גל האלימות הגובר מיום ליום ברחובות עירינו צריך שידיר שינה מעינינו. בפרט הרצח המזוויע בחוף תל ברוך.

תילי מילים כבר נכתבו ונאמרו על ידי התקשורת על הצורך בהערכות מחדש של גורמי האכיפה ובעיקר המשטרה שצריכה להימצא יותר ברחובות ולהגיב על כל פרץ של אלימות באודו באיבו.

אך לצערנו ידוע, שאין ביכולת המשטרה למנוע רצח והיא יכולה להיות נוכחת בכל מקום ובכל רגע נתון וצודקת היא בטענה שאין היא לבד יכולה וצריכה למגר לבד את תופעת האלימות, דרושה לשם כך ראייה מערכתי כוללת ומשולבת של משרד החינוך, גורמי הפרקליטות ובתי המשפט בתחום החמרת הענישה, שלא לדבר על הגדלת תקציבים לגיוס אלפי שוטרים, שלא בנמצא.

לאור מצב עגום זה, יש לחשוב על פן נוסף והוא לאפשר תגובה מיידית של אזרחים נושאי נשק שנקלעים לאירוע אלים, עד בוא המשטרה לזירת האירוע וזאת לפני הערכות כל גורמי החינוך, האכיפה והענישה שתוצאותיהם יארכו קרוב לוודאי שנים.

הבה ונדמיין לנו שלאריק קרפ, ז”ל, היה ברשותו נשק אישי בעת האירוע האלים, והוא היה עושה בו שימוש תוך כדי ביצוע האלימות כלפיו, יתכן והוא היה בן החיים ואנו היינו זוכים כיום לקבל ממנו עדות אישית על מה שהתרחש בחוף תל ברוך.

אין לנו מידע אם אריק נמנה על מחזיקי הנשק ברישיון להגנה עצמית מתוך כ-200.000 הרישיונות שמשרד הפנים הנפיק לאזרחים, ואם כן היה לאריק אקדח – מדוע לא נשא אותו עימו? אך דבר אחד ברור, שאם היה לו נשק אישי, סביר להניח שהאירוע היה נגמר אחרת.

כולנו רוצים ומייחלים שגל האלימות ברחובות הטופח על פנינו לאחרונה, ייפסק. אך לפני שהרשויות כמו:משרד החינוך בתחום החינוך, המשטרה, בתחום האכיפה, הפרקליטות ומערכת בתי המשפט, בתחום הענישה, יערכו מחדש כדי לבער את הנגע, על האזרחים שומרי החוק להצטייד בנשק אישי ולשאת אותו עימם בפרט בשעות הערב והלילה, ולהתגונן בעת הצורך.

יגידו הצדקנים שריבוי כלי נשק בידי אזרחים הוא מסוכן, והימצאותו יכול לגרום לשימוש מופרז או לרצח בכוונה תחילה, להם יש לומר, שכמות הנשק בשוק השחור הוא ממילא רב ולא נשלט, ומי שרוצה להגיע לנשק כדי לבצע פשע, ממילא הוא מגיע אליו.

זאת ועוד, בזמנו, בשנת 1979, כאשר שימשתי בתפקיד ראש ענף אבטחת פנים וזירת העורף במטכ”ל/אג”מ-מבצעים, יזמתי באישור הממונים עלי, הרמטכ”ל וסגן הרמטכ”ל, לחייב את כל החיילים והקצינים בצה”ל בנשיאת נשק אישי ביציאתם הביתה ומהבית חזרה לצורך תגובה מיידית כנגד טרור, היו חששות בפרט מגורמי הפרקליטות הצבאית, שריבוי כלי נשק מחוץ לצה”ל יצור מצב לא בריא בכמה מובנים, אך בכל זאת יזמתי הוצאת הוראות מפורטות לחובת נשיאת נשק, והסתבר בטווח של שנים רבות מאז, שלא כצעקתה.

גם כיום, עידוד נשיאת נשק על ידי אזרחים שעברו הכשרה, אימוני ירי וניסוי כלים, תאפשר גם תחושת ביטחון, וגם כאמצעי להתגוננות כתגובה נגד טרור אלים.ויתכן מאד שהימצאותו גם תתריע ותרתיע מפני ביצוע מעשה אלימות.

וידעו כל בני העוולה שבקרבינו,ומייצרי האלימות, שכל אירוע אלים מצידם יכול להיגמר גם אחרת. ויחלו לשמור על נפשם. וזאת עד יעבור הזעם!

________________

גרשון אקשטיין, סא”ל (מיל), רעננה

לשעבר ראש ענף אבטחת פנים במטכ”ל/ אג”מ-מבצעים

________________

עוד לעניין זה: כיצד להכין את הציבור לעמוד נגד הטרור