ב”ה

קשים מגיירי-חינם לישראל כספחת

להיות יהודי זו לא מציאה

לפני שנים כתבה אחת, בשם אורית כמרה, מכתב למערכת “הארץ”. אורית כמרה קבעה, שהדתיים משועממים, ולכן מעוררים כל פעם מחדש את שאלת מי הוא יהודי. בכלל, היא טוענת, ידוע שלהיות יהודי זו “לא מציאה”…. לאחר שהצהירה ש”שאלת מי הוא יהודי הפסיקה לעניין אותי”, היא שואלת את ה”דתיים”, “מי שמכם” (לקבוע מי הוא יהודי).

אנשים כמוה, באמת, מסכנים וזקוקים לרחמי שמים.

להיות יהודי זו, כמובן, זכות שאין לה שיעור. אנו מברכים – “ברוך…. שלא עשני גוי”. מכיוון שכמרה ודומיה היו מעדיפים להיות גויים, אין להם הזכות, בכלל, לקבוע מי יתקבל ומי לא יתקבל לתוכנו. לנו, היהודים, בלב ובנפש ובמעשה, יש הזכות לקבוע מי רשאי לבוא בקהלנו ומי לא. מי מתאים לנו ומי לא. מי עומד בסטנדרטים ומי לא.

לא ה”דתיים” מעוררים את ה”שאלה”, שהלוא, יש הלכה פסוקה: יהודי הוא מי שנולד לאם יהודיה, או התגייר כהלכה. אצל היהודים הלאום והדת חד המה, אין הפרדה בין המרכיבים. ואם זר רוצה להצטרף ללאום היהודי, הוא חייב להיות יהודי. הוא חייב לעמוד בקריטריונים מסויימים מאד. אפילו למוסד המפוקפק המכונה קבוץ, אין מקבלים כל אחד, קל וחומר, בן בנו של קל וחומר, שאין לקבל כל אחד לעם היהודי. אין יהודי בלי יהדות!! מי שנולדו לאמהות יהודיות,  פשוט, זכו – ישראל אף על פי שחטא, ישראל. במקום שאלה יודו, יום יום ושעה שעה, על הזכות שנפלה בחלקם, בלי להתאמץ, אומרת אורית, שזו לא מציאה כל כך גדולה. כנ”ל רבים רבים כמוה, שממש כורעים ומשתחווים ומודים למי שמוכנים “לחלוק עמנו את גורלנו …”.

הפלא ופלא, אלה שעמלים ביהדות, שנושאים בעול המצוות, שמקדשים שם שמים, רואים בעול הזה זכות אדירה, מתנה שאין גדולה ממנה. ואילו כל אלה, הפוטרים את עצמם מכל החובות, ששום עול לא מוטל על כתפיהם, רואים ביהדות מעמסה וממש לא מציאה…

אי אפשר שיהיה יהודי נוצרי, לא ייתכן יהודי מוסלמי וגם לא יהודי פראבוסלבי. כי ייחודו הלאומי של העם היהודי היא היהדות. האם זה לא ברור ומובן מאליו? עם ישראל הוא עם- סגולה. לא, זו איננה גזענות, שולמית אלוני. לא מתכוונים אליך. כבר אמרו חז”ל: נמשלו ישראל לעפר ולכוכבים, כשהם עולים, עולים עד הרקיע וכשהם יורדים, יורדים עד עפר. יש יהודי-סגולה ויש יהודים על פי ההלכה. וזה לא אותו הדבר. וכאמור, כשישראל כופרים בסגולתם, הם הפחותים בעמים. ואין כימים האלה להוכיח זאת.

קשים גרים לישראל כספחת

ומה הכוונה ב”קשים גרים לישראל כספחת”, האם זו אמירה גזענית? אני החזקתי תמיד בגירסה האומרת, כי בהקפדת גרי-הצדק בקיום המצוות יש מעין קטרוג על יהודים מלידה, שאינם מקפידים בקיום המצוות…

אבל, הגירסה הזו כבר אינה מחזיקה מים; ה”גרים” המקבלים תעודה מבתי-הדין של תעשיית הגיור של ה”ציונות הדתית”, אינם נדרשים להקפיד על קיום מצוות. והא ראיה:

לא שמעתי מכם ולו מילה אחת בשבח שני תריסרי דייני הגיור (ואנכי בתוכם), אשר כולם (כמעט) דתיים-לאומיים המשוייכים פחות או יותר לסביבת רבני צוהר. הם עוסקים במלאכת הגיור מזה 15 שנה וכבר גיירו רבבות בעין ידידותית, בהארת פנים, ובמקסימום הקלות הלכתיות. דייני הגיור ניצבים בחזית הגיור, במעשים ולא בדיבורים, גם לנוכח העולם החרדי ולא מתקפלים. עובדה! 90% לפחות מן המתייצבים בפנינו מתגיירים; כ-70% ‘במכה ראשונה’, וכ-20% בהופעה שניה בפני בית הדין.

מאז מכתבה של כמרה השתנו הדברים. היום אלו הם ה”דתיים”, אנשי “הציונות הדתית”, המעלים את פרשת “מי הוא יהודי” על ראש דאגתם, וכל המרבה “יהודים” ל”ישראל” הרי זה משובח.

ומה סיבת הביקורת? תאמינו או לא, ומוטב שתאמינו, כי זו האמת – אנשי הכנס למדיניות-הגיור קובלים על ה”קשיים” שמעמידים בתי הדין לגיור לפני ה”מתגיירים”…. כמעט הייתי אומרת לא ייאמן, אלא, בתוך עמי אני יושבת ורואה יום יום בקלונו ובירידתו עד עפר. היום התחרות בין ה”ממלכתיים”, היא, מי מקריב יותר מטובת העם היהודי ומעצם קיומו, על מזבח שימור “ממלכתיות” הרשע והפשע.

הרב משתבח בגיור עם “מקסימום הקלות הלכתיות…”! זה חולני! הוא גם משתבח בכמות וכמובן, לא באיכות. “90% לפחות מן המתייצבים בפנינו מתגיירים…”, האח, הידד. אני הייתי מפסיקה מיד את פעילותם של בתי הדין האלה, איזו סמכות הלכתית מינתה אותם? איך הם מרשים לעצמם לנהוג זילות ביהדות ובעם היהודי? מדוע הם כופים עלינו את התועבה הזו?

ולפני מי הוא משתבח? לפני גרועים ממנו; מפני אלעזר שטרן, לפני דוד סתו, לפני בני לאו, מחריבי גוש-קטיף, לפני אנשים שאצלם ISRAEL UBER ALLES. “מדינת ישראל” מעל לכל. ליתר דיוק: המדינה מעל לכל. זהו הפאשיזם! היהדות אינה מעניינת אותם, העם היהודי אינו מעניין אותם, אותם מעניינת מדינת הרשע והפשע. הם יעשו הכל לשימורה, והיא תשתמר במתכונתה הנוכחית, מדינת דמים וזדון, מורדת בה’, רק אם יתוספו אליה עוד המוני ערב-רב.

לשפשף עינים ולקרוא: “הריעו לדיינים שמרביתם קרובים לאסכולת הרבנים סתו ולאו…”.

ועוד מציע הרב רוזן הנפגע עד עמקי נשמתו ה”ממלכתית”:

“כדי להרבות בגיורים יש שתי אפשרויות בלבד, ולא עוד: (א) שינויים בהלכה לכיוון של אי עמידה על קבלת המצוות. (ב) שינוי התדמית ו’שיווק’ הגיור בעטיפה אטרקטיבית. מכיון שהאפשרות הראשונה לא באה בחשבון ע”י שום גורם רבני רציני (ובטוחני שגם לא הרבנים שביניכם), נותרה רק הדרך השניה”.

נראה שהרב רוזן מסכים עם אורית כמרה – להיות יהודי זו לא מציאה, על כן, יש לצאת למסע שיווק ב“עטיפה אטרקטיבית..”. מה שקורה הוא, שה”גרים” של הרב רוזן הם רק עטיפה אטרקטיבית לכלי ריק…

לסיום הרב מתבדח על חשבונו של שרנסקי הניתלה ברב קוק לקולת הגיור:

“כידוע, הרב קוק היה מן היותר מחמירים בנושאים שונים, כולל בתחום הגיור. סופר-חרדלניק”!

מה קורה פה? האין כאן נימה של זילות הרב קוק? אכן, נפל דבר ב”ציונות הדתית”…ליתר דיוק, ה”ציונות הדתית” נופלת, ב”ה. אלו הם פרפורי גסיסה.