ב”ה

 

בדרשה ביולי 2005 גינה את הפיגועים בלונדון ואת הפיגועים בשארם א-שייח, אך נמנע מלגנות את הפיגועים בישראל. משרד החוץ הגיש מחאה, והוותיקן השיב שאינו יכול לגנות את הפיגועים, מאחר שישראל מפרה זכויות אדם. דברים אלו עוררו מחלוקת חריפה אחרי תקופה שבה היחסים בין ישראל לוותיקן היו תקינים. המחלוקת יושבה אחר זמן קצר וראש הממשלה שרון שלח לאפיפיור מכתב שבו כינה אותו “ידיד ישראל”. בכיר בוותיקן צוטט כאומר כי “שני הצדדים עשו טעויות”. בינתיים עורר רושם ביקורו של בנדיקטוס בבית כנסת בגרמניה

(ויקיפדיה, “האנציקלופדיה החפשית”, נוסח אורוול ובן-גוריון, אבל, על זה בפעם אחרת, בלי נדר).

 

“הוד קדושתך”??!!

 

 

“הוד קדושתך”??!! זה מפי בעלי, הנושא תמיד, בעת האזנה ל”חדשות”, פני ספינכס, וככל שהדיווח שערורייתי יותר, כן שתיקתו “רועמת” יותר.

 

לא קל היה לברוח בערב ל”ג בעומר מירושלים הנצורה. אנו, למזלנו, נסענו במסלול שאמנם היה עמוס, משום שרחובות רבים בעיר היו חסומים, והתחבורה נוקזה למסלולים מאולצים, אך לאחר זמן, ארוך מעט מן הנדרש, נחלצנו מעיר-הקודש, הנדרסת במנעלי הטמא מן הוותיקן. היו מאות, ואולי אלפים, שנתקעו בפקקים שעות ארוכות, מבלי יכולת לנוע, לא לפנים ולא לאחור… ראינו אותם ב”יציאות” מ”דרך בגין”, ממש רחמנות. באמת! הם עדיין לא ידעו שאין להם סיכוי לנוע, ולו סנטימטר, בשעתיים הקרובות, אנחנו כבר ידענו.

 

כל זאת במסגרת אירוח אבי אבות הטומאה, יוזף רטצינגר, היום בנדיקטוס ה-16.

ואת הדיווחים שמענו במכונית בדרכי השומרון ובנימין.

 

 

בערב, ברבבה שבשומרון, ביציאה מתפילת ערבית, שמעתי נערים מחליפים חוויות “בנדיקטיות”: תלמידי הישיבה התיכונית מקור-חיים בכפר עציון, עשו את דרכם (מן “הגוש” לתחנה בירושלים, בכיוון הביתה), הנמשכת, בדרך כלל, כמחצית השעה בתחבורה הציבורית, במשך שעה ומחצה.

 

 

 

או.קיי – אביו היה מ”מתנגדי המשטר הנאצי“, הוא ואחיו ערקו, לקראת סופה של המלחמה, מן הוורמאכט. לשתי עובדות אלה אין שום קשר למחאה כלשהי על השמדת היהודים. רבים היו בגרמניה שהתנגדו למשטר ההיטלראי, ואף היתה קבוצת קציני צבא שניסתה להתנקש בחייו של היטלר (כולם הוצאו להורג). רבים מאד היו העריקים שהבינו, כפי שהבינו כבר בשלב מוקדם המתנגדים למשטר המטורף של היטלר, שהתבוסה מובטחת, ושהיטלר מוביל את “אמא גרמניה” לאסון. שוב – לא היה לכך שום קשר עם ההשמדה השיטתית והבלתי מופרעת של העם היהודי.

 

היו גבורים מיוזף בצבא הגרמני, מפקדים שהפרו פקודות מפורשות, “הפקירו” את ההגנה על ברלין, והתיצבו לקרב במרחק ממנה, כדי למנוע קרב אבוד, עקוב מדם, שיעלה בחייהם של אזרחים רבים בברלין…

 

והיה גם: “אריך שְמיטְקֶה בן ה-14 (לקראת הסוף גייסו הנאצים נערים בני 14 להיות בשר תותחים) מפְרַנצְלָאוּאֶרבֶּרג  גויס כ’עוזר תותחן נגד מטוסים’ והצטווה להתייצב במחנה הרמן גרינג ברייניקנדורף. גיוסו היה למגינת לבה של אמו, שבעלה היה בצבא, לכוד בקורלנד, והיא ליוותה אותו למחנה עם מזוודתו הקטנה. הוא היה המום, יותר מאשר מפוחד. לאחר שלושה ימים במחנה, הצטוו הנערים להצטרף לדיוויזיה שכונסה ברייכספוֹרטספֶלד במערב העיר, בצמוד לאצטדיון האולימפי. אבל, בדרכו לשם נזכר בדברי אביו, בעת חופשת מולדת שקיבל מן החזית המזרחית; אביו אמר לו שמעתה הוא האחראי למשפחה. הנער החליט לערוק, והסתתר עד תום המלחמה. רוב בני גילו, שהצטרפו לדיוויזיה נהרגו” (“נפילת ברלין”, אנתוני ביוור).

 

וגם לזה אין שום קשר להשמדת היהודים. יוזף רטציגר ואחיו ערקו רגע לפני המפלה הניצחת, לא לפני כן…

 

אבל לא ה”בורג הקטן”, יוזף, הוא הנושא, הנושא הם “מייצגי הדת היהודית בעולם”, כפי שתוארו בקול-אש”ף בעברית קול-ישראלית. הנושא הם ה”רבנים מטעם”, מחללי שם שמים קבל עם ועולם. וחובה לזעוק בקול גדול – אלה אינם מייצגים שום מרכיב ביהדות!!! לא את העם, לא את התורה ולא את הארץ!!! יהדות איננה דת! היא ישות, היא הוויה, היא מהות, היא לאומיות נפרדת ומיוחדת מכל העמים.

 

הרבנים האלה, ה“ישראלים”-בני-דת-משה, אולי “דתיים” – הם מקיימי פולחנים, הם מכסים את ראשיהם, שומרים את השבת…. גם האפיפיור דתי, כמובן; הוא מראשי הדת הנוצרית. גם הוא מכסה את ראשו ושומר את יום ראשון.. אך יהדותם של הרבנים האלה לוקה בחסר!! ובלי שלימות אין יהדות! אם היהדות רק דת היא להם, ממילא אין הם מייצגים אותה!

 

רב-הכתל, רבינוביץ, על פי הדיווח, קבל את הטמא בברכה ל“הוד קדושתך”. בלי קשר לעברו של אותו גלח, איך יכל רב בישראל להכיר ב”קדושתו” של מאמין ב”שילוש הקדוש”? איך יכל רב בישראל לכבד בברכה את אבי הכנסיה, האחראית במשך כל הדורות לשפך דמם של מליוני יהודים, ועדיין אינה אומרת די ונותנת ידה לג’יהאד? איך אפשר לחלל כך שם שמים קבל עם ועולם? מה עושה את שונא-ישראל בכל מאודו ל”הוד קדושה”?

 

והרבנים מודים לאפיפיור על שחזר בו (תחת לחץ רב) מהכשרת שרץ, משל היתה זו טובה לעם היהודי. כאילו אין זה מובן מאליו שלרוצחי-עם אין מקום ב”משפחת-העמים”, קל וחומר, ב”קודש הקדשים” של דת ה”אהבה והרחמים”. למה שמים אותנו הרבנים לעג וקלס לכל הגויים? למה ההתבטלות העצמית והלאומית הזו? מה קורה כאן?

 

אלה הם שני הרבנים, שבמקום לשפוך אש וגפרית על ממשלת מרוז שיישמה בגוש-קטיף את מדיניות ה-JUDENREIN הנאצית, ולהפסיק את שירותיהם הטובים למענה, הלכו להתבכיין אצל האפיפיור הנאצי על שריפת בתי הכנסת על ידי ה”פלשתינאים”, כאילו לא היתה זו המדינה, המשלמת את משכורתם, שהחריבה חבל ארץ יהודי בארץ ישראל. כאילו לא היה ברור שבני טיפוחיה יעלו על ה“בסך הכל אבנים” האלה להחריבם, וכאילו היו הם חשובים מן ההתיישבות כולה…. היתה זו מרוז, נותנת לחמם, שהביאה על גוש-קטיף ימים ולילות של בדולח….

 

אותם רבנים, שציפו מן האפיפיור לגנות את ה”פלשתינאים” על חילול בתי הכנסת, ציפו מאותו אנטישמי, לגנות את האנטישמיות….

 

מובילת האנטישמיות העולמית היא מרוז, שהשמאל, יש”ו, בנה!! ממנה רואים ושומעים וכן עושים כל העמים!! אילו היינו המעצמה שהיינו למחרת מלחמת ששת הימים, האם היינו מתייחסים בכלל לאנטישמיות? לא היה בכוחה להזיק לשום יהודי בעולם, ועל כן, בקושי היתה קיימת! הכל בידינו, בעזרת ה’, ואלה רצים להתבכיין אצל אשפת האדם. מין מנטאליות שכזו. משליכים לאשפה את כל הטוב שעושה עמנו הקב”ה, וזוחלים לרגלי כל העמים בתחינה “להבטיח את קיומה בבטחון של ישראל “, להבטיח לישראל גבולות בטוחים ומוכרים…”. איזה גועל נפש! מתאבדים וצועקים – הצילו! מתרכזים, ברצון חפשי, בתוך גבולות-אושוויץ ומצפים לפרס בצורת הסכמת הגויים לתלות מכסימאלית בהם, ב”נדיבים”.

 

ולא אביע כאן את דעתי על “הפגנת המחאה השקטה”, שבתליון לוחות הברית….

 

לא נשכח ולא נסלח!!!