כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ

כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ


חנה אייזנמן 02.09.2007 02:37
כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ


גולדה מאיר אמרה בשעתה כי השלום יבוא רק כאשר הערבים יאהבו את ילדיהם, יותר משהם שונאים אותנו…
הערבים כבר מזמן אינם גורם כאן, הם רק כלי; כלי בידי מדינת הזדון הזו.
האמת היא – השלום יבוא רק כאשר השמאל יאהב את ילדיו יותר משהוא שונא את העם היהודי.



ב”ה


מכתבו של דני, הי”ד, בן קבוץ שער-העמקים, ערב נפילתו בקרב על שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים

כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ

 

ובכן, תן כבוד ה’ לעמך, תהלה ליראיך ותקוה טובה לדורשיך,
ופתחון פה למיחלים לך, שמחה לארצך, וששון לעירך, וצמיחת קרן
לדוד עבדך,
ועריכת נר לבן ישי משיחך, במהרה בימינו.

ובכן, צדיקים יראו וישמחו, וישרים יעלוזו, וחסידים ברינה יגילו, ועולתה תקפוץ
פיה, וכל הרשעה כולה כעשן תכלה, כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ.

 

במשך עשרות שנים, וזאת בהמשך ישיר לאלפיים שנות שואה, מתפללים מאות אלפי יהודים, ברגש ובדם לבם, ממש: “כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ”. ממשלה קמה וממשלה הולכת, והתפילה תמיד נשארת וסיבתה מתחזקת והולכת. ועם ישראל מסרב להודות בפני עצמו, שאם כל ממשלות “ישראל”, הן ממשלות זדון, הרי “ישראל” היא מדינת זדון.

ושוב ישבנו במרפסת לסעודה שלישית. למטה, על מדרגת הר מזופתת בחצי עיגול, ישבה קבוצה של חניכי תנועת הנוער “אריאל”. ילדי חמד ומדריכי חמד. זהב טהור. מראה הילדים האלה צריך היה להרנין את הלב, אך הלב שוכב כאבן כבדה בחזה. דכאון וזעם חסר אונים קפו אותי; הלוא אין עתיד לילדים האלה, ר”ל. שאלתי את עצמי, כמה מהם יזכו לחגוג את יום הולדתם ה-19? כמה אחים ודודים וחבריהם של הילדים האלה לא זכו? מי מהם “יחגוג” את יום הולדתו בשבי הפארטנרים ל”שלום” של חלאת המין האנושי, ראשי ממשלת “ישראל”, שריה ויועציה?

מחזור לאחר מחזור מלווים נערי ישראל את חבריהם, מיטב ילדי ישראל, לקבריהם. וכבר אין זה מקום מנוחתם האחרונה – כי גם הזכות לנוח בשלום על משכבם, ניטלה מקדושי ישראל. גם מקברותיהם הם נעקרים, בשנאת “מדינת ישראל” אליהם!

 

צ’אנס לחיים לילדי ישראל? לא ב”מדינה שהשמאל בנה”

 

אם ליהודים בישראל לא אכפת כלל גורלו של עמם, אם הם מוכנים לשלם שוב ושוב בדם יהודי על אותה כברת ארץ, אם הבטחת קיומה בביטחון של מדינה ליהודים אינו חשוב להם, אי אפשר לדרוש אכפתיות מאחרים (ג’וזף פארח).

“ישראל” נותנת צ’אנס בלתי מוגבל ל”שלום”, הזדמנויות לאין ספור לרוצחי העם היהודי, רק לילדי ישראל לא תתן צ’אנס! לא צ’אנס לחיים, בכלל, לא צ’אנס לחיים בשלום ובבטחון, בפרט, לא צ’אנס לעתיד במולדתם. בשום פנים ואופן לא! מדינת ישראל לא תירגע עד שתביא את כל הילדים האלה לידי – “מנגד תראה את הארץ ואליה לא תבוא”! זה כל עניינו של ה”שלום” שלהם. ככל ילדי ישראל, באלפי שנות הגלות הממאירה, כך גם ילדינו, כאן, חמש דקות מאריאל, יכירו את חברון ובית לחם, שילה ובית אל, עפרה וענתות, רק בדפי התנ”ך, וזאת, אם משרד ה”חינוך” הישראלי לא יצליח לשרוף אותו! עובדים על זה…

                                    

                                            פרחי-מרצחים בהר-הבית
הזכות, שהיא החובה הבסיסית ביותר, להגנה עצמית, ניטלה גם היא מן העם היושב בציון, מדינת ישראל מגינה על הזכויות הלגיטימיות של הג’יהאד, מתוך אינטרס משותף – חורבן העם היהודי.

