לעורך שלום,

דן מרגלית (הארץ, 13.5.1990) תוקף את הרב צבי נריה על גריאתו ליהודים מותקפים לירות בתוקפים ללא הבחנה. לדעתו, זו התרת דמם של הערבים.

השמאל, בהתיחסו לאירועי הדמים בארץ ישראל, מתעלם ביודעין מן העובדה, שכל ההרג הוא פרי תוקפנותם של המרצחים הערבים. הערבים הם החפצים באבדננו. לנו מעולם לא היו כוונות של הרג ואבדן כלפי הערבים. כל אשר חפצנו הוא, לשבת בשלוה בארצנו. אך, בעטייה של מדיניות תבוסתנית של ממשלות ישראל, בהשראת השמאל, מתפרעים הערבים כאוות נפשם, ואילו היהודים חוששים להגן על עצמם מיראתם את עינוי הדין ואת המאסר. על כן מילא הרב נריה את חובתו, בהיותו מורה בישראל, והודיע לעם הזה, כי החיים הם ערך נעלה על החופש, וכי אם הבחירה בידך – לבחור בחיים ובמאסר, או במוות, הראשון עדיף. וכאשר אתה מותקף, אסור לך להתמהמה ולהתבונן סביבותיך ולברר – מי בדיוק יידה את האבן האחרונה, או, מי הוא זה המתכוון ליידות בך את האבן הבאה, אלא, מצווה עליך לירות ללא הבחנה ולהציל את נפשך. הרב נריה לא התיר את דמם של ערבים, כי אם אסר את דמם של היהודים.