עצמאות, לאיזה צורך

עצמאות, לאיזה צורך

חנה אייזנמן
15.04.2010 07:29
עצמאות, לאיזה צורך


“… מדינת ישראל דחתה מכל וכל את מהפכתה, משום שה’אנשים הלא נכונים’ לחמו בבריטים. המאבק התנהל על-ידי ה’ארגון’ ושותפו הקטן והנועז, קבוצת שטרן. ה’הגנה’, צבא המחתרת ה’רישמי’, נשאר מחוץ לזירת הקרב, בתוקף צו של הסוכנות-היהודית, זו ממשלת הצללים ששלטה על האוכלוסיה היהודית בתקופת המנדט (ההסטוריון, סידני ציון).



ב”ה

 

 

עצמאות לאיזה צורך?

 

 

הדבר האמיתי היחיד בהם, היא שטיפת המח ה”ציונית”, בזה הוא טוב

 

אין לי הכלים לשפוט את מידת גדולתו בתורה של הרב ישראל רוזן. אך, אשר למאמריו ה”חיצוניים”, הדבר האמיתי היחיד בהם, היא שטיפת המח ה”ציונית”, בזה הוא טוב. כדי לשטוף את המח אין צורך לדעת הסטוריה, לא רעיונית ולא מעשית, די לדעת את שכתוב-ההסטוריה, להידבק לאידיאה-פיקס ולקדם אותה. כל הרעות החולות הבאות עלינו היום, הן תוצאת הגיבוי שנתנה ונותנת כל השנים “הציונות הדתית” לגדולי אויבי ישראל בכל הזמנים. דווקא באותם ימים קריטיים, שאולי יכלו באמת להיות ראשית צמיחת גאולתנו, קפצו הרשעים ותקעו מקלות בעגלתנו, עצרו אותה, השתלטו על המושב וגם לקחו שוט בידיהם, ומאז הם רודים בעם ישראל, ועושים הכל, אבל הכל, כדי למנוע את בואה של הגאולה.

 

הרב רוזן נטפל לעתון “הארץ” (ערוץ 7), כנציג השמאל המסכן את “עצמאות ישראל”, כאשר האמת היא – וְנֹשֵׂא כֵלָיו מְמוֹתֵת אַחֲרָיו (שמואל א פרק יד)  – “הארץ” ו”המדינה” הם אויבי העם היהודי, באותה מידה. “הארץ” מבטא זאת ופועל בצורה גלויה וגסה, המדינה פועלת כנחש מתחת לקש. למעשה, “הארץ” בעיקר מדבר, “המדינה” עושה מאמצים עצומים להביא להכחדת העם היהודי – פיזית או רוחנית – על פי הצורך ומבחן התוצאה.

 

אין לי ענין להתעסק פה עם הזוהמה המכונה עתון “הארץ”, ש”השטירמר” היה קטן לעומתו, אני מתכוונת להתייחס למשהו לא פחות מזוהם מעתון “הארץ” וזו “מדינת ישראל”, שלא השתנתה מאז היותה “המדינה שבדרך” ועד עצם הימים האלה; היום, כאז, הסחורה הזולה ביותר בשוק הוא דם יהודי! כאז, כן היום, עיקר פעילותה של המדינה לקידומה, כלומר, להיות מתוות כל דרכיה המעוותות ומחזיקת הזכות להכפיף אליהן את העם היהודי, היא נגד היהודים. לאלה היא מעניקה, מאז ועד היום, מכות הרג, הרס ואבדן כדי למנוע איזו שהיא התעצמות של הצד היהודי.

 

לא נכנס כאן לנסיבות הכרזת המדינה, שלא היתה בדיוק חלום חייו של בן-גוריון, הוא העדיף לשלוט בחסד לאומים (בריטניה) ולקבל את הגנתם על שלטונו האבסולוטי על הישוב. כידוע, גם “הסוכנות היהודית” הוקמה על ידי שלטונות המנדט, כגורם שייצג את הישוב היהודי בפניהם. ברור שהשליטה בה ניתנה לרוקדי המה-יפית, העבדים שביקשו למלוך.

 

ומה כותב הרב רוזן?

 

כדלהלן: (“ובמעבר חד לגאולת ימינו…”):

 

האם מבצעי ה’העפלה’, העלאה בלתי ליגלית של 120,000(!) פליטי שואה מתחת לאפו של השוער הבריטי, יכלו להתממש אילו היתה חלילה בעמנו דאז תנועת ‘שמאל קיצוני’ המסגירה סודות ומסתורין לצוררינו? האם הכרזת המדינה בכלל יכלה להתרחש, והכנת ‘המדינה והצבא שבדרך’ יכלו לקרום עור וגידים, אילו היו חלילה בעמנו מצלמי-בסתר מסמכים סודיים?

ומי, הרב רוזן, הסגיר סודות ואנשים לצוררינו, אם לא “המדינה שבדרך”? מי היה מסוגל להלשין, למסור, לרדוף, לחטוף, “לחקור” ולהכות, ואף לרצוח יהדים, אם לא ה”ציונים”, שהקימו את “המדינה”?

העיני האנשים האלה תנקר?

אני עוסקת הרבה מאד ב”מדינה שבדרך” ובפושעים שניהלו אותה, התיעוד נמצא בעשרות מאמרים שלי, כאן יקצר המצע מהשתרע, ואכתוב בקיצור –

מי שפעל בכל כוחו נגד ה”העפלה הבלתי לגאלית” היו בן-גוריון וחבר פושעיו, היה זה במסגרת מדיניות “העליה הסלקטיבית” וריקודי המה-יפית לפני השלטון הבריטי. כבר שאלו הסטוריונים – השאלה היא, מי שיחק לידי מי, האם “העליה הסלקטיבית” של ה”ציונים” לידי “הספר הלבן” של שלטונות המנדט, או, “הספר הלבן” לידי ה”ציונים”… או פעלו בשיתוף פעולה מלא ומתואם.

חיים ויצמן הטריח את עצמו אל המליונר רובר רוטשילד, שהתכוון לתרום ל”ארגון” לרכישת ספינות העפלה, השמיץ בפניו את “הפורשים”, וכנציג הממסד “הציוני”, שכבר נחשב אז לאוטוריטה יחידה בענייני העם היהודי, בעיני יהודים וגויים, אסר עליו לתרום. הממסד “הציוני” הבהיר לכל מי שרצה או לא רצה לשמוע, שאנשי האצ”ל מעלים לארץ “אלמנטים שליליים”, “גנבים וזונות”. הם התכוונו לסבא שלך ולסבתא שלך ואולי לדוד שלך – זונות וגנבים….

וזאת, בשעה שפעילות גורמי שמאל בהעפלה היתה סימלית בלבד.

קטע:


משה שרת מעיד גם הוא (“דרך בים” ספור עליה ב’, ד”ר דליה עופר): “ויצמן נפשו סולדת מאד מענין ההעפלה, מאז ומתמיד, תמיד היה הדבר עליו לטורח ולמעמסה והוא משתדל לא לדבר בזה בממשלה (הבריטית. ח”א) …”.

לויצמן היה הכח לפעול, אך הוא, הבוס, נמנע מעשות זאת!


יצחק בן עמי מספר (“שנות זעם..”) כי הצליח בקשריו להגיע לרובר רוטשילד בפאריס, שהיה מוכן לתרום להצלת היהודים וגם להתרים אחרים, אך בקש קודם את הסכמת המימסד הציוני, וכך מתאר בן עמי את אשר אירע (שם): “.. אבל וייצמן סיים את הפגישות האלו בהבעת זהירותו מפנינו באוזניו של רוטשילד: ‘כאשר אתה אוכל מרק עם השטן, עליך להצטייד בכף ארוכה’. יש להניח שוייצמן היה מאוהב במימרה הזאת, משום שחזר עליה לפני הלפרן ויעקבי כאשר רובר רוטשילד הפגיש אותם פעם נוספת. הפעם התלונן וייצמן ארוכות על התנאים האיומים בספינותינו, ויעקבי ענה שאכן התנאים רעים, אבל אלה עדיפים מההישארות בארצות שהעולים בורחים מהן. ויצמן המשיך ואמר שלא כל העולים האלה מהווים אלמנט משביע רצון כלל וכלל, וכי נוסף לזה הם קשים לקלוט. הוא הודה שמאות אלפי יהודים גרמניים מבקשים מקלט בפולין, צ’כוסלובקיה וצרפת – אבל הם ‘מוסיפים לאנטישמיות’ בארצות האלה והוא אינו רואה כיצד אפשר יהיה להכניס אותם במספרים כאלה לארץ ישראל“.

