המאבק בתאונות הדרכים: אבי דיכטר, השר הממונה על משטרת התנועה, ממשיך לברוח מפני הכבוד

המאבק בתאונות הדרכים: אבי דיכטר, השר הממונה על משטרת התנועה, ממשיך לברוח מפני הכבוד

שמחה ניר, עו”ד
24.06.2008 12:39
נא לפנות לחדר מס' ....

נא לפנות לחדר מס’ ….


ויועציו המשפטיים מנסים לנכס לעצמם את הטיפול בנושא הלא-משפטי הזה – הכל כדי להוציא את השר מהפינה אליה הם דחקו אותו.



שמחה ניר, עו”ד

משעול גיל 1-ג’, כפר סבא 44281

טל’  09-7424838, נייד 050-7520000

פקס 09-7424873

www.quimka.net

www.quimka.com

quimka@quimka.com

 

כפר סבא, 24.6.2008

 

לכבוד

מרת איילת לוי

ע’ יועמ”ש

לשכת היועץ המשפטי

המשרד לביטחון הפנים

ירושלים

 

נכבדתי,

הנדון: מכתבך נמ 13  16/100109-1(מ) מיום 14.5.2008

 

אם לא הייתי אדם סופר-תרבותי-ומנומס הייתי צריך להחזיר אליך את מכתבך שבנדון, עם הערה האומרת אני לא פונה אליכם כהקדמה לבג”ץ, ולא ברור לי מה למשפטנים ולעניינים השייכים לתחומים מקצועיים או פוליטיים לא-להם.

אבל אני, כאמור, אדם תרבותי ומנומס – הרבה מעבר לדרוש – ועל כן אענה לך לגופו של מכתבך.

בפתח הדברים אביע את צערי על כך שלא התייחסת למכתבי המשלים אל הגב’ הדר כהן, אותו שלחתי אליה אור ליום 12.5.2008, ובו אני מעיד על עצמי כי בינתיים “הוספתי והחכמתי”, דבר המעיד כי בזמן שכתבתי את מכתבי אליו את מתייחסת עדיין לא הייתי מספיק חכם. אני עליתי כיתה, ואתם לא.

ולגופו של עניין: אני, בפניותי, חולק כבוד לשר שלך, ואת מציגה את הצעתי באור נלעג, ואותי כמי שלא מבין דבר בעניינים משפטיים בסיסיים. זה לא יפה!

אענה לך דבר דבור על אפנו, מדוע פניתי דווקא אל השר אבי דיכטר, ולא אל מישהו אחר, גם אסביר לך “בכפית” את הצעתי, וגם אוסיף ואביע תהייה מה ללשכה המשפטית של המשרד ולהצעתי, ומה להצעתי ולמכתבך, הנראה בפעולת-הכנה טרום-בג”צית, כאשר בהצעתי אין שום רמז לבג”ץ (ואני גם מצהיר כאן שאין לי כוונה כזאת).

אכן, ידוע  לי משהו על כך ש”יוזמות חקיקה מהסוג המוצע בפנייתי אינה נמצאת בסמכות המשרד לביטחון הפנים”, אבל אני לא פניתי אל מר דיכטר “מיניסטריאלית”, אלא “פרסונאלית”. פניתי אליו כאל נבחר-ציבור, חבר-כנסת ואחד השרים העומדים בראש המאבק למניעתן של תאונות הדרכים, ובתור שכזה הוא יכול ליזום כל מה שנראה לו (תקני אותי אם אני טועה!).

חפשי בבקשה בגוגל את הערך “אבי דיכטר” ותראי כמה הוא מדבר – ובצדק – על עניינים אשר – לשיטתך! – “אינם בסמכות משרדו”. קחי, למשל, את הידיעה (המקרית) הזאת:

אבי דיכטר: אנחנו רחמנים מדי כלפי עבריינים

השר לביטחון פנים האשים היום את המערכת המשפטית כי היא מטילה עונשים שלא יוצרים הרתעה והסביר כי גזרי הדין הקלים מחייבים את המשטרה ‘לעסוק תוך זמן קצר שוב עם אותו עבריין’ (אריק בנדר, nrg 25/12/2007).

ומשהו רחוק עוד יותר:

אבי דיכטר: לא ייתכן מצב של ראש ממשלה “לייט”

השר לביטחון פנים, אבי דיכטר, הודיע כי יתמודד על ראשות מפלגת קדימה • דיכטר יתמודד במרוץ ככל הנראה מול ציפי לבני, שאול מופז ומאיר שטרית • דיכטר סירב לקרוא לאולמרט להתפטר מתפקידו, אך אמר כי “לא ייתכן מצב של ראש ממשלה לייט” • בנוסף אמרקדימה תרכיב גם את הממשלה הבאה (צ’יקו מנשה ורונן ליבוביץ’, נענע 29.5.2008)

ורחוק אף מזה:

גירוש מפקדות הטרור מדמשק
תנאי לקיום שיחות שלום

בשבוע שלפני חידוש השיחות העקיפות עם סוריה “מסנדל” השר דיכטר את אולמרט וקובע תנאי מוקדם למו”מ הביע אופטימיות: “שלום עם סוריה יביא למציאות שונה בלבנון (עידן יוסף, nfc 29.5.2008)

נו, ועם פעילות ציבורית – לגיטימית! – כזאת, ענייני הבטיחות בדרכים הם “טאבו” מבחינתו (להזכירך: פנייתי המקורית אליו הייתה בעקבות התבטאות ציבורית שלו בתחום הזה)?

מדוע יכול השר לביטחון הפנים להאשים את מערכת המשפט ולא את משרדי המשפטים, התחבורה, האוצר – גם בהקשר לבטיחות בדרכים? האם לו ול”גורמי המשטרה” אין say בזה? האם הוא לא יכול להאשים את המחוקק (שרי התחבורה והמשפטים, ומעליהם הכנסת) בחקיקה “רכה” מדי, ואת שר האוצר בכך שהוא לא מקצה די משאבים למניעת הקטל בדרכים (תשתית כבישים לנהגים, מקומות-כליאה לעבריינים)?!

ובכלל, מאימתי אבי דיכטר חבר במנזר השתקנים?!

מדוע פניתי דווקא אל מר דיכטר, ולא אל נבחרי-ציבור אחרים? משום שהוא דיבר בנושא, הדברים זכו לפומבי וסבור הייתי שזו נקודת-מוצא טובה יותר. אם שר אחר היה מדבר – בעניין הזה או בעניין אחר הקרוב ללבי – הייתי פונה אליו, כפי שכבר עשיתי לא אחת.

אז אני הצעתי למר דיכטר את “זכות הראשונים”, ולא היה מוצדק ללגלג עלי.

תארי לעצמך שאני “מוכר” את זה עכשיו לחה”כ גלעד ארדן – וזה מצליח: מה יגיד אז אבי דיכטר? כמה נקודות של קרדיט ציבורי הוא יפסיד בדרך אל ראשות הממשלה? ומדוע אתם, הפקידים, לוקחים על עצמכם אחריות פוליטית, ולא מניחים את הנושא על שולחנו של ה”גורם” הפוליטי?!

כעת אבהיר את הצעתי בצורה הכי פשוטה האפשרית: להחמיר בהדרגה את ההגבלות והאיסורים המוטלים על הנהגים, ואת העונשים הקבועים עליהם – עד לגבול ה”פוליטי” בו היחס בין התועלת השולית לבין המחיר השולי יהיה כזה שהציבור יגיד “עד כאן!).

אכן, יכולתי להציע להוריד, בהדרגה, את המהירות המותרת ל-70 קמ”ש, ולהעלות בהדרגה את העונשים עד ל-3 שנות מאסר, 5 שנות פסילה ו-100,000 ₪ קנס, ואם הדבר היה מצדיק את עצמו יכולתי להמשיך ולהציע להוריד את המהירות ל-40 קמ”ש ולהעלות את העונשים עד ל-5 שנות מאסר, 10 שנות פסילה ו-500,000 ₪ קנס.

ואם גם זה היה מוכיח את עצמו, יכולתי להמשיך ולהוסיף עוד ועוד “מדרגות חומרה”, ולכן הצעתי מראש את המטרה הסופית – יעד-חומרה “וירטואלי” אשר ברור שלעולם לא נגיע אליו.

את מייחסת לי את הרעיון “לקבוע ‘מאסר עולם ועונש מוות’ דרישה שהיא בלתי מידתית …”, וכו’, דבר שהוא לא ממש מתאים למה שהצעתי.

במכתבי האחרון אזכרתי את שאמרתי כבר בפנייתי המקורית אל דיכטר, לאמור:

לא, איני חושש ממצב בו יוטלו עונשי-מוות על נהיגה במהירות של 2 קמ”ש. אני גם לא חושש מהגבלת המהירות ל-50 קמ”ש בכביש המהיר, עם שנתיים מאסר למי שנוסע שם במהירות של 51 קמ”ש. בוודאי שאיני חושש שמספר המוצאים-להורג יעלה על מספר ההרוגים אשר “נחסכו”.

איני חושש, משום שיש גבול למה שהציבור מוכן לשלם עבור תמורה זו או אחרת.

כך, למשל – רק למשל – אם הורדת המהירות המותרת מ-40 ל-35 קמ”ש, יחד עם העלאת עונשי-המאסר מעשר לאחת-עשרה שנים, והעלאה מקבילה של הפסילות והקנסות, לא תניב אלא ירידה של פרומיל אחד בלבד במספרי התאונות והנפגעים, יבוא הציבור ויגיד: עד כאן. לא מדבשכם המועט, ולא מעוקצכם הרב.

לדעתי לא נצטרך להתקרב לכך, כי אחרי החמרה של 10 אחוז בדרישות, יחד עם החמרה של 10 או 20 אחוז בענישה, יראה הציבור שמעבר לפגיעה באיכות החיים הוא לא מקבל שום בטיחות, וידרוש להפסיק את הניסוי הזה – ולהחזיר את המצב לקדמותו. זה מה שנקרא המגבלה ה”פוליטית”.

וגם הוספתי כי להערכתי אנחנו נמצאים כבר על המגבלה הפוליטית, וכך היינו מאז ומעולם.

ואיך תסבירי את זאת שהגב’ כהן וגורמי המשטרה לא פירשו את הצעתי כפי שאת פירשת?

הרי ברור לכם שברור לי שלעולם לא נגיע למהירות-אפס ולעונשי מוות או מאסר עולם, וכך גם הבהרתי, ותמוה בעיני מדוע הצגת את הצעתי כאילו במרכזה עומדים “מאסר עולם ועונש מוות”, במיוחד אחרי שהבהרתי כי לדעתי האישית – מאז ומעולם – כל הקונצפציה המימסדית לפיה הבטיחות בדרכים “במשפט תיפדה” אין לה יסוד, אבל הייתי מוכן להסתכן ולהעמיד את הקונצפציה שלי במבחן האולטימטיבי.

ונניח שהגזמתי, לטעמכם, אבל מה מונע ממר דיכטר לאמץ את הצעתי “חלקית”, או בשינויים, לטעמו?

את יודעת מה? בואי נתחיל “בקטן”: להוריד את המהירות המותרת ב-10 קמ”ש בדרכים לא-עירוניות, וב-5 קמ”ש בדרכים עירוניות, להוריד את “סף האכיפה” ל-7 קמ”ש, להעלות את “הברירה הנמוכה” מ-250 ₪ ו-0 נקודות ל-500 ₪ ו-4 נקודות, את “הברירה הגבוהה” מ-750 ₪ ו-8 נקודות ל-1500 ₪ ו-12 נקודות. האם גם זה “בלתי מידתי”, וכו’, לשיטתכם?!

 

א-פרופו “גורמי המשטרה” אותם את מזכירה, אלה אשר לפעמים מכונים גם “הדרגים המקצועיים: עם יד על הלב – האם יש להם הערכה מקצועית מה תהיה התוצאה של הצעד הקטן הזה? אם יש להם הערכה מקצועית – מדוע הם לא מניחים אותה על שולחנו של הדרג המדיני?

 

 

אגיד לך בסוד מדוע “גורמי המשטרה” מתפתלים בנושא הזה: לדעתי אנחנו כבר הגענו אל “הגבול הפוליטי” למה שהציבור מוכן לשלם למען הבטיחות בדרכים. הציבור לא יהיה מוכן להוריד המהירות המותרת אפילו בקמ”ש אחד, ולא יהיה מוכן להשלים עם החמרה ממשית בעונשים על עבירות התעבורה. הציבור גם לא יהיה מוכן לממן תוספת של שופטי תעבורה המתחייבת מההחמרה, והמוצא יהיה להרחיב את חוג עבירות-הקנס – דבר שהוא מנוגד למגמת ההחמרה בענישה.

וכמאמר המשורר: כך היה תמיד, כך יהיה לעולם – מדוע לא יבין זאת האדם?

 

באשר לסעיף 4 שלך אני רוצה לחזור ולהדגיש: הצעתי באה בנוסף לכל הפעולות האחרות למניעת התאונות – לא במקומן – כך שכל תפקידיה והישגיה של המשטרה אינם רלוואנטיים, ועצם ההשתבחות שלכם – אולי מוצדקת, כשלעצמה – בהקשר דנן היא נראית כמו “ספין”.

 

כעת לשאלה מה להצעתי וללשכה המשפטית.

לטעמי הנושא בו מתמקדת הצעתי שייך לתחום המקצועי של מניעת התאונות, ולתחום הפוליטי של המצוי-רצוי מבחינת היכולת “למכור” אותו לציבור. למשפטנים עצמם – בתור שכאלה – אין שום רקע מקצועי בנושא, אלא אם הם עוסקים בענייני תעבורה, וגם אז רצוי מאוד שיהיה להם רקע מקצועי נוסף, כגון הוראת-נהיגה, הנדסת-תנועה וכיו”ב.

האם למישהו אצלכם בלשכה המשפטית יש רקע מקצועי כזה? האם לך יש?

האם ידוע לכם מה הניבו כל ההחמרות בעבר?

אם הם הניבו תוצאות חיוביות, מדוע לא להמשיך עם זה, ואם הם לא הניבו תוצאות כאלה – מדוע להמשיך לדבר על זה, במקום להגיד את האמת?

 

אבל אם כבר הגענו לעניינים משפטיים, מה דעתך לבדוק מול הלמ”ס אם אכן הגורמים המקצועיים שלכם אומרים לשר את האמת, או שהם מרמים אותו (ובכך הם מביאים אותו לדבר עבירה, כאשר הוא – באמצעותכם – “מוכר” לי את השקרים האלה?

 

לסיכום: שלא כאמור בסע’ 1 למכתבך טענותי לא “מתחשבנות” עם איש, זולת עם מי שלדעתי מרמים את השר שלהם – במקרה דנן – אבל זה רק בתשובה לתשובתה של הגב’ הדר, המבקשת – בהנחיית ה”גורמים” המשטרתיים – להסיט את הדיון למחוזות לא-רלוואנטיים. הם לא-רלוואנטיים משום שגם אם הם – ה”גורמים” הנ”ל – לא מרמים איש, הצעתי היא, כאמור, בלתי תלוייה במה שנעשה או לא נעשה ע”י המשטרה עד כה.

ובאשר לאמירתך שטענותי “חסרות כל טיעונים ענייניים” – קראי שוב את טענותי, ואח”כ נדבר.

בואי, איילת, נהיה ישרים עם עצמנו: אם הייתי מציע בדיוק את ההיפך – הקלה הדרגתית בהגדרת העבירות ובחומרת העונשים – הייתם נותנים לי את אותה התשובה: שהמשטרה עוסקת ימים כלילות (צ”ל לילות כימים, אבל זו רק הערת-אגב) בשמירה על … ועל … ועל … שטענותי “חסרות כל טיעונים ענייניים”.

אז אם החמרה הדרגתית לא, והקלה הדרגתית לא – ומאותם הנימוקים – פשיטא שאנחנו נמצאים – במקרה או שלא במקרה – בדיוק ברמה הנכונה של אינטנסיביות האכיפה, ואין מקום לשנותה – לא לחומרה ולא לקולה.

ובמלים אחרות: ה”טיפול” במה שקרוי “הגורם האנושי” – קרי: האכיפה – כבר מיצה את עצמו, ומי שרוצה להפחית עוד את שיעור תאונות הדרכים – שיחפש את זה במקום אחר, כי לנו, המשטרה והשר הממונה עליה, אין פתרון זמין וטוב יותר.

ואם כך הוא – מדוע ללכת סחור-סחור, ולא להודות בזה בגלוי?

 

 

בברכה,

 

 

 

שמחה ניר, עו”ד

העתקים:

ח”כ אבי דיכטר, השר לביטחון הפנים

מר יואל הדר, יועמ”ש המשרד לביטחון הפנים

גב’ הדר כהן, יועצת השר לפניות הציבור

 

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר