רע”פ 08/……………………

 

בבית המשפט העליון בירושלים

 

המבקש: שמחה ניר, עו”ד, משעול גיל 1-ג’, כפר סבא 44281,

 

טל’ 050-7520000, פקס’ 09-7424873

 

נ        ג        ד

 

המשיבה: מדינת ישראל

 

 

בקשת רשות לערער

 

על פסק-דינו של כב’ ביהמ”ש המחוזי בת”א-יפו מיום 22.6.2008 בתיק ע”פ 71506/07.

 

נימוקי הבקשה

 

לפרק הקודם

 

ט.   על תום-ליבו של המבקש

 

1.              אריה דרעי אמר במשפטו: אולי אני שקרן, אבל לא אידיוט.

 

אני אומר בדיוק את אותו הדבר – אבל להיפך: אולי אני אידיוט, אבל לא שקרן!

 

2.              אני העדתי כי אני לא מצפצף על פסקי-דין, ואני מכבד אותם אפילו אם הם אינם לרוחי: לא נחקרתי על כך ולא הובאה כל ראייה נגדית!

 

3.              יחד עם זאת העדתי כי אני פועל על פי מה שלימדוני מורי בפקולטה למשפטים – חלקם הגיעו, במרוצת השנים, לכהונת שופטים בביהמ”ש העליון – ועל פי הפסיקה הקיימת: לא נחקרתי על כך ולא הובאה כל ראייה נגדית!

 

4.              אני העדתי כי אני פעלתי גם על סמך הצלחות-העבר המקצועיות שלי-עצמי: לא נחקרתי על כך ולא הובאה כל ראייה נגדית!

 

5.              אני הבאתי כ”דגימת-אקראי” תיק של ביהמ”ש לתעבורה בטבריה, בו “הורדתי מעץ התלייה” נאשם אשר הודה והורשע בנהיגה בזמן הפסילה, אחרי שבדקתי “מאיפה יוצאות הרגליים” של הפסילה, וגיליתי שאין לה רגליים!

 

האם השופטת קמא התחייחסה לכל אלה? לא, היא לא התייחסה.

 

האם השופטים בביהמ”ש המחוזי התחייחסו לכל אלה? לא, היא לא התייחסו לכל אלה.

 

הם לא התייחסו לכך, ולא התייחסו לשום ראייה וטענה אשר הובילו לכיוון הזיכוי, כי הם מראש סימנו את המטרה: הרשעה.

 

הד”ר מישאל חשין הפנה אצבע מאשימה לעבר שופטים כאלה: כאשר טוענים בפניכם טענה, אתם יכולים לקבלה או לדחותה, ואנחנו נכבד את עמדתכם – גם אם אנחנו חולקים עליה, אבל אל תתעלמו מטענות, אל תצפצפו על בני אדם!

 

והשופט הפורש שלי טימן אמר עם פרישתו: ישנם שופטים שאינם מכירים את המילה זיכוי! הוא ידע על מה הוא מדבר, כי הוא כיהן במערכת 27 שנים, יותר ממחציתן לצידם של השופטים דבורה ברלינר, זאב המר ותחיה שפירא, אשר נתנו את פסק הדין נשוא הבקשה דנן.

 

6.              עכשיו תגידו אתם: מי כאן באמת חסר תום-לב?!

 

7.              אבל זה עוד לא הכל, גם באשר לתום-לבי.

 

ביהמ”ש המחוזי אומר:

 

המערער לא טען למעשה כנגד “החתימה הווקאלית”, אלא שלשיטתו לא ניתן להתייחס להקלטה כאל פסק דין משום ש”אנחנו לא יודעים דבר וחצי דבר על תוכנו”. כך נוצר מעגל קסמים …

 

הצגת הדברים הזאת אינה נכונה, משום שאני טענתי גם טענתי כנגד ההמצאה ההזוייה של “החתימה ה”ווקאלית”, וטענתי זאת לא משום ש”אנחנו לא ידועים דבר וחצי דבר על תוכנו” – נקודה נכונה, אבל שייכת לנושא אחר – אלא משום שהוא לא חתום, ומשום שבית הדין עצמו לא ראה בו אלא תחנת-ביניים בדרך אל המסמך החתום.

 

8.              ובאשר ל”מעגל הקסמים” אשר את חטאו מרביצים השופטים דווקא לפתחי:

 

א.             את מעגל-הקסמים הזה לא אני יצרתי, אלא השופטים עצמם – ארבעה שופטים בשתי ערכאות – בהתפתלויותיהם העילגות והנלעגות להכשיר את השרץ.

 

ב.              ביהמ”ש המחוזי קבע כי פסק הדין החתום צריך לשאת את תאריך השימוע, אבל בפועל בין תאריך השימוע לבין התאריך שנושא פסה”ד החתום ישנו פער של שבועיים (ואפילו היה רק יום אחד – אין נפקא מינה בכך) כך שגם לשיטתו של ביהמ”ש המחוזי יש כאן שרץ.

 

ג.               ההבדל בין שיטתו של המערער לשיטתם של השופטים הוא בכך שהמערער הצטייד בתיאוריות משפטיות קיימות, וחיפש – ומצא – עובדות חדשות המתאימות לתיאוריות הקיימות, ואילו השופטים המציאו – יש מאין – תיאוריות משפטיות הזויות, ואחר-כך המציאו עובדות הזויות, אשר תתאמנה לתיאוריות ההזויות, ויחד איתן תשרתנה את התוצאה אשר סומנה מראש.

 

ד.              אבל לא רק לפתחם של ארבעת השופטים רובץ החטאת, אלא גם לפתחה של התביעה ולפתחם של מוסדות הלשכה, אשר יצרו את הקשר הגורדי הזה, והמשיכו להדק אותו, ולהדק, ולהדק, כל אימת שניסיתי להתיר אותו. אלה אשר ביקשו את דמו של המבקש, על מנת להעלותו למולך. להעלותו לעולה לפני אלה אשר “מקבלים באהבה את הביקורת, למרות שברון-הלב ועגמת-הנפש” – בתנאי שהביקורת תהייה על אחרים!

 

9.              המבקש הציע פתרון ישר, הגון, גאוני-בפשטותו – ומקצועי מאין כמוהו: להודות בטעות – שנכון-להיום גם ביהמ”ש המחוזי כבר הכיר בה – לחזור ל”נקודת הטעות”, לתקנה, ולהמשיך מאותה הנקודה, על המסלול הנכון.

 

בעשותו כן נטל המערער על עצמו את הסיכון להשעייה נוספת – “לצמיתות או לפחות לעשר שנים”, כפי שדרש עו”ד עמוס וייצמן, רכז הקבילות של הקובל – בנוסף לשלוש שנות ההשעייה שכבר מאחוריו, אבל מר וייצמן – כך הוא אישר בעדותו – לא היה מוכן להסתכן בתוצאה שתהיה טובה יותר למערער.

 

בנוסף למה שהעיד על כך, המבקש חוזר ומצהיר בזאת שהוא מוכן – גם היום! – ליטול את הסיכון הזה – השעייה נוספת, “לצמיתות או לפחות לעשר שנים”, בנוסף לשלוש שנות ההשעייה שכבר מאחוריו – ולחזור לנקודה בה ניתן לתקן את הטעות.

 

10.          ועכשיו נשאלת השאלה מי כאן באמת פועל בחוסר תום-לב!!!

 

11.          לא, כבודכם, לא. יש לי הרבה שונאים: יש הרואים בי “סכנה לציבור” ויש הסבורים שאני סתם אידיוט, אבל איש עדיין לא הטיל ספק באינטגריטי שלי, ואין לכם שום זכות לעשות כן – במיוחד כאשר כל הראיות בתיק הזה פועלות לטובת תום-לבי.

 

להמשך              לתוכן העניינים