במאמר על סמכותו של הבג“ץ לדון בעתירות נגד מינויו של נתניהו כראש הממשלה אמרתי שזה אפילו לא גבולי, ושזה חד–משמעי, שסע’ 15(ג) לחוק יסוד: השפיטה מסמיך את הבג“ץ לקבוע את גבולות סמכותו–הוא.

סעיף 15(ג), זה לשונו:

(ג) בית המשפט העליון ישב גם כבית משפט גבוה לצדק; בשבתו כאמור ידון בענינים אשר הוא רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק ואשר אינם בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר.

באותו המאמר, תחת ראש הפרק מבוגר אחראי, אמרתי:

לא טרחתי לחפש את עבודות ההכנה של חוק היסוד הזה (בעיקר: הדיונים בוועדות הכנסת ובמליאה), אבל לשונו של סע’ 15(ג) היא חד–משמעית, והיא מעניקה לבג“ץ מעמד של “המבוגר האחראי“.

אני לא רוצה לתת דוגמאות קיצוניות, כי ישנם כאלה שקופצים מעורם בגלל שהם לא מסוגלים להתמודד עם הדוגמאות שלי, אבל עם קצת דמיון עשיר לא קשה לתאר מצב היפותטי בו הבג“ץ משתמש בסעיף הזה כדי לפזר את הכנסת.

קחו, למשל, אפשרות שהכנסת מחוקקת ברוב 61:59 חוק המוציא מהכנסת את 59 חברי האופוזיציה, ומכניס במקומם את הבאים–בתור ממפלגות הקואליציה (וממשיכה כך הלאה, אם תרצו);

קחו, למשל, אפשרו שהכנסת מחוקקת חוק לפיו מי שמביא למשטרה ראש כרות של חבר מרכז הליכוד (בעבר נהגתי לומר “ראש כרות של ערבי“, אבל ערבים, כידוע, “לא נחשבים“, ולכן הפסקתי עם זה).

או, למשל, מצב בו כנסת שנבחרה מחליטה לצאת לפגרת בחירות, עד לבחירות הבאות, ארבע שנים לאחר מכן, החלטה שמשמעותה היא ארבע שנים ללא חקיקה וללא פיקוח פרלמנטרי על הממשלה, ארבע שנים בהן אפילו אי אפשר לקיים הצבעה על יו“ר קבוע לכנסת, או על כינון הממשלה, וארבע שנים בהם חברי הכנסת מקבלים את שכרם, ולא עושים כלום.

לי אין ספק: לו אני שופט בג“ץ וצריך לדון בעתירות האלה לא הייתי מהסס להשתמש בסע’ 15(ג) כדי לפזר את הכנסת (ובדוגמה האחרונה שנתתי – לתת פסק–דין הצהרתי לפי ייראו את הכנסת כאילו החליטה על התפזרותה). זה לא להעמיד את עצמי מעל הבוחר – זה להחזיר את ההחלטה לידי הבוחר, בנימוק ש“חזקה על הבוחר שהוא לא התכוון לבחור כנסת כזאת, ואין מנוס מלהחזיר את הכדור לידיו, על מנת שיחשוב פעמיים“

מסתבר שהדוגמאות שנתתי לא הספיקו לכמה קוראים. אחד מהם אפילו תהה אין אני אומר שההערות שלי “לא מוטות“, כאשר אני תומך בסמכות הבג“ץ בעניין הזה. ראו בהקדמה למאמר על הדיון בעתירות נגד מינויו של נתניהו כראש הממשלה ונגד ההסכם הקואליציוני – לקחי היום הראשון.

ניסיון אחרון, ניסיון נואש

הפעם אני עושה ניסיון אחרון – ניסיון נואש! – לשכנע אתכם בנכונות התיזה שלי, והפעם באספקלריה “ימנית” – אולי זה יעזור.

תארו לעצמכם שתוצאות הבחירות לכנסה הנוכחית (ה-23) היו כדלקמן:

הליכוד בראשות בנימין נתניהו – 35 מנדטים
הרשימה המשותפת – 22 מנדטים
יש עתיד – תל“ם בראשות יאיר לפיד ומשה יעלון – 14 מנדטים
חוסן לישראל – 14 מנדטים
ש“ס – 9 מנדטים
ישראל ביתנו – 7 מנדטים
יהדות התורה – 7 מנדטים
העבודה–גשר–מרץ – 7 מנדטים
ימינה – 5 מנדטים

בסה“כ – 120 מנדטים.

כעת תארו לעצמכם שחה“כ בנימין נתניהו פורש מהליכוד ומקים את קדימה 2.0, כאשר סיעתם בכנסת מונה עכשיו 25 ח“כים, ומקים קואליציה כזאת:

קדימה 2.0 – 25 ח“כים;

הרשימה המשותפת – 22 ח“כים;

ש“ס – 9 מנדטים

יהדות התורה – 7 מנדטים

בסך הכל 63 מנדטים, עם הזמנה פתוחה לכל סיעה שתחפוץ להצטרף.

חלוקת התיקים החשובים בממשלה:

נתניהו, בנימין – ראש הממשלה;

בשארה, עזמי – ראש הממשלה החליפי (אחרי הרוטציה) ושר הביטחון;

לוין, יריב – שר החוץ;

עודה, אימן – שר המשפטים;

טיבי, אחמד – שר הבריאות;

ליצמן, יעקב – שר האוצר;

דרעי, אריה – שר הבינוי והשיכון,

וכן הלאה.

קווי היסוד העיקריים של הממשלה יהיו כדלקמן:

בנימין נתניהו יכהן כראש הממשלה 18 חודש, בהן עזמי בשארה ישמש כראש הממשלה החליפי, ואז יתחלפו השניים בתפקידם. שניהם יושבעו יחד, עם כינון הממשלה.

חוק יסוד: הממשלה יתוקן כך שראש הממשלה וראש הממשלה החלופי לא יהיו חייבים להיות חברי הכנסת.

בנימין נתניהו ועזמי בשארה יקבלו חסינות לצמיתות לגבי העבירות בהן הם נאשמים, נחקרים או כל עבירה אחרת שהתבצעה על ידם – אם אכן התבצעה – עד יום כינונה של הממשלה.

כל היישובים הישראליים שהוקמו בשטחי יש“ע, על כל צורות ההתיישבות שלהם, יפונו.

תוקם מדינה פלשתינאית עצמאית בכל שטחי יש“ע.

רק יהודים אורתודוקסים יוכרו כיהודים.

תבוטל אזרחותם של יהודים לא–אורתודוקסים שקיבלו את אזרחותם מכוח חוק השבות.

חרדים וערבים יהיו פטורים משירות צבאי וכל שירות לאומי אחר.

וכן הלאה.

האם הבנתך את זה, ברוך?!

אם לא, אז אסביר לך: לפי הדוגמה ההיפותטית הזאת, כדי להציל את עצמו מספסל הנאשמים בנימין נתניהו מסוגל לתת לעזמי בשארה את ראשות הממשלה ואת משרד הביטחון, וכן חסינות מהעמדה לדין לעזמי בשארה, שנחשד בסיוע אקטיבי לאוייב בעת לחימה, וחמק מהארץ במהלך החקירה.

ובמלים אחרות: למכור את המדינה כולה, את שלטון החוק ואת כל הערכים המקודשים–לכל, תמורת נזיד החסינות לעצמו.

מה התרופה?

בשביל מקרים כאלה בדיוק קיים סעיף 15(ג) לחוק יסוד: השפיטה, אשר זה לשונו:

שימו לב להוראת החוק המסמיכה את הבג“ץ לקבוע את גבולות סמכותו: “ידון בעניינים אשר הוא רואה צורך …”.

ראו מה שהבאתי לעיל על תפקיד “המבוגר האחראי” שהחוק נתן לבג“ץ, ואמרו אם זו אינה הדוגמה הקיצונית המתאימה: לא להתערב בעבודת הכנסת, לא להיכנס לעניינים פוליטיים – רק לתת לבוחרים להחליט שוב אם המצב החדש תואם את רצונם.

לא התערבות בפוליטיקה

“תרופת המבוגר האחראי” שאני מציע במקרה כזה היא להורות על פיזור הכנסת, ועריכת בחירות חדשות.

כדי שלא להתערב בהליכים ובשיח הפוליטי החלטה כזאת יכולה לכלול גם הוראה לפיה הכנסת תפעל במלוא סמכויותיה עד ליום השבעתה של הכנסת שתיבחר מכוחה ההחלטה הזאת, ולא יהיה תוקף לכל הוראה שבתקנון הכנסת בדבר פגרת בחירות (אפשר לתת שבוע–שבועיים, אם רוצים).

כמובן שאם הבחירות האלה תאמצנה את המצב שהביא להן, הבג“ץ לא יוכל לחזור על התרגיל, כי עכשיו ברור שהקואליציה היא על דעתו של הבוחר.

האם ניתן לבצע מהלך כזה עכשיו?

המצב כיום, אחרי ברית נתניהו–גנץ אינו שונה, עקרונית, מהמצב המתואר בדוגמה שהבאתי לעיל, פרט לכך שהבגידה בבוחרים ובהבטחות להם פעלה לכיוון השמאל והערבים.

לדידי אין שום הבדל: או שהבג“ץ מוסמך להתערב בשני המקרים – או שאינו מוסמך להתערב, באף אחד משניהם.

לטעמי הוא מוסמך ואם הדוגמה שהבאתי אינה מספיקה, קחו את האפשרות שחוק יסוד: הממשלה “מתוקן” עוד יותר, ותפקיד “ראש הממשלה החלופי” ניתן לחסן רוחאני.

אהה, הבנתי: אם תפקיד ראש הממשלה החלופי יוצע לדונאלד טראמפ, זה בסדר גמור, ואבל רוחאני? לא, זה התערבות ברצונו הריבוני של הבוחר.

אז לא: או שהבג“ץ מוסמך להתערב בשני המקרים – או שאינו מוסמך להתערב, באף אחד משניהם.

אז תחליטו!

והתשובה לשאלה שבראש הפרק הזה: הכל אפשרי, ומי שרוצה ללכת על זה, יצטרך לשאול את עצמו אם זה כדאי לו. אם תוצאות הבחירות תהיינה לטובתו.

לחשוב רחוק, לחשוב פעמיים

הערה אחרונה זו מכוונת אל כל הרוקדים משמחה על פסה“ד בבג“ץ נתניהו וראשות הממשלה ה“חלופית“: אם עוד לא הבנתם עד עכשיו, מה שפעל עכשיו לטובת ביבי שלכם, מחר יכול לפעול לטובת עזמי בשארה, או חסן רוחאני.