זו אינה הפעם הראשונה שאני מציע למערכת המשפט להעיר הערותיה לפני פרסום מאמר עליהם, והם לא מקבלים את ההצעה בשתי ידיים. בפעם הקודמת פניתי אל עו”ד ברק לייזר, עוזר בכיר למנהל בתי המשפט, בעקבות פנייתו של אל אתר אחר בה ביקש להוריד מהאתר פרסום על שופט מסויים, והזמנתי אותו להעיר את אזני, שמא פגעתי בשופט כלשהו, ולא בצדק. עו”ד לייזר לא טרח להגיב.

גם לפנייתי הנוכחית, לדיברור-מרצון של מאמרו של רו”ח חיים יואבי רבינוביץ, לא טרחו דורית ביניש ומשה גל להתייחס, והוא מתפרסם, איפוא, כלשונו.

יתירה מזאת: ממשה גל קיבלתי את התשובה ה”מנומסת” הבאה (ההדגשה לא במקור):

Your message

  To:      פניות הציבור לבית המשפט העליון; משה גל; לשכת המנהל דואל;
דורית ביניש-נשיאת בית המשפט העליון
  Cc:      ברק לייזר; אילת פילו
  Subject: דיברור-מרצון – דחוף!!!
  Sent:    Tue, 5 Jan 2010 06:32:24 +0200

was deleted without being read on Tue, 5 Jan 2010 13:16:51 +0200

This message (including any attachments) is intended only for
the use of the individual or entity to which it is addressed and
may contain information that is non-public, proprietary,
privileged, confidential, and exempt from disclosure under
applicable law or may constitute as attorney work product.
If you are not the intended recipient, you are hereby notified
that any use, dissemination, distribution, or copying of this
communication is strictly prohibited. If you have received this
communication in error, notify us immediately by telephone and
(i) destroy this message if a facsimile or (ii) delete this message
immediately if this is an electronic communication.

Thank you.

גם במקרים קודמים לא הרימה המערכת – בין ראשיה, בין דובריה – את הכפפה.

האם מצבה של מערכת המשפט כה גרוע, עד כדי כך שאין לה שום דבר לומר להגנתה?

ואולי הם פשוט יודעים כי כל הנאמר עליהם אמת-ויציב הוא, וכדאי להם לשתוק?

שמחה ניר, עו”ד

www.quimka.net

www.quimka.com

quimka@quimka.com

 

5.1.2010

דחוף!

 

לכבוד

השופטת דורית ביניש                                                השופט משה גל

נשיאת ביהמ”ש העליון                                              מנהל בתי המשפט

ירושלים                                                                    ירושלים

 

נכבדי,

הנדון: דיברור מרצון

במכתבי זה אליכם איני מציע לכם שום “עיסקה”, ואני גם לא מצפה מכם לשום “תמורה”, כי רמת האמון שלי אליכם נמצאת בקצה התחתון של עקומת הגאוס המשקפת את אמון הציבור בשופטיו.

כאשר אני, כעיתונאי, כותב על גורם כלשהו, או מראיין אדם כלשהו, ואני פונה אליו ומציע לו דיברור-מרצון, אני לא עושה טובה לאיש, אלא רק משרת את האגו המקצועי שלי, המחייב אותי לעשות את מלאכתי שלמה ומושלמת.

כך אני נוהג כבר שנים רבות, עוד מימי עיתונות-הנייר.

מפעם לפעם פניתי לדיברור-מרצון גם אל דוברות מערכת המשפט, אבל לא זכיתי לשום תגובה. פעם אחת, כאשר פניתי אל הדוברת (עו”ד תמר פול-כהן), זכיתי לתשובה מעליבה, בנוסח “טענותיך חסרות שחר וסגנונך בוטה ואינו ראוי להתייחסות” – תגובה אופיינית ומיפלטו האחרון של מבוקר אשר אין לו תשובה לביקורת.

ומה רציתי בסך-הכל? לאפשר לדוברת להגיב על הערות לעניין תיפקודה-היא כדוברת.

ולמה הביאה תשובתה היהירה של פול-כהן? לכך שהדברים “חסרי השחר” התפרסמו ללא תגובתה.

הדברים, אגב, התייחסו לגילוי הפומבי בעניין שופט בימ”ש השלום בחדרה, טל שחר, אשר הדוברת התגייסת להגנתו, ואנחנו נאלצנו לסבול אותו עוד 14 שנים עד שהוא נאלץ לפרוש אחר-כבוד, בגיל 55, לאחר “גלות הצלה” – שלא הועילה, לא לו ולא למערכת המשפט בכללותה – בבימ”ש השלום בתל-אביב.

אם הדוברת-דאז היתה ממלאת את תפקידה כראוי, היא הייתה פונה אל הממונים עליה ואומרת להם כהאי לישנא: התנהגותו של השופט הזה אינה ניתנת לדיברור, וככל שנקדים להיפטר ממנו, כן ייטב גם לנו וגם לו.

והתוצאה – ביזיון וקצף גם למערכת המשפט וגם לדוברת עצמה.

וזה מביא אותי אל פנייתי אל עו”ד ברק לייזר, עוזר בכיר למנהל בתי המשפט.

בעקבות פנייתו של עו”ד לייזר אל אתר נקים, בה ביקש להוריד מהאתר פרסום על שופט מסויים, פניתי אליו והזמנתי אותו להעיר את אזני, שמא פגעתי בשופט כלשהו, ולא בצדק.

על פנייתי, המצורפת כאן, מר לייזר כלל לא טרח להגיב, והשאלה היא אם זו מדיניותה הרשמית של מערכת המשפט, או שהוא החליט כך על דעת עצמו?

אני מזמין אתכם להתייחס לנושא בכובד-ראש, כי לא את טובתי אני מבקש.

ומעניין לעניין באותו העניין:

מצורף מאמרו של רו”ח חיים יואבי רבינוביץ, אשר, תחת הכותרת כל אזרח פשוט בישראל יכול להיות שופט בבית המשפט העליון, מראה כיצד – לשיטתו – בית המשפט העליון פוסק דבר-והיפוכו, והכל מוטה לאותו הכיוון הפוליטי: שמאלה.

אין ספק שהדברים קשים, ואולי אפילו שגויים, ומידת ההגינות העיתונאית מחייבת אותי להגיש את המאמר לדיברורכם, בטרם פרסומו.

במקרה הזה אתם גם לא יכולים להיאחז בקלישאה (אשר לטעמי אף פעם לא הייתה מקובלת) ש”השופטים אומרים את מה שיש להם במסגרת פסקי הדין, ולא מחוצה להם”, כי כאשר יש טענה על צדייה פוליטית, אף שופט לא “יסביר” בפסק-דינו דבר אשר, לשיטתו, כלל אינו קיים.

בהתחשב בכך שמרוץ הזמנים בעיתונות הוא קשיח יותר מאשר בבתי המשפט, אתם מוזמנים להעיר את הערותיכם (או לבקש שהות נוספת) עד לתום יום העבודה, היום, 5.1.2010.

בכל שאר העניינים אתם יכולים להגיב – או שלא להגיב – בכל זמן הנראה לכם, והציבור ישפוט.

בברכה,

 

שמחה ניר, עו”ד

העתקים:

עו”ד ברק לייזר, עוזר בכיר למנהל בתי המשפט

עו”ד איילת פילו, דוברת מערכת המשפט