוש לשיקומם, ורק עם סיום השיקום הם ימסרו את המפתחות);

• שטחי הרמה שיועברו לסוריה, וכן רצועת 40 הק”מ לאורך הגבול ישראל-לבנון, יפורזו, ולא יוחזקו בהם כוחות חמושים, למעט שוטרים אשר יצויידו בנשק קל (אקדחים להגנה עצמית);

• כל פעולת איבה תדוכא ביד רמה ע”י השלטון אשר בתחומו היא מתבצעת או מתארגנת;

• החיזבאללה יוכרז כארגון בלתי חוקי, ויפורק מנשקו;

• ראשי החיזבאללה וחבריו יוכלו להתאגד למטרות פולחן דתי בלבד, וגם זאת רק מעבר לרצועת 40 הק”מ הנ”ל;

• ארה”ב והאו”ם יעניקו לכל אחת משלוש המדינות מענק של 3 מילארד דולר לשנה. המענק ייועד לרווחתם של תושבי המדינות, וימומש בפיקוח האו”ם;

• חידוש פעולות האיבה, או הפרה של המוסכם בכל הנוגע לפירוז השטחים, יפסיק לאלתר את המשך פינויה של הרמה, ואת המענק למדינה האחראית להפרה;

• קרן המטבע העולמית תערוב לביצועו של ההסכם.

להשלמת התמונה יוער כי ממשלת ישראל קיבלה, לפני החתימה על ההסכם, חוות-דעת מקצועית מעו”ד אביעד ויסולי, מומחה בעל שם עולמי לערבויות בין-לאומיות, אשר אישר כי הערבויות שהוצעו הן מוצקות באופן מוחלט.

עו”ד ויסולי ציין, למען הסר ספק, כי חוות-הדעת שלו היא מקצועית-נטו, ואין בה משום הזדהות עם הצד הפוליטי של ההסכם. לחבריו במטה חיפה הוא הסביר כי עדיף הסכם מדיני גרוע עם ערבויות טובות מאשר הסכם מדיני גרוע עם ערבויות גרועות, או ללא ערבויות כלל.

לנוכח הידיעה על התפטרות הממשלה ועל הקדמת הבחירות בישראל עמדו הסורים והלבנונים על כך שההסכם יאושר ע”י ממשלת ישראל תוך שבעה ימים, שאם לא כן – ההסכם בטל ומבוטל, אוטומטית.

ממשלת ישראל התכנסה והחליטה לקבל את ההסכם, ואזרחים המתנגדים לו עתרו לבג”ץ, כשהם מסתמכים על פסיקת ביהמ”ש העליון לפיה, בתקופתה של ממשלת-מעבר, אין לממשלה סמכות לבצע מהלכים מדיניים מרחיקי-לכת ובלתי-הפיכים כאלה.

בשלב הזה אני מתעורר מהחלום, שטוף זיעה קרה.

חלום שני

במהלך המשא ומתן לשלום בין ישראל לבין החמאס נחתם בראשי תיבות הסכם על הסדרים כדלקמן:

• ישראל תיסוג אל הגבול הבין-לאומי;

• החמאס יפסיק את האש לעבר ישראל, ויעשה “מאמצים כנים” להפסקת האש מצד גורמים פלשתיניים שאינם סרים למרותו;

• החמאס יפעל “ברוח אוהדת” לאיתורו של גלעד שליט, ולהשבתו לארצו ולמשפחתו;

• החמאס ערב ב”מילת הכבוד” שלו לקיום ההסכם.

לנוכח הידיעה על התפטרות הממשלה ועל הקדמת הבחירות בישראל עמד החמאס על כך שההסכם יאושר ע”י ממשלת ישראל תוך שבעה ימים, שאם לא כן – ההסכם בטל ומבוטל, אוטומטית.

ממשלת ישראל התכנסה והחליטה לקבל את ההסכם, ואזרחים המתנגדים לו עתרו לבג”ץ, כשהם מסתמכים על פסיקת ביהמ”ש העליון לפיה, בתקופתה של ממשלת-מעבר, אין לממשלה סמכות לבצע מהלכים מדיניים מרחיקי-לכת ובלתי-הפיכים כאלה.

בשלב הזה אני מתעורר מהחלום, שטוף זיעה קרה.

חלום שלישי

לאחר פעילות מסדרונית עניפה הצליחה דורית ביניש, נשיאת ביהמ”ש העליון, לגייס את הרוב הדרוש בוולב”ש (הוועדה לבחירת שופטים) לבחירתם לביהמ”ש העליון של יקיריה – עוזי פוגלמן, דוד חשין ויהונתן עדיאל, כולם אורחים-לרגע בבית המשפט העליון.

משכך הווה, פנתה ביניש אל שר המשפטים, דניאל פרידמן, בדרישה לכנס את הוולב”ש.

פרידמן דחה את הדרישה, בציינו כי הממשלה היא ממשלת מעבר, ועל כן, לפי פסיקת ביהמ”ש העליון הוודה אינה מוסמכת לבחור שופטים, עד לאחר הבחירות וכינונה של ממשלה חדשה, אשר תזכה אמון הכנסת. פרידמן הוסיף ואמר כי הוא רואה את עצמו נתון למרות הדין בסוגיית בחירת שופטים בעת הזו, כפי שפורשה בפסיקת בית המשפט העליון, אשר גם אם הנשיאה אינה מסכימה, לה היא מצווה כאזרחית וקל וחומר כנשיאת בית המשפט העליון להרכין ראשה בפניה.

ביניש אינה טומנת ידה בצלחת, ועונה לפרידמן שהיא חשה תחושה לא נוחה מכך שהוא מתקשה להשלים עם כך שהיא גייסה רוב למועמדים שאינם מקובלים עליו, ועל שהיא “העזה” לחלוק עליו.

על כך עונה פרידמן לביניש:

“נדמה כי אין צורך לומר כי כמי שהקדיש את מרבית חייו הבוגרים לקידום המשפט בישראל – זה יקר לי, ככל הנראה הרבה יותר מאלה שמתהדרים לשווא בתואר של מי שמבקשים את טובתו”.

ומוסיף:

“על רקע זה מצאתי את עצמי מוסיף ותוהה אם יש לאותה דרישה לכינוס הוועדה קשר עם העובדה שכבוד הנשיאה הצליחה לגייס תומכים במועמדים שהיא חפצה ביקרם”.

וכמובן שהוא לא שוכח להעיר לביניש על סגנונה הבלתי מאופק ובלתי מרוסן, הבוטה והמשתלח.

ביניש רואה ש”אין עם מי לדבר”, ויחד עם חבריה לוולב”ש – איילה פרוקצ’יה ואדמונד לוי – היא עותרת לבג”ץ נגד שר המשפטים, בתפקידו כיו”ר הוולב”ש, על מנת לחייבו לכנס את הוועדה.

שר המשפטים משיב, כשהוא מסתמך על פסיקת ביהמ”ש העליון, כי בתקופתה של ממשלת-מעבר אין לוולב”ש כל סמכות לבחור שופטים, וכי הוא לא נתבקש לכנס את הוועדה לכל מטרה אחרת.

בשלב הזה אני מתעורר מהחלום, שטוף זיעה קרה.

ועכשיו הגידו אתם

אני לא יודע מה פסק הבג”ץ, כי בכל אחד מהחלומות התעוררתי בדיוק ברגע הקריטי, ואיש עוד לא המציא פטנט שעושה save אוטומטי לחלום שנתקע במצב של not responding, ומאפשר לפתוח אותו מחדש מתי שרוצים.

כיוון שכוח-הדמיון שלי מוגבל, יחסית, אני מזמין אתכם, הקוראים, להמשיך הלאה, ולהמציא לנו את פסקי-הדין בכל שלוש העתירות לבג”ץ.

במיוחד מעניין אותי לדעת אם קיימת אפשרות לפסקי-דין שונים בשתי העתירות הראשונות.

ועוד מעניין אותי מה יקרה אם שתי העתירות הראשונות, או אפילו כל שלושתן, תהיינה נידונות בפני אותו ההרכב, אחרי שהוחלט לדון בהן ביחד.

מערכת התגובות (למטה מכאן) לרשותכם ולשרותכם. תודה.

________________

המלצת היום: אדמונד לוי, צנזור התחושות, אידיוט בלתי נלאה

קישורים נוספים:

הבג”ץ דורך לאנשי הימין על היבלות הפוליטיות – רק אז הם מתבכיינים

הבג”ץ דורך להם על היבלות הפוליטיות – רק אז הם מתבכיינים (ב): הפעם זה בשמאל