לא אבכה את לנדוי משה

לא אבכה את לנדוי משה

שמחה ניר, עו”ד 02.05.2011 18:34
המנמק הידוע

המנמק הידוע

כבר אמרתי לא פעם כי מי שמנצל את כוחו לרעה, שלא יצפה לסלחנות כאשר הוא על הקרשים, או אפילו מתחת להם, ומי שמפר את כללי המשחק בחייו – שלא ייאחז בהם במותו

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/36059

לדף הפייסבוק של האתר

היכנסו והצביעו “לייק” (“אהבתי”)

ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש

לנדוי משה, הנשיא החמישי של בית המשפט העליון הישראלי, נפטר בגיל 99.

 

כמצוות “אחרי מות קדושים אמור” היהודית, איש לא מופתע מתשפוכת המלל שבאה בעקבות מותו (ראו דגימת-אקראי, למטה).

 

בכלל, כאשר מת נשיא לשעבר של בית המשפט העליון קל מאוד להספיד אותו עם כל הסופרלטיבים האפשריים והבלתי אפשריים. הרי לא היום לנו 500 נשיאים של בית המשפט העליון, אשר אפשר לבחור מהם חצי תריסר “נפילים”.

 

כן, אומרים שהוא האחרון (או מ”האחרונים”, כדי להשאיר כמה אופציות פתוחות…) שב”דור הנפילים”. האם הכוונה היא שאחרי הדור הזה קיבלנו דור, או דורות, של גמדים?

 

כן, קיבלנו דורות של גמדים, אבל זו ממש לא חוכמה גדולה להיות “נפיל” מול אליהו מצא, למשל, מול שלמה (“הבקשה נדחית”) לוין, מול אשר גרוניס או מול אדמונד לוי.

 

או, למשל, מול דורית ביניש.

 

ובל נשכח שגם בדור ה”נפילים” היו גמדים כגון אליהו משה (“אני מסכים”) מני.

 

אם מתחת לנשיא המדינה הייתה פירמידה שלמה של נשיאים, נשיא לכל מחוז של המדינה, נשיא לכל עיר, לכל מועצה איזורית או מקומית, ונשיא לכל שכונה או רחוב – אפילו משה קצב היה זוכה ל-sainthood, אם רק הוא לא היה פונה לעצתו של אחד מעורכי-הדין היקרנים ביותר שבארץ, יעקב נאמן, אשר יעץ לו להתלונן במשטרה – והשאר היסטוריה.

 

אז מוצאים נשיא אחד שהיה “נפיל בדורותיו”, ועושים ממנו נפיל. יופי.

 

ואיך מייצרים “נפיל” כזה? מוצאים “קווים לדמותו”, או “תחנות בחייו”, וכמובן רק את הצימוקים המשובחים שבעוגה הזאת.

 

משפט אייכמן

 

“תהילת העולם” של לנדוי, אותה מזכירים לנו עכשיו בראש רשימת ה”תחנות שבחייו”, היא – איך לא – משפט אייכמן – “משימת חייו”. “שופטו של אייכמן”, “מביא הכבוד למדינת ישראל הצעירה”, וכו’.

 

אבל מה היה משפט אייכמן, אם לא משפט ראווה, כפשוטו?

 

הרי ברור היה מראש שאדולף אייכמן הוא אדולף אייכמן, כי הוא לא הכחיש את זה. והוא גם לא יכול היה להכחיש את זה, כי זה היה מונע ממנו את הגנת ה”ציות לפקודות”, וכו’.

 

ואם הוא היה אדולף אייכמן, ותפקידו ברייך השלישי היה כזה-וכזה, ולהבדיל ממשפט תעבורה על מהירות של 178 קמ”ש בדרך עירונית, כל שיעורי-הבית הוכנו כדרוש – מדינת-ישראל לא יכלה להתייחס לתיק הזה כאל תיק-חנייה – ואחר כל הדברים האלה שום בית משפט בישראל לא יכול היה להטיל עליו פחות מעונש-מוות.

 

העובדה שההיסטוריה זימנה לו את הישיבה בראש ההרכב שדן את אייכמן לא עושה אותו ל”נפיל”.

 

הנפילים האמיתיים, בהקשר הזה, היו אותם האישים אשר, בגלוי, שחו נגד הזרם, וקראו שלא להוציא את אייכמן להורג: מרטין בובר, גרשום שלום, הוגו ברגמן, עקיבא ארנסט סימון, לאה גולדברג, רות בונדי, וכנראה שהם לא היו היחידים.

 

אז נתנו לו ביד צעצוע, והוא שיחק בו להנאתו – לא כמכשיר לקביעת אשמתו או חפותו של הנאשם, ולגזירת עונשו – אלא כ”מסר לעולם כולו”, ו”שיעור בהיסטוריה”.

 

אהרן ברק אומר עליו עכשיו כי “לא היה מתאים ממנו לשבת על כס השיפוט במשפט ההיסטורי הזה”. יתכן. גם בהגרלת פתקים בכובע-טמבל אפשר, לפעמים להגיע לתוצאה הנכונה, אבל כדאי לזכור כיצד הגיע לנדוי לכס המסויים הזה.

 

המשפט עתיד היה להתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר נשיאו אז היה בנימין הלוי, וברור היה שהלוי יציב את עצמו בראש ההרכב – ואת זה הגורמים הפוליטיים רצו למנוע. מה עשו? חוקקו את “חוק בנימין הלוי”, אשר קבע כי במשפט על עבירה שדינה מוות יישב שופט של בית המשפט העליון בראש ההרכב של בית המשפט המחוזי.

 

בית המשפט העליון מנה אז תשעה שופטים, וכיוון שהיה צורך לשריין מראש חמישה שופטים להרכב אשר ידון בערעור, כאשר יגיע המועד. נשארו, איפוא, ארבעה שופטים, וייתכן שלנדוי, אז שופט זוטר בביהמ”ש העליון, היה היחיד מהארבעה שידע את השפה הגרמנית.

 

מכל מקום, כאשר יש לבחור אחד מתוך ארבעה, מספר האפשרויות הוא מועט, יחסית.

 

ממשפט אייכמן אני זוכר דווקא אפיזודה מאוד נלעגת, כאשר הוא אמר לאייכמן, הנאשם (הציטוט, מהזיכרון בלבד): “אמנם בשפה הגרמנית הפועל נמצא בסוף המשפט, אבל המשפטים של אדוני ארוכים מדי!”. כמובן שלנדוי לא התכוון לתת לנאשם שיעור ברזי הדקדוק הגרמני, אלא לומר לו, לנאשם, שהוא מאריך יתר על המידה.

 

השאלה היא אם היה מקום להתבדחויות כאלה, מעין חילופי מטאפורות בין שני ילידי גרמניה אלה, אשר ארץ המוצא ולשון-האם היו הדבר היחיד המשותף להם.

 

הקיטש

 

המסורת של “אחרי מות, קדושים אמור” היא חלק מתרבות הקיטש – ואני מניח שלא רק אצל היהודים. רואים את הקיטש בכמויות מסחריות בבתי הקברות, ורואים את זה גם בעיתונות.

 

קחו, למשל, את אלה לוי-וינריב (גלובס, 2.5.2011, הדגשות לא במקור):

 

יום שישי, 15 בדצמבר 1961, אולם “בית העם” בירושלים – … בשעה 9:18 דקות בדיוק נכנסים 3 השופטים – אב בית הדין משה לנדוי ד”ר בנימין הלוי ויצחק רווה – לאולם, קדים קלות לעבר הקהל ותופסים את מקומם בדפי ההיסטוריה.

 

“אני פותח את הישיבה ה-121 של המשפט”, אומר לנדוי בפתח הדיון, ופורס במשך שעה קלה את נימוקי גזר דינו של הפושע הנאצי בקול סמכותי וענייני. לבסוף, בלי לשנות אתנימת קולו, הוא מכריז: “בית משפט זה דן את אדולף אייכמן למיתה. זהו גזר הדין”.

 

ואולי תסבירי לי, מה זה משנה אם הם קדים קלות, או כבדות? ועל איזה שופט לא היית נימק “בקול סמכותי וענייני”, וכו’? אולי על שלי (“ישנם שופטים שלא מכירים את המילה זיכוי”) טימן, אבל זו כבר אופרה אחרת.

 

הסופרלטיבים

 

סופרלטיבים, כידוע, לא עולים כסף.

 

קל לומר “צנוע וישר כסרגל” על מי שהלך לביהמ”ש ברגל וכבר 29 שנים לא נתן פסק-דין. על מי שכנראה לא גנב דבר מזולתו, ולא רימה את שלטונות המס (ומכל מקום – לא ידוע על כך דבר), והיה כותב את פסקי הדין משני צדיו של הדף (השופט שמעון אגרנט היה כותב מצד אחד בלבד, ורק לרוחב חצי הדף).

 

קל לומר שהוא האזין “בסבלנות אין קץ” לסניגורו של אייכמן, רוברט סרוואציוס, אלא שלא הייתה לו כל ברירה אחרת, משום שכל העולם עקב אחרי ניהולו את המשפט, אבל האם הייתה לו “סבלנות אין קץ” לשמוע את הנאשם, אשר חייו תלויים לו מנגד?

 

מההתבדחות הנבובה המוזכרת לעיל עולה שהוא לא ממש התייחס לנאשם ב”סבלנות אין קץ”.

 

קל להצביע על כמה פסקי דין בולטים משלו, אשר יש בהם לפארו. אצל כל שופט אפשר למצוא כמה פסקי-דין טובים, ואפילו מצויינים, וזה ממש לא בעייה למצוא כמה כאלה גם אצל לנדוי משה.

 

אבל השאלה היא כמה פסקי דין בינוניים הוא כתב, כמה פסקי-דין גרועים יצאו מתחת ידו, וכמה פסקי-דין או החלטות בנות שתי מלים, או קצת יותר, מסוגת “נחה דעתי” או “אין ממש” יכלים “לפאר” את ה”הרזומה” שלו.

 

ואני אומר: רבים מספור!

 

אכן, זו אינה בעייה!

 

כפי שאמרתי לעיל, אין שום בעייה, או קושי, למצוא אצל כל שופט כמה פסקי דין טובים, ואפילו מצויינים. זו אינה בעייה, משום שאפילו אצלי, עבדכם העני-ממעש, אפשר למצוא בין אלפי המאמרים שלי לפחות תריסר או שני תריסרים, ואפילו יותר, אשר יכלו לפאר את בית המשפט העליון, לו היו נכתבים – עם התאמה לעובדותיו של מקרה זה או אחר – על ידי לנדוי משה, או על ידי כל שופט אחר.

 

קחו, למשל, את מאמרי המצויין – והצנוע, לא לשכוח! – הנמקת-יתר, הנמקת-חסר והנמקת ישרא-בלוף – עו”ד הרהורים על תרבות השפיטה בישראל: העקרונות אשר בו, לו היו מאומצים על ידי בית המשפט העליון, היו אור לגויים, ונר לרגליהם של כל שופטי ישראל, לדור דור.

 

התנאי הוא, כמובן, שהעקרונות האלה יהיו אבן-הראשה, ה-ratio decidendi, של פסק-דין המסיק את המסקנות מאי קיום חובת ההנמקה, ולא סתם הערת-אגב מתייפייפת אשר תפאר את שמו של השופט בדפי ההיסטוריה, אבל, בניגוד לנרות-של-חנוכה, אפילו “לראותם בלבד” איש לא יזכור.

 

ראו, למשל, את החלטתו של הנשיא מאיר שמגר בפרשת בקר נ’ שטרן, בו הוא קובע כי בית משפט צריך להתייחס לכל הטענות – גם לאלה שאינן מקובלות עליו (למעט מה שהיום קורין במקומותינו “זוטי דברים”): דברים כדרבונות, אבל הם נשארו כאמירת-אגב, אשר איש אינו הולך לאורה.

 

ולא זו בלבד שאיש אינו הולך לאורה של האמירה הזאת אלא שנמצא כבר שופט “עליון” אשר מצא בה פטור גורף מהתייחסות לכל טענה שלשופט לא מתחשק להתייחס אליה.

 

אליהו מצא, כמובן.

 

אם הדברים האלה היו נאמרים בפסק-דין אשר היה מזכה נאשם מהטעם שבית המשפט שהרשיעו לא התייחס לטענותיו, ומהטעם הזה בלבד, שמעו של פסק-הדין היה מתפשט כאש בשדה קוצים, כל עורכי-הדין היו נאחזים בו, ואחרי שורה – ארוכה או קצרה – של זיכויים, שופטי ישראל היו לומדים הנמקה מלאה מהי – לתפארת מדינת ישראל, ומערכת המשפט שלה, אשר אמון הציבור בה היה מרקיע שחקים.

 

“לחץ פיזי מתון”

 

מעניין שאיש לא מזכיר היום את דוח ועדת לנדוי לעניין השב”כ, אשר אישרה לחוקרי השב”כ להפעיל על נחקרים “לחץ פיזי מתון”. כמה מקורי, כמה יצירתי.

 

מעניין מה היינו אומרים אם, למשל, איזו ועדת חקירה סורית, בראשות גנראל בשם מוסה אל-לנדאווי הייתה מכשירה לחץ פיזי “מתון” כזה.

 

יללת הצבוע

 

לנדוי משה דיבר הרבה על חובת ההנמקה.

 

במאמר הפותח את כרך א’ של כתב העת משפטים, אשר כותרת היא הלכה ושיקול-דעת בעשיית משפט, אומר הוא:

 

“שיפוט על פי שיקול דעת אסור לו שייהפך לשיפוט שרירותי. כדי למנוע סכנה זאת אין אמצעי בדוק יותר מאשר הנמקה מלאה של פסק-הדין. הנמקה מלאה מחנכת את השופט למחשבה ברורה ולהעלאת נימוקיו … מעל לסף תודעתו אל אור היום, על מנת שיעמדו למבחן הביקורת של דרגת הערעור, של אנשי המקצוע ושל הציבור כלו”.

 

אבל זה לא הספיק לו, ובפסק-דין מסויים, הוא מכביר מלים על גבי מלים בזכות חובת ההנמקה, אבל אחרי שהוא מקבל את האורגזמה שלו, הוא דוחה את הערעור, ומפטיר בנון-שאלאנטיות: “שאר טענות המערער אינן צריכות לפנים”.

 

ואני, לפי תומי, סברתי כי מי שמדבר גבוהה-גבוהה על “הנמקה מלאה”, אשר “מחנכת את השופט למחשבה ברורה ולהעלאת נימוקיו … מעל לסף תודעתו אל אור היום, על מנת שיעמדו למבחן הביקורת של דרגת הערעור, של אנשי המקצוע ושל הציבור כלו”, צריך להתייחס גם אל “שאר טענות המערער”, על מנת שגם אני, חלק מ”הציבור כולו”, אוכל ליהנות מהזכות לבקר את פסק-הדין, לא לפי מה שהשופט רוצה שאני אדע, אלא לפי מה שאני עצמי רוצה לדעת.

 

ועכשיו אמרו לי אתם: כמה פסקי-דין של כבוד השופט לנדוי משה עומדים במבחן חובת ההנמקה המלאה, מבית מדרשו של אותו לנדוי משה?

 

צחוק מתגלגל של אטימות, צחוק משתק

 

כן, הופעתי בפני לנדוי משה בימים עברו, עוד בהיותי סטודנט למשפטים, וגם לאחר מכן, כעורך-דין.

 

אחד הדברים הבולטים בהתנהגותו היה שכאשר טענת משהו שלא היה נראה לו, ולא היה לו חשק להקשיב לך, אזניו היו נאטמות, והוא היה משלח לעברך צחוק מתגלגל, כמו נחש המטיל עליך ארס משתק. אתה יכולת לנסות ולהתעשת, אבל לא היה מי שיקשיב לך.

 

וזה הוגדר עכשיו כ”סבלנות אין קץ”…

 

אין “קדושים”, אחרי-מות

 

אני לא רוקד על קברם של אחרים, גם לא אויבי, אבל מי שרואה בביקורת קטלנית על המת משום “ריקוד על הדם”, או על קברו של המת – שיבושם לו.

 

אבל כבר אמרתי לא פעם: מי שמנצל את כוחו לרעה, שלא יצפה לסלחנות כאשר הוא על הקרשים, או אפילו מתחת להם, ומי שמפר את כללי המשחק בחייו – שלא ייאחז בהם במותו.

 

וזה גם רמז לכל השופטים, ולשאר בעלי הכוח: לא לעולם חוסן, ולא לעולם חסינות.

 

לא אומר “ברוך שפטרנו”

 

במדור רמת השופט אשר באתר הזה יש תת-מדור בשם ברוך שפטרנו מעונשם של אלה, אבל מלנדוי משה נפטרנו כבר לפני 29 שנים, והאתר הזה עוד לא היה קיים אז.

 

וחוןץ מזה, אני דורך על גוויות של אנשים חיים, ולא על גוויות של מתים.

 

“ממעצבי דמותו של בית המשפט העליון”

 

כן, זה הדבר היחיד לגביו אני מסכים עם כל בעלי המלל, אבל בדיוק על כך נפשי בוכיה.

 

ועכשיו לקשקשנות, לים-המלל

 

הקישורים למטה מכאן הם מעט-מזעיר ממה שהגיע למרשתת בשעות הראשונות לאחר שנודע דבר מותו של לנדוי משה.

 

כמובן שבהמשך הופיעו ויופיעו עוד ועוד, אבל לא לי המלאכה לגמור.

 

 

פרידה ממשה לנדוי: “משפט אייכמןמשימת חייו

 

ynet ידיעות אחרונות – ‏לפני 36 דקות‏

 

50 שנה אחרי ששלח את אייכמן לגרדום, נפטר בערב יום השואה נשיא בית המשפט העליון בדימוס. עדים שעמדו מולו סיפרו ל-ynet על שופט שהצליח לגרום להם לספר זוועות מהגטו ולעורר את עניין הציבור בשואה. עמיתיו: עיצב את המשפט הישראלי השופט שגזר מוות בתלייה על הפושע הנאצי אדולף אייכמן, והטביע את חותמו במשפט ההיסטורי והחשוב ביותר של העם היהודי, ייקבר ביום הזיכרון לשואה ולגבורה. משה לנדוי, בן 99 במותו, הלך אתמול (יום א’) לעולמו מדום לב, שעות ספורות לפני הטקס הממלכתי ביד ושם. עדים שהופיעו מולו במהלך משפט אייכמן,

 

משה לנדוי היה מאחרוני דור הנפילים

 

וואלה! – ‏לפני 1 שעה‏

 

השופט בדימוס משה לנדוי שהלך לעולמו ערב יום השואה היה מחשובי השופטים בישראל. פרופ’ קלוד קליין סוקר את התחנות העיקריות בחיי לנדוי – ממשפט אייכמן ועד בית המשפט העליון משה לנדוי, שהלך היום (ראשון) לעולמו, היה אחד השופטים הגדולים והחשובים שהיו למדינת ישראל מאז הוקמה. הוא היה שופט כבר בתקופה המנדטורית והצטרף לבית המשפט העליון שנים מספר לאחר הקמתו. מההתחלה הוא נחשב כשופט קפדן אשר לא מוותר על שום פרט, הן במשפט הפלילי והן במשפט האזרחי – ויותר מאוחר גם במשפט הציבורי. לנדוי ניפק או הצטרף למספר פסקי דין חשובים.

 

סופדים לשופט לנדוי: “ייזכר כדוגמה ומופת למנהיגות ערכית ואמיצה

 

נענע 10 – ‏לפני 1 שעה‏

 

נשיא המדינה ספד לנשיא בית המשפט העליון בדימוס ואב בית הדין במשפט אייכמן שהלך לעולמו בערב יום השואה. “השופט לנדוי הטביע חותמו הן בפעילותו הציבורית בה קבע תקדימים המשמשים נר לרגלינו עד עצם היום הזה ומהווים את המסד לדמוקרטיה בישראל”, אמר. ראש הממשלה הזכיר אותו במהלך הנאום שנשא בטקס הממלכתי ביד ושם בכירי ההנהגה הישראלית ספדו הערב (ראשון) לנשיא בית המשפט העליון בדימוס ואב בית הדין במשפט אייכמן, השופט משה לנדוי, שהלך לעולמו בביתו בירושלים בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה. “נשיא בית המשפט העליון בדימוס וחתן פרס

 

פרס ספד לשופט לנדוי: “דוגמה למנהיגות אמיצה

 

ynet ידיעות אחרונות – ‏לפני 3 שעות‏

 

נשיא המדינה ויו”ר הכנסת הביעו צער רב על מותו נשיא בית משפט העליון בדימוס ושופטו של אדולף אייכמן. “אחרון הנפילים של מעצבי המשפט הישראלי“, אמר ריבלין “מדינת ישראל תזכור את השופט בדימוס משה לנדוי כדוגמה ומופת למנהיגות ערכית ואמיצה”. כך ספד הערב (יום א’) נשיא המדינה, שמעון פרס, לנשיא החמישי של בית המשפט העליון ומי שכיהן כאב בית הדין במשפטו של אדולף אייכמן. לנדוי, חתן פרס ישראל למשפט, הלך לעולמו אחר-הצהריים בביתו בשכונת רחביה בירושלים, יומיים בלבד לאחר שמלאו לו 99 שנה. הוא מונה ב-1940 לשופט בבית משפט השלום

 

השופט שראה את סבל היחיד

 

ynet ידיעות אחרונות – ‏לפני 4 שעות‏

 

ראיתי את השופט, ד”ר משה לנדוי ז”ל, עומד בפני שיברון ובכי, ראיתי אותו במלוא שיעור קומתו, כשהתייחס לקורבנות השואה כפרטים, לסבל היחיד – שלו אין שיעור. ראיתי ולמדתי להעריץ הידיעה על פטירתו של השופט ד”ר משה לנדוי גורמת לי צער רב. הערצתי את האיש הזה, שהיה דמות משמעותית בחיי המשפט, כאב בית הדין ששפט את אדולף אייכמן, ובחיי הרוח של מדינת ישראל במשך עשרות שנים. יום יום ראיתי אותו באולם, כשישבתי שם כעיתונאי. העמידה הזו מולו במשך שעות רבות וחודשים רבים לימדה אותי להכיר אותו מקרוב, ולהעריץ אותו משום שעמד ברגעים של

 

סופדים לשופט לנדוי: “ממעצבי ביהמ”ש העליון

 

וואלה! – ‏לפני 5 שעות‏

 

בכירי מערכת המשפט בדימוס תיארו את נשיא ביהמ”ש העליון לשעבר, משה לנדוי, שהלך אמש לעולמו, כשופט חסר פניות ואיש רנסנס. “לא היה מי שהטיל ספק בהגינותו” בכירים בדימוס במערכת המשפט הישראלית ספדו לנשיא בית המשפט העליון בדימוס, משה לנדוי, שהלך אמש (ראשון) לעולמו בגיל 99. נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט מאיר שמגר, שכמו לנדוי נולד בעיר דנציג, סיפר שלנדוי היה איש רנסנס. “הוא היה איש אשר נשא בתוכו תרבות רנסנסית, אותה יכולת רב גונית לשלוט על תחומים שונים של התרבות האנושית”, אמר שמגר. הוא הוסיף שלנדוי “ביטא את

 

נפטר נשיא ביהמ”ש העליון לשעבר, משה לנדוי

 

News1 מחלקה ראשונה – ‏לפני 6 שעות‏

 

נשיא בית המשפט העליון לשעבר, משה לנדוי, נפטר (א’, 1.5.11) בירושלים והוא בן 99. לנדוי עמד בראש הרכב השופטים בבית המשפט המחוזי במשפטו של אדולף אייכמן, שנפתח לפני 50 שנה. לנדוי, יליד דנציג שבפולין, למד משפטים באוניברסיטת לונדון ועלה ארצה ב-1933. ב-1940 התמנה לשופט שלום בחיפה, ב-1948 מונה לשופט מחוזי בעיר זו וב-1953 צורף לבית המשפט העליון בגיל 41 בלבד – השופט הצעיר ביותר בתולדות העליון. כאשר נלכד אייכמן והיה ברור שיועמד לדין בבית המשפט המחוזי בירושלים, חשש ראש הממשלה דאז, דוד בן-גוריון, כי בראש ההרכב יישב

 

ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה: מת השופט במשפט אייכמן

 

נענע 10 – ‏לפני 6 שעות‏

 

נשיא בית המשפט העליון בדימוס, משה לנדוי, מת בביתו בירושלים והוא בן 99. לנדוי היה גם אב בית הדין במשפט אייכמן וחתן פרס ישראל בתחום המשפט נתקלת בבעיות צפייה? לחץ כאן לקבלת חווית צפייה חלקה יותר אב בית הדין במשפט אייכמן ונשיא בית המשפט העליון בדימוס, השופט משה לנדוי, מת היום (ראשון), ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה. השופט מת בביתו בירושלים והוא בן 99. לנדוי היה הנשיא החמישי של בית המשפט העליון, אחד מחברי ועדת אגרנט וחתן פרס ישראל. ב-1961, בזמן משפטו של הפושע הנאצי, אדולף אייכמן, עמד לנדוי בראש צוות השופטים

 

משה לנדוי, נשיא בית המשפט העליון ואב בית הדין במשפט אייכמן, מת בגיל 99

 

הארץ – ‏לפני 6 שעות‏

 

חתן פרס ישראל והנשיא החמישי של בית המשפט העליון מת בביתו בירושלים, בערב יום השואה. אהרון ברק: מגדולי השופטים שקמו לנו הנשיא החמישי של בית המשפט העליון ואב בית הדין במשפט אייכמן, משה לנדוי, מת היום (ראשון), ערב יום השואה, בביתו בירושלים. לנדוי, חתן פרס ישראל למשפט, היה בן 99 במותו. לנדוי נולד בעיר דנציג בפולין ב-29 באפריל 1912 ולמד משפטים בלונדון בתחילת שנות השלושים. הוא עלה לישראל ב-1933 ומונה לשופט מנדטורי ב-1940. ב-1948 היה לשופט מחוזי בחיפה וב-1953 מונה לשופט עליון. בין השנים 1980-1976 כיהן כממלא

 

הלך לעולמו נשיא ביהמ”ש העליון לשעבר משה לנדוי

 

וואלה! – ‏לפני 7 שעות‏

 

מי שכיהן כאב בית הדין במשפטו של אדולף אייכמן מת ביום השואה בביתו שבי-ם והוא בן 99. משה לנדוי נולד בדנציג ועלה לארץ בשנת 1933. הוא היה חבר בוועדת אגרנט וחתן פרס ישראל נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט משה לנדוי, מת היום (ראשון) בביתו שבירושלים והוא בן 99. לנדוי היה אב בית הדין במשפטו של הפושע הנאצי אדולף אייכמן, חבר בוועדת אגרנט שבחנה את מחדל המודיעין במלחמת יום הכיפורים והוא חתן פרס ישראל. הוא הותיר אחריו שלוש בנות. שופטת בית המשפט העליון ומבקרת המדינה לשעבר מרים בן פורת, אמרה כי לנדוי ייזכר כאחד

 

 

ערב יום השואה: השופט של אייכמן הלך לעולמו

 

ynet ידיעות אחרונות – ‏לפני 7 שעות‏

 

נשיא בית המשפט העליון לשעבר וחתן פרס ישראל למשפט, משה לנדוי, הלך לעולמו בביתו יומיים אחרי שמלאו לו 99 שנה. הוא היה אב בית הדין במשפטו של אדריכל הפיתרון הסופי השופט בדימוס משה לנדוי, הנשיא החמישי של בית המשפט העליון ומי שכיהן כאב בית הדין במשפטו של אדולף אייכמן, הלך אחר הצהריים (יום א’) לעולמו בביתו בשכונת רחביה בירושלים. רק לפני יומיים מלאו לו 99 שנה. לנדוי מת מדום לב, ומתנדבי איחוד הצלה ירושלים וניידת טיפול נמרץ של מד”א שהגיעו לרחוב אלחריזי בבירה קבעו את מותו. לפני כמה שנים חתם השופט לנדוי על מכתב שבו

 

 

ערב יום השואה: הלך לעולמו משה לנדוי, אב בית הדין במשפט אייכמן

 

NRG מעריב – ‏לפני 7 שעות‏

 

נשיא בית המשפט העליון בדימוס, ומי שעמד בראש צוות השופטים במשפט אייכמן, נפטר מדום לב והוא בן 99. הערב בשמונה יפתחו אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה בעצרת הממלכתית ביד ושם בהשתתפות נשיא המדינה שמעון פרס וראש הממשלה נתניהו נשיא בית המשפט העליון בדימוס, משה לנדוי, מת היום (א’) בגיל 99 מדום לב בביתו. לנדוי שימש אב בית הדין בעת משפט אייכמן והיה הנשיא החמישי של בית המשפט העליון. כמו כן, היה לנדוי בין חברי ועדת אגרנט וחתן פרס ישראל. רופא של מד”א שהגיע לביתו בירושלים, קבע את מותו. ניסים הכט, מתנדב איחוד הצלה,

 

 

השופט לנדוי ביסס את זכותה של הדמוקרטיה

 

ערוץ 7 – ‏לפני 3 שעות‏

 

תגובות למותו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר, משה לנדוי. “קבע תקדימים המשמשים נר לרגלנו עד היום”. נשיא המדינה, שמעון פרס, פירסם הערב דברי הספד לנשיא בית המשפט העליון בדימוס, השופט משה לנדוי שהלך לעולמו. “נשיא בית המשפט העליון בדימוס וחתן פרס ישראל השופט משה לנדוי, ראש ההרכב ששפט את הצורר הנאצי אדולף אייכמן לפני 50 שנים נפטר ערב יום השואה, שעה שהעם היהודי כולו מתייחד עם זכרם של 6 מיליון קורבנות השואה” – אמר פרס – “השופט לנדוי הטביע חותמו הן בפעילותו הציבורית בה קבע תקדימים המשמשים נר לרגלינו עד עצם היום

 

ערב יום השואה: השופט של אדולף אייכמן הלך לעולמו

 

הרשת המקומית – ‏לפני 5 שעות‏

 

נשיא בית המשפט העליון לשעבר וחתן פרס ישראל למשפט, משה לנדוי, הלך לעולמו בביתו בשכונת רחביה בירושלים, כשהוא בן 99 במותו. לנדוי, שישב על כס המשפט למעלה מ – 40 שנה, כיהן גם כאב בית הדין במשפטו של אדולף אייכמן הנשיא החמישי של בית המשפט העליון ומי שכיהן כאב בית הדין במשפטו של אדולף אייכמן, השופט בדימוס משה לנדוי, הלך היום (יום א’) לעולמו בגיל 99 בביתו בירושלים. לנדוי, חתן פרס ישראל למשפט, נולד בעיר דנציג (גדנסק) בפולין ב-1912. בין השנים 1930-1933 למד לנדוי משפטים באוניברסיטת לונדון וקיבל תואר LLB.

 

 

בערב יום השואה: נפטר השופט של אייכמן

 

ערוץ 7 – ‏לפני 6 שעות‏

 

לנדוי, חתן פרס ישראל, שימש בין היתר כאב בית הדין במשפטו של אייכמן וחבר בוועדת אגרנט. בן 99 היה במותו. משה לנדוי, הנשיא החמישי של בית המשפט העליון, מחברי ועדת אגרנט וחתן פרס ישראל נפטר אחר-הצהריים בביתו בגיל 99. לנדוי נולד בעיר דנציג בשנת 1912. הוא קיבל תואר בוגר במשפטים באוניברסיטת לונדון והוסמך כעורך דין. בשנת 1933 עלה לארץ ישראל. לנדוי נתמנה לשופט בית משפט השלום בגיל 26, בתקופת המנדט, לשופט בית המשפט העליון ב-29 בדצמבר 1953. מונה למשנה לנשיא ב-14 בספטמבר 1976. ב-5 במרץ 1980 מונה לנשיא בית המשפט העליון

 

 

נפטר השופט משה לנדוי, ראש הרכב השופטים במשפט אייכמן

 

גלובס – ‏לפני 6 שעות‏

 

הנשיא החמישי של בית המשפט העליון ואב בית הדין במשפט אייכמן, השופט בדימוס משה לנדוי, הלך לעולמו היום (א’), ערב יום השואה, בביתו בירושלים, בגיל 99. חבריו של לנדוי מתקשים להתעלם מהסמליות שבמועד פטירתו של השופט שגזר על צורר היהודים את עונש המוות היחידי שנגזר אי-פעם בישראל. לנדוי, מגדולי שופטי ישראל, ישב על כס המשפט למעלה מ-40 שנה. הוא נולד בעיר דנציג, כיום בפולין, וב-1933, עם השלמת תואר במשפטים בהצטיינות באוניברסיטת לונדון, עלה ארצה. ב-1937 הוסמך לעסוק בעריכת דין תחת שלטון המנדט הבריטי, התקבל כחבר בלשכת

 

 

בערב יום השואה: נפטר השופט של אייכמן

 

גלי צה”ל און-ליין – ‏לפני 6 שעות‏

 

נשיא בית משפט העליון לשעבר, השופט בדימוס משה לנדוי, נפטר היום והוא בן 99. לנדוי, חתן פרס ישראל למשפט, שימש בין היתר כאב בית הדין במשפט אייכמן וכחבר בוועדת אגרנט; הוא נמצא ללא רוח חיים בדירתו בירושלים. לנדוי קבע כי לאייכמן היה תפקיד מרכזי במנגנון ההשמדה הנאצי, והרשיע אותו כאב בית הדין נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט משה לנדוי נמצא הערב (א’) מת בדירתו בירושלים. לנדוי, חתן פרס ישראל למשפט, היה בן 99 במותו. השופט היה גם חבר בוועדת אגרנט שחקרה את אירועי מלחמת יום הכיפורים. הוא היה אב בית הדין שהרשיע את

 

_____________

 

לדף הפייסבוק של האתר

 

היכנסו והצביעו “לייק” (“אהבתי”)

 

ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש



 

תגובה אחת על “לא אבכה את לנדוי משה”

  1. strongcraft.org הגיב:

    These are genuinely impressive ideas in on the topic
    of blogging. You have touched some nice things here. Any way keep up wrinting.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר