לקריאת הכתבה ב-YNET – קישור

לקריאת החלטת בית המשפט העליון – קישור

ברכות להורים האמיצים, השאר יתואר מפי בית המשפט עצמו (כב’ השופט י’ דנצינגר) :

מתוך כתב האישום כמתואר ע”י בית המשפט:

“בין היתר, פורט בכתב האישום, כי המבקשת נהגה להושיב את ילדי הגן בכוח על גבי כסאותיהם כשהיא אוחזת ומושכת בחוזקה בידיהם; נהגה למשוך בשיער ראשם של ילדי הגן; הכתה ילדים שלא ישבו זקוף כשדרשה זאת; זרקה נעל לעבר ילד שזז ממקומו או הרעיש בשעת ה”ריכוז”; במספר רב של הזדמנויות נהגה המבקשת להכניס ילד שבכה בגן או הפריע לה בדרך אחרת לחדר חשוך אשר שימש לאחסון מזרנים, וסגרה את הילד בחדר החשוך לבדו. רק לאחר שבכה הילד פתחה את דלת החדר, שאלה את הילד בטון מאיים אם גם עכשיו ימשיך לבכות והוציאה אותו מהחדר החשוך.

           כתב האישום מפרט מספר מקרים של התעללות גופנית ונפשית של המבקשת בילדי הגן. במקרה אחד, תקפה המבקשת ילד וגרמה לו חבלה של ממש בכך שהרימה אותו מהרצפה כשהיא אוחזת בחזקה בבגדיו והשליכה אותו לעבר מזרן. הילד נפל על הרצפה ונחבל במצחו. לאחר שפרץ הילד בבכי, איימה עליו בכך שאמרה לו: “אם תספר לאבא שלך אני אהרוג אותך”. במקרה אחר, המבקשת תקפה ילד אחר שלא שב למקום הישיבה שלו, וגרמה לו חבלה של ממש בכך שדחפה אותו בכח והורתה לו לשוב למקומו. הילד נפל על הרצפה וראשו נחבל. במקרה אחר, לאחר שהמבקשת שמעה כי אחת הילדות בגן משכה בשערות ראשה של ילדה אחרת, משכה המבקשת בכח בשערות ראשה של אותה ילדה ואמרה לה שכעת היא כבר לא תמשוך בשיער. במקרה נוסף, הרימה המבקשת ילדה ששיחקה מחוץ לתחום ישיבת קבוצת הילדים אליה השתייכה מהרצפה והשליכה אותה בכוח אל עבר המשקוף.”

הגננת הורשעה בבית המשפט המחוזי:

“ביום 29.5.2008 גזר בית המשפט המחוזי על המבקשת עונש של 18 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורה, בתנאי שלא תעבור עבירת אלימות מסוג פשע, וכן פיצוי בסך של 3,000 ₪ לכל אחד מהילדים המפורטים בכתב האישום. “

מסקנת בית המשפט העליון:

“כלומר, השאלה הראשונה שיש לשאול הינה, האם ישנו יסוד סביר לחשש שהמשך עיסוקה של המבקשת כגננת בגן ילדים טומן בחובו פגיעה בביטחון הציבור או באינטרס הציבורי במניעת ביצוע עבירות נוספות. סבורני כי בנסיבות העניין אין יסוד סביר לחשש כאמור. כפי שצויין, במשך כארבע שנים מאז הגשת כתב האישום עובדת המבקשת עם ילדים, בלא שהוגשו נגדה תלונות כלשהן. יתרה מכך, כמפורט לעיל, הנעשה בגן הילדים מצולם במצלמות במעגל סגור, ולפיכך איני סבור כי המשיבה הצביעה על חשש קונקרטי לשלומם של ילדי הגן. זאת ועוד, סבורני כי הפגיעה בחופש העיסוק של המבקשת תהא למעלה מן הנדרש אם נטיל עליה איסור לעבוד בעיסוקה במהלך התקופה שבה היא ממתינה להכרעה בערעורה.”