מי הוא מתייוון (ג)

מי הוא מתייוון (ג)

חנה אייזנמן
26.01.2010 18:26
מי הוא מתייוון (ג)


“אני מעדיף את רצח שלהבת פס ויהודה שהם ועוד המוני תינוקות ועוברים ואמהות, על רצח ‘תהליך השלום….'”. או, כהשקפתו של חיים נבון – אני מעדיף לחרוק שנים ולהרג, ולא לשרוף שטיח במסגד… והרב קופץ על השטיח ומעופף לו עם מנורת הקסמים של אלדין הרכוב על אלבורק, היישר אל “בית תפילה לא-ל אחד”.



ב”ה

 

 

 

מי הוא מתייוון? (ג)

 

 

כיפאק לאחדות-“ישראל”

 

 

נבון: “הקיצונים המעטים הפורעים בערבים המציאו למעשה דת חדשה, יהודית מוסלמית…”

 

בן-דרור: “יהודים בבית השלום התקנאו בניאו-נאצים או בגזענים איסלאמיים והוכיחו שגם לנו יש גי’האדיסטים יהודים….” (“מגן דוד שחור”, nrg)

 

איזו אחדות-“ישראל” מופלאה. ראו באיזו קלות אפשר להגיע אליה. קצת שנאת ישראל, והגענו! כיפאק! שנאה לנלחמים בנאצים ובעוזריהם, ואהדה לאחרונים, והנה אנו בלב מדמנת “אחדות ישראל”. הללו-י’ה.

 

לחיים יש עוד מה ללמוד מבן-דרור. ימיני מתוחכם יותר. הוא אינו מתייחס, חלילה, לאיסלאם, אלא, ל“גזענים האיסלאמיים”, כי יש “ג’יהאד על השלום”, נוסח שמעון פרס ויאסר ערפאת, ויש “ג’יהאד גזעני”, המונה בסך הכל, מליארד “מאמינים”, שזה לא ביג-דיל, משהו כמו ה“ניאו-נאצים”, משהו כמו “ג’יהאדיסטים יהודים”, משהו כמו “הימין הקיצוני”, ובקיצור – יהודים! יהודים, שאינם משתפים פעולה עם הג’יהאד על השלום… וכדי בזיון וקצף.

 

האמת היא, שלא סברתי שדבריו של נבון ראויים לתגובה. אך בהיותו אחד ממרעילי הבארות הפוריים ביותר, אי אפשר למלא פינו מים מאררים ולשתוק. דבריו מופיעים במאניפסט “ממלכתי”, בשם “עולם קטן”, שמטרתו היא – הפצת משיחיות ה“ממלכתיות” בישראל, כלומר, המשך הרעלת הנפשות הרכות, בעיקר של תלמידי “ישיבות ההסדר”, שלא יפרעו את הסדר ויצייתו לכל פקודה שעליה מתנוסס דגל מגן-דוד-שחור, לקידום תכנית השלבים להשמדתנו.

 

 

 

גומל לאיש חסיד כמפעלו נותן לרשע רע כרשעתו (ע”פ י”ג עיקרים לרמב”ם)

 

 

 (מא) אִם שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם:

(מב) אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדָּם וְחַרְבִּי תֹּאכַל בָּשָׂר מִדַּם חָלָל וְשִׁבְיָה מֵרֹאשׁ פַּרְעוֹת אוֹיֵב:

(מג) הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ:  דברים פרק לב

 

 

לזה בוודאי מתכוון נבון כשהוא מצטט את הרמב”ם: “שאין משפטי התורה נקמה בעולם, אלא רחמים וחסד ושלום בעולם” (הלכות שבת ב’,ג). רב או לא רב….

ובכך לא סגי ליה, הוא מוסיף: “אחד הגונב ממון ישראל או הגונב ממון של גויים” (חו”מ, שמ”ח, ב), תלמיד-חכם, כבר אמרנו?

 

אלא, התלמיד הנבון הזה חי בשוויץ…

 

אז, בואו נראה, מעט מזעיר:

 

 

 (י) וְהַיּוֹם הַהוּא לַאדֹנָי יְקֹוִק צְבָאוֹת יוֹם נְקָמָה לְהִנָּקֵם מִצָּרָיו וְאָכְלָה חֶרֶב וְשָׂבְעָה וְרָוְתָה מִדָּמָם כִּי זֶבַח לַאדֹנָי יְקֹוִק צְבָאוֹת בְּאֶרֶץ צָפוֹן אֶל נְהַר פְּרָת:   ירמיהו פרק מו

 

 (ו) נֻסוּ מִתּוֹךְ בָּבֶל וּמַלְּטוּ אִישׁ נַפְשׁוֹ אַל תִּדַּמּוּ בַּעֲוֹנָהּ כִּי עֵת נְקָמָה הִיא לַיקֹוָק גְּמוּל הוּא מְשַׁלֵּם לָהּ: ירמי’ פ. נא

 

 (ו) רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם:

(ז) לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַּגּוֹיִם תּוֹכֵחֹת בַּל אֻמִּים: תהלים פרק קמט

 

 (א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

(ב) נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ: במדבר פרק לא

 

 (כח) וַיִּקְרָא שִׁמְשׁוֹן אֶל יְקֹוָק וַיֹּאמַר אֲדֹנָי יֱקֹוִק זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה הָאֱלֹהִים וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים: שופטים פרק טז

 

 (ה) כִּי רִוְּתָה בַשָּׁמַיִם חַרְבִּי הִנֵּה עַל אֱדוֹם תֵּרֵד וְעַל עַם חֶרְמִי לְמִשְׁפָּט:

(ו) חֶרֶב לַיקֹוָק מָלְאָה דָם הֻדַּשְׁנָה מֵחֵלֶב מִדַּם כָּרִים וְעַתּוּדִים מֵחֵלֶב כִּלְיוֹת אֵילִים כִּי זֶבַח לַיקֹוָק בְּבָצְרָה וְטֶבַח גָּדוֹל בְּאֶרֶץ אֱדוֹם:

(ז) וְיָרְדוּ רְאֵמִים עִמָּם וּפָרִים עִם אַבִּירִים וְרִוְּתָה אַרְצָם מִדָּם וַעֲפָרָם מֵחֵלֶב יְדֻשָּׁן:

(ח) כִּי יוֹם נָקָם לַיקֹוָק שְׁנַת שִׁלּוּמִים לְרִיב צִיּוֹן: ישעיהו פרק לד

 (ד) אִמְרוּ לְנִמְהֲרֵי לֵב חִזְקוּ אַל תִּירָאוּ הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם נָקָם יָבוֹא גְּמוּל אֱלֹהִים הוּא יָבוֹא וְיֹשַׁעֲכֶם: ישעיהו פרק לה

 

 (ד) כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי וּשְׁנַת גְּאוּלַי בָּאָה: ישעיהו פרק סג

 

 (ו) לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק אוֹי עִיר הַדָּמִים סִיר אֲשֶׁר חֶלְאָתָה בָהּ וְחֶלְאָתָהּ לֹא יָצְאָה מִמֶּנָּה לִנְתָחֶיהָ לִנְתָחֶיהָ הוֹצִיאָהּ לֹא נָפַל עָלֶיהָ גּוֹרָל:

(ז) כִּי דָמָהּ בְּתוֹכָהּ הָיָה עַל צְחִיחַ סֶלַע שָׂמָתְהוּ לֹא שְׁפָכַתְהוּ עַל הָאָרֶץ לְכַסּוֹת עָלָיו עָפָר:

(ח) לְהַעֲלוֹת חֵמָה לִנְקֹם נָקָם נָתַתִּי אֶת דָּמָהּ עַל צְחִיחַ סָלַע לְבִלְתִּי הִכָּסוֹת: פ יחזקאל פרק כד

 

 (יא) וּבְמוֹאָב אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְקֹוָק: ס

(יב) כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק יַעַן עֲשׂוֹת אֱדוֹם בִּנְקֹם נָקָם לְבֵית יְהוּדָה וַיֶּאְשְׁמוּ אָשׁוֹם וְנִקְּמוּ בָהֶם:

(יג) לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק וְנָטִתִי יָדִי עַל אֱדוֹם וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה וּנְתַתִּיהָ חָרְבָּה מִתֵּימָן וּדְדָנֶה בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ:

(יד) וְנָתַתִּי אֶת נִקְמָתִי בֶּאֱדוֹם בְּיַד עַמִּי יִשְׂרָאֵל וְעָשׂוּ בֶאֱדוֹם כְּאַפִּי וְכַחֲמָתִי וְיָדְעוּ אֶת נִקְמָתִי נְאֻם אֲדֹנָי יְקֹוִק: פ

(טו) כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק יַעַן עֲשׂוֹת פְּלִשְׁתִּים בִּנְקָמָה וַיִּנָּקְמוּ נָקָם בִּשְׁאָט בְּנֶפֶשׁ לְמַשְׁחִית אֵיבַת עוֹלָם:

(טז) לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק הִנְנִי נוֹטֶה יָדִי עַל פְּלִשְׁתִּים וְהִכְרַתִּי אֶת כְּרֵתִים וְהַאֲבַדְתִּי אֶת שְׁאֵרִית חוֹף הַיָּם:

(יז) וְעָשִׂיתִי בָם נְקָמוֹת גְּדֹלוֹת בְּתוֹכְחוֹת חֵמָה וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְקֹוָק בְּתִתִּי אֶת נִקְמָתִי בָּם:  יחזקאל פרק כה

 

 (יד) וְעָשִׂיתִי בְּאַף וּבְחֵמָה נָקָם אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא שָׁמֵעוּ: ס מיכה פרק ה

 

(ב) אֵל קַנּוֹא וְנֹקֵם יְקֹוָק נֹקֵם יְקֹוָק וּבַעַל חֵמָה נֹקֵם יְקֹוָק לְצָרָיו וְנוֹטֵר הוּא לְאֹיְבָיו:

(ג) יְקֹוָק אֶרֶךְ אַפַּיִם <וגדול> וּגְדָל כֹּחַ וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה יְקֹוָק בְּסוּפָה וּבִשְׂעָרָה דַּרְכּוֹ וְעָנָן אֲבַק רַגְלָיו: נחום פרק א

 

(יא) יִשְׂמַח צַדִּיק כִּי חָזָה נָקָם פְּעָמָיו יִרְחַץ בְּדַם הָרָשָׁע: תהלים פרק נח

 

על ציטוט דברי הרמב”ם, על ידי נבון, באשר לנקמה, ייאמר – מה הקשר? למה? צריך להיות קשר? הרי המטרה מקדשת את כל ההתנתקויות…

 

אשר לקשר, שנעלם מעיני נבון:

 

“ואסור להתמהמה בחילול שבת לחולה שיש בו סכנה שנאמר (ויקרא י”ח) “אשר יעשה אותם האדם וחי בהם” – ולא שימות בהם, הא למדת שאין משפטי התורה נקמה בעולם, אלא רחמים וחסד ושלום בעולם”

 

הנקמה ברשעים היא היא תורת הרחמים והחסד והשלום בעולם; “כל המרחם על האכזרים, סופו, מתאכזר אל הרחמנים”. חד וחלק! כל עוד יינתן לרע לנצח, לא ישלטו בעולם הרחמים, החסד והשלום! ומי כמונו, במדינת “תהליך השלום” הפושעת הזו, יודע זאת! הגאולה תבוא כרוכה יחדיו בנקמה. משנאיך ה’ אשנא. והנקמה גם לנו, לא רק לה’! אנו נצטווינו על ידו, בין השאר – תמחה את זכר עמלק מתחת השמים!!! וגם, מהרסיך ומחריביך ממך יצאו – יש להקיא אותם החוצה!!! הרחק מן העם היהודי!

 

 

מי הוא עמלק

 

 

 (יט) וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח: פ דברים פרק כה

 

 

עמלק הם העומדים עלינו לכלותנו בכל דור ודור. אבל, גם אלה העומדים עלינו להשפילנו, כפי שעשה עמלק, שזינב בנו את כל הנחשלים. ואם עד אז נפל פחד היהודים על כל הגויים מסביב, הרי עמלק, הוכיח לכל העמים, שישראל הוא עם ככל העמים. אין בו שום ייחוד, ואינו צריך לעורר יראה.

 

מכאן – נצטווינו למחות את זכר עמלק מתחת השמים, גם, כשאינו מסכן את עצם קיומנו, אלא רק משפילנו, והראיה:


 
(יט)
וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח: פ דברים פרק כה

 

כלומר, את זכר עמלק עליך למחות, דווקא, כאשר תשב בטח בארצך ותיכון מלכותך, ואז תראה לכולם, מי המלך! לאחר שתכלה את אלה המסכנים את עצם קיומך, תצא, במנוחת הנפש, למחות את זכר עמלק מתחת השמים.

 

                          מי הוא מתייוון (ג)

במקרה שלנו, בו מדובר בערבים, הרי אלה עונים על כל הקריטריונים, הם גם אויבינו סביב, ואפילו בתוכנו, והם גם משפילים אותנו ממרחבי מליארד המוסלמים עלי אדמות, כדברי הרמב”ם: “ולא עמדה כלל על ישראל אומה יותר מרעה ממנה, ולא מי שהפליג להשפילנו ולהפחיתנו ולחזק שנאתנו כמותם…”. אין שום מקום לספק. אבל, “כס אלוק’ ממעל”, של רבני ה”ממלכתיות”,לא די שאין לו שום כוונה למחות את זכר עמלק, גם בעומדים עלינו סביב, סביב “גבולות אושוויץ”, ואינם פוסקים מנסיונותיהם להשמידנו, אין הם רוצים לפגוע, וגם חיים נבון אינו רוצה לפגוע ב”חפים מפשע”, וכמאמר “מחנה השלום”, אני מעדיף להיהרג ולא להרוג…. כמה מוסרי ויפה, וגם, “אני מעדיף את רצח שלהבת פס ויהודה שהם ועוד המוני תינוקות ועוברים ואמהות, על רצח ‘תהליך השלום….'”. או, כהשקפתו של חיים נבון – אני מעדיף לחרוק שנים ולהרג, ולא לשרוף שטיח במסגד…

 

וה”רב” ממשיך לשתוק. מתעללים בילדי ישראל, על לא שום עוול בכפם, והרב קופץ, כאמור, על השטיח ומעופף לו עם מנורת הקסמים של אלדין הרכוב על אל-בורק, היישר אל “בית תפילה לא-ל אחד”. אין לו מה לומר על רדיפת ילדי ישראל. וזה מזכיר את בן דמותו ה”יהודית”, מנחם פרומן, הממהר תמיד לגנות את ה”גזל” ולדרוש את כבוד הזיתים, אך כשנדרש לתגובה על קריעתם לגזרים של ילדי תקוע, קובי מנדל ויוסף אישרן, בידי מפלצות אדם “חפות מפשע”, הגיב רעו, כאח לו, של אחמד יאסין: “וידום אהרון”. כמה נחמד ותרבותי… מנחם פרומן ו… אהרון הכהן… איזה חילול ה’!



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר