12 מאי 2009

עניינו של המלחין, שדרן, מסאי דודו אלהרר יכול היה להוות תיקון-מה לתיעוב שחלקים רבים בציבור חשים כלפי בית המשפט העליון ולא היא, זו הזדמנות שהוחמצה, עקב רפיסות ונהייה אחר אג’נדה חד צדדית המקבעת פסיקות השופטים שם בלא יכולת להחלץ מהמלכודת הרעיונית המעוותת.

דודו אלהרר, מגיש אכפתי, מחונן ואהוד על ציבורים גדולים ממאזיני תחנת “גלי צה”ל” , פוטר ממשרתו לאחר עשר שנות הגשה רצופות. הסיבה שנמסרה כוללת ופירושה בעיקרה סתימת פיות וחוסר סובלנות לדעות אחרות הרווחות במיעוט שבמיעוט בתחנה. ניטען כי דודו אלהרר הוביל בתכניתו קו ימני, יהודי-לאומי אשר אינו תואם את הקו הפלורליסטי (?) בו נוקטת התחנה.

הנאמר לעיל נישמע כבדיחה עלובה. תחנת גלי צה”ל הינה החממה הציבורית תחת גג אחד הגדולה ביותר ומכון שטיפת המוח השמאלני קיצוני ומיליטנטי הנרחב ביותר במדינת ישראל. רובם ככולם של התכנים המשודרים בתחנה (למעט פזמונים כמובן) הינם מיצגים קו שמאלני קשה ומרעים. לקו אותו מובילה התחנה אין מקום בכל תחנת שידור שהיא תחת כל משטר דמוקרטי ובפרט בתחנה הממומנת על ידי הציבור והמתיימרת להיות תחנתו של צבא ההגנה לישראל. מעשית מהווה התחנה סניפו של צבא אחר, “צבא השמאל הקיצוני לישראל” (צה”ל), חד וחלק.

לשמוע מ”מפקד” התחנה, פלוני יצחק טוניק, אמירתו הנלעגת כנגד הפינה היחידה אשר באה לאזן וכמובן אינה מאזנת אפס קצה של גישת התחנה, פינתו המשודרת של דודו אלהרר, בתירוץ העלוב והקנטרני של הצורך להגיש “תכנים פלורליסטים” מהווה לעג, בוז וסטירת לחי מצלצלת לתבונתו של כלל הציבור במדינת ישראל.

כדי ביזיון וקצף, מוסיף על כך חטא על פשע בית המשפט העליון. נראה כי שופטיו שם מתעלמים מסיבת ישיבתם לכס המשפט. בית המשפט העליון אמור להיות שומר החותם של המשטר הדמוקרטי, יחדיו עם הרשויות המחוקקת והמבצעת. ככזה עליו גם ליתן דעתו להפרות בוטות של חופש הביטוי ולפסוק משפטו בהתאמה.

וראה זה פלא, השופטים בחרו שלא להחליט בנושא בטענה המגוחכת כי פיטורי אלהרר נעשו ברשות ובסמכות מפקד התחנה. מתגדרי מגדל השן הפורח באוויר הללו אינם חשים בפרכה בדבריהם. כמובן שהפיטורים נעשו ברשות ובסמכות אדמיניסטרטיבית, אך לא על כך מלין דודו אלהרר. הוא מלין ובצדק אשר עיוותו זועק לשמים, כי ניסתם פיו וכי פיטוריו נעשו על רקע פוליטי, כי דעותיו הנוטות לדעות ימין ולאום יהודי אינן מקובלות על “פיקוד” התחנה אשר אף ביטאן באורח שאינו נצרך לפירושים. הפיטורים אינם תקינים משום שמעוותים את הצדק הטבעי, מכאן ולכן פונה אלהרר לקבלת צדק מבית המשפט העליון.

לחילופין ובאורח נלעג הפך עצמו בית המשפט העליון למוסד לבוררות וניסה לפשר בין בני הפלוגתא. חבר השופטים ניסה ואף שכנע את דודו אלהרר להתנצל על התבטאויות כנגד התחנה ומפקדיה מתוך כוונה כי אולי בכך תיסלל הדרך לחזרתו לתחנה הצה”לית. דהיינו, בית המשפט לא רק שלא עשה תפקידו, והוא בפשטות לשפוט, הוא ביקש מן הקורבן אשר זכויותיו הבסיסיות החוקיות וברות הגיון דמוקרטי נשללו ממנו בבוטות אלימה, להתנצל בפני אלו שהפכוהו קורבן. בית המשפט מבקש מהנאנסת להתנצל בפני אנסה על כי הואיל בטובו לאנסה.

ניכר הוא בבית המשפט העליון כי קשה עליו הר-כגיגית להוציא משפט צדק בנושאי זכויות הפרט במדינת ישראל בכל האמור באלו התומכים במדינת הלאום היהודי והדברים אינם נאמרים בכדי. ניכר בם בשופטים “העליונים” כי יותר מאשר משפט הצדק בראש מעייניהם, פוזלים הם מעבר לכתפיהם לעבר ארגוני השטנה השמאלנים הקיצונים הפועלים במסווה “ליברליזם אוניברסאלי” אצלנו ומעבר לים.

דודו אלהרר אכן קיבל את הוריית / המלצת התיווך של השופטים והתנצל על דבריו אשר השוו את מעשה פיטוריו על רקע פוליטי למעשה פשע. טעמיו ונימוקיו עמו בכך שהתנצל ואל לנו לבקרו על כך, אך אנו כציבור זכותנו להבעת דעה משלנו ולדעתנו מפקד התחנה הצהלית הוא שחייב היה להתנצל בפני אלהרר, שלא להזכיר את חובתו של בית המשפט לפסוק כנגד ציד המכשפות מהצד השמאלי שביצע פיקוד התחנה. היה עליו לפסוק כנגד הטיה פוליטית וכנגד סתימת פיות בעליל זו. בכך שלא עשה כן הפך עצמו בית המשפט שותף למעלו של פיקוד התחנה הצה”לית.

נקווה בעבור דודו אלהרר, כי התנצלותו תישא פרי וכי יושב לתפקידו ולתוכניתו השבועית המצויינת במסגרת תחנת גלי צה”ל. חבל ומאכזב יהיה להיווכח כי בכך שהתנצל אפשר כי “גם בלע מרורים וגם גורש מן העיר”.

מאידך, פליאה גדולה היא. הכיצד צבא המוגדר ומגדיר עצמו כמנותק מהפוליטיקה (נו, בסדר, אנו יודעים כי אינו כזה אך הבה ונעמיד פנים), מרשה לעצמו לגדל חממה פוליטית קיצונית, חד-אג’נדית, כבשר מבשרו, באין פוצה פה ומצפצף. אין כלל ספק כי תחנת גלי-צה”ל מטילה צל כבד בל ימחה לשלילה על כלל הצבא ועל הטיעון המרכזי במדינה דמוקרטית כי אל לו לצבא להיות מעורב בפוליטיקה אלא לבצע את הוראות הדרג הפוליטי ותו לא.

בכך שתחנה צבאית פוליטית בעליל זו שוכנת בקרבי הצבא, הריהי כמורסה רעילה המפיצה צחנה ורקב על סביבותיה בכל הגוף, הן הצבאי והן הציבורי.

עלינו להפריט את גלי-צה”ל בשוק הפרטי. אין מקום לתחנה מסוג זה במקומותינו אשר עדיין עומדים על נפשם וקיומם. אדרבה, תעמיד עצמה התחנה למשפט הציבור בשוק הפרטי ונאחל לה הצלחה באשר תופנה. עלינו להחזיר את צה”ל לעצמו והפרטת גלי צה”ל תהיה אקורד פתיחה הולם לכך.

באשר ל”עליונינו” אין צורך להכביר מילים. נקעה נפשו של מרבית הציבור מהתנהלותו של בית המשפט העליון וזרוע “צדקו”, הבג”×¥. “זכות העמידה” אמורה הייתה לתת לדודו אלהרר צדק, “זכות העמידה” אמורה הייתה והינה לתת צדק גם לבוזגלו. הלכה ולמעשה אין המוני בית ישראל, אשר למענם נועדה “זכות העמידה” בפני בית המשפט העליון, זוכים לצדק. רובו של העם אין ידו משגת להגיע לבית המשפט ולשטוח טענותיו ומשהיגיע כבר, זוכה הוא פעמים רבות מדי למשפח.

מוסד בית המשפט העליון הרוויח ביושר את הצורך בשידוד מערכות עמוק ויסודי בהלכותיו והתנהלותו וככל שנקדים, כן נשביח.

אהרון רול

amroll@rogers.com

www.aaronroll.com

http://www.global-report.net/aroll/