תוקע בשופר (ב) הקצנה, פילוג התבדלות וחוסר אכפתיות

תוקע בשופר (ב) הקצנה, פילוג התבדלות וחוסר אכפתיות

חנה אייזנמן
04.09.2010 17:00
תוקע בשופר (ב) הקצנה, פילוג התבדלות וחוסר אכפתיות


אין תחום (טוב, יש כמה תחומים כמו – איזור תל-ברוך, התיאטרון הקאמרי ואחרים…) בו הציבור שומר המצוות איננו ראש וראשון, אפילו, לצערנו, בצבא ה”קדוש” של שרלו. וכן, כמובן, בהתיישבות! וכי מי יישב ויבנה את הארץ? יושבי קרנות-שיינקין? הגבלסים בתיאטראות “ישראל”? הקבוצים, פושטי היד והרגל? צועדי מצעדי-התועבה? ממשלת “ישראל”? יובל שרלו?



ב”ה

  תוקע בשופר

(ב) הקצנה, פילוג התבדלות וחוסר אכפתיות

 

אנחנו הולכים ומקצינים, מתפלגים ומתבדלים בכל התחומים הפוליטיים, החינוכיים וההלכתיים. אנחנו לא נמצאים על סדר יומה של מדינת ישראל בשום תחום, מלבד שאלת ההתיישבות…

הקצנת המדינה לשפל חסר תקדים ברדיפת העם היהודי לעולם אינה נמדדת על ידי משיחי השקר הפנאטים מאסכולת ה”ציונות הדתית”. “המדינה” היא תמיד ה”ממלכתיות”, והמקום בו עומדת ה”ממלכתיות” הוא תמיד מרכז. ועל כן, ככל שהמדינה מקצינה במאבקה בעם ישראל, כן נחשבים היהודים, הדבקים במורשת ישראל ואינם זזים ממנה, למקצינים יותר ויותר, כי הכל נמדד בסולם “המדינה” וה”דמוקרטיה”. וכידוע, לפחות ליהודים השפויים, ה”קיצונים”, המדינה הזו היא לא סתם מדינה חילונית, אלא, מדינה אויבת ליהדות, והדמוקרטיה, מעולם לא דרכה כאן, בארץ ישראל.

 

שרלו מתהדר בתואר “רב”, על סמך מה, השד יודע. במקום שרב יברך על שציבור ה”ציונות הדתית” חוזר בתשובה, מתרחק מן החילוניות האנטישמית, ה”ציונית”, ומתחבר שוב ליהדותו, מתבכיין ה”רב” על הקצנה… כדלהלן – “אנחנו לא נמצאים על סדר יומה של מדינת ישראל..”, על זה דווה לבו, שהרי, כפי שכבר אמרנו, הכל נמדד בסולם-“המדינה”, ו”המדינה” של שרלו כופרת בעיקר, מחוקקת חוקים נגד תורת ישראל, וכל דרכיה, התרסה כנגד בורא הארץ.

 

מי שהתפלג והתבדל זו ה”ציונות”, זו המדינה שהשמאל בנה. אנו ממשיכים את שלשלת הדורות היהודית, אנו ממשיכי מורשת ישראל סבא, אנו לא התפלגנו ולא התבדלנו. אלא מה? – שרלו מאמין שאם “המדינה” הקצינה בהתרחקותה מעם ישראל וממורשת ישראל, הרי, כך צריך להיות, שהרי היא ה”ממלכתיות”, ואפילו “כס אלוק’ ממעל”, על כן, עלינו לעקם קו אתה,  כי אלוק’, המשקיף ממעון קדשו, חמתו בוערת בו להשחית, למראה המתפלגים מ”אחדות ישראל” ומתאחדים אתו…

 

שנים על שנים מכים על ראשנו הרשעים האלה בשקרי ההקצנה, ההתפלגות וההתבדלות “בכל התחומים”. בעיוות של סכנת “קרע בעם”, אם בני ה”ציונות הדתית” לא יטלו חלק בביצוע תמצית המדיניות הנאצית בגוש קטיף, הצליחו לשלוח את התינוקות שנישבו לבצע את הפשע הנורא ביותר בדברי ימי ישראל. פילגו את המחנה, שילחו איש באחיו, קרעו את העם ואת הארץ, ואת המתנגדים לפשע המזוויע הזה הגדירו כ”מביישים את הכיפה שלראשם”, אלה הם ה”קיצונים”, אלה ה”גורמים לפילוג בעם”, אלה “נוער הגבעות”, אלה “עשבים שוטים”, אבל, כל הישראנאצים בסדר, שהרי הם ה”ממלכתיות”, ו“החלטת מדינת ישראל לקבוע את גבולותיה ולא להפקיר את תושבי גוש קטיף לחסדי הפלסטינים אינה פשע…”