 

היה זה לפני שנים רבות, כשצ’רלי שלוש, איש ימ”מ, יצא למלאכת יומו מביתו בשכונת בקעה בירושלים. מולו יצאה מביתה “חיילת”, ילדה יהודיה בת 18, אשר אליה ניגש ערבי, בשיא הפשטות והקלות, ושחט אותה למוות, וצ’רלי רואה.

צ’רלי בקיא בחוקי-נירנברג, בתקנות ה”פתיחה באש”. צ’רלי יודע, שאם יחסל את הרוצח, יתקשה להוכיח שחייו, או חיי שאר העוברים והשבים, היו בסכנה, והוא יבלה את השנים הבאות בכלא. צ’רלי פותח בנוהל “עצירת חשוד”. הדבר האחרון שהספיק צ’רלי לעשות, לפני שנשחט גם הוא על ידי אותו רוצח, היה ירי אל רגליו… צ’רלי הוכיח באופן המוחלט ביותר, שאכן היה לו עסק עם רוצח נאצי. איש הימ”מ, ידע כי טוב, טוב לו המוות מעינויי הדין של “שלטון החוק” בישראל. צ’ארלי השאיר אחריו אלמנה צעירה ותינוקת יתומה.

 

בבתי הכלא בישראל נמקים יהודים שהושלכו לכלא בגין מעשים שהיו צריכים לזכות אותם בצל”ש. הם “לקחו את החוק בידים”, הם החזיקו בחייהם, על אפם וחמתם של המרצחים, שביקשו לקחת אותם!

 

חדלו פרזון בישראל


     

יהודי שמימש זכות בסיסית ביותר, פשוט, לנוע על פני האדמה, מבלי להישחט, ייכלא!

 

במקום שישקקו ברחבי יש”ע חיים יהודיים, במקום שתתנהל על הכבישים תחבורה סואנת, לא ממוגנת, כמו בכביש חיפה-תל-אביב, הפכה מדינת ישראל את לב הארץ לגיא צלמוות. בכוונה תחילה! בכוונת זדון! בשנאת ישראל של שוללי העם היהודי וזכויותיו!

 

לא ג’נין נהפכת על פיה, אלא, יהודי שמימש זכות בסיסית ביותר, פשוט, לנוע על פני האדמה, מבלי להישחט, ייכלא! במקום להביא יהודים לכל פינה בארץ ישראל, מחוקקים חוקים, ל”הגנת” האזרחים, כמובן, לאיסור תנועת יהודים בארץ ישראל, כדי לנתק את העם היהודי משרשיו.

 

לעולם לא תימחה מזכרוני תמונת המשפחה הצעירה, אב אם ותינוק, שנאלצו לעצור את מכוניתם, בכביש בלב השומרון, מול המון פורעים. האב פרץ החוצה, אקדח שלוף בידו, וההמון התפזר. מצלימת הצוות ש”במקרה” נקלע למקום, התמקדה על האשה הצעירה, הסוככת על תינוקה, ובעיניה אימת המוות….

 

המשוררת הדגולה, דליה רביקוביץ’, אם רחמניה מפורסמת, הגיבה על הנסיון ללינץ’ – איך לוקחים תינוק חמוד כזה למקום שבו רגל אדם מן הישוב כבר מזמן אינה דורכת…-  נמצאו האשמים…. הבנתם? כל תורת שנאת ישראל, כולה, על רגל אחת של גברת מן הישוב! יש להפקיר את הארץ ל”מערב פרוע”, להשאיר את לב הארץ, ארץ שועלים יהלכו בה. עוד אומרת המרשעת, כי הערבים אינם בני אדם מן הישוב… נפלט לה!

 

וזה בדיוק הדבר אותו יודעים, ואף מגלים הבנה כלפיו, כל שלוחי החבלה של ה”שלום”, שהערבים הם רוצחים! זה טיבם וריבעם, ועל כן זה נורמלי ומקובל! ואנשים סובלנים ופלוראליסטים כמו “מחנה השלום”, אינם מתערבים בתרבות ובפולקלור של עמים אחרים! הם יודעים שהערבים הם רוצחים, ועל כן, כשיהודי נקלע אל תוך קן צפעונים ונרצח, אין הם מתייחסים כלל לרוצחים, אלא מגנים את הקרבנות – “מה היה לו לעשות שם” – “שם”, בגוב המרצחים!

 

מה לומדים צפעוני ג’נין, וצפעוני כל שאר קיני-הצפעונים הערבים? שמצופה מהם, על ידי “מדינת ישראל”, להרוג את העוברים על “תקנות התנועה בגדה”, ובעבר גם ב”רצועה”. עובדה – מי שניצל מן הלינץ’, ייענש!

 

רמאללה, אלופת מעשי הלינץ’ ביהודים, מעולם לא שילמה כל מחיר על שפך דם בצורה השטנית ביותר. לא לחינם היה זה מקום משכנו של הארכי-רב-טבחים, ערפאת. שם,  ב”מוקטעה”, נאספו מעצבי מדיניות הדמים והזדון של מדינת ישראל, בראשות אורי אבנרי, ימח שמו, להגן בגופם על רוצח תינוקות יהודים, לאחר טבח משפחות שלימות בקפה “מקסים” בחיפה.

 

האם, יש עוד שנאה כזו בעולם? אין!!!!

 

מהרסיך ומחריביך ממך

                           
                               הכניסה ליהודים אסורה, לכלבים מותרת 


“נפלו במלחמה על השלום”

 

עם ישראל, לאחר אלפיים שנות כיסופים לארץ ישראל, צריך להילחם על כל קרוואן בארץ ישראל, לא מול הגויים, שבהם נלחם והביס, אלא, מול פורעים יהודים! מול מדינה הפורעת בעם היהודי כבר עשרות רבות של שנים.

והיא תמשיך בכך, כל עוד היא נהנית מתמיכתם של משיחי הפאשיזם בכל מחיר, משיחי ה”ממלכתיות”.

איך יכל עדיין איזה רב בישראל, או כל יהודי, להטיף לציות לשונאי ציון ומחריביה? איך? על סמך מה?

 

כל יולדת בישראל, זה דורות, מתפללת על בנה, שלא יצטרך עוד לצאת למלחמה, שישב תחת גפנו ותחת תאנתו. אך בכל דור ודור ובכל מחזור ומחזור, התפילה הזו דינה להיות קול קורא במדבר שנאת ישראל. כל עוד תשלוט מדינת הדמים והזדון הזו בישוב היהודי בארץ ישראל, לא תחדלנה מלחמות מן הארץ. כי רק במלחמות תוכל לשלוט! כי רק המלחמות מזניקות את כל אוהבי ישראל לציות טוטאלי לשלטון הדמים והזדון, מתאמצים להאמין,  שיוצאים הם  להגנת העם והארץ. איזו בדיחה מקאברית.

הלוא יושבי-ראש ה”כנסת” עצמם, בספדם לחללי מערכות ישראל, מציינים שהם “נפלו במלחמה על השלום”! כך מחללים את זכר מי שחירפו את נפשם, בהאמינם שהם עושים זאת למען העם והמולדת. אין להם כבוד, לא לחיים ולא לאלה שנעקרו בגללם מארץ החיים!

מעולם, מעולם, לא היו לעם ישראל ולארץ ישראל אויבים אכזריים יותר, שונאים גדולים יותר, המסוגלים יותר לכל מעשה נבלה, מקברניטי ה”מדינה”, לדורותיהם.

 

עצמאות להרע

 

החוגגים את יום העצמאות, חוגגים את יום הכרזת המרד על האלוקים!

 

בשבוע שעבר נדהמה שכנה לשמוע שאיני חוגגת את יום העצמאות. היא שאלה, כשאיזה ניואנס מתנשא נשמע בדבריה – “מאז ההתנתקות”? והנאום מאלף- הבינה כבר מעבר ללשון… עניתי – לא, מאז ומתמיד. הרוח יצאה מן המפרשים, היא הפטירה – לא! אני חושבת שצריך לחגוג את יום העצמאות…

היא לא חושבת, נביאי ה”ממלכתיות” חשבו מהר, והורו לצאן מרעיתם מה לחשוב! והצאן, עדר של בורים ועמי ארצות, אין להם מושג מהי ומי היא “מדינת ישראל”, מי היו מעצביה ומה היתה מטרתם.

 

העצמאות שהוכרזה על ידי בן-גוריון, שר”י, היתה העצמאות לבצע פשעים נגד העם היהודי ב”החלטות דמוקרטיות לגיטימיות” של ה”מדינה” המוכרת. עצמאות מכבלי החובות והזכויות של מורשת ישראל. עצמאות מן הזהות היהודית. עצמאות להילחם מלחמת חרמה בה’ ובעמו.

החוגגים את יום העצמאות, חוגגים את יום הכרזת המרד באלוקים!



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר