אל תשאלו אותי, אין מענה לי

השוטר שחר מזרחי נידון על הריגת אדם ל-15 חודשי מאסר בפועל ו-15 חודשי מאסר על תנאי, ובית המשפט העליון, בערעור, הוסיף לו עוד 15 חודשים בפועל.

בית המשפט קבע כי השוטר מזרחי לא היה נתון בסכנת חיים – לא אמיתית לא מדומה – ולא זו בלבד, אלא שבירי הזה הוא גם פעל בניגוד להוראות המשטרה עצמה, ולכן ההריגה לא הייתה מוצדקת.

האם העונש הזה הואע עונש ראוי? כיוון שאני רואה את עצמי כבית-הללניק, כל עונש הוא חמור בעיני, אבל בעניינים כאלה איש לא שואל אותי, ולא זו השאלה.

לכן אל תשאלו אותי, כי לא אענה לכם.

לא אענה לכם, כי במקרה הזה כל עונש החל בחצי שנת מאסר אחת וכלה בחמש או שמונה שנים הוא, בעיני, בגדר הסביר, וכל עוד לא נשתרבבו לעניין שיקולים זרים – אנחנו הרי מכירים את שופטי ישראל – העובדה שבית המשפט פסק אחרת ממה שהייתי אני פוסק, היא כשלעצמה אינה פוסלת בעיני את גזר-הדין – בין לחומרא, בין לקולא.

על מה רגשו גויים

על חומרת העונש יצאה ביקורתם של השר לבטחון הפנים, יצחק אהרונוביץ, של מפכ”ל המשטרה, דודי כהן, ושל פורום רבי-הניצבים והניצבים בדימוס, כאשר מאחוריהם ניצבים ארגוני נשות השוטרים, ארגוני שלטון החוק וצרכני הקפה בזרנוגה גימ”ל.

המאפיין את כל המבקרים הוא האמירה מסוגת אנחנו לא רוצים למתוח ביקורת על בית המשפט העליון, כי יש לנו רק בית משפט עליון אחד, השומר על שלטון החוק ועל זכויות האזרח, ואנחנו מכבדים את החלטותיו, אבל …

וה”אבל” הוא שפסק הדין הזה מעביר מסר שלילי לשוטרים. מסר שלילי בכך שמכאן ואילך השוטרים יהססו למלא את תפקידם, ואם הם יראו עבריין, הם יעשו “אחורה פנה”, ויתנו לעבריינים להשתולל כאוות נפשם. תסמונת הראש הקטן לתפארת משטרת ישראל.

פנייתי אל השר לבטחון הפנים, ותשובת יועצו לפניות הציבור

הגדיל לעשות השר אהרונוביץ כאשר אמר כי הוא לא “יתמוך” בבקשה לחון את מזרחי, אלא “יוביל” אותה, ולכן פנינו אליו בשאלות הבהרה:

רשת האתרים של קימקא

www.quimka.net

www.quimka.com

quimka@quimka.com

 

23.7.2010

לכבוד

מר יצחק אהרונוביץ

השר לבטחון הפנים

ירושלים

 

נכבדי,

הנדון: השוטר שחר מזרחי

פורסם ברבים כי אתה מתכוון להוביל את היזמה לחנינתו של השוטר שחר מזרחי, אשר הורשע בהריגת אדם, נידון למאסר, ועונשו הוכפל ע”י ביהמ”ש העליון.

אנחנו יותר ממסכימים אתך כי “ישנו פער גדול במה שמתרחש בשטח לבין מה שמתרחש בכותלי בית המשפט”, אבל אנחנו מבקשים הבהרה לדבריך כי החלטת ביהמ”ש “מעבירה מסר גרוע לשוטרים”.

שאלותינו הן:

א.        האם, לטעמכם, שגו בתי המשפט (בשתי הערכאות) בקביעות העובדתיות אשר היוו תשתית למסקנה כי לא נשקפה לשוטר מזרחי כל סכנה?

ב.        אם שתי הערכאות לא שגו בקביעות העובדתיות, האם, לטעמכם, הן שגו במסקנה האמורה?

ג.          האם, לטעמכם, שגו שתי הערכאת בקביעה שהשוטר מזרחי פעל בניגוד לנהלי המשטרה עצמה?

ד.         מתוך הנחה שעד כאן שתי הערכאות לא שגו, האם המסר הגרוע נובע רק מחומרת העונש?

ה.        איפה הייתם כאשר הפרקליטות עמדה לערער על קולת העונש?

 

בברכה ובכבוד רב,

 

שמחה ניר, עו”ד

עורך ראשי,

רשת האתרים של קימקא

 

ומה משיב לי יועץ פניות הציבור של השר? שורו-שורו:

—– Original Message —–

From: הראל לוי

To: ‘שמחה’

Sent: Sunday, July 25, 2010 1:28 PM

Subject: RE: השוטר שחר מזרחי

עו”ד ניר שלומות,

פנייתך אל השר לביטחון הפנים, ח”כ יצחק אהרונוביץ, התקבלה בלשכתו ונקראה בתשומת לב.

אעדכנך, כי אהרונוביץ’ פנה לשר המשפטים על מנת לקבוע דרך להגשת בקשה לביטול החמרת עונשו של השוטר מזרחי או אף להביא לביטולו המוחלט.

חשוב לציין, כי השר מקבל את החלטת בית המשפט, אך עם זאת רואה בהחלטה משום פגיעה בכוחה של משטרת ישראל ובכושר ההרתעה שלה.

השר מצוי בקשר עם השוטר מזרחי והביע לא אחת את תמיכתו בשוטר.

בברכה,

הראל לוי

יועץ פניות הציבור לשר לביטחון הפנים

טל’02-5428502/3/4:

פקס: 02-5428039

Email-harell@mops.gov.il

 

זה, כמובן, לא מספק אותנו, ואנחנו חוזרים בשאלות הבהרה:

—– Original Message —–

From: שמחה

To: הראל לוי

Sent: Sunday, July 25, 2010 3:37 PM

Subject: Re: השוטר שחר מזרחי

למר לוי שלום ותודה,

בפתח הדברים אומר כי אני לא רואה שום פסול בביקורת על החלטות בתי המשפט, כולל ביהמ”ש העליון.

האפנה לומר “אני לא מבקר את החלטת בית המשפט, אבל …”, אינה החזקת השור בקרניו – כפי שלטעמי צריך לעשות – וגם יש בה, לטעמי, דבר והיפוכו).

השאלה שלי, לאור דבריך, היא אם אני צריך להבין שהשר מקבל את כל המימצאים והמסקנות של הערכאות אשר דנו בעניין הזה, ורק חולק על העונש (דהיינו שהייתה כאן טעות שיפוטית, וזה לא בושה לומר זו בפירוש, אפילו אם אתה שר בממשלה), או שהשר סבור שגם לעניין העונש לא הייתה כאן טעות שיפוטית, אבל למרות שבתי המשפט לא טעו יש “לבטל את ההחמרה בעונש, או אף להביא לביטולו המוחלט” (מהנימוקים שאתה מציין).

אודה לך על תשובה אמיצה.

בברכה,

 

שמחה ניר, עו”ד

והתשובה האמיצה, הלא תנחשו, לא הגיעה.

יושר אינטלקטואלי, בבקשה

מותר לבקר את פסק הדין, גם בחריפות – ולדעתי הענייה גם ב”סגנון בוטה ומשתלח”.

מותר לבקר את פסק-הדין, גם אם הביקורת שגוייה היא, שהרי זה בדיוק החופש “לסחור בדיעות”.

אבל מי שרוצה ללכת בלי ולהרגיש עם – זה לא בבציפרנו.

להגיד לשופטים פוצי-מוצי, אני דווקא מכבד אתכם, אבל בגזר הדין יש “מסר שלילי” – זה לא אומר לי כלום, כי אני לא יודע במה שגה בית המשפט, לטעמם של המבקרים את פסק-הדין.

לטעמי, אפשר להגיד שהשוטר הורשע שלא בצדק, ושפסק-הדין לא מגלה לנו את כל הראיות והטענות שעלו בדיון.

לטעמי אפשר גם להגיד שאמנם ההרשעה מוצדקת, אבל העונש חמור מדי.

ואפשר גם להגיד שההרשעה נכונה, וגזר הדין מתאים לדין, לעובדות ולמקובל במקרים דומים, אבל בגלל המסר השלילי שיש בו לשוטרים מן הראוי להמתיק את העונש, או אפילו לבטלו כליל, באמצעות מכשיר החנינה.

אפשר להגיד הכל, והשימוש במכשיר החנינה במקרים כאלה הוא בעיני לגיטימי, כי הוא בא לתקן את מה שהשופטים אולי לא השכילו לראות, וגם להביע את דעתו של העם – שנשיא המדינה מייצג אותו – על פסק-דין זה או אחר.

אפשר – ומותר – להגיד הכל, אבל היושר האינטלקטואלי מחייב שלא להסתתר מאחורי נימוקים מעורפלים – ולרוב דמגוגיים – אשר מטרתם לקלוע לטעמו של ההמון, בלי ליטול סיכון כלשהו, ולכן אמירות כגון “השר מקבל את החלטת בית המשפט, אך עם זאת רואה בהחלטה משום פגיעה בכוחה של משטרת ישראל ובכושר ההרתעה שלה” הן קשקוש מקושקש.

והוא הדין גם באמירה כי “השר מצוי בקשר עם השוטר מזרחי והביע לא אחת את תמיכתו בשוטר”, משום שהיא לא אומרת במה מתבטאת התמיכה הזאת.

לדעתי הענייה השר והמפכ”ל, בעידודם של כל הניצבים מאחוריהם, חייבים לתת את הגיבוי לשוטרים, כי אחרת קיים חשש לפרישה המונית, או אולי אפילו מרד בשורות המשטרה, ואם לא מרד – לפחות התחזקותה של תופעת הראש הקטן בשירות המשטרה.

ומה עם קדושת-החיים? ומה עם חובתו של השוטר לכבד את הוראות המשטרה בה הוא משרת?

על כך איש לא מדבר, כי זה לא פופוליסטי.

גם היועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין, בקשקשנים

“היועץ המשפטי לממשלה תוקף את הביקורת שהטיחו בכירי המשטרה והשר לבטחון הפנים בשופטי העליון, בעקבות הכפלת עונש השוטר שחר מזרחי”, כותב עמי ברוך (חדשות ערוץ 7), כשהוא מתייחס לתשובת עוזרו של היועץ לפניית ארגון עדאללה, ומוסיף:

היועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין, סבור כי חלק מההתבטאויות והפרסומים השונים בעקבות פסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת השוטר שחר מזרחי, חרגו מביקורת ראויה ולגיטימית, ואף היו מנותקות מעובדות וממצאים שנקבעו בפסק הדין, כשביחס לחלקם אף לא היתה מחלוקת, כלשונו.

כן, בניגוד לרבים אחרים אשר תוקפים פסקי דין בלי לקרוא אותם, אני אכן קראתי את פסק-הדין בעניין שחר מזרחי, ומקובל עלי כי “חלק מההתבטאויות והפרסומים השונים בעקבות פסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת השוטר שחר מזרחי … היו מנותקות (כך!) מעובדות וממצאים שנקבעו בפסק הדין, כשביחס לחלקם אף לא היתה מחלוקת”, אבל ביקורת שהיא “מנותקת מעובדות וממצאים שנקבעו” היא ביקורת גרועה ולא מקצועית, אבל גם לביקורת גרועה ולא מקצועית יש מקום בחברה דמוקרטית, ואם היועץ המשפטי לממשלה יקבע את הלגיטימיות של הביקורת על פי האיכות המקצועית שלה, לא יישאר הרבה מחופש הביטוי.

עוד נאמר בכתבה, מפי עוזרו של היועץ, אשר דיבר בשמו:

“משנקבעה הרשעתו של השוטר בשתי ערכאות אשר בחנו את הנושא ביסודיות, חובה על הכל לקבל ולכבד את ההכרעה המשפטית, ולהימנע מהשתלחויות שלעיתים הן נעדרות ביסוס עובדתי”.

וכאן שוב מבלבלים אותנו בשיטת המשפט הרב-מפרקי:

·               “משנקבעה הרשעתו של השוטר בשתי ערכאות…” – אכן ההרשעה נקבעה בשתי הערכאות;

·               “אשר בחנו את הנושא ביסודיות” – יכול להיות שכן, ויכול להיות שלא, אבל כדי לדעת זאת יש ללמוד את התיק כולו, ולא רק את פסק-הדין, ואני מסופק אם עו”ד ויינשטיין אכן התעמק בתיק, עד כדי כך (וכפי שאנחנו מכירים את משרד המשפטים, ייתכן מאוד שעוזרו של היועץ כלל לא טרח להניח את הנושא על שולחנו של היועץ);

·               “חובה על הכל לקבל … את ההכרעה המשפטית” – מה זה “לקבל”? האם העובדה שאני חולק על פסק-דין אומרת שאני “לא מקבל” אותו? ואם כך הוא – מי קבע שחייבים “לקבל” את הפסיקה, בבחינת כזה ראה וקבל?

·               “חובה על הכל … לכבד את ההכרעה המשפטית” – אם “לכבד” פירושו לבצע את פסק-הדין, זה בסדר, אבל מי שיגיד לי ש”לכבד” פסק-דין זה להרכין ראש בזווית של 45 מעלות, או יותר, ולענות אמן-ואמן – במצפון נקי ושקט אני אומר לו שק-בתחת.

·               “ולהימנע מהשתלחויות שלעיתים הן נעדרות ביסוס עובדתי” – מה זה “השתלחות” אנחנו לא ממש יודעים, ומהדברים האלה גם לא ברור אם מותר או אסור, לדעתו של היוהמ”ש, להשתלח כאשר ההשתלחות אינה “נעדרת בסיס עובדתי”.

ובקיצור: היועץ המשפטי מגבב דברים, ולא אומר שום דבר.

מי באמת ה”מנותק” כאן?

הבעייה העיקרית, לטעמי, עם הביקורת שקוממה את ויינשטיין היא בעדינות-היתר שלה, ב”חלביות” המוגזמת שלה – באספקלריא של המבקרים עצמם. בפנוכו הם רותחים מזעם, אבל כלפי חוץ הם מתבטאים בעדינות הכי מקוממת: “אני מכבד את פסק הדין, ואת בית המשפט, אבל התוצאה לא טובה …”, האם זו “השתלחות”? האם זה “חוסר כבוד לבית המשפט”?

לשם השוואה

העיתונאי מרדכי גילת (ישראל היום, 30.7.2010) כותב על גזר דינו של ביהמ”ש המחוזי, תל-אביב, בעניינו של גרגורי לרנר:

… וזה הזמן לחזור לרגע אל סיפור העונש. פושע מסוכן בעל עבר פלילי עשיר, בארץ ובחו”ל, מודה בבית המשפט כי בצורה מתוכננת, ללא חמלה וללא אבחנה, פרש רשת והפיל לתוכה 2,500 אנשים. הוא מודה שזה אכן מספר קורבנותיו ושסכומי הכסף ששאב מהם מגיעים ל־62 מיליוני שקלים!!!

ומה העונש למגה פושע הזה? רק 10 שנות מאסר. זאת בדיחה, כבוד השופט חאלד כבוב, בדיחה, בדיחה, בדיחה. ממש בדיחה עצובה. מצטער שאני צריך לכתוב זאת. זו ענישה מגוחכת, מעודדת פשיעה, לא מרתיעה. ככה לא מגוננים על הקורבנות הבאים. ככה כבודו מפקירים אותם.

ואם על ההערות החלביות בעניין שחר מזרחי אמרת, מר ויינשטיין, את מה שאמרת, מה תאמר על הביקורת הזאת?

לא, אתה לא תאמר דבר.

אתה לא תאמר דבר, כי המורשע אינו שוטר;

אתה לא תאמר דבר, כי המורשע הוא עבריין מועד;

אתה לא תאמר דבר, כי הקרבן לא ערבי;

אתה לא תאמר דבר, כי לא מדובר בחיי אדם, אלא “רק” במעילה בכספים;

אתה לא תאמר דבר, כי הביקורת “זורמת” אתכם, כשהיא על קולת העונש, ולא על חומרתו – ובכך, מן הסתם, תתן לכם רוח גבית, אם תחליטו לערער על קולת-העונש.

בשורה התחתונה, ביקורתו של מרדכי גילת היא יותר “משתלחת” מאשר ביקורתם של גורמי המשטרה, אשר כנגדם יצאת חוצץ, אבל אתה לא תאמר עליו דבר, כי אתה לא תרצה “להסתכסך” עם התקשורת.

ובחזרה אל השר לבטחון הפנים

השאלה האחרונה שהפניתי אל אהרונוביץ במכתבי הנ”ל – אליה הוא כלל לא התייחס – הייתה איפה הייתם כאשר הפרקליטות עמדה לערער על קולת העונש, ולאור תשובתו, לפיה הוא יפעל כדי “לבטל את ההחמרה בעונש, או אף להביא לביטולו המוחלט”, אני הייתי מרחיב ושואל איפה הם היו כאשר הפרקליטות עמדה להגיש את כתב האישום, ואיפה הם היו כאשר בית המשפט המחוזי גזר את העונש המקורי.

___________________

עמרי עדיקה: השוטר שחר מזרחי: “אהוד יתום” של המאה ה-21

“ישראל שלי”: דורית ביניש וארגון גנבי הרכב מציעים לשוטרים פרנסה טובה יותר