 

אין תחום (טוב, יש כמה תחומים כמו – איזור תל-ברוך, התיאטרון הקאמרי ואחרים…) בו הציבור שומר המצוות איננו ראש וראשון, אפילו, לצערנו, בצבא ה”קדוש” של שרלו. וכן, כמובן, בהתיישבות! וכי מי יישב ויבנה את הארץ? יושבי קרנות-שיינקין? הגבלסים בתיאטראות “ישראל”? הקבוצים, פושטי היד והרגל? צועדי מצעדי-התועבה? ממשלת “ישראל”? יובל שרלו? יובל יושב בפתח-תקוה, מקום טוב באמצע ה”ממלכתיות” ושולח את תלמידיו לסמן את הגבולות ש”זכותה” של “המדינה” לקבוע…

 

בקיצור, מדברי שרלו, אתה שומע:

 

א. ישוב ארץ ישראל הוא משהו טריוויאלי, סתם ברכה לבטלה וחוסר רלוונטיות מצד העוסקים במלאכה.

   

ב. לציבור הלא רלוונטי הזה אין ענין בשום דבר להוציא ההתישבות, ר”ל.

 

אז, מה יש לנו?

 

קשה לומר שה”ציונות הדתית”, כתנועה, היא האחראית לבנין הארץ, היא, דווקא, אחראית לחורבן, בדרך השרלו’איזם, שה”ציונות” גברה אצלה על היהדות. הבונה הוא הציבור, שבאין לו, לדעתו, ייצוג אחר הוא מזדהה כ”ציוני דתי”, כי אינו נמנה על הציבור ה”חרדי”. הוא בנה על-אף ה”ציונות הדתית”, כשם ש”הקצין” בשמירת תורה ומצוות, על אף ה”ציונות הדתית”.

 

כידוע, לא די ש”המדינה” של שרלו אינה בונה, אלא, היא מחריבה, ובכל זאת, בעצם, דווקא בגלל זאת,  מפריע לו מאד, כאשר קומץ בעם היושב בציון בונה אותה… גם לו היה זה נכון, שהציבור הזה מתרכז רק במשימת בנין הארץ, הרי זה בדיוק מה שהוא חייב לעשות, באַין ציבור אחר שיעשה זאת, וביַש מדינת חורבן והרס, המחריבה כל חלקה טובה. ומכיוון שדרך ה”מדינה הציונית” לשבר דרך הילוכה, ו”המדינה” היא מעל לכל, הרי, בנין הארץ אסור בעיניו של ראש ישיבת-הסדר לטיפוח ברגים פאשיסטיים קטנים.

 

לא די שאין שום “הקצנה”(?), אלא, ל”ציונות הדתית” יש עוד דרך ארוכה לשיבה אל הנקודה, שממנה אפשר להתחיל לשוב לציון, משהו בסגנון ה”חרדים”.

אשר ל”חוסר אכפתיות” – זה אפילו אינו ראוי לתגובה, אבל לתוקעים שקרים, חובה להגיב –

הנוער שומר המצוות בולט באי-ירידתו מן הארץ, הנוער הזה בונה, בשעה שכל ה”איכפתניקים” עושים “טרקים”, אי שם, ביערות הגשם בדרום אמריקה, בקטמנדו, בנתיבי הסמים במזרח הרחוק וכו’,
הנוער שומר המצוות הולך ונופל ראשונה בכל מלחמות-הברירה של המדינה חובבת המלחמות הזו, שדמם של יהודים חשוב בעיניה ה”אכפתניקיות” פחות מקליפת השום, ועל כן היא דורכת שוב ושוב על דם הבנים, בבריחותיה ובחזרתה, כדי לשוב ולברוח.
בכל ענף התנדבות, תראה שעל רוב הראשים יש כיפות, שחורות וסרוגות, אבל, מי סופר אותם. העיקר שה”אכפתניקים” קופצים דום לכל “משימה לאומית”, אם היא בתחום רדיפת העם היהודי.

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר