מאמר גלוי לדן מרגלית

מאמר גלוי לדן מרגלית

נרי אבנרי
נרי אבנרי 20.08.2007 00:28
דן מרגלית

דן מרגלית


חובתך “כנביא בשער” לקרוא לשר המשפטים לעשות ניקיון, סליחה, הדברה בביהמ”ש העליון. בלי זה, המאבק שלך כמוהו, כ”פול גז בניוטרל”. שופטים שסימני שאלה מפזזים סביבם, כמוהם כרבנים אוכלי חזיר. עוצמתם המוסרית של אלה ואלה, שואפת לאפס.



דן מרגלית היקר.

כשמדובר בביהמ”ש העליון, ויתרת על הספק. עימות איתו היה ממקם אותך בצד של מקבלי השירות. הגנתך האוטומטית על דורית בייניש מחלישה את עוצמת המאבק שלך בשחיתות. כיפוף הידיים בינה לבין פרופ’ פרידמן, איננו מאבק בין חושך לאור, אלא בין שני נושאי תפקידים עם השקפות שונות. יש שיגידו, מאבק על טריטוריות, ואחרים יוסיפו מאבקי אגו. סולחה ביניהם, רק תזיק. 

 

כמי שרוצה מדינה מסודרת, דמוקרטית וערכית, גם אני כמוך, חייב להתנגד לאלה הקמים על ביהמ”ש העליון. אלא שיש בעיה, דן. המוסד הזה בשנים האחרונות, מריח לא טוב. אפילו אנשים טובים מהאקדמיה, פרופסורים נעדרי זדון, מפצלים את תמיכתם בין דניאל פרידמן לדורית בייניש.  

 

בדבר אחד אסור שתהיה מחלוקת: אמון הציבור בביהמ”ש העליון, הוא מקור הזרם. לפי הסקרים, הציבור סבור שביהמ”ש העליון מופעל ע”י מצבר חירום. זוהי בעיה חמורה ומסוכנת לדמוקרטיה, שמחייבת נקיטת צעדים דרסטיים. המוסד הזה הוא המגדלור המוסרי שתפקידו הפצת אור למרחקים. מה שאנחנו רואים ממנו, זה בקושי קרן אור של פנס קטן. 

 

שופטיו חייבים להיות ללא רבב. הנפוטיזם היא תופעה מחליאה שמכילה אמירה: אנחנו בעלי הבית. ככה לא חושבים משרתי ציבור. והתנהלות במחשכים, גם היא מכילה אמירה: יש לנו מה להסתיר. סליחה, אבל רק אזרחים מטומטמים מאמינים ביושרם ובמוסריותם של שופטים שיש להם מה להסתיר.

 

אמון הציבור, הוא מקור הסמכות הראשי – יש שיגידו היחידי- של השופטים. בלי זה, ביהמ”ש העליון נתפס כמוסד אליטיסטי (שמאלני!) שכופה את עצמו על מקבלי השירות. וכפייה מעוררת אנטגוניזם. אמון הציבור כל כך חשוב, שאם כדי להשיבו, צריך לשלוח הביתה את כל השופטים- אסור להירתע!! לא שאני סבור שזה מה שצריך לעשות…

 

אקסיומה פילוסופית קובעת: לכל תוצאה יש סיבה! מי שהאקסיומה הזו שוכנת בתודעתו, מחפש את הסיבות לאובדן אמון הציבור במערכת. לא צריך ללכת רחוק: בניגוד לסברה הרווחת, התוצאה הזו מוכיחה, שהנשיא הקודם, האימפריאליסט אהרון ברק, היה אולי משפטן גדול, אבל פוליטיקאי קטן. והציבור לא אוהב ולא מאמין לפוליטיקאים. 

 

במהלך הקדנציה הארוכה שלו, כל שנה, עוד ועוד אזרחים, איבדו את אמונם במוסד שבראשו עמד. היה סיפק בידו לעצור את הסחף, אלא שזה חייב אותו להתנזר מפוליטיקה. לפי תוצאות סקרי האמינות ניתן לתרגם את הירושה שהותיר ברק לבייניש, לצמד המילים  “נעליים קטנות”. ולמרות הנעליים הקטנות, הסרדין דורית בייניש “שוחה” בהן.

חובתך “כנביא בשער” לקרוא לשר המשפטים לעשות ניקיון, סליחה הדברה בביהמ”ש העליון. בלי זה, המאבק שלך כמוהו, כ”פול גז בניוטרל”. לא ועדת איתור צריך, ועדת טיהור!!- זה מה שצריך. כל השופטים ביחד, כולל דורית בייניש והבדימוסים- חשובים פחות מביהמ”ש העליון. כוון את חיציך כלפיו, ודרוש ממנו לשנות את כללי המשחק מהיסוד. זה יותר חשוב ממאבקי אגו, ויותר קשה מרפורמות. 

 

לא עוד התנהלות במטבחים אפלוליים. האזרחים רוצים שקיפות. מי שמתעקש לבשל להם במטבח חשוך, חשוד, שהוא מכין בשר פיגולים. לשופטים צריך להזכיר, את מה שהם כותבים בפסקי הדין שלהם מדי פעם: “חומר החיטוי הטוב ביותר הוא אור השמש”.

 

באותה הזדמנות: לדרוש להקים ועדת חקירה שתבדוק את השמועות סביב בייניש. אם דבק בה רבב, כמו שכותב מדי פעם העיתונאי יואב יצחק, חובתה להניח את המפתחות וללכת הביתה. שופטים שסימני שאלה מפזזים סביבם, כמוהם כרבנים אוכלי חזיר. עוצמתם המוסרית של אלה ואלה, שואפת לאפס.

 

עדנה ארבל במצב יותר קשה. מבקר המדינה הקודם, השופט אליעזר גולדברג קבע, שהיא קיבלה שלא כדין מקופת המדינה מאתיים אלף ש”ח. ועל זה צריך להוסיף את קביעתו של היועץ המשפטי מזוז, שהאשים אותה ש”סימנה מטרות”. החבר’ה קוראים לזה “תפרה תיקים”. מקומה של פרקליטה שתפרה תיקים, כדי להפליל אחרים, הוא בכלא- לא בביהמ”ש העליון. טעה שר המשפטים לשעבר טומי לפיד, שטיאטא את הפרשה מתחת לשטיח.

 

דן מרגלית היקר. אתה מסתכל על דורית בייניש, ורואה כריש משפטי ומוסרי. אנחנו כמו שציינתי, רואים סרדין. וסרדין/ה לא יכול/ה לעשות גלים. לא היא, ולא החברה שלה עדנה ארבל. אם אתה באמת רוצה לראות ביהמ”ש עליון עם עוצמה מוסרית, אתה חייב לקרוא לשיקום אמון הציבור במערכת. אמון הציבור- הכול מתחיל ונגמר שם…



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר