ב”ה
סלע שניפץ את שמשת החלון הקדמי
י”ז בטבת, התשנ”ה
20 בדצמבר, 1994
למערכת מעריב, שלום,
אהרון ברק העקיב במדיניות אי-פתיחה-באש, החליט שלא להעמיד לדין את שמואל מאירי, שנהג כמו רבים אחרים, שלא תועדו במצלמותיהם של אובדי-צלם-אנוש, המאמינים כי סקופ דוחה פיקוח נפש.
מידי יום נקלעים יהודים לסכנת מוות ונמנעים מלהגן על חייהם. יוצאי דופן היו זוג עולים מרוסיה, שנקלעו בטעות לחלחול, בדרכם מקרית ארבע, בה בדקו אפשרות דיור, עקב יוקר הדיור בישראל הקטנה.
בדרך הטבע, הותקף הזוג במטר אבנים, על ידי המון צמא דם. האשה, שהיתה גבורה יותר, אך, חכמה פחות משמואל מאירי, ירתה באקדחה והניסה את הפורעים. אשר על כן, נעצרו בני הזוג בידי השלטונות וממתינים למשפטם.
שר השיכון בממשלת סדום, בנימין בן אליעזר, שאינו מכיר את הזוג, שבעיית הדיור שלו נפתרה בכלא, פוסק (מעריב, 19.12.1994) כדלקמן: “אני… מצפה מחייל בעל נשק, שיצא במקרה כזה החוצה, יפעיל את הנשק וירסס לכל עבר..”. נעלם מעיני פואד, כי שמואל מאירי היה מוקע כפרובוקטור, “שלא היה צריך להיות שם”, במרכז ארץ ישראל, והיה מבלה את שארית חייו בכלא, עקב “טבח חפים מפשע”.
בברכה,
השב“כ לכד הלילה את ממדוח רומחי, אחד ממבצעי הלינץ` בחייל המילואים שמואל מאירי, ברמאללה ב1994- (5.6.2002)
Ynet
פרשת קורצקי החלה באוקטובר 2002, אז שימש צבי קורצקי כסגן מפקד בגדוד תותחנים. קורצקי יצא לסיור בג’יפ יחד עם שניים מחייליו בכפר נזלאת זית באזור השומרון. זאת לאחר שהתקבלה התרעה על מכונית תופת. במהלך הסריקות בכפר התקהלו מספר פלסטינים והשליכו אבנים לעבר הכוח. בשלב מסוים ירה קורצקי כדור בודד מנשקו לעבר קיר בניין, שממרפסתו נראו זמן קצר לפני כן שני נערים. לאחר מכן התברר כי אחד הנערים, מוחמד עלי נגיב, נפגע מהקליע ומת מפצעיו.
“עשו לו משפט דרייפוס”
קורצקי הורשע בפברואר השנה בגרימת מוות ברשלנות. שלושה חודשים לאחר מכן גזר עליו בית הדין של מפקדת זרוע היבשה 12 חודשי מאסר, מתוכם חודשיים מאסר בפועל, ארבעה חודשי עבודות שירות צבאיות, והיתר על תנאי. כמו כן החליטו השופטים להורידו לדרגת סגן, “כדי לתת ביטוי לכישלונו הפיקודי”.
ערוץ 7
עוד קבע בית המשפט כי הקצין היה צריך לעמוד על איכות הבניה של הקיר לפני שירה לעברו. “הנאשם ירה במצב של חוסר ודאות באשר לטיב החומר שממנו בנוי הקיר. אכן, הוא שיער כי האבן שראה ממרחק של 75 עד 100 מטרים היא אבן ירושלמית חזקה, המחפה על עמוד בטון. הנאשם לא הכיר את הבית שעליו הביט לראשונה, עובר לאירוע, לא בחן את קירותיו ולא היה יכול להעריך בבטחה מהי איכות הבנייה. בנסיבות כאלו יש לנקוט מידת זהירות מתאימה ומוגברת קודם להחלטה על ירי חי לעבר קיר של בית ולהקפיד על היסט מספק או על אמצעי אחר שיקטין את הסיכון הצפון לחיי אדם. התנהגותו של הנאשם לא עמדה במידת הזהירות הנדרשת”.
כתבתנו מוסיפה כי בסיכום פסק הדין השופטים קובעים: “אשר על כן, נמצא כי הנאשם הפר ברשלנותו את חובת הזהירות שאותה חב לנער מוחמד עלי נגיב סעיד, יצר סיכון בלתי סביר כשירה בנשקו האישי מסוג M-16 וגרם ברשלנותו למותו של המנוח. אי לכך החלטנו להרשיעו בביצוע עבירה של גרימת מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין”.
חשוב לציין – לא נעשתה בדיקה באליסטית, ולא הוכח שהנער נהרג מכדורו של קורצקי, אך זה לא עקרוני. מטרת מערכת המשפט ה”ישראלית”, לעקר את חיילי צה”ל!
כבר “הלבישו” לא פעם מתים ערבים על חיילי צה”ל ואחרים.
משוגע מי שמשרת בצה”ל!
