סמרטוט אדום, טור שבועי, 6 בינואר 2013: על הסרבנות

סמרטוט אדום, טור שבועי, 6 בינואר 2013: על הסרבנות

גדעון ספירו
06.01.2013 20:59
הפכה יעד לשנאה רושפת

הפכה יעד לשנאה רושפת


על הסרבנות *** חנין זועבי *** הנדיב החדש *** פיקציית שטח A



המאמר
ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

אל
תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”

לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר  לדף הפייסבוק של האתר של קימקא  לסגור את
לשכת עורכי הדין

מחזה הדוקודרמה החדש: זרוק
אותו לאיראנים

איך נפטרנו מאשר גרוניס

על
הסרבנות

נפתלי בנט, העומד בראש מפלגת הבית היהודי, הוא עתה הכוכב
התורן של הפוליטיקה הישראלית. על פי הסקרים הוא יותר ממכפיל את הסיעה בכנסת. מדובר
במפלגת ימין קיצוני, מפלגת מתנחלים, שמצליחה לשווק עצמה בצורה שקורצת לבוחרים
דתיים, שנהגו להצביע ליכוד. לדעת הסוקרים הבית היהודי גדל על חשבון הליכוד ואכן
הסקרים האחרונים מראים שהחיבור בין הליכוד בראשות נתניהו לבין ישראל ביתנו בראשות
ליברמן, מקבל פחות ממה שיש להם בכנסת היוצאת כאשר הופיעו בנפרד. כל זה מכניס את
הליכוד ללחץ שבא לידי ביטוי במודעות בחירות התוקפות את הבית היהודי.

מפלגת הבית היהודי היא אחד השותפים הטבעיים בממשלת הליכוד
שעתידה לקום אחרי הבחירות, בהנחה שמחנה הימין שומר על הרוב בכנסת. נתניהו רוצה
לשמור לפחות על הפערים הקיימים היום בינו לבין שותפיו (נתניהו+ליברמן 42 ח”כ
כאשר הבא אחריהם ש”ס עם 11)  שיקשו על
יכולת התמרון לדרוש תיקים בכירים. בנט עם תשעה מנדטים וליכוד ביתנו עם 42 מגביל את
כושר המיקוח של בנט באשר לתיקים, לעומת זאת, בנט עם 15 מנדטים וליכוד ביתנו עם 35
מנדטים, כפי שהסקרים מראים בימים אלו, יאפשרו לבנט לדרוש תיקים בכירים שנתניהו
מתכנן לשמור למפלגתו. זהו הרקע הפוליטי להתגוששות הפנימית במחנה הימין.

יש גם היבטים נוספים של מתחים אישיים, כאשר בנט כיהן בעבר
כראש לשכתו של נתניהו והם נפרדו בטונים צורמים, אבל זה לא משנה את העובדה שההקצנה
הימנית בליכוד והקיצוניות הימנית הקיימת במפלגת הבית היהודי הופכות את שתיהן לבני
ברית טבעיים.

לא מכבר התראיין בנט בתוכנית הראיונות של ניסים משעל.
התוכנית משודרת בערוץ 2, ערוץ הטלוויזיה הנצפה ביותר בישראל. בתוכנית זו מתראיינים
מדי שבוע אישים פוליטיים ממפלגות שונות לקראת הבחירות לכנסת. ניסים משעל הוא
מראיין אגרסיבי והוא מצליח לעתים להוציא ממרואייניו הצהרות שלא התכוונו לתת
מלכתחילה. כאשר שאל משעל את בנט, ששירת כקצין בצבא, האם יציית לפקודה לפנות
התנחלויות, ענה כי ילך למפקדו ויודיע כי אינו מסוגל לבצע את הפקודה, במלים אחרות,
יסרב.  תשובה זו הציתה מעין מחול
חרבות.  כל המחנה הציוני מהליכוד ועד
לחלקים מהשמאל הציוני גינו את דבריו של בנט. אין מקום לסרבנות בצבא טענו כולם.
נתניהו הגיב כי מי שמצדיק סרבנות מימין נותן לגיטימציה לסרבנות משמאל. כך נתן
נתניהו את הטון ואחריו חזרו מכל קצות מהמחנה הציוני על המנטרה “שאין לערב את
הצבא בפוליטיקה” (כאילו יש דבר כזה כמו צבא א-פוליטי) “ואין מקום
לסרבנות בין מימין בין משמאל” וכך יצרו סימטריה בין שני הסירובים.

אם כן חברים, אני כופר בסימטריה זו. להשקפתי, אין דין מנדלה
כדין אל קאעידה, אין דין מרטין לותר קינג כדין הקו קלוקס קלן וכדי להקצין את
הדברים למען יובנו היטב גם בישראל הימנית, אין דין חייל גרמני שנכלא משום שסירב
להשתתף ברצח יהודים כדין חייל גרמני שנכלא משום שסבר כי רצח היהודים מתבצע בקצב
איטי מדיי.

ומהעולם חזרה לביצה העכורה שלנו. הסרבן משמאל מסרב למען
דמוקרטיה בעוד הסרבן מימין מסרב למען דיקטטורה; הסרבן משמאל מסרב להשתתף בהפרת
זכויות אדם ובשליטה על עם אחר, הסרבן מימין תומך בהמשך הכיבוש והדיכוי; הסרבן
משמאל מאמין כי זכויות אדם הן אוניברסאליות, הסרבן מימין תומך בזכויות ליהודים
בלבד והמשך משטר האפרטהייד בשטחים הכבושים; הסרבן משמאל מסרב להשתתף בהרג ילדים
נשים, זקנים ושאר אוכלוסייה אזרחית, הסרבן מימין אדיש לגורלם כל עוד מדובר בערבים.
במלים אחרות הסרבן משמאל פוסע בהשראתם של חסידי אומות העולם, הסרבן מימין צועד
ברותם של הקו קלוקס קלן (
K.K.(K ושאר גזעני העולם לדורותיהם, כולל הסניף הישראלי הפועל משני צידי
הקו הירוק בהשראת הסיסמה “כהנא צדק”. 
על פי המסורת היהודית, הסרבן משמאל פועל לפי הכלל של הלל הזקן, על תעשה
לזולת את אשר שנוא עליך, הסרבן מימין פועל לפי הכלל  הכהניסטי את אשר שנוא עליך תעשה לזולתך.

חנין
זועבי

איני מכיר את ח”כ חנין זועבי, מעולם לא פגשתי אותה.
אני מכיר אותה רק כאישיות פוליטית, וככזו היא מאד מוצאת חן בעיני. השתתפותה במשט
המרמרה הציתה להבות של הסתה נגדה והיא הפכה יעד לשנאה רושפת. הימין לגווניו
השונים, התגולל עליה, הכפיש אותה, ניסה להביכה. לעתים זה הגיע לסף של אלימות בכנסת
ומחוצה לה. אבל לא רק הימין, גם מה שקרוי המרכז שיש לו יומרה להיות יותר שקול,
השתתף בנשף השנאה היוקדת, כולל ייזום הצעות חוק השוללות ממנה את זכויותיה כחברת
כנסת. האגף הסוציאל דמוקרטי, כמו מפלגת העבודה, שמנהיגתה מתעקשת לא להיות שמאל,
אבל למרבה האירוניה חברה באינטרנציונל הסוציאליסטי, בחלקו השתתף בקקפונייה המרושעת
וחלק אחר שתק ולא התייצב להגנתה.

ח”כ מירי רגב, הצווחנית הלאומית והפשיסטית הגאה
ממפלגתו של ראש הממשלה נתניהו, נשאה נאום הסתה בכנסת בהגדירה את חנין זועבי  “מחבלת ובוגדת” והציעה לה לעבור לעזה
תוך שימוש בערבית עילגת. התקשורת הממוסדת שיתפה פעולה עם מסע ההסתה שכלל כמובן
שקרים לאין ספור, ובכך הפיצה את השנאה לכלל האוכלוסייה. הטוקבקים היו גדושים
בהצעות איך  לטפל ב”בוגדת” החל
מגירושה, עבור למאסר עולם וכלה בהוצאתה להורג. אין ספק, מסע ההסתה השיג את יעדיו.

במצב דברים זה אין פלא שוועדת הבחירות המרכזית, בה יש לימין
רוב, החליטה לפסול את חנין זועבי להתמודד בבחירות הקרובות לכנסת. העילה הפורמלית
הייתה השתתפותה במשט המרמרה שבישראל הוצג כ”פעולת טרור”, ובכל מי שהיה
על האונייה, כולל סופרים, עיתונאים מ-4 קצוות תבל, הוטל רבב של “משתפי פעולה
עם הטרור”. כך, במחי הגדרה שרירותית, שאין לה כל אחיזה חוקית או מוסרית, הפכו
את ח”כ זועבי ל”מחבלת”. לימין זה בכלל לא משנה שהיועץ המשפטי
לממשלה החליט שאין מקום להעמידה לדין, שהיא 
לא הורשעה בעבירה כלשהי, שבניגוד לליכוד, לישראל ביתנו ולש”ס שבין
מועמדיהן לכנסת יש עבריינים מורשעים, חנין זועבי היא צחה כשלג.

הסוגיה היא לא רק פורמלית. גם לגופו של נושא נהגה חנין
זועבי כדין. בהשתתפותה במשט היא מילאה את תפקידה כחברת כנסת. היא מתנגדת למצור על
עזה, וחובתה, לא רק זכותה, לנקוט בכל פעולה לא אלימה שמביאה לידי ביטוי את
עמדותיה. בשביל זה יש חוק חסינות חברי הכנסת. מי שהפעיל טרור בפרשת המרמרה, הוא
צבא “ההגנה” לישראל שתקף את האוניה הלא חמושה והרג 13 מנוסעיה רק בגלל
שביקשו להגיע לעזה כביטוי לא אלים להתנגדותם למצור. מי שמשתף פעולה עם הטרור הוא
הימין הישראלי המפעיל טרור לא רק על עזה, גם על הגדה. חנין זועבי היא זו שפועלת
נגד הטרור הישראלי ובנושא זה היא בת בריתי.

בסוגיית המצור על עזה חנין זועבי היא עמיתה למאבק.
בניגוד  אליה הצלחתי להגיע לעזה, חודש לפני
פשעי עופרת יצוקה, עם ספינת סיוע הומניטרי שהביאה תרופות. בין נוסעיה היו כלת פרס
נובל לשלום מריד מגווייר, רופאים מארצות שונות ומתנגדי המצור, גם הם ממדינות
מגוונות, כולל כאמור כותב שורות אלו.

לישראל חזרתי דרך מחסום ארז, שם חיכתה לי מכונית משטרה
שהסיעה אותי לתחנת משטרת שדרות לשם חקירה משטרתית. במשטרה הודיע לי החוקר שהפרתי
את החוק בביקורי בעזה. איזה חוק, שאלתי, והוא מנה את הוראות אלוף פיקוד הדרום
האוסר על ישראלים לבקר בעזה. השבתי לחוקר כי הוראות אלו לא היו מוכרות לי, אבל גם
אם הייתי יודע על קיומן הייתי משתתף במשלחת, כי אינני מכיר בסמכותו של האלוף לקבוע
עבורי היכן לבקר ברחבי העולם והיכן לא. במדינות פשיסטיות זאת פרקטיקה מקובלת, האם
אנו כבר בשלב הפשיסטי, שאלתי את החוקר, אינני עוסק בפוליטיקה, ענה. הגבתי בשאלה:
והחקירה שאתה עושה עכשיו, אינה פוליטית? חילופי דברים אלו לא מופיעים בדו”ח
החקירה.  

ככל שאני מעמיק לחשוב בפרשת חנין זועבי אני נוטה לדעה
שהשתתפותה במשט המרמרה הייתה עילה להיאחז בה אבל שורשי האיבה האמיתיים טמונים במקומות
אחרים. ישראל היהודית, הגזענית והקולוניאלית, לא יכולה להכיל את ניפוץ הסטריאוטיפ
של אישה ערביה, ורואה במקומה אישה ערביה צעירה, חילונית, משכילה, מודרנית, גאה,
ליברלית, בעלת השקפת עולם דמוקרטית, שמתייצבת מול הציבור היהודי בלי חנופה, בלי
נחמדות מעושה, וללא התנצלות תובעת את זכויותיה וזכויות בני עמה הן כאזרחים והן
כעם.

היא אומרת  ליהודי
ישראל, חבריי ואני תמכנו בפיתרון שתי המדינות כאשר הקו הירוק הוא קו הגבול. אבל
אתם רציתם הכול, התיאבון הטריטוריאלי סתם לכם את צינורות החשיבה והעביר אתכם על
דעתכם ודתכם, העברתם חצי מיליון יהודים לשטחים הכבושים, ובכך הכשלתם את ההזדמנות
ועתה אין מנוס מפיתרון דרום אפריקאי, רוצה לומר, מדינה אחת לשני העמים, מדינה
דמוקרטית, שוויונית, מדינת כל אזרחיה, חוק השבות יחול גם על הפלסטינים באשר הם,
וכפי שקלטתם מיליון מהגרים מברית המועצות, כך תקלוט המדינה החדשה מיליון פליטים
פלסטינים, ואף יהודי לא יגורש, כי המדינה הדמוקרטית החדשה, ליד קימום כפרים נטושים
בגליל, תקים ישובים חדשים, וכפי שהקמתם את עפולה עלית ונצרת עלית נקים את צפת
תחתית וצפת עלית, נוסיף שכונות בירושלים, ביפו, נבנה באשדוד רובעי ח’ ט’ וי’,
נגדיל את אשקלון, נרחיב את חיפה ונשקם את עזה, נחסל את האפרטהייד באריאל ושאר
הישובים שהוקמו בגדה ליהודים בלבד ונפתח אותם לכל אזרחי המדינה הדמוקרטית, יהודים
אם ירצו יגורו בשכם ג’נין ויריחו ופלסטינים בתל אביב, רעננה, כפר ויתקין וסביון,
האפוטרופוס לנכסי נפקדים יחזיר את הרכוש לבעליהם, וישולמו פיצויים למי שרכושם לא
יוכל להיות מוחזר, כפי שעשו הגרמנים עם הרכוש היהודי. למדינה הדמוקרטית יהיה
פרלמנט בן שני בתים, בית עליון ובית תחתון וחוקה דמוקרטית, ותהיה הפרדת הדת
מהמדינה ויהיו נישואין אזרחיים, בקיצור, זו תהיה אחלה מדינה שסוף סוף תצדיק את
התואר הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. כך, למרבה האירוניה יוגשם חזונו של זאב
ז’בוטינסקי, שהיה ממבשריה של מדינת כל אזרחיה, כשכתב כי כאשר ראש ההמשלה יהיה
יהודי, סגנו יהיה ערבי ולהיפך. מי שמפקפק בכך, ישאל את פרופסור זאב צחור, איש תנועת
העבודה ומי שהיה מזכירו של דוד בן גוריון, שערך מחקר מקיף על כתבי ז’בוטינסקי
לקראת ספרו “כשטרוצקי וז’בוטינסקי נפגשו” (הוצאת ידיעות ספרים 2012).
צחור טוען כי אנשי הליכוד, שתמונת מנהיגם ז’בוטינסקי ניצבת במשכנם, קרוב לוודאי
שלא קראו את כתביו, ואם קראו, לא   הבינו.

ועד שחזון המדינה החדשה יקרום עור וגידים, מזכירה חנין
זועבי לישראלים היהודים שהיא בת לעם הילידי ועל כן בעלת זכות בארץ הזאת.  היא 
מסתכלת להם בלבן של העיניים ואומרת, תראו מה יצא מהפרויקט הציוני של יצירת
“יהודי חדש” – יומרה מתנשאת שהביאה בכנפיה יהודי ברוטלי, כוחני, יהיר,
גזעני, לאומני ופונדמנטליסט דתי. וריאציה יהודית של אל קאעידה (כל המילים שייחסתי
לה, הם בחירה שלי המשקפים את פרשנותי על דעותיה, ולא מחייבים אותה – ג.ס.). ראשי
הממסד הציוני למפלגותיהם השונות, מהימין הפשיסטי ועד לשמאל, תולשים את שערותיהם
מרוב תסכול, לא יכולים לשאת את עוז רוחה ומוצאים מפלט בהשתוללות מקרתיסטית-
פוטינית. נכון שהיא לא כך נחמדה אל ישראל. מדוע שתהיה? מה ישראל עשתה למען בני עמה
מלבד להרוג בהם, לגרשם, לעשוק אותם, לרדות בהם, להפלותם ולשדוד את נכסיהם?

תשעה שופטי בית המשפט העליון החליטו לבטל את פסילת חנין
זועבי והיא תתמודד בבחירות הקרובות שתתקיימנה ב- 22 בינואר השנה. זו ידיעה טובה
וגם מפתיעה בהתקבלה פה אחד. ב-45 שנות כיבוש עבר בית המשפט העליון תהליך של
התקרנפות והרכנת ראש בפני הכיבוש. נראה שעדיין נותרו  הבהובי דמוקרטיה עמומים שטרם כובו ואחת לכמה
שנים מתפרץ לו הבהוב כזה והשמחה שרויה במעוננו עד לאכזבה הבאה.

הנדיב
החדש

הברון אדמונד ג’יימס דה רוטשילד זכה לכינוי הנדיב הידוע על
שום פעילותו הציונות שהתבטאה בעיקר בתרומותיו הכספיות להקמת המושבות הראשונות  כמו ראשון לציון וזיכרון יעקב.  עתה נולד נדיב חדש, המתנחל משה פייגלין, איש
הימין הקיצוני שעומד בראש הארגון “מנהיגות יהודית”. הוא שם לו למטרה
לכבוש את הליכוד מבפנים, ועד כה הישגיו מרשימים. הוא הצליח להיבחר למקום ריאלי
ברשימת הליכוד ביתנו לכנסת שתיבחר החודש. 
הוא העטיר שבחים על היטלר והרוויח ביושר את מעמדו כפשיסט. השבוע הציע לעודד
הגירת פלסטינים מהגדה לארצות הים באמצעות מתן חצי מיליון דולר לכל משפחה שתסכים
להגר.  מאין ייקח את הכסף לא ברור, אבל הבה
נניח שהצליח לגייס את המיליארדים, ויעבור בית בית ויציע את מרכולתו באדיבות,  ונניח שפלסטינים יסרבו להמיר את מולדתם תמורת
חופן דולרים. הוא לא רוצה לראות ערבים מול העיניים, ולכן הוא מתכנן טרנספר. הוא
יתחיל בדרכי נועם, חצי מיליון דולר לא הולכים ברגל, ויהיו בוודאי משפחות פלסטיניות
שלא יעמדו מול הפיתוי הכספי. להערכתי הרוב הגדול ידחה את ההצעה, ואז, מה יעשה?
יעבור לשלב המשאיות? ואם גם זה ייתקל בקשיים, יקים משרפות? לא מדובר כאן באיזה
ליצן פוליטי ממפלגה שולית שלא עוברת את אחוז החסימה, אלא באיש רציני ומפחיד ממפלגת
השלטון. הבה נזכור ונזכיר כי בתחילה זלזלו גם בהיטלר, ובסוף קיבלו את אושוויץ.

שאלה שצריכה להטריד כל שוחר דמוקרטיה וזכויות אדם שלא ייכלל
בתוכנית הטרנספר, מה יהיה גורלו  במשטר
אותו ינהיגו פייגלין וחבריו? יהודים כמוני מוכתמים באתרי ימין כ”בוגדים”
ו”אוהבי ערבים”. אינני רשאי לדבר בשם כל הבוגדים, אלא בשמי בלבד. שאלתי
לפייגלין: האם אפשר לכלול אותי במסגרת העסקה? למה להפריד בין  ערבים לאוהביהם? מה פשר האפליה הזו? תמורת חצי
מיליון דולר אני מתעופף מפה, כי אינני רוצה לחיות במדינה ללא ערבים ואינני רוצה
לחיות במדינה בה שולטים פייגלין וחבריו.

פיקציית
שטח
A

בטורי הקודם דיווחתי על ביקורי ברמאללה וציינתי בין השאר כי
על פי הסכמי אוסלו רמאללה נמצאת בשטח
A בו אמורה להיות שליטה ביטחונית ואזרחית של הרשות
הפלסטינית. ישראל עושה צחוק מההסכם. צבא הכיבוש הישראלי חודר לרמאללה כל אימת
שמתחשק לו, פולש למשרדים, זורע הרס, עוצר אנשים והרשות עומדת מושפלת חסרת אונים.
להלן דוגמה לאיזה אבסורד מביא הכיבוש את הדברים.

איימן אמין אחמד נאצר הוא פעיל בארגון א-דמיר, שמשרדיו
ברמאללה. זהו ארגון של עורכי דין הנותן הגנה משפטית לעצירים פלסטינים.

כאן אני נעזר בדיווח של חוה הלוי וניצה אמינוף, פעילות
מחסום ווטש שעושות עבודת קודש כמשקיפות בבתי הדין הצבאיים.

דיווחיהן מאירים את אחת הפינות החשוכות של הכיבוש, שהציבור
ממעט להיחשף אליהן, וחושפות את עוולות ופשעי השיפוט הצבאי. כבר אמרו לפני כי הקשר
בין משפט במשטר דמוקרטי לבין משפט בבית דין צבאי של משטר קולוניאלי דומה לקשר שבין
תזמורת צבאית לקונצרט של תזמורת פילהרמונית. הדיווחים של פעילות מחסום ווטש על
המתרחש בבתי המשפט הצבאיים מאשרים תזה זו במדויק.

רשות בדיבור למשקיפות:

“בית
המשפט הצבאי בעופר 17.12.12

משקיפות:
ניצה אמינוב, חוה הלוי
(מדווחת) 

אולם
מס. 5

משפטו
של איימן אמין אחמד נאצר – ת.ז. 981581069

שופט:
מאיר ויגיסר

סנגור:
מחמוד חסאן מארגון א-דמיר

איימן
אמין אחמד נאצר  עצור מ 15.10.12. באותו
לילה פרצו לביתו כוחות גדולים של צבא ומסתערבים בליווי כלבים, הפכו את ביתו
והחרימו את הטלפון והמחשב הנייד וחלקים ממחשב ילדיו. הצבא החזיק בו למעלה משעה
בחקירה בביתו בנפרד מבני משפחתו שהוחזקו בחדר אחר תחת איומי  נשק. לאחר מכן הוא הובל לבית מעצר במגרש הרוסים
בירושלים. ב 22.11.12 הועבר איימן ממגרש הרוסים לכלא מגידו לבידוד יחיד. הוא הוחזק
למשך 39 יום בחקירה בתנאי אחזקה קשים ובלתי אנושיים והיה נתון כנראה לעינויים
וליחס משפיל, אכזרי ובלתי אנושי. הוא נחקר, לעתים 20  שעות ברצף כשהוא כבול בידיו לגב הכיסא ורגליו
לרגלי הכיסא. בשלבים מסוימים של החקירה הוא נחקר עם כיסוי על עיניו והיה נתון
לאיומים מצד החוקרים כי ייכלא לכל ימי חייו אם לא יודה באשר מייחסים לו….

איימן
דיווח לעורכי הדין שלו כי במהלך החקירה איבד לעתים את התמצאותו בזמן וסבל מכאבי גב
קשים.

עד כאן,
הכל כרגיל. שום דבר מיוחד.

כמה
ימים לפני הדיון פלש הצבא באישון לילה למשרדי הארגון ברמאללה. החיילים שדדו גם משם
מחשבים וציוד אחר והטביעו את חותם התרבות הישראלית.  אני מצרפת פה את נוסח כתב האישום שניסחה התובעת
הצבאית אגרנש אגניהו. הוא כל כך אבסורדי  שאין
טעם לפרט מה אמר השופט ומה אמר התובע וכל היתר משום שמבעד לניסוחים המשפטיים אפשר
לשמוע את חריקת השיניים הצבאית לרעיון שהפלסטינים עוד לא איבדו את היכולת לחשוב
ולרצות. כשקוראים את כתב האישום הזה מבינים שכל הביורוקרטיה המשפטית שאכן מתקיימת
שם, היא רק קצף על פני המים, שעשועי לשון וניסוח, תיאטרון בובות ועוד כהנה וכהנה
הגדרות המכסות (בלי הצלחה) על מערכת של דיכוי, איומים והפחדה”.  

עד כאן ציטוט מדו”ח המשקיפות.

אז זה מה שעשיתי. עיינתי בכתב האישום, וניכר על פניו שאין
עילה לאישום זולת המטרה של השב”כ לטרטר, לענות לשבור ולפורר את חישוקי
ההתנגדות לכיבוש, גם כאשר מדובר בפעילות פוליטית לגיטימית.

סעיף אישום ראשון: חברות בהתאחדות בלתי מותרת לפי תקנות הגנה לדעת חירום
1945, ירושה מהכיבוש הבריטי (עליהן אמר בשעתו יעקב שמשון שפירא, מי שהיה שר
המשפטים בממשלת אשכול, כי הן תקנות נאציות). ממועד לא ידוע למאשימה, הוא חבר ופעיל
בחזית העממית. מה הוא עשה שם? “פעילות ציבורית”. מיד עולה השאלה: הרי
מדובר בשטח
A בשליטה ביטחונית ואזרחית של הרשות, ושם החזית העממית חוקית, מדוע
ישראל חוטפת אותו, מענה אותו כאשר אין כל עבירה?

סעיף אישום שני: העברת 200 ש”ח למימון תחבורה שתביא משתתפים לתהלוכה לציון יום האסיר
הפלסטיני. אז גם זה אסור לפלסטינים, להזדהות עם אסיריהם.

סעיף אישום שלישי:  נוכחות באסיפה של
התאחדות בלתי מוכרת, להזכירכם, היא מוכרת ברשות. גם סוג “העבירה” מוכיח
על היטפלות לאדם שלא חטא. השב”כ ממציא עבירות חסרות שחר שהיו אופייניות
בגרמניה הנאצית.

סעיף אישום רביעי: היה שותף לארגון עצרת זיכרון מטעם החזית העממית לשהיד אבו
עלי מוצטפא. לא רק שאסור להזדהות עם האסירים, גם אסור לזכור את החללים. רק לנו
מותר לקיים עצרות זיכרון וימי זיכרון לכל מיני טרוריסטים שרצחו ערבים.

סעיף אישום חמישי: נוכחות  בעצרת
לכבוד יום הזיכרון של השהיד אבו  עלי
מוצטפא שהתקיימה בכיכר השעון ברמאללה “או במקום סמוך”. כאן אנו רואים
איך ממציאים סעיפי אישום באופן מלאכותי. פעם אחת השתתפות בארגון העצרת פעם שנייה
בנוכחות בה. כך מותחים את כתב האישום לחמישה סעיפים שכולם יחד הם ביטוי לרשעות
ושרירות הכובש כמו גם הפרת הסכמי אוסלו.

אני מתעלם לרגע מכך שהנאשם מכחיש את כתב האישום, כי על פניו
ברור שמדובר בריק משפטי בגינו הוא עצור ומעונה למעלה מחודשיים.  השופט הצבאי מאיר ויגיסר רואה את כתב האישום ולא
זורק את אנשי התביעה מכל המדרגות, ומשחרר את העצור בנימוק “אין עילה”,
אלא מורה על המשך מעצרו.

מה אני למד מכך? או שהשופט מטומטם במשמעות פסק דינו של שופט
בית המשפט העליון חיים כהן המנוח שכתב: 
“בלשוננו המודרנית משמש התואר מטומטם לציון סתימתן של דרכי החשיבה, אם
דרך קבע ואם לעניין פלוני” (ערעור פלילי 523/72), או שמדובר בבובה משפטית
שחוטיה מופעלים על ידי השב”כ, או שמא יש לנו עסק עם חסיד שוטה של הכיבוש, או
אולי חס ושלום “פעיל זכויות אדם” בנוסח האורווליאני של המתנחלת מחברון
אורית סטרוק (בקרוב, ישמרנו האל, אולי חברת כנסת מטעם הבית היהודי).  מחמת חוסר הכבוד שלי לשופט ולבית המשפט הצבאי
עומדים על קצה לשוני טקסטים ממגרשי הכדורגל, אבל אמנע מכך הפעם ואשמור זאת
להזדמנות אחרת. ואולי אני טועה ומדובר בחסיד אומות העולם, שמחכה לרגע התגלות בו
יכה בתביעה על מעצר השווא ויפסוק לאיימן פיצויים נדיבים.

______________

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן
אלישבע”
לדף הפייסבוק לסגור את לשכת עורכי הדין לדף
הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר
לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה:
זרוק
אותו לאיראנים
איך
נפטרנו מאשר גרוניס



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר