מר מיכה לינדנשטראוס, מבקר המדינה, קח את זה בשתי ידיים!
מר מיכה לינדנשטראוס, מבקר המדינה, קח את זה בשתי ידיים!
|
לעבור בקלות את רף ה-40% לשנה
באגף המינהלי של ההוצאה לפועל לא נערכה כבר שנים רבות ביקורת של ממש מטעם מבקר המדינה – דבר המזמין שחיתות רבתי *** כיוון שמשאבי הביקורת אינם בלתי-מוגבלים, אנחנו מגישים לו הצעת-עזרה שאין לסרב לה
שמחה ניר, עו”ד
12.10.2010
לכבוד
מר מיכה לינדנשטראוס
מבקר המדינה
ירושלים
נכבדי,
הנדון: ביקורת באגף המינהלי של ההוצאה לפועל – הצעת-עזרה שאין לסרב לה
מעיון בדוחות מבקר המדינה עולה כי כבר שנים רבות לא נתבצעה במערכת ההוצאה לפועל ביקורת של ממש, אם בכלל, ואם כבר נערכה ביקורת כזאת, הרי זו הייתה בעניינים טכניים, כגון עמידה בחובה לפי דיני המכרזים וכו’.
איני מזלזל באותם העניינים ה”טכניים”, אבל לא בהם טמון “הכסף הגדול”, אלא במקום אחר: במימשק שבין באי כוח הזוכים – בעיקר הגדולים שבהם, כגון הבנקים – לבין הפקידים באגף המינהלי של ההוצאה לפועל.
מערכת ההוצאה לפועל מחולקת לאגף המינהלי, ולאגף השיפוטי.
האגף המינהלי מצהיר בריש גלי שאין לו שום שיקול-דעת, אלא להזין למערכת – ללא בדיקה, ערעור והרהור – את כל מה שב”כ הזוכים מגישים להם, ואלה האחרונים מנצלים את המצב לרעה, ומזרימים כל מיני מספרים של “טבלאות ריבית”, אשר לא מוכרים בשום חיקוק. “מההפטרה”, כמו שאומרים.
כך, למשל, יכול ב”כ הזוכה להגיש לביצוע פסק-דין אשר הריבית עליו היא לפי חוק פסיקת ריבית, אבל להצהיר שהריבית עליה היא לפי טבלה XXX של בנק XXX – ריבית אשר עשוייה לעבור בקלות את רף ה-40% לשנה.
החייב המצוי, “האזרח הקטן”, כמו שאומרים, לעולם לא יוכל להתמודד עם התופעות האלה. במקרים רבים הוא יוצא מתוך הנחה ש”המחשב של הממשלה” לא טועה, ובוודאי שהוא לא גונב, וגם אם הוא לא שטוף אמונה עיוורת במה שנעשה בהוצל”פ, לרוב אין לו כוח להתמודד עם מה שעושים לו, ואיש לא יודע כמה אנשים התאבדו וכמה משפחות נזרקו מבתיהן על חובות מפוברקים.
גם רשמי ההוצל”פ לא יכולים לעזור במקרים האלה, כי אין להם הכלים והזמן השיפוטי לבדוק את דפי החשבון שהמערכת הממוכנת מניחה לפניהם. ספק רב אם בכלל יש לרשמי ההוצל”פ סמכות לבקר את דפי החשבון, כי אלה אינם פעולות של “מוציא לפועל” (שינוי התואר ל”מנהל לשכת ההוצל”פ”, על פי תיקון 29 לחוק ההוצל”פ, לא שינה דבר מבחינת מהותו של התפקיד), אבל ברור שאם יצטרכו רשמי ההוצל”פ לבדוק כל שורת חיוב, והבדיקות האלה תהיינה כפופות לערעור בפני ערכאות הערעור – מערכת המשפט תקרוס תוך שבוע.
ומה עושים כדי שהמערכת לא תקרוס תוך שבוע? “מנפנפים” את החייבים בהחלטות בנות שתי מלים, כגון “נחה דעתי”, או “אין ממש”, ואני, בעוונותי, כבר ראיתי החלטה בת מילה אחת (“והודע”) – כאשר לא ברור מה הודע, ולמי הודע.
רק לאחרונה נתנה כב’ השופטת יהודית שטופמן, מביהמ”ש המחוזי ת”א, פסק-דין בוא היא מחזירה לרשם ההוצל”פ את התיק, כדי שידון בבקשות המערער ובטענותיו, אחרי שהוא נופנף שוב ושוב, וכ-30 (שלושים!) בקשות שלו נדחו בקש – רק משום שלרשם לא התחשק לדון בהם כראוי. יש לציין כי גם הצדק הזה בא אחרי עינוי-דין של שנתיים עד שהערעור נדון והתקבל.
במקרים כאלה קורה לא אחת שחייבים העומדים על כך שטענותיהם תתבררנה לגופן מוגדרים כמטרידים “סדרתיים”, וכדי להשתיק את טענותיהם הצודקות פוסקים נגדם הוצאות “עונשיות” בסכומים המגיעים עמוק לתוך התחום הארבע-ספרתי.
לא, אני לא מציע להכפיף את החלטות הרשמים לביקורתו של מבקר המדינה. אני רק אומר כי שורש-הרע הוא הנגעים ה”מערכתיים” באגף המינהלי של רשות האכיפה והגבייה, וכאשר הנגעים האלה יודברו, רשמי ההוצל”פ יוכלו, בניחותא, לטפל במקרים ה”נקודתיים”.
היום, בגלל עומס הנגעים המערכתיים – ואני נתתי כאן רק “דגימת אקראי” מהם – רשמי ההוצל”פ לא יכולים לטפל לא בנגעים המערכתיים ולא בנגעים הנקודתיים.
וכאשר “תעשיית” ההוצל”פ מגלגלת מיליארדי שקלים מדי שנה, בלי שום פיקוח וביקורת, הרי זה כר נרחב לשחיתות שגם היא בקנה מידה “תעשייתי”.
מה אני מציע היום?
כל אדם סבור שדווקא העניין הקרוב ליבו הוא העניין החשוב ביותר בעולם, אבל, מה לעשות, גם מבקר המדינה מוגבל במשאבים, ואין הוא יכול לקיים בו-זמנית ביקורת שוטפת בכל הגופים המבוקרים.
אני לא יכול לומר למבקר המדינה מהם סדרי הקדימות לביקורת ברשויות המדינה השונות, כי בשביל זה הוא מבקר המדינה, ולא אני, ולכן הוא הקובע – ולא אני.
יחד עם זאת, אני יכול – ורשאי – להציע עזרה, בתנאי שהיא תנוצל בתחום הקרוב ללבי, והוא, כאמור, המימשק שבין באי כוח הזוכים – בעיקר הגדולים שבהם, כגון הבנקים – לבין הפקידים באגף המינהלי של ההוצאה לפועל.
ומהי העזרה שאני מציע?
אני יכול לגייס לעזרתך מתנדבים המכירים היטב את רזי ההוצאה לפועל, ואת נקודות-התורפה אשר מי שלא היה “בסרט הזה” לעולם לא יגיע אליהן. המתנדבים יהיו כפופים, כמובן, ל”מנגנון הקבע” של ביקורת המדינה, אבל יהיה להם הרבה מה להציע, ובמה להאיר עיניהם של עיוורים.
מר לינדנשטראוס, הצעה כזאת איש עוד לא הציע לך, ואיש גם לא יציע לך – קח אותה בשתי ידיים!
בברכה ובכבוד רב,
שמחה ניר, עו”ד
העתק: ח”כ יואל חסון, יו”ר ועדת הכנסת לביקורת המדינה