אנשי ה”הגנה” הלשינו בפני שלטונות המנדט על מיקום ומועד יציאתן של ספינות מעפילים לארץ ישראל, והן נתפסו, אם במקום יציאתן, או בלב ים, חלקן הוטבעו.

מתי הצטרפו בן גוריון/ההגנה והפלמ”ח למבצע ההעפלה?

ראשית – לאחר שכבר הובטחה השמדת יהדות אירופה.

רק לאחר שנוכח בן גוריון לדעת שהפופולאריות של האצ”ל בישוב עולה לגבהים, בשל פעילותה בהעפלה, הצטרף גם הוא, וכמובן, גרף, כרגיל, את כל הקרדיט.

כך היה בענין העצמאות, ה”פורשים” לחמו נגד הבריטים, ואף הצליחו לסלק אותם מן הארץ, כאשר, במקביל, חטפו כל העת סכינים בגב מן הממסד שנלחם בהם נגד מאבקם בבריטים ואף מסר אותם לבולשת הבריטית. ואז, כשהבריטים ברחו, ובן גוריון הכריז על המדינה המתועבת שלו, הוא קבל ברכות מכל העולם, כאשר, באמת, הגיעה התהילה ל”פורשים”, שהביאו לידי כך.

קטע:

ההסטוריון סידני ציון:

 

“… מעטים בלבד השכילו לראות את מדינת ישראל כאומה שזכתה לעצמאותה, עקב מרד עקוב מדם נגד מעצמה קולוניאלית. תחת זאת רווחת הדעה, שהיהודים קבלו את ארצם בתוקף החלטות של ארגון האומות המאוחדות…

“העובדות הן שונות. מדינת ישראל נוצרה על אף ארגון האומות המאוחדות, שניסה להחניקה בלידתה, משחילק את הארץ והשאיר את ישראל בלא גבולות בני הגנה…

“… מדינת ישראל דחתה מכל וכל את מהפכתה, משום שה’אנשים הלא נכונים’ לחמו בבריטים. המאבק התנהל על-ידי ה’ארגון’ ושותפו הקטן והנועז, קבוצת שטרן. ה’הגנה’, צבא המחתרת ה’רישמי’, נשאר מחוץ לזירת הקרב, בתוקף צו של הסוכנות-היהודית, זו ממשלת הצללים ששלטה על האוכלוסיה היהודית בתקופת המנדט. לאמיתו של דבר היתה הסוכנות היהודית מחוייבת למדיניות שיתוף-פעולה עם האנגלים – ואולי אפילו לשיתוף פעולה שבא בעבירה. היא השתמשה ב’הגנה’ כדי להכפיש את חיילי הארגון, להלשין עליהם, לחטפם ולענותם…” (“מי גרש את הבריטים מארץ ישראל”, יוסף נדבה).

 

כווווולם יודעים את האמת, רק לא “הציונות הדתית”, כי, כאמור לעיל, אין צורך ללמוד הסטוריה, כשיש שכתוב “נאמן”… הרי הוא נכתב על ידי “המדינה”.

המלחמה שעשה צה”ל בערבים, לאחר הכרזת “עצמאות ישראל” בזכות האצ”ל, לא היתה-עוד מלחמת-שחרור, אלא, הראשונה במלחמות “מדינת ישראל” בג’יהאד הערבי!!! בשעה שהאצ”ל ונגזריו חירפו נפשם למען שחרור הארץ מידי זרים, התעסקה מפא”י“הסוכנות היהודית”, בבניית מעוזי ההגמוניה הפועלית בארץ; מה שנקרא – “השמאל בנה את המדינה”.

הכרזה המדינה על ידי המימסד המתועב הזה, לא די שאינה סיבה לשום מסיבה, אלא, היא סיבה כבדת-משקל לאבל כבד. היה זה היום שהשמאל/הציונות/האוטואנטישמיות נטלה לעצמה את העצמאות לרדוף את העם היהודי ב”אופן לגיטימי”, באמצעות “החלטות דמוקרטיות”.

 

הדברים שלעיל אינם אפילו על קצה, קצה, קצה שן אחת של המזלג. כדאי להתחיל ללמוד את כל מה שמנגנון התעמולה של “המדינה” טיאטא אל מתחת לשטיח הלאומי. זה לא נעים, זו אם כל הזוועות, אך, דווקא, בגלל זה, זו חובתם של כל חפצי החיים!

 

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר